פסקי דין

תא (ת"א) 2262/08 תא (ת"א) 8781-07-13 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אברהם אונגר

10 מרץ 2021
הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל־אביב–יפו

ת"א 2262/08 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ ואח' נ' Kia Motors Corporation ואח'

ת"א 8781-07-13 אונגר ואח' נ' הלוי ואח'

לפני כבוד סגנית הנשיא צילה צפת

התובעות:

1. קוריאה מוטורס ישראל בע"מ

2. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ

ע"י ב"כ

עוה"ד א' רוזובסקי ועוה"ד ג' ארדינסט

נ ג ד

הנתבעים:

1. אברהם אונגר

2. טלקאר חברה בע"מ

3. Chang-Geun Yang

ע"י ב"כ

עוה"ד א' קלגסבלד ועוה"ד ג' טיכו

ובעניין

התובעים:

1. אברהם אונגר

2. טלקאר חברה בע"מ

3. Chang-Geun Yang

4. Dae Hwe Industries Ltd.

ע"י ב"כ

עוה"ד א' קלגסבלד ועוה"ד ג' טיכו

נ ג ד

הנתבעים:

1. אבירם הלוי

ע"י ב"כ

עוה"ד ר' בלכר

2. גדעון ברקת (התובענה נדחתה)

ע"י ב"כ

עוה"ד י' נחושתן

3. קוריאה מוטורס ישראל בע"מ

4. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ

5. מיכאל פאולו לוי

6. אחיעד גבריאל לוי

ע"י ב"כ

עוה"ד א' רוזובסקי ועוה"ד ג' ארדינסט

7. Ebony Enterprises Ltd. (התובענה נמחקה)

פ ס ק ד י ן

עניינו של פסק הדין בשתי תביעות כספיות, ת"א 2282/08 ות"א 8781-07-13, שעיקרן בסכסוך שהתגלע בין שני אנשי עסקים, הפועלים בין השאר, גם בתחום של יבוא והפצה של כלי רכב בישראל. ת"א 2282/08 נסב על החלטת תאגיד הרכב הקוריאני KIA להחליף את היבואן והמפיץ של כלי רכב

מתוצרתה לישראל. ת"א 8781-07-13 עניינו בתביעה לפיצוי (לרבות ללא הוכחת נזק) בשל דרך השגת הראיות להוכחת התביעה בת"א 2282/08.

מבוא – התביעות, הגורמים המעורבים והנפשות הפועלות

1. משנת 1994 ועד ליום 31.12.2007 החזיקה חברת קוריאה מוטורס ישראל בע"מ (להלן: "קמי"), חברת בת של סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ (להלן: "סמלת"), אשר בשליטת איש העסקים מר מיכאל לוי (להלן: "לוי"), בזכויות ההפצה הבלעדיות בישראל של מכוניות KIA המיוצרות על ידי התאגיד הקוריאני Kia Motors Corporation (להלן: "קיה"). סמלת ייבאה והפיצה

--- סוף עמוד 3 ---

בישראל בעת הרלוונטית כלי רכב מתוצרת פיאט, לנצ'יה ואוטוביאנקי. נכון להיום מפיצה סמלת גם את רכבי סובארו. קמי הוקמה לצורך יבוא והפצת כלי רכב מתוצרת קיה בישראל.

2. קיה החליטה להעביר את זכויות ההפצה של כלי רכב מתוצרתה בישראל החל מיום 1.1.08 לחברת טלקאר בע"מ (להלן "טלקאר"), אשר בשליטת איש העסקים מר אברהם (רמי) אונגר (להלן: "אונגר"). משנת 1993 ועד שנת 2002 טלקאר ייבאה והפיצה בישראל כלי רכב מתוצרת דייהו הקוריאנית. נכון לעת הרלוונטית לתביעה, הפיצה טלקאר את כלי הרכב מתוצרת סאנגיונג הקוריאנית (משנת 1995) ודייהטסו היפנית (משנת 1982).

