ת. אבל זה מה שמח"ש נתנו לי להבין"
דבריה של אתי, כפי שצוטטו דלעיל, מעידים על כך, שדבריה בבית המשפט לא היו דברי אמת, ושהיא, ככל הנראה, נלחצה מדבריה כלפי הנאשמת, אותה היא מכירה שנים רבות, והגיעה לבית המשפט במטרה לחזור בה מגרסתה המפלילה, ולסייע לנאשמים בהליך המשפטי המתנהל נגדם. אתי ניסתה "להיתמם" בתשובותיה, ולא ידעה לתת מענה לסתירות ולפרכות בדבריה, ואני דוחה את גרסתה בבית המשפט על הסף, ומעדיף את דבריה, כאמור, בעימות ובחלק השני של חקירתה במח"ש.
ב"כ הנאשמים טענו, כי אתי ואימה רונית העידו בבית המשפט, שהן חתמו על צוואת המנוחה בפניה, ואכן כך אמרה אתי, עמ' 36 שורה 20 "אני חתמתי בפני המנוחה" - ואולם, אין די באמירה כללית וסתמית של העדים, למהלך העניינים עליו הם נשאלים, ובכדי לקבוע אם מדובר באמירות אמיתיות או שקריות, יש לבדוק, בין היתר, את דברי אותם עדים בנוגע לאותה סיטואציה שנטענה על ידם - כאשר התובע הפנה לאתי שאלות בנוגע למעמד חתימתה על הצוואה בפני המנוחה, היא התחמקה מלתת תשובות, וברור מהתנהגותה ומהתנהלותה בבית המשפט, שאותה התחמקות נובעת מחוסר האמת שבדבריה, וכך נשאלה והשיבה (עמ' 26, שורות 2-11):
"ש. המסמך שאת חתמת עליו היה ריק
ת. אני לא מרגישה טוב.
ש. כשאת חתמת, המסמך שחתמת עליו היה ריק, נכון?
ת. לא. היה מלא. היה כתוב.
ש. המנוחה חתמה בפנייך על הצוואה?
ת. לא. הוא היה חתום. כשהיינו אצל אידית, אידית חתמה לידי. אני עומדת להתעלף.
ש. אמרת דבר והיפוכו.
ת. אני אחרי...
ש. האם נכון שהמנוחה לא חתמה בפנייך על הצוואה?
ת. היא חתמה בפניי. ואז אמא ואני חתמנו ואז אני הלכתי"
--- סוף עמוד 44 ---
באי כוח הנאשמים התייחסו בסיכומיהם לדבריה הנ"ל של אתי, ולדבריהם כשהיא נשאלה "זה נכון שאמא שלך חתמה לפנייך על הצוואה, לפני שאת הגעת לבית", השיבה "לא. חתמנו יחד. הייתי לידה" (עמ' 31, שורות 9-10), וטענו כי אתי ורונית "חוזרות שוב ושוב", כך לטענתם, על מעמד החתימה, מי חתם, מי נכח והיכן הייתה הפגישה -
אכן אתי אמרה את הדברים שנטענו בסיכומי ב"כ הנאשמים, ואולם, לשם הערכת המהימנות של העדה, אין להסתפק באמירת דברים על ידה, אלא יש לבדוק את השתלבות הדברים הנאמרים עם כל חומר הראיות בתיק, כולל דברים שנאמרו ע"י אותה עדה בהזדמנויות שונות.
אתי נשאלה בנוגע לתוכן הצוואה "על מה מדברת הצוואה?", ותשובתה (עמ' 30, שורות 22-27):
"ת. אני לא זוכרת.
ש. חתמת בלי לקרוא על צוואה?