47. לוי אישר בחקירתו כי למעשה הטענות בדבר שידול, שוחד וקנוניה הן השערות בלבד (עמ' 416– 425, 551–555 לפרוטוקול), המבוססות על שלושה אדנים:
הראשון: התנהלות קיה כלפי קמי מאז 2003, שנועדה להכשיל אותה בזדון ובחוסר תום לב.
השני: אמירת יאנג (בשיחה המוקלטת) שהוא עבד חמש שנים 'להרוג את קמי'.
השלישי: התוצאה – טלקאר קיבלה את זכויות ההפצה. אין חולק על אדן זה.
שלושת אלו מוכיחים, כך נטען, את השוחד והקנוניה בין קיה לנתבעים.
וביתר פירוט –
48. אדן ראשון: נטען על ידי התובעות, כי מאז שנת 2003 קיה מתנהלת כלפי קמי בחוסר תום לב ובזדון על מנת להקשות עליה ולגרום לה הפסדים, וזאת כפועל יוצא מהקנוניה והקשר המושחת עם הנתבעים. כך למשל נטען, כי זמן קצר לאחר חתימת הסכם ההפצה ביום 12.11.03, העבירה
--- סוף עמוד 17 ---
קיה בתכתיב, את השליטה על הפצת כלי רכב מתוצרתה בישראל ממטה אירופה למטה דובאי (אפריקה והמזרח התיכון), זאת בחוסר תום לב, כדי להכשיל את קמי, ועל מנת להקשות עליה את התקשורת עם מטה קיה, בדובאי אשר באותה עת לא היה לה קשר ישיר עם ישראל; נטען, כי קיה דרשה מקמי לרכוש כלי רכב במחירים בלתי תחרותיים בעליל, חרף דו"חות שהצביעו על הבעייתיות בקביעת המחירים על ידי קיה (דו"חChoi משנת 2005 ודו"ח Accenture ממאי 2004), ובכך הפרה קיה את חובת תום הלב ופגעה ביכולתה של קמי להתחרות בשוק הרכב; נטען, כי קיה סירבה בשרירות וחוסר תום לב לאפשר לקמי לרכוש כלי רכב בדולרים ולא באירו, תוך ידיעה כי יש לתמחור באירו השפעה הרסנית על קמי; נטען, כי בפברואר 2004 ערכה קיה בחוסר תום לב ביקורת במוסכי קמי (אותה ביקורת המתוארת בסעיף 27 לעיל, בגדרה נמצא כי קמי הגישה תביעות אחריות תרמיתיות), זאת כחלק מהמהלך שנעשה במטרה להכשיל את קמי ולהציגה באור שלילי; נטען כי בשנת 2005 קיה לא סיפקה לקמי 5,000 כלי רכב כפי שהתחייבה אלא רק 2,391, וגרמה בכך לקמי פגיעה כלכלית, אובדן עסקאות חשובות ואובדן אמון הציבור; נטען, כי קיה סירבה לחתום על תוכנית עסקית לשנת 2006, ועל כן לא היה באפשרותה של קמי לתכנן את תקציבה ואת מהלכיה העסקיים לשנת 2006. כל המהלכים האלו נעשו על ידי קיה מאז 2003 במשך חמש שנים! בחוסר תום לב ובזדון בעידודם ושידולם של הנתבעים, זאת כדי לגרום לקיה להעביר את זכויות ההפצה לטלקאר כפי שאכן נעשה בסופו של דבר החל מיום 1.1.2008.
49. התובעות לא חזרו על הטענות הללו במסגרת סיכומיהן וטוב שכך, שכן לא קיימת כל סבירות לייחוס כל "מעללי קיה" הנטענים הנ"ל לקנוניה בין קיה לבין הנתבעים, הכול במטרה להעביר לטלקאר את זכות ההפצה כעבור חמש שנים, בהגיע ממילא מועד פקיעת הסכם ההפצה עם קמי. טענות אלו, נוגדות את ההיגיון והשכל הישר. לא ניתן להעלות על הדעת סברה על פיה קיה, תאגיד ענק, תזיק לעצמה, תמנע מעצמה רווחים, תפגע באינטרס העסקי כלכלי שלה משך חמש שנים(!!) בכוונת מכוון, רק על מנת למנות כעבור אותן חמש שנים את טלקאר למפיצה. וכי אילו חפצה בכך, מי מנע ממנה למנות את טלקאר כמפיצה כבר בשנת 2003, ומאז ואילך?
