וסעיף 14 לפקודה קובע:
"המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".
סעיפים 12 ו-14 הנ"ל מייחסים את העוולות הן לאבירם ואחיעד בבחינת "משתף עצמו, מסייע, מייעץ, או מפתה למעשה או מחדל" והן לקמי וסמלת שאחיעד ואבירם פעלו בשליחותם על הדרך שבה ביצעו אותה. יש לקבוע לפיכך, כי קמי וסמלת היו שולחיהם של אבירם ואחיעד בהיותם שותפים לתכנון, ביצוע ומימון של הפריצה, למחשבי יאנג ודה וואי, לגזל סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות של התובעים. לאחר שבחנתי היטב את חומר הראיות אני סבורה כי על פי הצדק והיושר יש לחלק את האחריות בין אבירם ואחיעד באופן שווה. אחיעד פעל בשליחות קמי וסמלת והן חבות ביחד אתו.
--- סוף עמוד 85 ---
240. התובעים טוענים כי כפועל יוצא מהפריצה למחשבים נגרמו להם נזקים כספיים ישירים. על פי תצהירי אונגר ויאנג והקבלות שצורפו אליהם, טלקאר שילמה למגלן טכנולוגיות הגנת מידע בע"מ סכום של 175,982 ₪ לצורך בדיקת מחשבי יאנג ודה וואי וניתוח אירוע הפריצה (סעיף 9 לתצהיר אונגר, ונספח 1 לתצהירו). דה וואי שילמה סכום של 10,890,000 וון קוריאני (שווה ערך ל-9,500 דולר ארה"ב בקירוב) למומחה בתחום המחשבים לצורך ניקוי, שיקום וארגון מחדש של מערכת המחשב של דה וואי (נספח 9 לתצהיר יאנג). בנוסף טוען יאנג כי במהלך ארגון מחשבי המשרד מחדש נגרם לדה וואי נזק בגין אובדן כ-120 שעות עבודה שהן שווה ערך ל-$10,000 (סעיף 12 לתצהירו).
241. עוד טוענים התובעים, כי כתוצאה מהפריצה למחשבים נגרמו להם גם נזקים כספיים בלתי ישירים. לטענת אונגר הפריצה למחשבים גרמה לפגיעה ברווחיות החברות הקשורות אליו, לרבות טלקאר, שכן הוא נאלץ להניח שמידע פנים של החברות מצוי בידי מתחרים עסקיים, והעריך את הנזקים הבלתי ישירים שנגרמו לטלקאר בסך של 500,000 ₪ (סעיף 10 לתצהירו). לדבריו "כל ניסיון להעריך את ההפסד הנגרם עקב כך הוא קשה". בחקירתו בעניין זה חזר על הדברים (עמ' 1773–1774, 1805–1807 לפרוטוקול). לטענת יאנג, הפריצה גרמה לדה וואי אובדן הזדמנויות עסקיות (סעיפים 14 ו-15 לתצהירו, ובגינה היה צורך לתכנן מחדש את הפעילות העסקית של דה וואי עם חברות ממדינות אשר אינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ומסרבות לעבוד עמה עקב קשריה עם ישראל. דה וואי מעריכה את הנזקים הבלתי ישירים שנגרמו לה במיליון דולר. לטענת הנתבעים, עסקינן בטענות ספקולטיביות שלא בוססו כדבעי.
242. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בסכום הגבוה יותר, בין סכום הנזק הטעון הוכחה לבין הפיצוי הסטטוטורי.
243. חוק עוולות מסחריות וחוק הגנת הפרטיות מאפשרים לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. בהצעת חוק עוולות מסחריות (הצ"ח 2471, 346, בעמ' 351) הוסבר, כי אחד המאפיינים של "פגיעה ברכוש רוחני הוא הקושי להוכיח את הנזק שנגרם, בהיותו לעתים קרובות נזק ספקולטיבי. על כן מוצע לאפשר לבית המשפט מרחב תימרון באשר לפסיקת פיצויים, גם ללא הוכחת נזק".
סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע לעניין פיצוי ללא הוכחת נזק:
"(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת."
ובסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות נקבע:
--- סוף עמוד 86 ---
"(ב) (1) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי סעיף 4, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, בלא הוכחת נזק.
(2) במשפט כאמור בפסקה (1) שבו הוכח כי הפגיעה בפרטיות נעשתה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור באותה פסקה, בלא הוכחת נזק.
