(ז) קשריה של המנוחה עם דוד וליאורה
168. יחסה של המנוחה אל אחייניה היה קשה. כמו כן, כאמור, בין המנוחה לבין האחיינים התנהלו הליכים משפטיים ביחס לרכוש המשפחתי, אשר תואר על ידי עו"ד רסלר בעדותו לפניי, כ"מלחמות היהודים", וכהגדרתו: "הייתה ביניהם יריבות קשה" (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.13, עמ' 286, ש' 21; עמ' 288, ש' 18). עוד העיד עו"ד רסלר, כי תכלית ה"מלחמה" של
--- סוף עמוד 52 ---
המנוחה בהליכים המשפטיים שניהלה הייתה להדיר את האחיינים מהרכוש המשפחתי (עמ' 290, ש' 16-14). הגם שכך, הוכח כי לאורך השנים נשמר קשר בין המנוחה ואחיותיה לבין דוד. כמו כן, בשנות זקנתה הייתה המנוחה בקשר אף עם ליאורה.
169. כאמור, מצאתי את עדויותיהם של דוד ושל ליאורה אמינות ומהימנות. לא מצאתי רבב בעדויותיהם של דוד וליאורה, וניכר כי העידו אמת אף באשר לנושאים אשר אינם נוחים להם. אף שפת גופם של דוד וליאורה בעת עדויותיהם תאמה שפת גוף של אדם הדובר אמת. מוצא אני לנכון לציין, כי ניכר כי דוד התרגש בעדותו עת דיבר על דודותיו, וכך אף זמן שנשמעו עדים אחרים אשר דיברו על דודותיו. לאור כל זאת, מוצא אני כי יש לתת אמון בעדויותיהם של דוד וליאורה בכלל ובגרסתם באשר לקשר בינם לבין והמנוחה בפרט. יצוין, כי הגם שבתצהיר עדותו הראשית פרט דוד אודות קשריו עם דודותיו לאורך השנים, לא נחקר בעניין זה בחקירתו הנגדית לפניי.
170. כאמור, על פי העדויות אשר נמצאו אמינות בעיניי, לאורך השנים נשמר הקשר בין דוד לבין דודותיו, אשר אהבו אותו וראו בו ה"נסיך" של המשפחה. על פי עדויות האחיינים, עוד כשהיה אביהם בחיים נהג דוד לבקר בכל ערב שבת את אביו ואת אחיותיו בדירתם. לאורך השנים דוד היה האדם היחיד אשר הורשה להיכנס לביתה של המנוחה, ובשלב מאוחר יותר אף ליאורה הורשתה להיכנס באישור מיוחד. לאחר פטירתו של אחיה אהרון, אביהם של האחיינים, ישבו המנוחה ומלכה שבעה יחד עם האחיינים בביתו של דוד (סעיף 26 לתצהיר עדותה הראשית של ליאורה; חקירתה הנגדית של ליאורה, עמ' 348, ש' 7-1; סעיפים 8-7 ו-16 לתצהיר עדותו הראשית של דוד).
171. על פי עדותה של ליאורה, המנוחה ומלכה דאגו לשליטה ברכוש המשפחה. לדבריה, מטרת השליטה בנכסים הייתה שליטה בבני המשפחה, באמצעות הנכסים. לדברי ליאורה, המנוחה הקפידה שלא לתת לצדדים שלישיים דריסת רגל בנכסי המשפחה, ומטעם זה אף סירבה למנף את נכסיה באמצעות נטילת הלוואות, מאחר וסירבה לשעבד את נכסיה. כדבריה בחקירתה הנגדית: "כל עוד הנכסים היו נשארים אצל רחל, היא הייתה ממשיכה לשלוט בנו. אבל אני רוצה לציין נקודה מאוד משמעותית פה, כל עוד היחסים בינינו לבין רחל, היא רוצה שליטה ושליטה היא מקבלת דרך הנכסים, כך היא עשתה עם אבי וכך היא עשתה עם דודי וכך היא רצתה לעשות איתנו, רחל, לא הייתה מעבירה נכס של המשפחה, בשום מחיר, לשום צד ג' ואני רוצה להגיד, צד ג' אני קוראת לא סתם לאדם או לקרוב או למשהו, אפילו לבנק, רחל לא השביחה את הנכסים, כי מעולם היא לא רצתה למנף אותם, היא לא הייתה לוקחת הלוואה ומשעבדת אותו לבנק. ... עם כל הבלגאן, שיש לנו עם רשויות בעקבות התנהלותה של רחל, אין בשום נכס, בשום נכס, לא של אבי, לא של דודי, לא של מלכה, לא של רוזה, לא היה שיעבוד לשם בנק, בחיים. ... וזה אומר, שהיא לא לקחה הלוואה, כי ברור לך, שאם הייתה לקוחת הלוואה, הבנק היה משעבד..." (עמ' 349, ש' 19-3).