50. אגמון העיד מטעם התובעות באריכות על הגורמים השונים המעורבים במדיניות תמחור ואספקת דגמים למפיץ זה ולא אחר, והסביר ממה נובע השוני בתמחור בין יצרנים שונים למפיצים שונים. לדבריו יש השפעות אנדוגניות ואקסוגניות על התמחור, ובהן עיתוי, דגמים, שערי מטבע, עודפי כושר ייצור ורצון של היצרן. אגמון ציין, כי אחד הפרמטרים חשובים ביותר הוא מערכת יחסים בין יצרן למפיץ (עמ' 1089 לפרוטוקול). היצרן מתמחר את הרכב לפי ביצועי המפיץ, וקורה לא פעם שיצרן נותן לשני מפיצים מחירים שונים. כאשר יש למפיץ ביצועים טובים, היצרן יבוא לקראתו ויסייע לו במחיר, כאשר למפיץ ביצועים דלים היצרן לא יסייע – התנהלות של "הביצה והתרנגולת". על מנת לקבל מחירים טובים צריך לדבריו לעבוד (עמ' 1036–1037 לפרוטוקול). אגמון העיד כי בפגישתו עם משלחת קיה (כפי שיפורט להלן), לא הובטח לו דבר בעניין המחיר, גם לא שינוי שער, הוא לא התרשם שקיה מתמחרת יקר את רכביה עבור קמי או מונעת מהם דגמים דווקא כדי לפגוע בה: "עזוב רגע, לא כל דבר זו קונספירציה של השב"כ" (עמ' 1068 לפרוטוקול). על פי עדות אונגר, גם טלקאר, לאחר שקיבלה
--- סוף עמוד 18 ---
את זכויות ההפצה, רכשה מקמי את מלאי המכוניות והחלפים באותם מחירים שקמי שילמה עבורם, והמשיכה לרכוש את המכוניות באותו תמחור יקר, וגם ספגה הפסדים עד שבשנת 2010 ניהל אונגר משא ומתן עם קיה בנושא התמחור והודיע למנהל מטה דובאי שאינו יכול יותר להמשיך כך (עדותו עמ' 1653 לפרוטוקול).
51. בענייננו, אין חולק כי ביצועי המכירות של קמי היו דלים (גם אם לא באשמתה בלבד), על כך התווספו תביעות האחריות התרמיתיות, אשר קיה ראתה בהן מעילה באמון. כל אלו כנראה הורידו את המוטיבציה של קיה לסייע לקמי. יצוין, כי בקיה הבינו את הבעייתיות הכרוכה בשליטת מטה דובאי בישראל בשל קשיי תקשורת, ועל כן הומלץ על החזרת השליטה ההפצה בישראל למטה אירופה (דו"ח 23.1.06, נספח 10 לתצהיר J. Park). קיה גם הייתה ערה לבעייתיות התמחור באירו, שנקבע כך תחילה דווקא לבקשת קמי (דו"ח 25.1.05, דו"ח 23.1.06, נספחים 40 לתצהיר יאנג, נספח 23 לתצהיר אנוך). גם בעניין זה המליץ מטה דובאי לשנות את מטבע התמחור החל מחתימת ההסכם עם המפיצה החדשה (דו"ח 23.1.06).
52. מכל מקום, אף אם יש ממש בחלק מטענות התובעות כלפי קיה, ואינני קובעת שכך הוא, הרי לאחר שהתובעות זנחו את טענתן שהתנהלות זו של קיה נגרמה בעטיים של הנתבעים, הפורום הנכון לברור טענת התובעות נגד קיה הוא בבוררות בקוריאה. במסגרת הדיונית שלפניי ייבחנו הטענות המיוחסות לנתבעים בלבד. לענייננו ברור, כי ההתנהלות העסקית בין קיה לקמי, בכל הנוגע לטענות המובאות לעיל, לא נעשתה לצרכי העברת זכויות ההפצה לטלקאר.
53. אדן שני – הראיה בה"א הידיעה, להוכחת מעשי הקנוניה, שידול ומתן שוחד על ידי הנתבעים לגורמים שונים בקיה, על מנת שיפעלו להעברת זכויות ההפצה לטלקאר, מוכחת לטענת התובעות מתוך אמירה מפורשת של יאנג ביום 31.8.11, במהלך פגישה בין יאנג לברקת שנחזתה לפגישת עסקים והוקלטה ללא ידיעת יאנג (נספח 4 לתצהיר ברקת). במהלך פגישה זו אמר יאנג שלקח לו חמש שנים להשיג את זכויות ההפצה של קיה עבור טלקאר החל משנת 2003 ומסביר שהיה צריך 'להרוג' את המפיץ:
"Yang: 5 years. Because they had a distributor. I had to kill it. I like bombard, you know, Hyundai is selling more than 20,000, you are selling less than 2,000 for year. Why they make it? [T]ell everyone..so I had to…to Hyundai..