(ג) לא יקבל אדם פיצוי בלא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה פגיעה בפרטיות, יותר מפעם אחת."
244. לטענת הנתבעים, רק אירוע נפרד של גזילת סוד מסחרי, אשר נוגע כל פעם למידע סודי אחר מהווה עוולה נפרדת לעניין הפיצוי הסטטוטורי. ואילו לטענת התובעים מדובר בגזל ופגיעה בפרטיות בהיקף עצום של 10,000 קבצים, אשר כוללים, מעבר לפגיעה בפרטיות גם גזילת סודות מסחריים כמו תכניות עסקיות, הצעות עסקיות, פרופיל עסקי וכיוצ"ב, כל אותם מסמכים מהווים סוד עסקי אשר מקנה יתרון עסקי, וחשיפתם תאפשר למתחריהם של התובעים לדעת את מצבם והצעותיהם. בענייננו, אחיעד העתיק את תוכן המחשב משך ימים ארוכים, לפחות משך כחודשיים, ועל כן אין ספק כי גזל הסודות המסחריים והפגיעה בפרטיות התרחשו על פני אירועים רבים נפרדים.
245. סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (לשעבר סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924), נוקט לשון זהה לסיפא של סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות אשר קובע כי "[...] יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת". בעניין זכויות יוצרים נקבע בע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 267 (1992) (להלן: "הלכת שגיא"):
"[...] ה'הפרה', אשר בה דן הסעיף ואשר בגינה ניתן לבקש פיצוי סטטוטורי, מוסבת, בדרך כלל, על זכות יוצרים אחת שהופרה על-ידי הנתבע, ואין זה משנה, מהו מספרם של האקטים המפרים ששימשו בהפרתה של אותה הזכות. את הביטוי 'כל הפרה' יש לפרש כמתייחס לכל סוג הפרה; הווי אומר, אפשר להטיל את הפיצוי הסטטוטורי מספר פעמים, רק מקום בו הנתבע או הנתבעים הפרו מספר זכויות יוצרים אשר בגין הפרתן הם נתבעים" (הדגשה במקור – צ.צ.).
מכאן שהעתקת מספר רב של יצירות מאפשרת הטלת פיצוי סטטוטורי מספר פעמים. פסיקה מאוחרת יותר אימצה את הלכת שגיא. כך נקבע גם בע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (כיום: חשב אגודה שיתופית בע"מ), פ"ד נא(5) 337, 347 (1997):
--- סוף עמוד 87 ---
"[...] אם כל חוברת של דקל היא יצירה עצמאית, ואם הועתקו מכל אחת מן החוברות השונות של דקל מידעים שונים, להבדיל מן הפורמט, תקום זכות לפיצוי על הפרת כל אחת ואחת מזכות היוצרים המגולמת בכל חוברת מועתקת" (ההדגשה במקור – צ.צ.).
לעניין ההצדקה לדרך פרשנית זו נקבע שם:
"גם שיקולים של מדיניות משפטית ראויה תומכים בגישה זו. אם נקבע שמדובר בהפרה אחת, הרי מרגע שחשב העתיקה פעם אחת מידע מחוברת דקל, היא יכולה להמשיך ולהעתיק מידע חדש מן החוברות הבאות ללא כל עלויות נוספות [...]" (בעמ' 349).
על דרך גזירה שווה מפרשנות חוק זכויות היוצרים לעניין הסעיף הנ"ל, נקבע גם בעניין גאמידה לעניין גזל סוד מסחרי:
"[...] כל אירוע נפרד של גזילת סוד מסחרי, אשר נוגע בכל פעם למידע סודי אחר, מהווה עוולה נפרדת לעניין הפיצוי הסטטוטורי. כך גם מוצדק לנהוג [...]" (בפסקה 39).
הלכת שגיא אומצה גם על ידי בית המשפט העליון לעניין פרשנות סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות (ע"א 3853/11 רונית דגלי אומות בע"מ נ' שטן (פורסם במאגרים, 13.5.2013).
