--- סוף עמוד 48 ---
כן, גרסת התובע, כי ריחם על המנוחה ועל כן הפסיק לקחת ממנה תשלום עבור עבודות שביצע לטענתו בביתה (סעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית), אינה מתיישבת עם גרסתו כי המנוחה שילמה לנהג המונית אשר הביאו אליה לביקורים (סעיף 2 לתשובת התובע להתנגדות). יוער בהקשר זה, כי בחקירתו הנגדית טען התובע כי חדל לגבות כסף מהמנוחה מן הטעם שביצע עבורה עבודות קטנות בלבד (עמ' 107).
152. אשר לידיעותיו של התובע אודות מצבה הכלכלי של המנוחה, העיד התובע בתצהירו מיום 18.6.08, כי: "מעולם לא ידעתי מה מצבה הכלכלי וכמה נכסים יש לה. מכל מה שראיתי הסקתי שהיא במצוקה ולכן עזרתי לה ככל יכולתי" (סעיף 23). גרסה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע כי המנוחה היא ששילמה לנהג המונית אשר הסיעו לביקורים בביתה. כמו כן, מעדות התובע בחקירתו הנגדית לפניי עולה כי ידע שהמנוחה הייתה אישה בעלת ממון (למשל, עמ' 161, עמ' 199).
153. בחקירתו במשטרה, סירב התובע לזהות את תמונת המנוחה מבין מספר תמונות אשר הוצגו לו, בטענה שאינו מאמין במסדרי זיהוי. בחקירתו הנגדית לפניי, נשאל התובע ארוכות בעניין זה, לרבות על ידי בית המשפט, אולם לא עלה בידו ליתן הסבר מניח את הדעת לסירובו זה, כשלטענתו "כל החקירה מהתחלה לא הייתה אובייקטיבית" (עמ' 101, ש' 7). טענת התובע כי לא סירב לזהות את תמונת המנוחה, אלא בחר שלא לעשות כן לאחר שנאמר לו על ידי החוקר כי אין הוא חייב, עומדת בסתירה לפרוטוקול החקירה, עליו חתם התובע, והיא נדחית (ש' 23-22). יצוין, כי על פי פרוטוקול הדיון שהתקיים לפניי ביום 23.1.13, השוטר שחקר את התובע וביקש להציג לפניו את התמונות על מנת שיזהה את המנוחה נחקר בהליך הפלילי, אולם לא הופנו אליו שאלות בעניין זה (עמ' 187). טענת התובע כי הוצגה לו תמונה של המנוחה משנות צעירותה ועל כן סירב לזהותה נדחית אף היא, משלא נמצא זכרה בפרוטוקול החקירה במשטרה. כמו כן, בחקירתו הנגדית לפניי, ידע התובע לזהות את תמונת המנוחה אשר הוצגה לו הגם שדובר בתמונה שצולמה בשנת 1968 (יובהר, כי בכך אין כדי ללמד שהתובע ראה את המנוחה בחייה, ויתכן כי הוא זיהה את תמונת המנוחה על סמך תמונות אחרות שראה). יוער בהקשר זה כי תסרוקתה של המנוחה לא השתנתה לאורך שנים רבות מאוד. משהוברר בחקירתו הנגדית של התובע לפניי כי הטעם לסירובו לזהות את תמונת המנוחה בחקירתו במשטרה לא היה העובדה שהתמונה צולמה לפני זמן רב, טען כי הטעם לסירובו היה שהתמונה שהוצגה לו הייתה לא ברורה (עמ' 184, ש' 18). טענה זו נטענה בעלמא מבלי שגובתה בכל ראיה, מה גם שהיא עומדת בסתירה להיגיון ולשכל הישר. לפיכך, ובשים לב לעיתוי בו הועלתה הטענה, היא נדחית.