Gidi: But Ungar was started from 2–3 to work on it? Wow.
Yang: Because he has no choice …and this is the only chance. So from that time he was waiting and waiting."
--- סוף עמוד 19 ---
כפי שעולה מהראיות ומאופי השיחה והקשרה, מדובר באמירות רהב יומרניות של יאנג בניסיון לשווק את עצמו בפני אבירם וברקת, שהתחזו לאנשי עסקים המעוניינים לשתף עמו פעולה בפרויקטים בינלאומיים שבין ישראל לאפריקה בתחום פתרונות רפואיים. יאנג טען בחקירתו כי מדובר ב-sales talks, וכי לא התכוון וממילא אין בכוחו 'להרוג את המפיץ' או לשכנע את קיה להפסיק את הסכם ההפצה עם קמי. והנה, גם אבירם אשר הקליט את יאנג בנסיבות דלעיל, נפל הוא עצמו בשנת 2013 למלכודת דומה עת הוקלט על ידי חוקרים מטעם אונגר, ועל כך הסביר בחקירתו, שהוא פיאר את עצמו מבחינת הפירוט ברמה השיווקית (עמ' 2088 לפרוטוקול).
54. למעשה אותה אמירה של יאנג, היא בסופו של יום הראיה היחידה עליה מבססות התובעות את טענותיהן. לא הובאה כל ראיה נוספת להוכיח את הנטען על ידי התובעות ביחס לשידול, קשר מושחת, שוחד וקנוניה בין קיה לנתבעים וטענותיהן מבוססות על השערות בלבד ללא בסיס ראייתי. גם אבירם שביצע את מלאכת 'איסוף הראיות', מדווח בשיחתו עם יניב (עמ' 14 לתמליל השיחה נספח 8 לתצהיר אחיעד בתביעת אונגר) שלא נמצאו תכתובת בעניין שוחד, ה'אקדח המעשן' שנמצא הוא אותה הקלטה בה נשמע יאנג אומר שהוא עבד "להרוג את המפיץ".
55. בפועל, תוכן מחשבו של יאנג (שנפרץ ע"י התובעות) אינו מוכיח שיש בדבריו שהוקלטו (להרוג את המפיץ) יותר מאשר אמירת רהב יומרנית. התובעות תומכות טענותיהן בדבר פעולות יאנג להרוג את המפיץ החל משנת 2003, במסמך מתאריך 31.12.2003 שנמצא במחשבו של יאנג, אשר נושא את הכותרת "הצעה לשיפור מכירות קיה מוטורס בשוק הישראלי" (נספח 35 לתביעה ונספח 3 לתצהיר יאנג). המסמך מתאר את מצב השוק בישראל (סע' 1); חדירת קיה לשוק (סע' 2); תוכנית לשיפור ביצועים בשוק הישראלי "הדרך הטובה ביותר לשיפור ביצועי קיה מוטורס בשוק הישראלי הוא להחליף את המפיצה הנוכחית בחברה עם יכולות מתאימות" (סע' 3); הצגת מועמדות לזכיין חדש והפרופיל העסקי של אונגר וטלקאר. המסמך כולל מצגת של דייהו על טלקאר מאפריל 2002, תוכנית טלקאר למכירות דייהו ממאי 2002 והשוואת מכירות קיה-דייהו לשנים 1995–2001.
56. יאנג טוען, כי מסמך זה הוכן על ידיו אך לא הועבר לקיה. לטענתו, באותה תקופה, לאחר שזכויות ההפצה של דייהו נלקחו מטלקאר, הוא חיפש עסקאות אחרות לעניין בהן את אונגר ולשם כך שלח תחילה הצעות לחברות רכב סיניות ואף נוצר עימן קשר, ובהמשך שלח הצעות לחברות קוריאניות שונות. לקראת סוף שנת 2003, הגיעה לאוזניו שמועה שקיה אינה מרוצה מהמפיצה הנוכחית ובכוונתה להחליפה, אך לא עלה בידו לברר עד כמה נכונה השמועה. על כן הכין את ההצעה האמורה, התקשר לקיה על מנת לברר למי להעבירה, אך נאמר לו שאין צורך לשלוח את המסמך כיוון שקיה חידשה את הסכם ההפצה עם קמי. על כן, בסופו של דבר המסמך לא נשלח (סע' 29–31 לתצהירו ועמ' 1894 לפרוטוקול).
