--- סוף עמוד 12 ---
התשלום מאירו לדולר, ולהחיל את מחירי פלסטין החל מרגע חתימת הסכם עם המפיצה החדשה בינואר 2007. כן נקבע לוח זמנים לקידום ההחלפה, כך שביוני 2006 תוצג רשימת מועמדות חדשות, באוקטובר 2006 תבחר מפיצה חדשה ויסתיימו הקשרים עם המפיצה הנוכחית ובחודש דצמבר 2006, ייחתם הסכם עם המפיצה החדשה. מטה דובאי ציין בדו"ח את קשיי התקשורת עם קמי בשל קונפליקטים במדינות האזור, והביע תקווה שישראל תהיה תחת שליטת מטה אירופה. הדו"ח מציין את חוות הדעת של הצוות המשפטי, על פיו קיימת עדיפות לסיום ההתקשרות בתום תקופת ההסכם; הכרחי להביע בפני המפיצה את אי-שביעות הרצון מיכולות השיווק ומהמכירות החלשות והנחותות בהשוואה ליונדאי ולדרוש שיפורים; חשוב לאסוף מסמכים וראיות היכולים לשמש את קיה במקרה של בוררות. לאחר שנבחנו האפשריות לסיום ההסכם, לפני מועד פקיעתו או עם תום התקופה, הוחלט (נרשם בכתב יד על גבי הדו"ח) להבטיח מפיצה חדשה וקבלת החלטה אם להחליף בתום ההסכם או לפני פקיעתו. כהכנה הוחלט על איסוף דקדקני של מסמכים.
33. ביום 3.4.06 שלח מטה סאול למטה דובאי הודעה בה נכתב, כי הואיל וההחלטה להחליף מפיץ כבר התקבלה, יש צורך לבדוק את הקשיים להחליף מפיץ על פי "חוק המפיץ" הישראלי, משכך התבקש מטה דובאי להכין סקירת תקנות וחוקים בישראל בעניין החלפת מפיצים, אשר תוגש למטה סאול תוך 10 ימים עד ליום 13.4.06 על מנת שהצוות המשפטי יוכל לבחון אותה (נספח 25 לתצהיר יאנג).
34. ביום 25.5.2006 הוציא מטה סאול דו"ח נוסף נושא את הכותרת "סקירת התוכנית ולוח זמנים לסיום הסכם ההפצה בישראל" (נספח 11 לתצהיר J. Park). גם דו"ח זה ממליץ על העברת ישראל לשליטת המטה האזורי באירופה החל מיום 1.1.07, סיום ההתקשרות עם המפיצה הנוכחית ובחירת המפיצה החדשה הוטלו על מטה דובאי, הוצע לוח זמנים לאיתור מועמדות חדשות מסוף חודש מאי עד סוף חודש יולי 2006; וכן נכתב, כי החלטה על מפיצה חדשה תתקבל בחודש אוגוסט בכפוף לאישור המטה הראשי; חתימה על מכתב שיפוי; הכנה לקראת סיום בשיתוף פעולה עם עורך הדין של המועמדת, אשר יבקר במידת הצורך במטה הראשי לצורך התייעצות עם הצוות המשפטי של קיה; הודעה על סיום ההתקשרות עם המפיצה הנוכחית תינתן עד ליום 31.10.06; וביום 1.1.2007 ייחתם הסכם עם המפיצה החדשה.
35. ביום 1.7.2006 הוציא מטה סאול דו"ח נוסף נושא את הכותרת "דו"ח סטטוס לגבי המפיצה הבלעדית בישראל" (נספח 12 לתצהיר J. Park). הדו"ח הוכן לקראת פגישת יו"ר המטה הראשי בסאול עם אנשי קמי בלונדון. הדו"ח כולל נתונים על קמי: היו"ר לוי והנשיא יעקב אנוך; פלח שוק של קיה בישראל שעמד על 1.2% לעומת פלח שוק של רכבים אחרים כמו מאזדה (14.2%), יונדאי (14.1%); הדו"ח מציין את מדיניות החלפת המפיצה על פי החלטות קודמות, וכן צוין כי נכון למועד כתיבת הדו"ח, מטה דובאי יצר קשר עם שתי מועמדות – טלקאר וקבוצת שלמה.
36. במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2006 הגיעה משלחת קיה ממטה דובאי פעמיים לישראל לצורך איתור מפיצה חדשה. ביקור ראשון התקיים בימים 28.9.06–24 והשני בימים 26.10.06–
--- סוף עמוד 13 ---
25, במהלכם נפגשה המשלחת עם מספר מועמדות פוטנציאליות. שתיים מהן הומלצו על ידי קמי: דוד לובינסקי, יבואנית פג'ו סיטרואן וגיל אגמון, מנכ"ל דלק מוטורס, יבואנית מאזדה ופורד. בנוסף נפגשה המשלחת עם אונגר, קבוצת שלמה, ויוניון מוטורס יבואנית טויוטה.