3. Chang Geum Yang (להלן "יאנג"), בעל שליטה בחברת הסחרDae Hwe Industries Ltd. (להלן: "דה וואי"), עוסק בייזום, סיוע וקידום עסקאות מסחריות בתחום הרכב והספנות, בין חברות קוריאניות ומהמזרח הרחוק ובין חברות אחרות. יאנג הוא סוכן של אונגר לצורך ייזום ומציאת הזדמנויות עסקיות בקוריאה זה למעלה מעשרים שנה, והיה מעורב בקשירת עסקאות יבוא רכבי דייהו וסאנגיונג לישראל. יאנג יזם וסייע לאונגר ביצירת הקשר בין טלקאר לקיה עד לשכלולו של הסכם הפצה, אשר נתן בידי טלקאר את זכויות ההפצה הבלעדיות של רכבי קיה בישראל החל מיום 1.1.08.

4. התביעה בת"א 2262/08 הוגשה ביום 2.12.08 על ידי קמי וסמלת (אשר בשליטת לוי), בגדרה עתרו התובעות לפיצוי בסך של 156,800,000 ₪ (בהמשך הסכום עודכן לסך של 192,500,000 ₪) וסעדים נוספים, נגד תאגיד קיה הקוריאני, אונגר, וטלקאר (אשר בשליטת אונגר). בתביעה זו הועלו טענות נגד קיה לנזקים שגרמה לקמי בכך שהפרה את הסכם ההפצה שנכרת בינהם, ובטענות נגד אונגר וטלקאר למעשי קנוניה עם קיה על מנת לגזול מקמי את זכויות ההפצה, גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. תביעה זו בגלגולה הסופי המאוחד והמתוקן תכונה תביעת לוי.

5. במסגרת תובענה זו ניתן ביום 24.5.09 פסק דין (בש"א 23561/08 על ידי כבוד השופט נ' ישעיה) הקובע כי יש לדון בתובענה נגד תאגיד קיה בהליכי בוררות בקוריאה בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם ההפצה שנכרת ביניהם, ולפיכך עוכבו ההליכים נגד קיה בהתאם לסעיפים 5–6 לחוק הבוררות, התשכ"ח–1968. ערעור לבית המשפט העליון ברע"א 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ. Kia Motors Corporations, נדחה בפסק דין מיום 27.6.12.

6. בשנת 2011 שכרו קמי וסמלת באמצעות לוי ובנו אחיעד (להלן: "אחיעד") את שירותיו של אבירם הלוי (להלן: "אבירם"), בעל חברה למודיעין עסקי, לצורך איסוף ראיות לתמיכה בתביעתם. לאחר איסוף הראיות, הוגש ביום 2.1.13 כתב תביעה מתוקן אליו צורפו חלק מהראיות שנאספו, ואלו העלו את חשדו של אונגר, כי הראיות הושגו תוך ביצוע עבירות של פריצה למחשבו או למחשבו של יאנג. חשד זה אושש במסגרת בדיקה שבוצעה מטעמו של אונגר, אשר הובילה אותו למסקנה כי אבירם תכנן והוציא לפועל את מבצעי גניבת המידע באמצעות שתילת תוכנות ריגול ולוכדי הקלדות משתמש במחשביו של יאנג בקוריאה. בנוסף, אבירם

--- סוף עמוד 4 ---

בסיוע גדעון ברקת (להלן: "ברקת"), הקליטו את יאנג, בעת פגישה שנערכה עמו בקוריאה, תוך שהם מתחזים לאנשי עסקים, המתעניינים בשיתוף פעולה עמו לצורך יבוא והפצת מכוניות קוריאניות באתיופיה, וזאת במטרה להשיג ממנו מידע בקשר לאונגר וטלקאר. אבירם וברקת הקליטו גם את גדי שניידר (להלן: "שניידר"), מנהל מכירות ארצי בטלקאר בעת הרלוונטית, גם זאת תוך התחזות לאנשי עסקים, אשר מזמינים אותו לראיון עבודה בנושא יבוא ושיווק רכב בחו"ל.

