33. העימות בין אתי לנאשמת (ת/37 – מ.ט. 301/15א') :
בסרטון המתעד את העימות נראים אתי, החוקר חסן והחוקרות קרנית ומעין, כשהם נכנסים לחדר בו שהתה הנאשמת יחד עם החוקרת טל נגל-פוקס.
חסן שאל את אתי אם היא מכירה את הנאשמת, והיא השיבה בחיוב, ולשאלה בנוגע לשמה ענתה "מירה". לשאלה "את אידית איתן את מכירה?" לא ענתה אתי במילים, אלא בתנועת שלילה בראשה, ולשאלה "ראית אותה את אידית?" ענתה אתי באותה צורה – תנועת ראש לשלילה. לשאלה הבאה, "אז למה חתמת על הצוואה שלה?" השיבה אתי "כי מירה ביקשה". לשאלה "איפה היא ביקשה?" השיבה "בבית", ובהמשך ענתה "בבית שלנו". לשאלה: "איך זה קרה?" השיבה "היא הגיעה אלינו הביתה. דיברנו... ביקשה שנחתום", ולשאלה "ממי היא ביקשה לחתום?" השיבה "ממני ומאמא". אתי נשאלה עוד ע"י חסן "היא הגיעה עם המסמך?", ותשובתה "כן".
הנאשמת התייחסה לדברי אתי באומרה "נתתי לך את המסמך של אבא שלי. חתמת על הצוואה של אבא שלי. לא את הצוואה של אדית איתן. את הצוואה של אדית איתן אמא שלך נתנה לי" – הנאשמת לא הסתפקה בשלילת דברי אתי, אלא הוסיפה, כפי שציטטתי לעיל, משפט הדרכה,
--- סוף עמוד 36 ---
שמטרתו, ככל הנראה, לסייע לאתי לצאת מגרסה זו, בכך שתייחס את מסירה הצוואה ע"י הנאשמת לפטירת אביה ולא לפטירת המנוחה. אתי השיבה לנאשמת באומרה "אמא שלי לא נתנה לך שום דבר". חסן שאל את אתי "היא (מצביע לעבר הנאשמת, ז.פ.) הגיעה אליכם הביתה עם המסמך של הצוואה של אדית איתן, וחתמתם אצלכם בבית?", ותשובתה "כן", ולשאלה הבאה "את אדית איתן, ראית בחיים שלך?" השיבה "לא". לשאלת החוקרת מעין לוי "את היית אצל אידית איתן בבית?" השיבה בחיוב, ולשאלה "מי לקח אותך לשם?", השיבה "מירה". לשאלה הבאה של מעין "את ראית את אדית איתן בעיניים שלך?" השיבה אתי "בתמונה", ולשאלה "מי נתן לך את התמונה?" השיבה "מירה".
תשובותיה של אתי נאמרו מרצונה הטוב והחופשי, ולא ניכר כל לחץ או פחד או חשש מהחוקרים, וברור לי שהיא אמרה את הדברים מאחר ואלה התרחשו, ולא בשל הדרכתה ע"י החוקרים. לאחר שאתי יצאה מחדר העימות עם הנאשמת, פנתה הנאשמת אל החוקר חסן באומרה "מה, הפחדתם אותה, את אתי. די נו?". חסן פנה לנאשמת ואמר לה "ויש גם ראיות שמה שהיא סיפרה אמת ומה שאת מספרת זה לא אמת. ועכשיו יש לך הזדמנות לספר את האמת ולנקות את השולחן שלך". הנאשמת, שהייתה אז שוטרת במקצועה, נוטעת בשלב זה את הטענה העתידית שלה, בנוגע לגרסת אתי, בכך שהחוקרים הפחידו אותה, וזאת בתקווה להתגבר על שלילת גרסתה ע"י אתי ואימה, ואכן בעדותה בפניי, כבר בחקירתה הראשית, אמרה שהחוקרים הפחידו את אתי, והוסיפה "ואני אומרת לה אתי הפחידו אותך? היא אומרת לי מאוד הפחידו אותי" (עמ' 239 משורה 31 עד עמ' 240 שורה 2).