37. ביום 16.10.06 הוציא המטה הראשי בסאול דו"ח מסכם (נספח 13 לתצהיר J. Park), נושא את הכותרת "תוצאות הערכה סופית של 5 המועמדות הישראליות". על פי הדו"ח קמי קיבלה ניקוד 90, טלקאר 85, שלמה 71, לובינסקי 68, דלק 62. בנוסף עמדה על הפרק מועמדות יוניון מוטורס, מפיצת טויוטה שטרם הגישה תוכנית עסקית. בשלב זה, עת הליך בחירת המפיצה החדשה טרם מוצה, ובשל חשש לשקמי תערים קשיים במקרה של החלפתה, המליץ מטה דובאי לחדש את ההסכם עם קמי, בתנאים בעלי השלכות נוקשות למצב של אי-עמידה ביעדים העסקיים. בפרק המסקנות הוחלט להאריך את ההסכם עם קמי לשנה בלבד ולהחליט על הבחירה הסופית עד סוף שנת 2007. בנימוק להארכת ההסכם הנוכחי עם קמי לשנה נוספת נכתב: דרוש זמן נוסף לבחינת המועמדים כיוון שהמועד 31.10.06 דוחק מדי; ללא קשר להחלפת המפיצה נדרשת עבודה פנימית לנרמול המכירות בישראל; שינוי מפיצה במועד הנוכחי ייצור באופן בלתי נמנע ואקום במכירות; הענקת תקופת חסד של שנה תביא למניעת מרבית ההתדיינות המשפטית עם המפיצה הנוכחית.
38. בהמשך הוגשו שני דו"חות נוספים, האחד מיום 29.10.06 "הערכת המועמדות להפצה בישראל", והאחר מיום 31.10.06, הנושא את הכותרת "תכנית פעולה בעניין ההפצה בישראל" (נספחים 14–15 לתצהיר J. Park). בדו"ח תכנית הפעולה מצוין כי לבסוף נבחרו שלוש מועמדות מבין שש והן קמי שקיבלה ניקוד 90 טלקאר ויוניון מוטורס, שתיהן עם הניקוד 86. לגבי ניקוד קמי הוער, כי הציון הגבוה נובע בשל יתרון בחלק מהקריטריונים של ההערכה, מהטעם של המשכיות עסקי קיה. מטה דובאי המליץ להאריך את ההסכם עם קמי לשנה בכפוף לתנאים, וזאת בהתחשב "באפשרות לרעש שייגרם על ידי החלפה מיידית של המפיצה". נקבע כי תבוצע הערכה מחודשת של השוק וכי הבחירה הסופית תבוצע עד סוף שנת 2007. הדו"ח חוזר על הסיבות להארכת ההסכם עם קמי כמפורט בדו"ח מיום 16.10.06. בהחלטה שנכתבה בכתב יד על גבי הדו"ח, נרשם: "טויוטה היא ההמלצה שלנו הארכת הסכם עם המפיצה הנוכחית לשנה".
39. כאמור לעיל, בדצמבר 2006 נחתמו הסכם להארכת זכות ההפצה עם קמי לשנה אחת בלבד ומזכר ההבנות (MOU) הקובע את התנאים להארכה כמפורט בסעיפים 23–24 לעיל.
40. ביום 30.10.07 נכתב דו"ח נוסף משותף למטה סאול ומטה דובאי (נספח 26 לתצהיר J. Park), שכותרתו "דו"ח סקירה בעניין החלפת המפיצה בישראל (הצעה)". הדו"ח מציין כי יש לקדם את סיום הסכם ההפצה ואי-חידושו עקב ביצועים דלים של המפיצה; המשך ביצועים דלים בהשוואה ליונדאי; לא נראה כל סימן לשיפור משמעותי לאחר הארכת ההסכם לשנה וחוסר תקווה לשיפור; חוסר יכולת עסקית של המפיצה; הגשת תביעות אחריות בלתי מוצדקות בעבר;
--- סוף עמוד 14 ---
בקשות חוזרות ונשנות לסיוע כלכלי כגון הנחות וסיוע נוסף בהוצאות; העדר עניין רב של הבעלים בעסקי קיה, אף על פי שבתנאי מזכר ההבנות התחייב להיות מעורב; המפיצה הנוכחית בוחרת לדווח ישירות להנהלה הראשית תוך התעלמות מוחלטת מהמטה באזור, על ידי שימוש בקשריה האישיים בארץ ובחו"ל; המפיצה הנוכחית משתמשת שוב ושוב בקשריה האישיים בדרגות הגבוהות על מנת להבטיח כי סיום הסכם ההפצה לא יוכל להתבצע על ידי הגורמים האחראים לכך; המפיצה הנוכחית מתעלמת לעיתים קרובות מבקשות עסקיות רגילות של המטה האזורי. הדו"ח בוחן שתי הצעות: האחת, חידוש הסכם ההפצה עם קמי כשהיתרון הוא הבטחת המשך עסקים ללא סכסוך משפטי, והחיסרון הוא, עליה מוגבלת במכירות. השנייה, החלפת המפיצה תוך קבלת מכתב שיפוי והתחייבות לרכישת כמות מסוימת של רכבים לפי המחירון הקיים, כשהיתרון בהצעה זו הוא התייצבות מהירה במכירות, אפשרות להורדת מחירים על ידי שימוש באניות משא שבבעלות המועמדת, והחיסרון הוא צפי לסכסוך משפטי. הדו"ח מציג את פרופיל המועמדת טלקאר. עוד צוין בדו"ח, כי החלפת המפיצה הנוכחית במועמדת בעלת גישה להוטה לעסקים הכרחית על מנת להגדיל את המכירות לטווח הארוך והבינוני בשוק הישראלי ובאזור אפריקה והמזרח התיכון.