השיטה שהפעילו אבירם וברקת עבור קמי, סמלת, לוי ואחיעד, לצורך השגת מידע מיאנג ושניידר, תוך התחזות לאנשי עסקים המעוניינים להעסיק את המרואיין, או להסתייע בשירותיו המקצועיים, זהה לשיטה אשר הופעלה על אבירם על ידי חוקרים שנשכרו מטעם אונגר. אבירם הוקלט כשהוא מספר על יכולותיו המקצועיות, לרבות ביצוע חדירה למחשבי יאנג (במשתמע) ולמחשבים אחרים שאינם קשורים לתובענה שלפניי.

7. התביעה בת"א 8781-07-13 לפיצוי על סך של 5,000,000 ₪ וסעדים נוספים, הוגשה על ידי אונגר, טלקאר, יאנג ודה וואי נגד קמי, סמלת, לוי, אחיעד, אבירם וברקת, בדרישות לפיצוי (עם או ללא הוכחת נזק) בגין נזקים שגרמו הנתבעים לתובעים, תוך פריצה למחשבים שלא כדין (תובענה זו תכונה להלן: "תביעת אונגר").

8. קמי וסמלת, שגילו במסגרת 'איסוף הראיות' על אודות מעורבות יאנג בעסקת זכויות ההפצה בין קיה לטלקאר, הגישו תביעה שכנגד בת"א 8781-07-13 נגד יאנג ודה וואי, באותן טענות ובגין אותם נזקים שנטענו בת"א 2262/08, והעמידו אותה לצורך אגרה על סך של 35,710,000 ₪.

9. ממועד הגשת תביעת לוי המקורית ביום 2.12.08 בת"א 2262/08 עברו כתבי הטענות תיקונים וגלגולים רבים עד ליום 9.6.14, המועד בו הסתיים סבב כתבי הטענות בתביעת לוי לנוסח המשולב והמעודכן של תביעת לוי במסגרת תביעה שכנגד (נוסח משולב ומעודכן) בת"א 8781-07-13, (להלן: "תביעת לוי"). בתביעה זו התובעות הן קמי וסמלת בסכום של 192,500,000 ₪. הנתבעים הם אונגר, טלקאר, יאנג ודה וואי.

10. תאגיד קיה שנתבע בתביעה המקורית נמחק מתביעת לוי המעודכנת לאור פסק דינו של כבוד השופט נ' ישעיה מיום 24.5.09, ופסק דינו של בית המשפט העליון מיום 27.6.12. התובעות לא פתחו בהליכי בוררות נגד קיה בקוריאה.

התובענות נידונו לפני מספר מותבים ובמחצית 2015 הועברו לדיון לפניי.

תביעת לוי – ת"א 2262/08 ות"א 8781-07-13 תביעה שכנגד (נוסח משולב ומעודכן)

תמצית טענות הצדדים

--- סוף עמוד 5 ---

11. במוקד התובענה עומדת טענת התובעות לקנוניה, שקשרו הנתבעים עם תאגיד קיה ליטול מקמי את זכויות ההפצה של רכבי קיה בישראל שלא כדין וללא תמורה, תוך שקִיה, בעידודם של הנתבעים, הפרה ברגל גסה את ההסכמים שנכרתו בין קיה לקמי, ונהגה כלפי קמי בחוסר תום לב, וחוסר הגינות משוועים לשמיים. כתוצאה ממעשי הנתבעים נגזל מהתובעות נכס שהיה בידיהן ונגרמו להן נזקים עצומים בעוד שהנתבעים התעשרו שלא כדין, כך לטענת התובעות.

12. על פי הנטען, החל משנת 2003 פעל יאנג מטעמו של אונגר to kill"" את קמי, ולשם כך הכין מסמכי שידול ושלח אותם לקיה על מנת להציג בפני קיה את ביצועיה העסקיים של קמי כעלובים, ולהציג את טלקאר כחלופה ראויה, תוך שהוא יודע כי בין קיה וקמי קיימת מערכת יחסים חוזית מחייבת. נטען כי החלטת קיה שלא לחדש עם קמי את חוזה ההפצה של כלי רכב מתוצרתה, הם פרי שידול, שוחד, שחיתות וקשרים פסולים, של אונגר, יאנג וטלקאר עם בכירים בקיה החל משנת 2003, במטרה להכשיל את קמי, להציגה באור שלילי ולשלול ממנה את זכויות ההפצה כפי שאירע בפועל בסוף שנת 2007. עוד נטען, כי לאחר שהסכם הפצה שנכרת בין קיה לקמי הוארך בשלוש שנים מיום 1.1.2004 ועד ליום 1.1.2007, החלה קיה לפעול בניסיונות מכוונים להכשיל את קמי בפעילותה, תוך הפרת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, והם אלו שהביאו בסופו של דבר לשלילת זכויותיה של קמי כמפיצה של קיה בישראל. הדברים הגיעו לידי כך שבאוגוסט 2006, הודיע מנכ"ל מטה קיה למזרח התיכון, לקמי, כי ספק אם יוארך הסכם ההפצה אשר עומד להסתיים ביום 1.1.07.

