56. יאנג טוען, כי מסמך זה הוכן על ידיו אך לא הועבר לקיה. לטענתו, באותה תקופה, לאחר שזכויות ההפצה של דייהו נלקחו מטלקאר, הוא חיפש עסקאות אחרות לעניין בהן את אונגר ולשם כך שלח תחילה הצעות לחברות רכב סיניות ואף נוצר עימן קשר, ובהמשך שלח הצעות לחברות קוריאניות שונות. לקראת סוף שנת 2003, הגיעה לאוזניו שמועה שקיה אינה מרוצה מהמפיצה הנוכחית ובכוונתה להחליפה, אך לא עלה בידו לברר עד כמה נכונה השמועה. על כן הכין את ההצעה האמורה, התקשר לקיה על מנת לברר למי להעבירה, אך נאמר לו שאין צורך לשלוח את המסמך כיוון שקיה חידשה את הסכם ההפצה עם קמי. על כן, בסופו של דבר המסמך לא נשלח (סע' 29–31 לתצהירו ועמ' 1894 לפרוטוקול).
57. טענת התובעות שההצעה נשלחה על ידי יאנג ביום 31.12.2003 נטענת בעלמא. לא הוצגה ראיה שתפריך את טענת יאנג, ולא קיימת ראיה שתוכיח שההצעה אכן נשלחה באותה עת. תמיכה
--- סוף עמוד 20 ---
לטענת יאנג, ניתן למצא באותה שיחה בה הוקלט על ידי אבירם וברקת: כשאבירם אמר לו שהם (יאנג ואונגר) החליטו ב-2003 להביא את קיה, ענה לו יאנג (עמ' 14 לנספח 2 לתצהיר ברקת):
"[O]k, but KIA has [an] existing distributor, it's a long time more, so in between, we went to North African countries like Morocco, Algeria, where Daewoo was very strong […]"
יתר על כן, אף אם לטענת התובעות (אשר אינה מבוססת על דבר), ההצעה נשלחה על ידי יאנג ב-31.12.2003, לא היה בה דבר שיכול להשפיע על קיה כהוא זה. יאנג היה אנונימי במחלקות הרלוונטיות בקיה באותה עת, קיה אינה זקוקה ליאנג על מנת לדעת מהו פלח השוק של מכוניותיה בישראל, עניין שנבחן על ידיה היטב ובאדיקות והיא גם אינה זקוקה לעצותיו. עובדה היא, שעד אפריל 2005 לא הוכחה ולו פעולה אחת שנעשתה על ידי יאנג, לא בהפצצות (bombard) כפי שהתרברב בפני ברקת, וגם לא בירי קל. העדר פעילות של יאנג בעניין משך כשנה וחצי, תומך גם הוא בגרסתו שהמסמך מיום 31.12.2003 לא נשלח, מאחר ונודע לו שהסכם ההפצה עם קיה הוארך אך ימים ספורים קודם להכנתו, ואף אם נשלח, הרי שלא קיבל כל התייחסות.
58. בהקשר זה ייאמר, כי היתרון שהשיגו התובעות בחשיפת תוכן מחשבו של יאנג על קירבו ועל כרעיו, הוא גם חיסרון מבחינתן, שכן מה שלא נמצא במחשב, חזקה שאינו קיים. לא ניתן לפיכך לקבל השערות שונות שנטענות על ידי התובעות ללא כל בסיס ראייתי. כאשר לא קיימת כל תכתובת או מסמך שהוכן בעניינה של קיה (מעבר לאותו מסמך יחיד מיום 31.12.2003), עד לאפריל 2005, המועד בו נודע ליאנג שקיה החליטה לסיים את יחסיה העסקיים עם קמי. המשמעות הראייתית היא, שעד לאותו מועד לא נעשה על ידי יאנג דבר בעניין ולא ניתן לקבל את טענות התובעות המבוססות על השערות בלבד.