246. בנסיבות שלפניי, העיד אחיעד כי כמות הקבצים שקיבל מאבירם עומדת על כמה אלפים: "אלפים, אני לא יודע כמה" (עמ' 2215 שורה 15), ובתצהיר אבירם צוינו 10,000 קבצים (סע' 73 לתצהירו). מתוכם, אחיעד שלח לפרקליטי קמי וסמלת "סדר גודל של עשרות" מסמכים (עמ' 2214, שורות 22–23). מכאן שנספחים 35–38 לתביעת לוי ואלו שגולו במסגרת גילוי מסמכים מהווים דוגמית בלבד מתוך עשרות המסמכים שהועתקו על ידי אחיעד והנוגעים לתביעת לוי (להערכתי בין 150 ל-200 מסמכים), וגם אלו מהווים חלק מזערי מכלל אלפי המסמכים שהועתקו על ידי אחיעד וניתן להניח שהם מיוחסים הן לתביעת לוי והן לעניינים אחרים, עסקים, מיזמים, עניינים פרטיים של יאנג, אונגר, דה וואי וטלקאר, שאינם קשורים לסכסוך דנא. אותם 10,000 קבצים הכילו גם עשרות (על דרך ההמעטה) מסמכים המהווים סודות מסחריים ועל כך תעיד העובדה שאחיעד עצמו מצא לסווג את המסמכים שהעתיק לתיקיית "Business Plans" "Golden Emails" ועוד, והודה שהעתיק תכניות עסקיות שנכתבו על ידי טלקאר עבור קיה, תכניות שלא היו בידיהם, לא נשלחו אליהם ואינם נחלת הרבים (עדות אחיעד בעמ' 2237 לפרוטוקול, סע' 81 לתצהיר אבירם).
247. התובעים טוענים שיש לחייב את הנתבעים בפיצוי סטטוטורי על מלא סכום התביעה בסך של 5,000,000 ₪ וזאת נוכח העובדה שמדובר בגניבה סיטונאית של מסמכים והיקף העולה על זה
--- סוף עמוד 88 ---
שניתן להוכיח בצורה מדויקת. בעניין הסודות המסחריים מפנים התובעים למסמכים שגולו על ידי הנתבעים במסגרת גילוי מסמכים (ת/7), והכוונה לסודות מסחריים כגון תכניות עסקיות בהצעות עסקיות, פרופיל עסקי וכיוצ"ב.
248. מכאן ליישום ההלכה ביחס לעוולה של גזל סוד מסחרי – מבחינת מועד ההפרה, יש להבחין בין מעשה הפריצה עצמו לבין פעולות גזל הסוד המסחרי והפגיעה בפרטיות שנעשו בפועל על ידי אבירם ואחיעד במשך ימים ארוכים, כחודשיים לפחות, מפברואר 2012 ועד סוף מרץ תחילת אפריל, במהלכם בוצעו העתקה, מיון ותרגום של 10,000 קבצים (סעיפים 79 ו-84 לתצהיר אבירם). לפיכך, מבחינה עובדתית מדובר באירועים רבים נפרדים של גזל סוד מסחרי. את הסודות המסחריים יש לחלק לשני סוגים עיקריים: האחד, סודות מסחריים שהיו רלוונטיים לנתבעים על מנת "לשפר את המבנה הראייתי של התיק" בתביעת לוי (עמ' 2145 לפרוטוקול) (להלן: "ענייני קיה"). הפרוט שניתן על ידי הנתבעים בענייני קיה מאפשר לסווג בנקל סוגי הפרה שונים ונפרדים. השני, סודות מסחריים בנוגע למיזמים עסקיים אחרים של דה וואי, טלקאר וחברות אחרות אשר בבעלות אונגר, כגון, מיזם עסקי של יאנג ליצוא רכבים למדינות שאין להם קשרים עם ישראל, מיזמים בקשר לחברת הספנות אשר בבעלות אונגר (סע' 6 ו-10 לתצהיר אונגר, סע' 9 לתצהיר יאנג) ועוד כיוצ"ב. בעניין זה נטען, כי המידע שנגנב ממחשבי דה וואי, כולל מידע על טלקאר, ועל עסקי הספנות של אונגר, על לקוחות של חברות הקשורות לעסקי אונגר ויאנג, תמחור מוצרים של חברות הקשורות אליהם ועוד.
כל סוג הפרה מהווה עוולה נפרדת לעניין הפיצוי הסטטוטורי. כך ראוי לנהוג, גם משיקולי מדיניות משפטית רצויה, שכן אין לקבל כי ייפסק פיצוי זהה למקרה בו נגזל מסמך אחד בלבד המהווה סוד מסחרי אחד, לעומת המקרה שבענייננו עת נחשפו ונגזלו 10,000 קבצים, הכוללים התכתבויות פרטיות וסודות מסחריים.
