--- סוף עמוד 31 ---
שיקול הדעת המנהלי ולמרות זאת, נראה כי לא ניתן לכך ביטוי של ממש בעת ההכרזה האחרונה על הסמכת השב"כ.
הפגם שנפל בהחלטות הממשלה על הסמכת השב"כ
44. התמונה המצטיירת מאופן יישומו של חוק הסמכת השב"כ עד כה מעלה תהיות כבדות משקל באשר לסבירותן ומידתיותן של הכרזות הממשלה, ובפרט ביחס להחלטה להסמיך את השב"כ באופן גורף גם לאחר יום 20.1.2021 – הוא המועד שבו היה אמור החוק לפקוע – להמשיך ולפעול באמצעות הכלי שברשותו על מנת לסייע בצמצום התפשטות הנגיף. כידוע, לא בנקל יחליף בית משפט זה את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת בשיקול דעתו, בפרט כאשר מדובר בהחלטות הכרוכות בשיקולים מקצועיים (בג"ץ 8397/06 ווסר נ' שר הביטחון, [פורסם בנבו] פסקה 10 (29.5.2007)). אך בענייננו יש קושי רב לקיים ולו בחינה מוגבלת זו, בהעדר קריטריונים מדידים וברורים המאפשרים לעמוד על האופן שבו הפעילה הרשות המוסמכת את שיקול דעתה. זאת, מאחר שהממשלה לא פירטה מה מבין שלל הנתונים שהוצגו הם הנתונים הרלוונטיים והמכריעים לגישתה, וממילא לא ברור כלל מהן ההתפתחויות והתמורות בנתונים אלו אשר יש בהן, על פי תפיסתה, כדי לחייב את הפסקת ההסתייעות בשב"כ או את צמצומה.
45. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שרשויות מנהליות נדרשות לקבוע לעצמן אמות מידה, קריטריונים או הנחיות שיתוו את הפעלת שיקול דעתן. אכן, "ראוי הוא לרשות שלטונית, שתקבע לעצמה קריטריונים להפעלת שיקול-דעתה" (בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1, 74 (1997)). כך נקבע למשל ביחס לסמכויות מסוימות הנוגעות להקצאת משאבים ציבוריים (בג"ץ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, פ"ד נד(4) 220, 228 (2000)) ולהפעלת סמכויות אכיפה (רע"פ 3676/08 זנו נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 36 (27.7.2009)). אף שבעבר עמד בית המשפט על הצורך באימוץ אמות מידה להפעלת שיקול דעת מנהלי בעיקר במצבים שבהם התעורר חשש לשימוש בסמכות באופן מפלה או שרירותי, בספרות הובעה העמדה שלפיה חשיבותה של הסמכות המופעלת "מבחינת השפעתה על חייהם של אנשים או מבחינת השפעותיה הציבוריות", יכולה אף היא להקים חובה לאמץ אמות מידה והנחיות להפעלת שיקול הדעת המנהלי (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 234-233 (2010); ראו גם: יואב דותן "החובה לקבוע כללים מנהליים" משפטים כג 437, 470-469
--- סוף עמוד 32 ---
(התשנ"ד) (להלן: דותן), שם צוין כי בהחלטות הנוגעות ישירות לפגיעה בחירויות יסוד קיימת הצדקה להתערבות שיפוטית ולדרישה מהרשות לקבוע כללים להפעלת שיקול דעתה).