41. ביום 30.10.07 שלחה קיה לקמי מכתב חתום על ידי M.S.Lee, נשיא מטה סיאול (נספח 27 לתצהיר J. Park), המודיע לה על אי-חידוש הסכם ההפצה.
החלטת קיה – סיכום ביניים
42. מכל האמור לעיל עולה המסקנה, כי כבר בינואר 2005 גמרה קיה בדעתה לסיים את ההתקשרות עם קמי, בעיקר נוכח ביצועי מכירות דלים ומעילה באמון. לאחר התלבטות אם לסיים את ההתקשרות לאלתר או להמתין למועד פקיעת ההסכם בסוף שנת 2006, הוחלט לסיים את ההסכם עם פקיעתו, הינו סוף שנת 2006. בהתאם, בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006, נשלחה משלחת קיה לישראל, פעמיים, לצורך איתור מועמדות להחלפת קמי, אך לאור לחץ הזמן, אי מיצוי הליכי האיתור, וחשש ל"רעש" שייגרם עקב החלפה מיידית של קמי, כמו גם מטעמי יתרון של המשכיות עסקית, הוחלט להאריך את ההסכם עמה לשנה אחת בתנאים, תוך שנקבע על ידי קיה כי מוּעמדוּת מפיצה מחליפה תיבחן במחצית השנייה של שנת 2007. בהמשך לביצוע ההחלטה, לאחר שקילת המועמדות בתום שנת 2007 נבחרה טלקאר למפיצת רכבי קיה החל מיום 1.1.2008.
טענות התובעים לשידול, שחיתות, שוחד, קנוניה, קשר מושחת
43. חלק הארי של חקירות העדים ובעלי הדין על ידי התובעות, וכמחצית מסיכומיהן, הוקדשו להוכחת טענתן על פיה, אונגר ויאנג פעלו לגזול את זכויות ההפצה מידי התובעות באמצעות
--- סוף עמוד 15 ---
שידול, שוחד, קנוניה וקשרים מושחתים עם בכירים בקיה, ובכך גרמו להפרת החוזה שבין קיה לתובעות.
44. טרם נפנה לבחון את הטענות הללו והראיות להוכחתן, מן הראוי להזהיר עצמנו בשניים. ראשית, הגם שבתביעה אזרחית עסקינן, ועל דרך הכלל די במידת הוכחה המטה את כפות המאזניים, הרי שלנוכח הטענות לביצוע עבירות פליליות חמורות, ולמצער בעלות גוון מעין פלילי, על התובעות להציג ראיות בעלות משקל ואמינות. טענות של שוחד ושחיתות מחייבות ביסוס ברמת הוכחה גבוהה במיוחד, התואמת במשקלה לרצינותה ולחומרתה של הטענה, יש על כן להחמיר בנטל הבאת הראיה המוטל על התובעות ולבחון את הראיות בזהירות ובקפדנות.
שנית, כל הכרעה בטענה לשוחד, קנוניה ושידול הנטענת נגד הנתבעים, כרוכה בבחינת 'הא בהא תליא' בהשלכות קשות על אותם אנשי עסקים ובכירים קוריאנים בקיה (בעבר ובהווה), שהתובעות מייחסות להם עבירות של קבלת שוחד ושותפות לקנוניה הנטענת. דא עקא, אלו אינם צד לתביעה, לא ניתן להם יומם בבית המשפט, ולא ניתנה להם כל זכות להתגונן ולהגן על שמם הטוב, על מעמדם בכלל ובקיה בפרט, לרבות בהיבט של הפרת אמונים. ודוק! המחוקק בישראל רואה את עבירת לקיחת שוחד, המיוחסת לאותם בכירים קוריאנים, כחמורה יותר מעבירת מתן שוחד (סעיפים 290–291 לחוק העונשין, התשל"ז–1977). קיים אפוא חשש להשלכות חמורות על אישים אלו, לרבות ביזויָם, גם בהנחה שלפסק דין זה אין כל תוקף מחייב בקוריאה.
