62. יש לציין, כי על פי עדות יעקב אנוך, נשיא ומנכ"ל התובעות, כבר בשנת 2004 נפוצו שמועות על רצונה של קיה להחליף את קמי, וידוע לו שמספר מועמדות פנו אל קיה בהצעה להחליף את קמי. אחד מהם היה שלמה שמלצר (עמ' 143–145 לפרוטוקול). כמו כן, אנוך ידע כבר בשנת 2004, שמנהל מטה מזרח תיכון ואפריקה בקיה, פנה לאונגר, לאחר שהפצת דייהו נלקחה ממנו, והציע לו לקחת את הפצת קיה בישראל. אונגר השיב לו כי אינו מעוניין כל עוד לקיה יש מפיצה (עמ' 147 לפרוטוקול). גם לוי מאשר בעדותו שכבר בשנת 2003 אמר לו מנהל מטה מזרח תיכון ואפריקה בקיה שניתן להחליף את קמי בכל עת, ובשנת 2004 הם ידעו שקיה מחפשת מחליפה (עמ' 354 ו-367 לפרוטוקול).
63. בחלוף מספר חודשים, ביום 4.1.06 פנה יאנג לראשונה בדוא"ל ל-K.H. Chang (Kevin Chang) (להלן: "צ'אנג"), מנהל מטה דובאי באותה עת, וצירף את המסמך שהעביר למטה סאול באפריל 2005 (נספח 19 לתצהיר יאנג). בהמשך ניסה יאנג בשתי שיחות טלפוניות לתאם מועד לפגישה עם צ'אנג, וחלפו ארבעה חודשים נוספים עד שיאנג וצ'אנג נפגשו לראשונה בדובאי ביום 8.4.06 (נספח 24 לתצהיר יאנג). התובעות מאשימות את צ'אנג בקבלת שוחד מהנתבעים. טענה זו מבוססת על השערות, ללא בסיס ראייתי.
64. מספר ימים קודם לפגישה הנ"ל, קיבל צ'אנג דרישה ממטה סאול להכין עד ליום 13.4.06 חוות דעת על הדין הישראלי בנוגע להפסקת התקשרות עם מפיצה (נספח 36 לתביעה ונספח 25 לתצהיר יאנג). צ'אנג דיווח על כך ליאנג בפגישתם ובשל דוחק הזמן סוכם שיאנג יסייע בהמצאת
--- סוף עמוד 22 ---
חוות דעת ממשרד עורכי דין בישראל. כפועל יוצא, חוות דעתו של עו"ד גד טיכו אשר ייצג את אונגר בענייניו האחרים (נספח 27 לתצהיר יאנג), נמסרה לצ'אנג ביום 12.4.06.
65. לטענת התובעות, העובדה שהנתבעים נותנים לקיה חוות דעת על הדין בישראל, מלמדת על קנוניה וניסיון להניע את קיה ולהביא להחלפת קמי. אין לקבל טענה זו. ראשית, הנהלת קיה סאול היא זו שביקשה לקבל חוות דעת על הדין הישראלי לאחר ש"ההחלטה להחליף מפיץ כבר התקבלה" (נספח 25 לתצהיר יאנג). משמע – לא חוות הדעת הביאה להחלטת ההחלפה, אלא החלטת ההחלפה הביאה את הצורך בחוות הדעת. השאלה אם נכון היה שקיה או מי ממנהליה יקבלו חוות דעת על הדין הישראלי מעורך דין שמייצג את אחת המועמדות, אינה רלוונטית לענייננו. מה שרלוונטי הוא, עצם הדרישה של מטה סאול לקבל חוות דעת, המלמד על החלטתה העצמאית של קיה לסיים את ההתקשרות החוזית עם קמי. רלוונטית גם העובדה שחוות הדעת מחמירה דווקא עם טלקאר כמו עם מועמדות אחרות, וממליצה שהיצרן יימנע מיצירת קשר עם גופים אחרים בנושא זכויות הפצה בטרם מסירת הודעת סיום למפיצה הנוכחית. כמו כן, רלוונטית העובדה, שהנתבעים לא עשו כל ניסיון להעלים חוות דעת זו מידיעת קיה חרף החמרתה איתם. ההפך, יאנג צירף אליה גם מכתב לוואי אשר כולל תקציר של חוות הדעת, ובגדרו ציין גם הוא, את הדעה בדבר המגבלה על יצירת קשר עם המועמדות להפצה לפני מתן הודעת סיום למפיצה הנוכחית. בנוסף ציין במכתב הלוואי נתונים על טלקאר ויתרונותיה כמועמדת (שם, נספח 27 לתצהיר יאנג). לפיכך, לא ניתן לטעון, כאילו הוטעה מאן דהוא בקיה לחשוב שחוות הדעת לא הגיעה באמצעות יאנג שפועל מטעם טלקאר. ובעיקר רלוונטית העובדה, שחרף האמור בחוות דעת שהייתה מונחת הן לפני מטה דובאי הן לפני מטה סאול (נספח 28–29 לתצהיר יאנג), קיה החליטה במודע שלא לפעול על פי האמור בה, אלא התקדמה במתווה החלפת קמי, תוך הנחייה שנשלחה למטה דובאי ביום 19.4.06 (נספח 29 לתצהיר יאנג) להמשיך בביצוע החלטותיה מהימים 25.1.05 ו-23.1.06 כפי שפורטו לעיל (נספחים 8 ו-10 לתצהירJ. Park ), על מנת לאתר מועמדות תוך קיום פגישות עימן עוד טרם מתן הודעת סיום לקמי. עובדה שמוכיחה גם היא, על החלטתה העצמאית של קיה להחליף מפיצה ללא כל קשר לקשרי הנתבעים, למעשיהם ולרצונותיהם. באופן כללי, בהקשר לחוות הדעת הנ"ל, יש לציין כי זו נערכה ללא עיון בהסכמי ההפצה הספציפיים בין קיה לקמי, וכן לא מן הנמנע כי ימצאו משפטנים שדעתם תהא שונה מהאמור בה.