249. סיווג הסודות המסחריים – אחיעד הודה כאמור, כי העתיק ועיבד אלפי מסמכים והעביר לפרקליטי קמי וסמלת עשרות מהם, אשר נוגעים לתביעת לוי. גם לגרסת אחיעד, מדובר ב"סדר גודל של עשרות". עשרות משמע – מינימום עשרים (כאמור להערכתי כ-150–200 מסמכים). לצורך קביעת הסיווג ועל דרך ההמעטה, אבחן את סוגי הסוד המסחרי, על פי המעט שהודו בו הנתבעים – היינו מכוח הגילוי בכתב התביעה ובכללם נספחים 35–38 לתביעת לוי, תצהיר גילוי מסמכים (נ/7) והמסמכים שגולו במסגרת בקשה 50.
250. כתב התביעה בתביעת לוי מפרט מספר סודות מסחריים שנגזלו מטלקאר ודה וואי על ידי התובעות באמצעות אבירם ואחיעד ואשר ניתן לסווגם כשמונה סודות מסחריים הנבדלים אחד ממשנהו כמפורט להלן:
· סעיפים 164 – 166 לתביעה כולל נספח 35 לה, המכונה על ידי התובעות מסמך שידול משנת מיום 31.12.2003 נגזל ממחשבי יאנג ודה וואי ומהווה סוד מסחרי;
· נספח 35 כולל תכנית עסקית של טלקאר בעניין כלי הרכב של דייהו, גם הוא מהווה סוד מסחרי;
--- סוף עמוד 89 ---
· בסעיף 170 לתביעת לוי נטען כי ביום 8.4.2006 יאנג ביקר במטה האזורי של KIA במזרח התיכון ואפריקה וקיים שם מגעים עם בכירים במטה, מידע זה שנגזל ממחשבי יאנג ודה וואי מהווה סוד מסחרי;
· סעיפים 171 – 177 לתביעת לוי מתארים את חוות הדעת המשפטית שנתנה ליאנג על הדין בישראל לבקשת צ'אנג ואת מכתב הלוואי שנכתב על ידי יאנג ואלו צורפו כנספחים 36 ו 37 לתביעה לאחר שנגזלו ממחשבי יאנג ודה וואי. סבורתני כי גם אם חוות הדעת אינה מהווה סוד מסחרי של דה וואי וטלקאר, הרי שמכתב הלוואי לרבות הצעת יאנג למנות את טלקאר למפיצה מהווה בוודאי סוד מסחרי;
· סעיף 178 לתביעת לוי מצטט מתוך נספח 38 לתביעה, תכתובת דוא"ל בין אונגר לבכיר בקיה בהמשך לשיחה שהתקיימה ביניהם ביום 27.9.2006 (במהלך ביקור משלחת איתור מועמדות להחלפת קיה), ואשר כוללת הצעה עסקית. תכתובת זו נגזלה ממחשבי יאנג ודה וואי ומהווה סוד מסחרי;
· המידע המפורט בסעיף 181, בדבר היות אונגר בעלים של אוניות ענק המכונות RORO להובלת כלי רכב מאסיה שיירתמו לפעילות יצוא של יונדאי-קיה, הובא לידיעת קמי וסמלת מתוך התכתבות שנגזלה במחשבי יאנג ודה וואי.
· המידע המפורט בסעיף 161 לתביעה לקוח ממסמכים שנגזלו ממחשבי יאנג וגולו על ידי בנתבעים במסגרת גילוי מסמכים. מדובר בעמלתו של יאנג בענייני קיה, מהווה גזל סוד מסחרי הן מיאנג והן מאונגר לפיכך יחושב פעמיים.
251. בנוסף, במסגרת בקשה 50 ובתצהיר גילוי מסמכים (נ/7) מיום 16.11.2014 מטעם קמי וסמלת (התובעות בתביעת לוי והנתבעות בתביעת אונגר), גולו מסמכים אשר הושגו ממחשבי יאנג ודה וואי וסווגו על ידיהם בסעיפים 4.3–4.6 לנ/7 כדלקמן:
"4.3. מסמך בקוריאנית (ותרגום שלו) ובו פירוט פעולות שבוצעו במהלך השנים הרלבנטיות לתביעת קמי וסמל"ת במטרה להעביר את זכויות ההפצה לידי טלקאר (המסמך אינו נושא תאריך);