154. התובע העיד לפניי כי המנוחה לבשה בעיקר שמלות (עמ' 162, ש' 8), וכן העיד לשאלת ב"כ הנתבעים באילו צבעים היו בגדיה: "כל פעם דברים אחרים ... בגדים זה דברים דינאמיים" (עמ' 163, ש' 6). זאת, הגם שהעדים, אשר הכירו את המנוחה, העידו כי לבשה תמיד
--- סוף עמוד 49 ---
מכנסיים, ואף נהגה ללבוש זוג מכנסיים מסוים (עדות גב' שטרק, פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13, עמ' 315, ש' 23-18).
155. לא זו אף זו, לשאלת ב"כ הנתבעים מה היה צבע עיניה של המנוחה, השיב התובע: "עיניים בהירות, שני צבעים, כחול ירוק, עיניים כאלה מיוחדות" (עמ' 163, ש' 4), וזאת הגם שעיניה של המנוחה היו חומות (כך על פי הרישום בדרכון המנוחה אשר הוצג לבית המשפט (עמ' 188, ש' 18).
156. התובע העיד כי המנוחה אכלה רק חלבה ולחם (עמ' 108, ש' 11-10), וזאת הגם שכעולה מעדותה של גב' שטרק אשר נמצאה אמינה ומהימנה בעיניי, המנוחה נהגה לאכול לחמנייה עם אשל ואף הלכה מידי פעם למסעדת "דניש" בקרבת מגוריה (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13, עמ' 330).
157. דירת המנוחה תוארה על ידי התובע בחקירתו במשטרה כדירה קטנה. טענת התובע בחקירתו הנגדית לפניי כי כוונתו בחקירתו במשטרה הייתה שדירת המנוחה קטנה ביחס לבניין כולו אינה אמינה בעיניי, ולו מהטעם שדברים אלו לא נאמרו בחקירת התובע במשטרה. יצוין, כי במסגרת ההליך נערך ביקור בית בדירת המנוחה בנוכחות בית המשפט, הצדדים ובאי כוחם. מהביקור עולה, כי המנוחה התגוררה בדירה רחבת ידיים ומרשימה, בעלת תקרות גבוהות, מספר חדרים ומרפסות. דירה זו לא יכולה להיחשב כדירה קטנה בכל קנה מידה.
במהלך הביקור הוביל התובע את הנוכחים והסביר היכן נמצאים חלק מחדרי הדירה ומכאן מבקש הוא ללמד כי אכן, כטענתו, היה בקשר עם המנוחה וביקר אותה בדירתה. איני מקבל טענה זו. שהרי, מאז פטירת המנוחה חלפו מספר שנים במהלכם היה הבית בו התגוררה המנוחה פרוץ וברי כי התובע יכול היה לבקר בו בתקופה זו.
158. התובע לא תמך את טענתו בדבר הקשר בינו לבין המנוחה בכל ראיה. התובע אף נמנע מהבאת עדים אשר על פי גרסתו ראו אותו יחד עם המנוחה. כך, כאמור, נהג המונית אשר לטעת התובע הסיעו באופן קבוע לבית המנוחה ואף נסע מטעמו לבית המנוחה על מנת למסור לה חבילות, לא העיד לפניי, הגם שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כמו כן, על אף טענת התובע כי עבודתו נעשתה בצוותים (עמ' 110, ש' 22-19), לא הביא התובע מי מהאנשים אשר עבדו איתו לטענתו מועדים הרלבנטיים, לעדות כי אכן התובע עבד באותם מועדים בקרבת מקום מגורי המנוחה, וכי ראו אותו יחד עם המנוחה. כמו כן, לגרסת התובע, שמע על פטירת המנוחה מהומלס אשר שהה באופן קבוע בביתה של המנוחה (עמ' 153, ש' 6-5; עמ' 155, ש' 18-17, אולם אף את אותו אדם לא הביא להעיד כי ראה אותו יחד עם המנוחה בחייה או כדי שיתמוך בגרסתו באשר לאופן ולמועד בו נודע לו על פטירת המנוחה.