בצידה של עילה זו אני סבור, כמו חברי השופט א' שטיין, כי ניתן לפצות בשל שימוש לרעה בהליכי משפט אף בעילה של רשלנות, ואולם זאת במתווה צר יחסית, כאשר בעל דין פוגע באינטרס של יריבו ע"י הפרתה של חובת זהירות, שמקורה ביחסים מיוחדים בין השניים, אשר נוצרים מכוח הדין, או מכוח הבטחות, או מצגים, שניתנו במסגרת מערכת היחסים הרלוונטית. יחד עם זאת, לשיטתי, בסייג האמור – אין מדובר ב"רשימה סגורה" של מצבים וניתן להכליל בגדר חובת הזהירות המושגית והקונקרטית גם קטגוריות מצומצמות נוספות, והכל בהתאם לנסיבות.
4. במחלוקת המשפטית השנייה הנ"ל – אני מצדד בגישתו של חברי, השופט ד' מינץ, ואולם אני מעדיף להשאיר סוגיה זו כולה בצריך עיון, שכן היא לא נדרשת כאמור להכרעה במכלול שלפנינו, בשים לב לוויתור הלכאורי של קבוצת אורן הנ"ל (נקטתי כאן בביטוי: לכאורי, שכן מחילת החיובים ¬הייתה כפופה פה למימוש הסכם הבוררות מתאריך 03.12.1996, וזה הופר ע"י קבוצת כהן – עד שזו חויבה לבצעו).
המשנה לנשיאה
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין.
ניתן היום, א' בכסלו התשפ"א (17.11.2020).
המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט