61. אינני סבורה שיש בפנייה זו של הנתבעים, או מי מהם לקיה, בעיקר עת הפנייה נעשתה לאחר שהוחלט על ידי קיה להחליף מפיצה, כדי להוות התנהגות בחוסר תום לב או השפעה פסולה. פנייה שכזאת אינה חורגת מעקרונות חופש המסחר בכלכלה חופשית. עוולת גרם הפרת חוזה לא נועדה למנוע תחרות חופשית במשק או לפגוע בחוק יסוד חופש העיסוק. בעולם של כלכלה חופשית, הכירו בתי המשפט בשאיפתו של גורם מסחרי להשתלט על נתח השוק הרלוונטי ו"להכחיד" את מתחריו כשאיפה לגיטימית, טבעית ואף מתבקשת במשק תחרותי (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל [פורסם במאגרים, 30.4.2017]; בש"א [מחוזי ת"א] 22928/02 [ת"א 2541/02] מוקד אמון (1995) בקרה וסיור בע"מ נ' מוקד מאי בטחון בע"מ [פורסם במאגרים, 20.5.2003]; ת"א [מחוזי ב"ש] 133/93 פדסקו (מוצרי נפט) בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ [פורסם במאגרים, 21.1.1997]; ערעור על פסק הדין נדחה בע"א 1543/97 פדסקו מוצרי נפט בע"מ נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ [פורסם במאגרים, 11.11.1998]). בענייננו הסכם ההפצה עמד להסתיים בתאריך הנקוב בו. קיה זכאית למצוא מפיצה מחליפה ליום שלאחר פקיעת הסכם עם קמי. בשלב מסוים קמי הייתה מודעת להחלטה של קיה ואף שיתפה פעולה עימה ללא הבעת מחאה.
62. יש לציין, כי על פי עדות יעקב אנוך, נשיא ומנכ"ל התובעות, כבר בשנת 2004 נפוצו שמועות על רצונה של קיה להחליף את קמי, וידוע לו שמספר מועמדות פנו אל קיה בהצעה להחליף את קמי. אחד מהם היה שלמה שמלצר (עמ' 143–145 לפרוטוקול). כמו כן, אנוך ידע כבר בשנת 2004, שמנהל מטה מזרח תיכון ואפריקה בקיה, פנה לאונגר, לאחר שהפצת דייהו נלקחה ממנו, והציע לו לקחת את הפצת קיה בישראל. אונגר השיב לו כי אינו מעוניין כל עוד לקיה יש מפיצה (עמ' 147 לפרוטוקול). גם לוי מאשר בעדותו שכבר בשנת 2003 אמר לו מנהל מטה מזרח תיכון ואפריקה בקיה שניתן להחליף את קמי בכל עת, ובשנת 2004 הם ידעו שקיה מחפשת מחליפה (עמ' 354 ו-367 לפרוטוקול).
63. בחלוף מספר חודשים, ביום 4.1.06 פנה יאנג לראשונה בדוא"ל ל-K.H. Chang (Kevin Chang) (להלן: "צ'אנג"), מנהל מטה דובאי באותה עת, וצירף את המסמך שהעביר למטה סאול באפריל 2005 (נספח 19 לתצהיר יאנג). בהמשך ניסה יאנג בשתי שיחות טלפוניות לתאם מועד לפגישה עם צ'אנג, וחלפו ארבעה חודשים נוספים עד שיאנג וצ'אנג נפגשו לראשונה בדובאי ביום 8.4.06 (נספח 24 לתצהיר יאנג). התובעות מאשימות את צ'אנג בקבלת שוחד מהנתבעים. טענה זו מבוססת על השערות, ללא בסיס ראייתי.
64. מספר ימים קודם לפגישה הנ"ל, קיבל צ'אנג דרישה ממטה סאול להכין עד ליום 13.4.06 חוות דעת על הדין הישראלי בנוגע להפסקת התקשרות עם מפיצה (נספח 36 לתביעה ונספח 25 לתצהיר יאנג). צ'אנג דיווח על כך ליאנג בפגישתם ובשל דוחק הזמן סוכם שיאנג יסייע בהמצאת
--- סוף עמוד 22 ---
חוות דעת ממשרד עורכי דין בישראל. כפועל יוצא, חוות דעתו של עו"ד גד טיכו אשר ייצג את אונגר בענייניו האחרים (נספח 27 לתצהיר יאנג), נמסרה לצ'אנג ביום 12.4.06.
65. לטענת התובעות, העובדה שהנתבעים נותנים לקיה חוות דעת על הדין בישראל, מלמדת על קנוניה וניסיון להניע את קיה ולהביא להחלפת קמי. אין לקבל טענה זו. ראשית, הנהלת קיה סאול היא זו שביקשה לקבל חוות דעת על הדין הישראלי לאחר ש"ההחלטה להחליף מפיץ כבר התקבלה" (נספח 25 לתצהיר יאנג). משמע – לא חוות הדעת הביאה להחלטת ההחלפה, אלא החלטת ההחלפה הביאה את הצורך בחוות הדעת. השאלה אם נכון היה שקיה או מי ממנהליה יקבלו חוות דעת על הדין הישראלי מעורך דין שמייצג את אחת המועמדות, אינה רלוונטית לענייננו. מה שרלוונטי הוא, עצם הדרישה של מטה סאול לקבל חוות דעת, המלמד על החלטתה העצמאית של קיה לסיים את ההתקשרות החוזית עם קמי. רלוונטית גם העובדה שחוות הדעת מחמירה דווקא עם טלקאר כמו עם מועמדות אחרות, וממליצה שהיצרן יימנע מיצירת קשר עם גופים אחרים בנושא זכויות הפצה בטרם מסירת הודעת סיום למפיצה הנוכחית. כמו כן, רלוונטית העובדה, שהנתבעים לא עשו כל ניסיון להעלים חוות דעת זו מידיעת קיה חרף החמרתה איתם. ההפך, יאנג צירף אליה גם מכתב לוואי אשר כולל תקציר של חוות הדעת, ובגדרו ציין גם הוא, את הדעה בדבר המגבלה על יצירת קשר עם המועמדות להפצה לפני מתן הודעת סיום למפיצה הנוכחית. בנוסף ציין במכתב הלוואי נתונים על טלקאר ויתרונותיה כמועמדת (שם, נספח 27 לתצהיר יאנג). לפיכך, לא ניתן לטעון, כאילו הוטעה מאן דהוא בקיה לחשוב שחוות הדעת לא הגיעה באמצעות יאנג שפועל מטעם טלקאר. ובעיקר רלוונטית העובדה, שחרף האמור בחוות דעת שהייתה מונחת הן לפני מטה דובאי הן לפני מטה סאול (נספח 28–29 לתצהיר יאנג), קיה החליטה במודע שלא לפעול על פי האמור בה, אלא התקדמה במתווה החלפת קמי, תוך הנחייה שנשלחה למטה דובאי ביום 19.4.06 (נספח 29 לתצהיר יאנג) להמשיך בביצוע החלטותיה מהימים 25.1.05 ו-23.1.06 כפי שפורטו לעיל (נספחים 8 ו-10 לתצהירJ. Park ), על מנת לאתר מועמדות תוך קיום פגישות עימן עוד טרם מתן הודעת סיום לקמי. עובדה שמוכיחה גם היא, על החלטתה העצמאית של קיה להחליף מפיצה ללא כל קשר לקשרי הנתבעים, למעשיהם ולרצונותיהם. באופן כללי, בהקשר לחוות הדעת הנ"ל, יש לציין כי זו נערכה ללא עיון בהסכמי ההפצה הספציפיים בין קיה לקמי, וכן לא מן הנמנע כי ימצאו משפטנים שדעתם תהא שונה מהאמור בה.
הקשר הסיבתי
66. נקודת הייחוס לבחינת הטענה בדבר הקנוניה שנרקמה בין הנתבעים לצ'אנג היא יום 25.1.05 – הוא מועד החלטת קיה להחליף את קמי בשל ביצועיה הירודים ותביעות אחריות תרמיתיות. דא עקא, הקשר בין יאנג לצ'אנג החל למעלה משנה לאחר שמטה קיה בסאול קיבל שרשרת
--- סוף עמוד 23 ---
החלטות להחליף את קמי, וביצוען היה כבר בהילוך גבוה. כך שבכל מקרה אין לקבל את הטענה, כי החלטת קיה הושפעה בדרך כלשהיא מיחסי יאנג וצ'אנג.
67. פגישה ראשונה בין יאנג לצ'אנג התקיימה כאמור ביום 8.4.06, וצ'אנג הפסיק עבודתו בקיה כחמישה חודשים לאחר מכן. ניסיונות התובעות לבסס את טענות הקנוניה על תכתובת דוא"ל בין יאנג לצ'אנג בתקופה הרלוונטית, אינם מגלים ראיה שתוכיח כי הנתבעים באמצעות צ'אנג גרמו לקיה להפסיק את הקשר העסקי עם קמי. כפי שצוין לעיל, הראיות מלמדות בתקופה זו נמסרה ליאנג אינפורמציה בדבר סטטוס הליך מינוי מפיצה חדשה, שלא תמיד הייתה מדויקת. כמו למשל: צ'אנג כתב ליאנג שטלקאר מועמדת יחידה (נספחים 34–35 לתצהיר יאנג מיום 19.7.06 ומיום 8.8.06), בעוד שכבר בדו"ח קיה מיום 1.7.06, נכתב כי נוצר קשר עם שתי מועמדות, טלקאר וקבוצת שלמה. כן ניתן להתרשם מההתכתבויות על סיוע לטלקאר שהתבטא בהערות או הארות לתוכנית העסקית שטלקאר התבקשה להגיש (נספח 32 לתצהיר יאנג), גם אלו לא נבעו בהכרח מתוך ראיית "טובתה" של טלקאר, אלא מתוך ראיית האינטרס של קיה להשיא את התחייבות המועמדת החדשה כלפי קיה. יש לציין כי טלקאר התבקשה גם על ידי מנהל מטה סאול וסגנו להגיש תוכנית עסקית (נספחים 38, 40–42, 44 לתצהיר יאנג), ולא צ'אנג הוא שבחן את התוכנית העסקית כטענת התובעות. מכל מקום, אין בתכתובות יותר מאשר, לכל היותר, מסירת אינפורמציה וקידום טלקאר על פני מועמדות אחרות. אין בהן דבר להוכיח שצ'אנג פעל עבור הנתבעים, על מנת לשלול את זכויות ההפצה מקמי.
68. טענת התובעות, כי צ'אנג המליץ על החלפת מטבע מאירו לדולר והחזרת ההפצה בישראל לשליטת מטה אירופה רק לאחר חילופי מפיצה משום שקיבל שוחד מהנתבעים, משוללת יסוד. המלצות הללו מופיעות כבר בדו"ח מיום 23.1.06 עוד לפני ההיכרות בין יאנג לצ'אנג. התובעות טוענות עוד, כי התוכנית העסקית של קמי לשנת 2006 לא נחתמה על ידי קיה בעטיו של צ'אנג. גם טענה זו נטענת בעלמא ואין לה על מה שתסמוך. מה גם, שבסוף שנת 2005, במועד הגשת התוכנית העסקית לשנת 2006 לאישור, צ'אנג עוד לא הכיר את יאנג, הקשר ביניהם נוצר רק באפריל 2006.
69. צ'אנג סיים את עבודתו בקיה בספטמבר 2006. לטענת התובעות, צ'אנג פוטר בשל מעשה שחיתות ונטילת שוחד בהקשר אחר, ללמדך מעשה "שיטה", שיש בו כדי להצביע על קבלת שוחד גם מהנתבעים. גם טענה זו אין לקבלה. לא נמצא בחומר הראיות דבר כדי להצביע על פיטורי צ'אנג על רקע קבלת שוחד. בזמן אמת יאנג דיווח לאונגר ביום 29.9.06 כי צ'אנג פוטר עקב טיפול כושל בעניין משפטי בערב הסעודית (נספח 51 לתצהיר יאנג). התובעות מבקשות להוכיח שצ'אנג קיבל שוחד מתוך הודעת דוא"ל שנשלחה ליאנג ביום 7.8.07 על ידי Y.K Park, מי שמונה לימים למנהל מטה דובאי (להלן: "פארק"), המציין שצ'אנג עזב את קיה "dishonorably" (נספח 75 לתצהיר יאנג). ביטוי זה יכול להתיישב היטב עם האינפורמציה שמסר יאנג, פיטורין על רקע טיפול משפטי כושל, ואין בו אינדיקציה דווקא לשחיתות או שוחד, מה גם שמתוכן התכתובת עולה האיבה והתחרות גדולה בין צ'אנג לפארק. על כך יש להוסיף את עדות J. Park, כי קיה נוקטת במדיניות נוקשה נגד שוחד ולא נמצאה במסמכיה כל אינדיקציה
--- סוף עמוד 24 ---
לכך שצ'אנג פוטר בשל מעשי שחיתות ושוחד. לדבריו, קיים רישום שעזב, אך לא צוינה הסיבה לעזיבה ואם היה עוזב בגלל חוסר יושר, או חוסר מהימנות היו מציינים זאת במסמכי החברה אך לא נמצא רישום כזה (עמ' 1202, 1209, 1231 לפרוטוקול).
70. משלחת מטה דובאי, שהגיעה לישראל בסוף ספטמבר 2006 לאיתור וראיון מועמדות להחלפת קמי, לא כללה את צ'אנג. לטענת התובעות, הניקוד הגבוה שקיבלה קמי מחברי המשלחת והארכת ההסכם עימה לשנה נוספת, מלמדים על כך שהמהלך להחלפת קמי, הוא פרי מזימת צ'אנג "המשוחד" עם הנתבעים ש"שיחדו" אותו, ולמגינת לב הנתבעים פיטורי צ'אנג סיכלו את מזימתם (סע' 118 ו-123 לסיכומיהם). אין כל בסיס ראייתי לטענה זו. ההפך – עובדתית, כפי שצוין לעיל, החלטות מטה סאול בהתייעצות עם מטה דובאי להחליף את קמי התקבלו עוד בטרם נוצר קשר כלשהו בין יאנג לצ'אנג. ההחלטה מיום 30.10.06, להאריך בכל זאת את הסכם ההפצה עם קמי בשנה נוספת, אינה נוגעת למעורבותו או העדר מעורבותו של צ'אנג, אלא נובעת מטעמיה של קיה שלא הספיקה להיערך להחלפה, ומהטעם שסברה כי הוספת שנה של חסד לקמי תקל על החלפתה. עובדה היא שלא נחתם עם קמי הסכם הארכה לשלוש שנים אלא לשנה אחת בלבד, בכפוף לתנאים מחמירים, ובד בבד הוחלט בקיה לבצע במחצית השנייה של 2007 הערכה מחודשת לשתי המועמדות המובילות וקבלת החלטה סופית עד סוף שנת 2007.
71. אגמון, שהוצע על ידי קמי כמועמד להחלפתה, העיד בהקשר למטרת משלחת קיה בישראל בשלהי 2006, כי התרשם שהפגישה לאיתור מועמדים הייתה אותנטית ולא משחק מכור, התקיימו דיונים ונשאלו שאלות נוקבות. לדבריו, אנשי קיה אמרו לו כי הם עושים market study, כיוון שאינם מרוצים ממכירות כלי רכב מתוצרתה בארץ, תוך השוואה להישגי יונדאי. עוד נאמר לו בפגישה כי קיימות בעיות עם היבואן (קמי), מיקדו את זה בניהול ספציפי והזכירו שמות, לכן, כך אמרו, הם מעוניינים לבדוק מועמדות להחלפה, ולשם כך הם עומדים להיפגש עם מספר יבואני כלי רכב בארץ (עמ' 1035 לפרוטוקול). כפי שנאמר לעיל, משלחת קיה טרחה והגיעה לישראל פעמיים, לראשונה בחודש ספטמבר 2006 ופעם נוספת בחודש אוקטובר באותה שנה לצורך איתור מועמדות. איש לא חייב את קיה לבצע חקר שוק, לשלוח פעמיים משלחת לאתר ולראיין מועמדות. אילו חפצה קיה במינוי טלקאר דווקא, לא היה דבר שימנע זאת מבלי להזדקק לכל הטרחה הכרוכה באיתור מועמדת ראויה, או ההפך בהעדרו של צ'אנג, למגינת לב הנתבעים (כטענת התובעות) להאריך את ההסכם עם קמי לתקופה הסטנדרטית של שלוש שנים. העובדה שקיה טרחה ולמדה לעומק את כל האופציות, מלמדת את החשיבות שייחסה לתהליך הבחירה, ועובדה היא כי המועמדת המועדפת באותה עת הייתה יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה, ולא טלקאר, הגם שטלקאר זכתה בניקוד זהה. כל אלו תומכים בטענת הנתבעים כי הם לא הניעו ולא שידלו את קיה לסיים את ההתקשרות עם קמי.
72. נקודת הייחוס השנייה לבחינת טענות הקנוניה היא הליך החלפת קמי החל ממחצית שנת 2007. כאמור, בסופו של תהליך איתור מפיצה מחליפה בסוף שנת 2006, החליטה קיה להאריך את הסכם ההפצה עם קמי בשנה בלבד. בד בבד עם חתימת הסכם ההפצה לשנה נחתם גם מזכר הבנות הקובע תנאים להארכה זו.
--- סוף עמוד 25 ---
73. בהחלטת קיה בעניין הארכת ההסכם לשנה עם קמי, נקבע גם שבחירה סופית תבוצע במחצית השנייה של שנת 2007 (נספח 15 לתצהיר J. Park). לפיכך לטענת יאנג, לקראת מחצית 2007 ניסה לקבוע פגישה עם פארק המנהל החדש של מטה דובאי. בהמלצת צ'אנג פנה יאנג לחברו העסקי (של צ'אנג) Ali Lee (מנהל לשעבר ביונדאי) שהתגורר בדובאי, הכיר את הקהילה הקוריאנית שם, ושיחק גולף מעת לעת עם פארק, על מנת שיעביר לו מסמכים בקשר לטלקאר וימליץ עליה. גם פארק מואשם על ידי התובעות בקבלת שוחד מהנתבעים כדי להניע ולשדל את קיה לסיים את ההתקשרות העסקית עם קמי שלא כדין. השערה נוספת ללא כל בסיס ראייתי כפי שיפורט להלן.
74. ביום 1.8.07 שלחה קמי לקיה תוכנית עסקית לשנת 2008 (נספח 24 לתצהיר J. Park ונספח 6 לתצהיר ודאי), בגדרה דרשה תמיכה שנתית בסך של 12,000,000 דולר, והתרתה בקיה שאם דרישה זו לא תענה, ספק אם תגיש תוכנית עסקית לשנת 2008, ולכל היותר תוכל להזמין 720 כלי רכב בלבד לשנה ולמכור 700 בלבד (עדות ודאי עמ' 678–679, 684, פרוטוקול). מנקודת מבטה של קיה, היה מדובר בגילוי של חוסר מוטיבציה עסקית (סע' 97 לתצהיר J. Park). לצורך השוואה, בשנת 2007 קמי הייתה אמורה למכור כ-3,000 כלי רכב בשנה, על כן, קיה ציפתה שתגדיל את הכמות בשנת 2008, אלא שבמקום זאת קמי העמידה אולטימטום; תמיכה כספית או צמצום דרסטי בהזמנות כלי הרכב ל-720 בלבד!