לסיכום עדותה של רונית – מדובר בעדות בלתי אמינה, בלתי הגיונית, בלתי עקבית, סותרת את עצמה במקומות השונים, וסותרת עדויות וראיות אחרות, וכפי שפירטתי לעיל, אני דוחה את גרסתה של רונית בבית המשפט, ומעדיף את דבריה בת/6 ו- ת/7 על דבריה בפניי ועל דבריה בחקירתה הראשונה במח"ש, ת/5.
העדה אתי סוויסה (הבת של רונית רוזנצוייג)
32. חקירת אתי סוויסה במח"ש מיום 8/6/15 – ת/4 :
אתי טענה, שהנאשמת ביקשה ממנה ומאמה, רונית רוזנצוייג, לחתום על צוואה, שהמנוחה ביקשה להוריש לה. לדבריה, "לקחו אותי" (שורות 14), יחד עם אימה רונית לביתה של המנוחה, שם "ישבה מישהי על הספה ודיברנו קצת. היא אמרה שהיא רוצה להוריש את הדברים למירה ואחיה, חתמתי על מסמך וזהו" (שורות 16-17). כבר עתה אעיר, ולכך אתייחס בהרחבה בהמשך, שדבריה הנ"ל של אתי סותרים את דברי אימה, עליהם עמדתי לעיל.
בנוגע למנוחה העידה אתי, שהיא ראתה אותה "פעם אחת. מאה אחוז" (שורה 52), וזאת במעמד החתימה על הצוואה (שורות 55-56), ובנוגע לאימה אמרה, שככל הידוע לה, הקשר שלה עם המנוחה היה בעניין החתימה על הצוואה (שורות 57-60). כשנשאלה מה טיב הקשר בין משפחת הנאשמים למנוחה השיבה, שהנאשמת אמרה לה שהמנוחה "הייתה חברה טובה של אמא של מירה, כמו אחות, והם היחידים שדאגו לה" (שורות 62-67).
--- סוף עמוד 34 ---
אתי תיארה את המפגש שלה עם המנוחה כדלקמן: "מירה באה אל אמא שלי הביתה. אני הייתי שם, אני לא זוכרת אם גרתי שם באותה תקופה. מירה ביקשה שיש מישהי שהיא חברה טובה של אמא שלה זיכרונה לברכה והיא רוצה להוריש לה, היא אפילו לא פירטה מה, היא רוצה להוריש לה את הרכוש שלה אז היא לקחה אותי להכיר אותה ובאותו יום חתמנו על המסמך" (שורות 73-76). הן נסעו לבית המנוחה ברכבה של הנאשמת (שורה 95), לשם הגיעו בשעות היום (שורה 104), וזה לא היה בשבת (שורה 110) – תיאור זה של אתי, לפיו הגיעה למעמד החתימה יחד עם אימה והנאשמת, וחתמו באותו מעמד בבית המנוחה - אינו עולה בקנה אחד עם תיאור אימה לאותו מעמד, ושעליו עמדתי בפרק הקודם, שדן בעדות האם רונית. אתי הוסיפה, כי בזמן המפגש בבית המנוחה נכחו הנאשמת, אימה רונית, "ואם אני לא טועה דני" (שורה 114).
בשלב מסוים במהלך חקירת אתי במח"ש, החליטה החוקרת מעין לוי לנהל עימה שיחה בעל-פה, שלאחריה יצאה להתייעצות, כמתואר במזכר ת/42, והדבר תועד בחקירת אתי : "הערת חוקר - מתנהלת שיחה בע"פ, בשעה 17:25 אני יוצאת להיוועצות, בשעה 18:15 לאחר שנוהלה שיחה בע"פ אני ממשיכה בחקירה, מ.ל" (שורות 131-132) – גרסתה של אתי השתנתה, וכעת טענה שהנאשמת הגיעה לבית אימה, רונית, ובמעמד שלושתן "חתמנו על זה. המסמך היה ריק. לא היה חתום. רק אנחנו חתמנו פה" (שורות 146-147). הצוואה הוצגה לעדה (נספח ל-ת/4), (שורה 148), והיא אישרה כי אכן זו הצוואה בה מדובר (149-150). לדברי אתי, היא לא קראה את הצוואה לפני שחתמה עליה (שורה 154), ובתיעוד החקירה בווידאו (ת/37) החל מהשעה 17:44:35, רואים שהצוואה הוצגה בפני אתי, והיא אישרה את חתימותיה, והוסיפה שהחתימה של המנוחה לא הייתה על המסמך, וכי המסמך היה "מסמך ריק". לשאלה איך ידעה היכן לחתום השיבה, שהנאשמת הראתה לה את המקום. העדה אישרה, שבמעמד החתימה לא נכחה המנוחה (שורות 168-169), וכי מעולם לא ראתה את המנוחה במו עיניה, למעט "בתמונה" (שורה 171), וכשנשאלה לפשר התמונה השיבה "ראיתי אלבום תמונות. מירה הראתה לי, זה היה בבית של אדית" (שורות 172-172), וזאת לאחר החתימה על הצוואה (שורות 176-177). בסרטון המתעד את חקירתה של אתי, ת/37 שעה 17:42:20, היא אמרה שאת המנוחה ראתה פעם אחת, בתמונה שהראתה לה הנאשמת, וכי התמונה הייתה בתיק הנאשמת. אעיר, שהנאשמת אישרה בחקירתה, שאתי ראתה תמונה של המנוחה כשהיו בדירה (ת/23, שורות 479-482).