8. ראשית, ולטעמי אף עיקר, סבורני כי המבקשת מושתקת מלטעון טענות ביחס לתוקפה של תניית הבוררות ותחולתו של הדין הישראלי על ההסכם בין הצדדים. אין חולק כי הצדדים הסכימו במפורש שהמחלוקות ביניהם בקשר להסכם תתבררנה בבוררות, אשר תתקיים בישראל, בהתאם לדין הישראלי. ודוק, נושאו של ההסכם היה זכיינות המבקשת במוצרי המשיבה באוסטרליה. על כן, כבר בעת החתימה על ההסכם ידעה המבקשת ידוע היטב כי סכסוך שיתגלע בין הצדדים יעסוק בפעילות המתרחשת באוסטרליה. אף על פי כן, הסכימו הצדדים לקבוע כי הבוררות בנוגע להסכם תתקיים בישראל, בהתאם לדין הישראלי. בטיעוניה לא נתנה המבקשת כל הסבר לשינוי הלבבות שעברה או סיבה בגינה הסכימה לחתום על הסכם המנוגד לשיטתה לדין האוסטרלי מלכתחילה. ככלל, כפי שהצביע בית המשפט המחוזי בהחלטתו, העלאת טענה בדבר אי חוקיותו של הסכם על מנת להימנע מקיומו מנוגדת לעיקרון תום הלב וברי כי טענה זו לא תתקבל באהדה (ראו: דנ"א 4465/98 טבעול (1993) בע"מ נ' שף-הים (1994) בע"מ, פ"ד נו(1) 56, 105 (2001); ע"א 698/89 שילה נ' בארי, פ"ד מז 796, 808 (1993)). דומה כי הדברים נכונים ביתר שאת כאשר אי החוקיות הנטענת היא בקשר להוראות דין זר, ולא בקשר לדין הישראלי.
9. מעבר לכך, שאלת אכיפתו של פסק הבוררות באוסטרליה היא בשלב זה שאלה תיאורטית. נקודת המוצא היא כי הצדדים להליך בוררות יקיימו את פסק הבוררות אף ללא נקיטת אמצעי אכיפה בערכאה שיפוטית. מעבר לכך, בעיות שעשויות להתעורר בעתיד בקשר לאכיפתו של פסק הבוררות אין בהן כדי להשפיע על עצם קיומו של הליך הבוררות. מכל מקום, ככל שהמבקשת סבורה כי הסכם הבוררות אינו עולה בקנה אחד עם הדין האוסטרלי – ואינני מביע כל עמדה בנושא – באפשרותה לפנות לגורמים המתאימים באוסטרליה בקשר לכך. אולם לתוקפה של תניית הבוררות בדין האוסטרלי אין השפעה על הדין הישראלי, שהוא הדין שנקבע בין הצדדים כי יחול בקשר להסכם.
--- סוף עמוד 7 ---
10. הבקשה נדחית אפוא. משעה שהבקשה נדחתה, הבקשה לעיכוב ביצוע התייתרה. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו בסיון התש"ף (7.6.2020).
ש ו פ ט
ד' מינץ