137. גב' מוססון תיארה בתצהיר עדותה הראשית את הגב' אשר חתמה על הצוואה כ: "אישה מבוגרת כבת שבעים-שמונים, לא מטופחת, רזה יחסית, נמוכה - מטר חמישים מטר שישים" (סעיף 6 לתצהיר עדותה הראשית). יוזכר, כי העדות לצוואה ראו את המנוחה כשהיא בישיבה בלבד ומשכך תמוה כיצד יכולות היו להעריך את גובהה. בחקירתה הנגדית, הוסיפה ותיארה את המנוחה כ"מבוגרת, מוזנחת, בהירה" (עמ' 59, ש' 26), וזאת בשונה מהכתוב בתצהירה, ובדומה לאופן תיאורה על ידי התובע, ובכך יש כדי להקים חשש לתיאום גרסאות.
138. נמצא, איפוא, כי יתכן ואף מסתבר שגב' מוססון, מבלי ידיעתה, הובלה על ידי חברתה אל משרדו של עו"ד מנדלזון כדי לשמש כעדה נוספת לצוואה. בעדות גב' מוססון אין כדי לסתור את מסקנת המומחית כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה זויפה.
לסיכום:
139. אבחן, אפוא, את העובדות אשר הוכחו לפניי בעניין נסיבות עשיית הצוואה כעולה מהדיון המפורט לעיל:
א. התובע לא ידע להסביר מדוע לגרסתו ביקשה המנוחה לעשות צוואה אצל עורך דין מחוץ לתל-אביב, והגרסה שמסר בעניין זה נסתרה בחקירתו הנגדית.
ב. גרסת התובע באשר לנסיבות נטילת התעודה הרפואית מעורך הדין לצורך החתימה עליה – תמוהות ואף בעניין זה מסר התובע גרסאות מנוגדות.
ג. אף גרסאות התובע וד"ר בן נון באשר לנסיבות החתימה על התעודה הרפואית – תמוהות: מדוע הוזמן ד"ר בן נון לצורך החתימה על התעודה הרפואית ולא פסיכיאטר או רופא המשפחה של המנוחה? מדוע הזמין התובע את ד"ר בן נון אל בית המנוחה
--- סוף עמוד 43 ---
בתואנת שווא כי המנוחה לא חשה בטוב ולא סיפר לו את הטעם האמיתי להזמנתו? כיצד יתכן שד"ר בן נון לא פגש את מלכה, אשר התגוררה עם המנוחה במועד בו על פי התעודה הרפואית נבדקה המנוחה בביתה? מדוע סבר ד"ר בן נון שהמנוחה הייתה ערירית במועד בדיקתה על אף העובדה שאחותה מלכה עוד הייתה בחיים אותה עת ואף התגוררה עמה? מדוע לא שילמה המנוחה לד"ר בן נון עבור בדיקתה? ועוד.
ד. זאת ועוד, ד"ר בן נון לא ידע למסור פרטים אודות המנוחה ותיאורו את דירתה לוקה בחסר.
ה. בחקירתו במשטרה לא ציין התובע את דבר קיומה של התעודה הרפואית אף על פי שנשאל בעניין מצבה השכלי של המנוחה.
ו. טענת התובע כי לא הכיר את ע"ד קרול מנדלזון ולא הנחה את המצווה לפנות דווקא אל עו"ד מנדלזון, אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של עו"ד ברונו מנדלזון, לפיה המנוחה ביקשה להיפגש עם אביו, ולא עמו.