בנסיבות אלו "כתב האישום" האזרחי נגד הנתבעים ואנשי העסקים הקוריאנים (אשר אינם צד לתביעה) מצריך בחינה זהירה וקפדנית על אחת כמה וכמה, ונדרשת מידת ההוכחה מוגברת ורף ראיות גבוה יותר מהדרוש במשפט אזרחי רגיל על מנת לעמוד בנטל השכנוע. בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18, 49ג–ה (2006), נקבע לעניין זה:
"[...] עסקינן בטענה של חברת הביטוח המאשימה את המבוטח בביצוע עבירה פלילית (קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו. היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר (ראו דעת הרוב בע"א 475/81 זיקרי נ' 'כלל' חברה לביטוח בע"מ [...], בעמ' 606–607; ע"א 678/86 חניפס נ' 'סהר' חברה לביטוח בע"מ [...], בעמ' 184). עניין זה נובע מכך שבקביעה שאדם ביצע פעולות המהוות עבירה פלילית, הגם שהיא נעשית בהליך אזרחי, יש השלכות החורגות מהמשמעות הכלכלית של ההפסד במשפט – לקביעה כזו עשויה להתלוות סטיגמה, אשר גם אם אינה חמורה כסטיגמה המתלווה להרשעה בהליך פלילי, עלולות להיות לה השלכות על מי שהקביעות היו מכוונות כלפיו [...] (ההדגשה שלי – צ.צ.)".
--- סוף עמוד 16 ---
ראו גם ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 1.4.2012); ע"א 7456/11 בר נוי נ' מלחי (פורסם במאגרים, 11.4.2013); ע"א 9178/12 המכללה האקדמית הערבית לחינוך חיפה נ' ח'יר (פורסם במאגרים, 24.9.2015); ע"א 45/15 נבולסי נ' נבולסי (פורסם במאגרים, 15.5.2017); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן (פורסם במאגרים, 3.2.2011).
45. אקדים את המאוחר ואומר, כי לאחר עיון בראיות וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת התובעות לשידול, שוחד וקנוניה הנטענות נגד הנתבעים עם בכירים בקיה, על מנת לגזול מקמי את זכויות ההפצה שלא כדין. מסקנתי זו מבוססת על הצלבת הראיות על פיהן מחד גיסא – קיה הגיעה כאמור להחלטה לסיים את ההתקשרות עם קמי על דעת עצמה בתהליך מוסדר של קבלת החלטות על ידי המטה הראשי בהתייעצות עם המטה האזורי והצוות המשפטי, אשר שקלו אם לסיים את ההתקשרות עם קמי אף במהלך תקופת ההסכם עוד טרם פקיעתו. החלטת קיה מושכלת ומובנית מלווה בייעוץ משפטי של מטה סאול, אשר שקל בכובד ראש את היתרונות והחסרונות ותוך הצגת לוח זמנים מפורט לביצוע כל שלב. מאידך גיסא – לא הוכח שהנתבעים הניעו ושידלו את קיה להפר את ההסכם עם קמי, ואף אם היה ניסיון (שלא הוכח), לא הוא זה אשר השפיע על קיה להגיע להחלטה על סיום ההתקשרות. הראיות מלמדות כי קשריו של יאנג סייעו לו לקבל מידע (שלא בהכרח היה תמיד נכון ומדויק) וכן סייעו בקידום מועמדות טלקאר, אך לא קיימת ראיה כי קיה הושפעה מקשרים אלו בהחלטתה שלא לחדש את ההסכם עם קמי.
46. הראיות שעל בסיסן מבקשות התובעות לייחס לנתבעים ולשותפיהם הקוריאנים עבירות של שידול, קנוניה ושוחד במטרה להניע את קיה להפסיק את ההתקשרות עם קמי, מבוססות בעיקרן על הקלטה של יאנג שלא בידיעתו, במהלך שיחת שיווק (כביכול) עם אבירם וברקת, וכן מסמכים שנמצאו באמצעות פריצה למחשבו של יאנג על ידי חברה הודית, שנשכרה על ידי אבירם, אשר התבקש על ידי לוי ואחיעד לאסוף ראיות לביסוס תביעתם זו. מסמכים אלו צורפו בחלקם על ידי התובעות לכתב התביעה (נספחים 35–38), חלקם גולו בהליך גילוי מסמכים מטעם התובעות וחלקם צורפו גם על ידי הנתבעים לתצהיריהם. (לעניין הפריצה למחשבים ותוצריה ראו הדיון בתביעת אונגר סעיפים 174 ואילך).