13. לטענת התובעות, עצם הטלת ספק (באוגוסט 2006) בהמשך כינונה של קמי כמפיצה בלעדית של רכבי קיה, ופתיחת נושא זה למשא ומתן בין הצדדים, מהווה כשלעצמו הפרה בוטה של חובות קיה כלפי קמי (סע' 117 לתביעה). בחודש דצמבר 2006, לאחר משא ומתן נאלצה קמי להסכים לחתום על הסכם להארכת זכויות ההפצה לשנה אחת בלבד, וכן נאלצה לחתום על מזכר הבנות (MOU), המכתיב תנאים שעל קמי לעמוד בהם. לטענת התובעות, ביום 30.10.07 ללא כל התראה מוקדמת, ללא שניתנו לה שבע שנים לפחות לצורך סיום מוסדר והוגן של הסכם ההפצה, שלחה קיה מכתב המודיע לה על אי-חידוש ההסכם ועל סיום ההתקשרות עימה בסוף שנת 2007, זאת הגם שקמי עמדה בכל התנאים שהוכתבו לה. התובעות טוענות, כי התנהלות קיה החל משנת 2003 ועד לסיום ההתקשרות העסקית עם קמי, נעשתה בשידולם של אונגר ויאנג וכפועל יוצא ממעשיהם ומחדליהם, אשר התרחשו במסתרים, כמקובל במזימות בלתי כשרות, ועל כן הם נושאים ביחד באחריות להפרת ההסכם ולנזקים שנגרמו לתובעות בשל כך.
14. התביעה מפרטת באריכות את הנוהג והמנהג השולטים, לטענת התובעות, בשוק הרכב. נטען, כי קיה הפרה את הסכם ההפצה עם קמי בניגוד לנוהג ומנהג, המבוססים על העובדה שהתקשרות יצרן רכב עם מפיץ מחייבת את המפיץ בהשקעה עצומה בבניית תשתית שתאפשר את מיתוג הרכב והחדרתו לשוק המקומי. על כן ברור היה לשני הצדדים כי השקעות אלו יכולות להחזיר את עצמן ולהניב פירות רק לאחר שנים רבות. מכאן, גם ברור כי התקשרות כזו היא לטווח ארוך ובכל מקרה זכות ההפצה לא תילקח מקמי ללא פיצוי הולם. כך על פי התביעה.
--- סוף עמוד 6 ---
15. התביעה נגד הנתבעים מבוססת על עילות של גרם הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט, בגינם מבקשות התובעות לחייב את הנתבעים בסך של $50,000,000, המהווה לטענתן את הסכום שהיה ביכולתה של קמי לקבל עבור זכויות ההפצה; לחלופין פיצוי בסכום האמור בגין פגיעה במוניטין; לחלופין חיוב סך של 175,000,000 ₪ בגין נטילת זכות ההפצה מקמי שלא כדין מבלי להעניק לה זמן סביר; לחלופי חילופין חיוב בסך של 126,096,000 ₪ בגין נטילת התשתית הפיסית והאנושית שהוקמה לאורך שנים, אשר טלקאר ואונגר קיבלו לידיהם שלא כדין וללא תמורה. בנוסף נטען כי יש לחייב את הנתבעות בגין ההפסד שנגרם לקמי במשך השנים 2004–2007 בסך של 147,353,000 ₪ לכל הפחות, באשר במחדליהם ומעשיהם תרמו להפרת חובות קיה כלפי קמי, ובכך גרמו לנזק הכספי כאמור. בנוסף יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות סך של 12,282,000 ₪ שנשלל מהן לשנים 2008–2014 בגין הפסדי סמלת שהיו אמורים להשתלם לה על ידי קמי עבור החלק שיוחד לה ב-PDI (שנמכר בשנת 2010 לדוד לובינסקי). לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 192,500,000 ₪.