עובדות 10 – 16 - הנאשמת כפרה בהן (עמ' 7, שורות 4-5).
12. תשובת הנאשם 2 לאישום הראשון: הנאשם 2 כפר בכל עובדות האישום הראשון, למעט העובדה שהוא אחיה של נאשמת 1 (עמ' 8, שורה 12) – לא נמסרה מעבר לכך תשובה מפורטת לאישום.
13. עיקר טענות הסנגורים בסיכומיהם לזיכוי מרשיהם: הסנגורים פתחו את סיכומיהם בטענה, לפיה בתיק זה הוגשה לאחרונה בקשה לבטל את האישומים, היות והתיק נסגר עוד במשטרה מהטעם :
--- סוף עמוד 7 ---
"אין ראיות לאשמה", והם הפנו בעניין זה לסעיף 64 לחסד"פ, הקובע את הדרכים לחידוש הליכים בתיק שנסגר ע"י המשטרה, והוסיפו כי מלשון הסעיף ברור שיש להגיש ערר, ולדבריהם "וראה זה פלא בתיק שלפנינו לא הוגש ערר". עוד נטען ע"י הסנגורים, כי בסעיפים 65, 65א' ו- 66ב' לחסד"פ נקובים המועדים והפרוצדורה לדיון בערר, וכי כל אלה לא נעשו בתיק זה, ולדבריהם: "למרבית הצער עו"ד פרייסמן ניסתה בעדותה להתחמק מהסבר בעניין זה ולתת תשובה לטענה שמח"ש פעל בתיק ללא בסיס חוקי, ואזי אנו נתקלים בניסיון הן של נציג מח"ש, והן של עו"ד פרייסמן לעניין הטענה הנ"ל ליתן תשובה כללית ומתחמקת לרבות חוסר זיכרון והתעלמות מסעיפי חוק מפורשים, עו"ד יצחק רונן הגיש סיכומים של 193 עמודים ודן בכל פסיק שעבר ליד תיק זה, וראה זה פלא סעיפים 64 עד 65ב' נעלמו ממנו "ואין הוא מכיר אותם" לצורך הטיעון בתיק שלפנינו". בהתבססם על טיעון זה, עתרו הסנגורים לביטול כתב האישום, והם הפנו למסמך המשטרתי – נ/29 (עמ' 367, שורה 20), שם כתוב: "אני מחזיקה ביד מסמך – נ/29 – החלטה מיום 17.7.14 לסגור את התיק בתחנת נהריה".
באי כוח הנאשמים המשיכו וטענו: "אותם 193 עמודים שנזכרו לעיל הינם הוכחה לרדיפה ולסרבול ולחוסר אמת עובדתית בטעוני התביעה בתיק שלפנינו. האשמה העיקרית בתיק שלפנינו היא זיוף צוואה, וכל הטיעון העובדתי בנקודה זו צריך לקחת מספר בודד של עמודים ולאפשר לסנגורים, לנאשמים ולבית המשפט להבין ולמקד את הבנתם מה התביעה רוצה, גודש של 193 עמודים פוגע בהגנת הנאשמים ובצדק ומהווה ניסיון לכפות גודש של עובדות שיביא להרשעה אף אם אין ממש בעובדות אלו, והן אינן מהוות טיעון המצדיק קביעת עובדות מעבר לכל ספק סביר, ולכן מבוקש לזכות את הנאשמים נוכח הסרבול הנוראי שבטיעון התביעה".
לגופו של אישום טענו ב"כ הנאשמים: "לעניין זה מעניין להפנות לחמישה עיקרים, האחד, אותה הפסקה של 45 דקות בחקירת העדה אתי סויסה, השני, עדות החוקר חסן, השלישי, הרמזים לעניין היותו של דני כרסנטי הנאשם מס' 2 מעורב בכל מיני זיופים ומעשי מרמה, והרביעי, החלטת הנבת"ם המוכיחה שיתוף פעולה משונה ונטייה ראשונית של מח"ש להרשיע את הנאשמים בזיוף הצוואה (זאת בתקווה שבית המשפט יסכים כי סעיף 23 לחוק הנבת"ם על דרך ההיקש חל בענייננו באשר מדובר במרמה מצד מח"ש המרשה לעצמה לשתף פעולה עם צד ולתפוס עמדה בלי לידע את הצד שכנגד ומתחת לפני השטח. העיקר החמישי הוא עדותו של מר עציון אביטל המתנגד לקיום הצוואה במשפט האזרחי ...".