57. טענת התובעות שההצעה נשלחה על ידי יאנג ביום 31.12.2003 נטענת בעלמא. לא הוצגה ראיה שתפריך את טענת יאנג, ולא קיימת ראיה שתוכיח שההצעה אכן נשלחה באותה עת. תמיכה
--- סוף עמוד 20 ---
לטענת יאנג, ניתן למצא באותה שיחה בה הוקלט על ידי אבירם וברקת: כשאבירם אמר לו שהם (יאנג ואונגר) החליטו ב-2003 להביא את קיה, ענה לו יאנג (עמ' 14 לנספח 2 לתצהיר ברקת):
"[O]k, but KIA has [an] existing distributor, it's a long time more, so in between, we went to North African countries like Morocco, Algeria, where Daewoo was very strong […]"
יתר על כן, אף אם לטענת התובעות (אשר אינה מבוססת על דבר), ההצעה נשלחה על ידי יאנג ב-31.12.2003, לא היה בה דבר שיכול להשפיע על קיה כהוא זה. יאנג היה אנונימי במחלקות הרלוונטיות בקיה באותה עת, קיה אינה זקוקה ליאנג על מנת לדעת מהו פלח השוק של מכוניותיה בישראל, עניין שנבחן על ידיה היטב ובאדיקות והיא גם אינה זקוקה לעצותיו. עובדה היא, שעד אפריל 2005 לא הוכחה ולו פעולה אחת שנעשתה על ידי יאנג, לא בהפצצות (bombard) כפי שהתרברב בפני ברקת, וגם לא בירי קל. העדר פעילות של יאנג בעניין משך כשנה וחצי, תומך גם הוא בגרסתו שהמסמך מיום 31.12.2003 לא נשלח, מאחר ונודע לו שהסכם ההפצה עם קיה הוארך אך ימים ספורים קודם להכנתו, ואף אם נשלח, הרי שלא קיבל כל התייחסות.
58. בהקשר זה ייאמר, כי היתרון שהשיגו התובעות בחשיפת תוכן מחשבו של יאנג על קירבו ועל כרעיו, הוא גם חיסרון מבחינתן, שכן מה שלא נמצא במחשב, חזקה שאינו קיים. לא ניתן לפיכך לקבל השערות שונות שנטענות על ידי התובעות ללא כל בסיס ראייתי. כאשר לא קיימת כל תכתובת או מסמך שהוכן בעניינה של קיה (מעבר לאותו מסמך יחיד מיום 31.12.2003), עד לאפריל 2005, המועד בו נודע ליאנג שקיה החליטה לסיים את יחסיה העסקיים עם קמי. המשמעות הראייתית היא, שעד לאותו מועד לא נעשה על ידי יאנג דבר בעניין ולא ניתן לקבל את טענות התובעות המבוססות על השערות בלבד.
59. כפי המפורט לעיל, המטה הראשי בסאול החליט ביום 25.1.2005, להחליף את קמי, תוך התלבטות אם לעשות זאת טרם פקיעת ההסכם או עם סיומו, ובד בבד לחפש מועמדות להפצה. בהתאם, נשלחו הנחיות למטה דובאי לביצוע ההחלטה תוך תכנון מראש, הבטחת מכתב שיפוי מהמפיצה החדשה ושמירה על סודיות מוחלטת.
60. לגרסת יאנג, החלטת קיה להחליף מפיצה בישראל נודעה לו מפי חברו Yeon Bae Seo, שעבד במחלקת תכנון היצוא בקיה, כשנפגש עמו בנסיבות חברתיות בשנת 2005. יאנג עדכן את אונגר שהביע עניין, ועל כן יאנג ביקש ממכר שלו, שהיה חבר פרלמנט, שיעביר לקיה את המסמך שהכין בדצמבר 2003 בשינוי עדכונים קלים (נספח 13 לתצהירו). יאנג סבר לדבריו, כי כך עושות כל המועמדות וכי זו הדרך לגרום לכך שקיה לא תתעלם מההצעה אלא תבחן אותה באופן הוגן (סעיף 43 לתצהיר, עמ' 1898 לפרוטוקול). בעקבות העברת המסמך לקיה באפריל 2005, נוצר עמו קשר ממטה סאול והוא עודכן בכך שקיה רואה הכרח בהחלפת קמי בעיקר בשל ביצועים ירודים, אך טרם הגיעה העת להחליט בדבר מפיצה חדשה. עוד נאמר לו, כי טלקאר תילקח
--- סוף עמוד 21 ---
בחשבון כמועמדת רצינית ומטה דובאי ייצור עימה קשר בבוא העת (סע' 44 לתצהיר, עמ' 1902 לפרוטוקול, נספח 14 לתצהיר יאנג).