13. לטענת התובעות, עצם הטלת ספק (באוגוסט 2006) בהמשך כינונה של קמי כמפיצה בלעדית של רכבי קיה, ופתיחת נושא זה למשא ומתן בין הצדדים, מהווה כשלעצמו הפרה בוטה של חובות קיה כלפי קמי (סע' 117 לתביעה). בחודש דצמבר 2006, לאחר משא ומתן נאלצה קמי להסכים לחתום על הסכם להארכת זכויות ההפצה לשנה אחת בלבד, וכן נאלצה לחתום על מזכר הבנות (MOU), המכתיב תנאים שעל קמי לעמוד בהם. לטענת התובעות, ביום 30.10.07 ללא כל התראה מוקדמת, ללא שניתנו לה שבע שנים לפחות לצורך סיום מוסדר והוגן של הסכם ההפצה, שלחה קיה מכתב המודיע לה על אי-חידוש ההסכם ועל סיום ההתקשרות עימה בסוף שנת 2007, זאת הגם שקמי עמדה בכל התנאים שהוכתבו לה. התובעות טוענות, כי התנהלות קיה החל משנת 2003 ועד לסיום ההתקשרות העסקית עם קמי, נעשתה בשידולם של אונגר ויאנג וכפועל יוצא ממעשיהם ומחדליהם, אשר התרחשו במסתרים, כמקובל במזימות בלתי כשרות, ועל כן הם נושאים ביחד באחריות להפרת ההסכם ולנזקים שנגרמו לתובעות בשל כך.

14. התביעה מפרטת באריכות את הנוהג והמנהג השולטים, לטענת התובעות, בשוק הרכב. נטען, כי קיה הפרה את הסכם ההפצה עם קמי בניגוד לנוהג ומנהג, המבוססים על העובדה שהתקשרות יצרן רכב עם מפיץ מחייבת את המפיץ בהשקעה עצומה בבניית תשתית שתאפשר את מיתוג הרכב והחדרתו לשוק המקומי. על כן ברור היה לשני הצדדים כי השקעות אלו יכולות להחזיר את עצמן ולהניב פירות רק לאחר שנים רבות. מכאן, גם ברור כי התקשרות כזו היא לטווח ארוך ובכל מקרה זכות ההפצה לא תילקח מקמי ללא פיצוי הולם. כך על פי התביעה.

--- סוף עמוד 6 ---

15. התביעה נגד הנתבעים מבוססת על עילות של גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט, בגינם מבקשות התובעות לחייב את הנתבעים בסך של $50,000,000, המהווה לטענתן את הסכום שהיה ביכולתה של קמי לקבל עבור זכויות ההפצה; לחלופין פיצוי בסכום האמור בגין פגיעה במוניטין; לחלופין חיוב סך של 175,000,000 ₪ בגין נטילת זכות ההפצה מקמי שלא כדין מבלי להעניק לה זמן סביר; לחלופי חילופין חיוב בסך של 126,096,000 ₪ בגין נטילת התשתית הפיסית והאנושית שהוקמה לאורך שנים, אשר טלקאר ואונגר קיבלו לידיהם שלא כדין וללא תמורה. בנוסף נטען כי יש לחייב את הנתבעות בגין ההפסד שנגרם לקמי במשך השנים 2004–2007 בסך של 147,353,000 ₪ לכל הפחות, באשר במחדליהם ומעשיהם תרמו להפרת חובות קיה כלפי קמי, ובכך גרמו לנזק הכספי כאמור. בנוסף יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות סך של 12,282,000 ₪ שנשלל מהן לשנים 2008–2014 בגין הפסדי סמלת שהיו אמורים להשתלם לה על ידי קמי עבור החלק שיוחד לה ב-PDI (שנמכר בשנת 2010 לדוד לובינסקי). לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 192,500,000 ₪.

16. הנתבעים מכחישים את טענות התביעה ומבקשים לדחותה. לטענתם, הסכם ההפצה אשר נחתם בין קיה לקמי קצוב בזמן, ועל כן לא ניתן להחיל עליו את הנוהג והמנהג הנטענים. כן הוכחשו נוהג ומנהג הנטענים, על פיו אין מחליפים מפיצה אחת באחרת מבלי שהמפיץ היוצא יקבל תמורה כלכלית מלאה של שווי זכות ההפצה. נטען, כי החלטת קיה שלא להתקשר עם קמי לתקופה נוספת נובעת מכישלון קמי בהפצת כלי רכב בישראל, חרף ההזדמנויות שניתנו לה, ועל כך הוסיפה קמי ומעלה באמונה של קיה, עת הגישה לה תביעות אחריות תרמיתיות.

17. לטענת הנתבעים, אין זה הגיוני שקיה תשתף פעולה בקנוניה על מנת לפגוע במכירת כלי רכב מתוצרתה משך חמש שנים(!) ורק כדי שתוכל לסיים במועד הקבוע בהסכם את ההתקשרות עם קמי שממילא קצובה בזמן. עוד נטען, כי את הטענות בדבר הפרת ההתחייבויות החוזיות על ידי קיה יש לברר על פי הדין הקוריאני, באשר ההפרה היא תנאי לגיבוש עוולת גרם הפרת חוזה הנטענת נגדם, מקל וחומר שאת העוולות הנטענות נגד יאנג ודה וואי, אשר בוצעו אך ורק בקוריאה, יש לבחון על פי הדין הקוריאני. הנתבעים מבקשים לדחות את הטענה לפיצוי מכוח דיני עשיית עושר, וכל שכן נגד יאנג ודה וואי. נטען כי ההתעשרות הנטענת באה כדין לא מידי התובעות - קיה היא בעלת זכויות ההפצה והיא זו העניקה לטלקאר זכויות אלו ביום שאחרי פקיעת הסכם ההפצה בינה לבין קמי, מה גם שההשקעות הנטענות על ידי התובעות לא בנו מותג אלא הרסו אותו. הנתבעים אינם מכחישים כי חפצו להתמודד על הפצת רכבי קיה בישראל ביום שאחרי קמי, ואף הודיעו על כך לקיה, זאת בהתאם לדין ובהתאם לכללי השוק החופשי, אולם מכחישים קשר לכל פעילות שנועדה או הייתה יכולה לגרום לקיה לנתק את יחסיה המסחריים עם התובעות. הנתבעים מכחישים כי שאפו לגרום או יכלו לגרום או גרמו לקיה לפעול לביטול ההתקשרות העסקית בינה לבין קמי.

18. עוד טוענים הנתבעים, כי נספחים 35–38 לתביעה וכן היסקים עובדתיים (המוכחשים) המפורטים בכתב התביעה המתוקן ביחס לקנוניה שנרקמה בין קיה לנתבעים, הם פרי מבצע

--- סוף עמוד 7 ---

גניבת מידע שהתובעות ניהלו משך תקופה ארוכה תוך שימוש בתוכנות ריגול שהושתלו במחשבי הנתבעים או מי מהם, משם העתיקו מידע שלא כדין.

19. הנתבעים ציינו כי טלקאר וקמי התקשרו ביניהן ביום 30.12.07 בהסכם על פיו טלקאר רכשה מקמי בתמורה ל-60,000,000 ₪ את כל מלאי המכוניות, מלאי החלפים, ציוד דיאגנוסטיקה ושילוט, ספרות טכנית וחומר שיווקי, ואין לכלול אותם בתביעה.

1
2...20עמוד הבא