עדי התובעת
161. במאזן נטלי ההוכחה יבדקו אף עדי הצדדים ומשקלם. נתייחס לעדויות העדים מטעם התובעת.
162. עדותה של הגב' הררי רפול מצביעה כי החלה לעבוד בעמותה ב- 9/2010 ועד סוף 2011. כל שידעה לומר היא כי התובעת התחילה לפניה. התובעת הכניסה אותה למוסד ולעמותה ,עדות זו הייתה מסוג "הכרת הטוב". מתברר כי הכירה את התובעת שנים רבות היכרות אישית בשכנות וכחברת משפחה אולם לא ידעה להשיב אם הפיקוח היה דרך מעיין החינוך התורני. (עמ' 42 ש' 18 – 19).
163. העדה נשאלה וציינה כי קיבלה תלושים כחצי שנה מתוך כלל שנת עבודתה וכי הפרשות לפנסיה שנכתבו לא בוצעו. חרף זאת לא הביאה מסמך ובו פנייתה לרב פנחסוב בעניין זה. בסופו של דבר מסרבת להתייחס לעניינה של התובעת"אני לא יודעת באיזה אופן היא הועסקה אני יודעת שהיא הייתה המפקחת שלי" (עמ' 43 ש' 7). גם בעניין שיעור השכר לא ידעה העדה להאיר את ענינו "...כל אחד זה נסגר מולו..." (עמ' 43 ש' 22). עדה זו לא האירה את עינינו בעניין סיבות העסקתה/התנדבותה של התובעת. עדותה הובאה על מנת להצביע על אי תקינות בנתבעת 1. אמנם אמרה כי לא היו עוד מפקחות אולם היא חדלה לעבוד בסוף 2011 ולכן אין בעדותה לסתור את עדות גב' מיכל רם.
164. מר בובליל שמואל העיד ולפי עדותו החל לעבוד כמורה באלול 2012 וסיים ב- 2015. לדבריו קיבלה אותו מיכל רם המנהלת יחד עם הרב אורן. חודש אחרי חדל הרב אורן להגיע ומר בובליל מיוזמתו התייעץ עם התובעת. הוא לא ידע מתי התחילה התובעת להתנדב בעמותה. לטעמו היא הייתה המפקחת של הגנים והתייעצו אתה בכל דבר "הרגשתי שהיא חלק מהמערכת" אולם לא ידע אם זה דרך מעיין החינוך התורני ולא ידע באיזה מסגרת הועסקה "לא יודע, זה נשמע לי לא הגיוני שהיא התנדבה" (עמ' 53 ש' 1 – 11). בפועל לא ידע מה מסגרת העסקתה רק "הרגיש" או "נשמע לו". עניין זה הוא רגש סובייקטיבי של מר בובליל בלבד. אין ספק כי מר בובליל נעזר בה רבות, נועץ איתה וקיבל ממנה חומרי לימוד "חומרי לימוד מזמן שהיא הייתה מחנכת" (עמ' 53 ש' 20). העד ניסה להעיד על מסיבות חומש אבל לא היה מעורב בהן ולא היה נוכח רק צפה בהכנות. לבסוף התברר כי יש למר בובליל טענות רבות נגד הרב אורן והעמותה אף שלא הגיש נגדם תביעה. עוד הוכח, כי מר בובליל חתם על עצומה כנגד העמותה שהופנה לרשת החינוך. מר בובליל אישר כי הוא קיבל תלושים וכי הוא לא יודע את רמת ההשתכרות של אנשים אחרים בעבודה. אף משקלה של עדות עד זה ותצהירו נמוכים אם בכלל. עד זה לא ידע את הדברים הרלוונטיים, לא את מעמדה ולא את מסגרת העסקתה ולא את שיעור התמורה. אין מחלוקת כי נעזר בה רבות אך גם אין מחלוקת כי מניעי עדותו היו מוכתמים בעניין אישי משכבר הימים כנגד הנתבעים.
165. הגברת רחל יום טוב העידה כי החלה לעבוד בעמותה בספטמבר 2006 וסיימה באוקטובר 2006 (החלה "אולי" באפריל 2006). עדה זו עזבה חודשיים לאחר כניסתה "בגלל משהו לא נעים שהיה לי איתו. סיכמנו על גובה של משכורת, עשינו הסכם עבודה וכשקיבלתי את המשכורת הראשונה ראיתי שזה לא מתקרב לסכום שקבענו. הלכתי אליו הראיתי לו את ההסכם, אמר לי זה מה שיש לי לתת כרגע וקרע את ההסכם. אבי לא הסכים לי לעבוד בצורה כזו נתתי את הלב והנשמה חצי שנה בלי שקל לא קיבלתי על זה כלום" (עמ' 60 ש' 1 – 5). עדה זו סותרת את עצמה תוך כדי דיבור. תחילה אומרת שעבדה חודשיים בסוף אומרת חצי שנה, תחילה אומרת שהיה לה הסכם בכתב ובכך סותרת את טענות התובעת כי לאף אחד לא היה הסכם בכתב, אחר כך מציינת שקיבלה את המשכורת הראשונה בסוף מציינת שלא קיבלה כלום. אין לתת כל משקל לעדות זו ולא רק בגלל שמדובר בחודשיים בלבד ב- 2006, כ- 13 שנה לפני שבאה למתן עדותה.
166. מנגד סותרת העדה את גרסת התובעת שעה שמציינת "ת. מלפני כן היא הייתה מפקחת בעוד גנים שעבדתי בהם. גם לאחר מכן קיבלתי גן חובה אחר והיא הייתה המפקחת שלי. ש. דרך איפה היא הייתה המפקחת שלך. ת. דרך מרכז החינוך התורני במקומות אחרים" וגם בחודשיים שעבדה בעמותה התובעת הייתה המפקחת שלה. "ברור" (עמ' 60 ש' 7 – 17). לטענתה בעמותה לא הייתה דרך מעיין החינוך התורני וזאת מאחר והעדה ואשתו של הרב אורן היו חברות קרובות אולם לא ידעה ממתי (עמ' 60 ש' 21 – 24). לבסוף נשאלה ש. אז את כועסת על הרב אורן. ת. אני כועסת עליו מאוד" (עמ' 60 ש' 30 – 31)(דגשים ש.ש.). חרף זאת לא זכרה מה היה שיעור המשכורת שלה. כאמור לעיל משקל עדותה זעום אם בכלל. מטענה האישי הניע אותה ליתן עדות על דברים שהתרחשו כ- 13 שנה לפני כן עליהם העידה ללא בסיס.
167. הגברת פנינה שרבטוב אשר לא הגיעה למתן עדות בהזמנה הראשונה ולא פעלה על פי החלטות בית הדין ,לא הביאה אישורים שנדרשה בפעם השנייה, החלה לעבוד בעמותה ב- 2007 וסיימה "ב- 2010 – 2011 משהו כזה" (עמ' 62 ש' 10). בתצהירה ציינה 2010 כמועד הסיום. אף לגבי מועד תחילת עבודתה כתבה בתצהיר 2007 ובמכתב 2006. העדה הודתה כי אינה יכולה לומר מתי התובעת התחילה להתנדב בעמותה. העדה מאשרת כי את המכתב אישר עורך הדין של גברת בלוקה לכתוב ואף מאשרת כי רוב הזמן קיבלה את התלושים והם היו מהנתבעת 1. העדה לא ידעה לומר אם באותה עת הייתה התובעת מטעם מעיין החינוך התורני (עמ' 63 ש' 8 – 9). אף עדה זו פנתה למר פנחסוב באמצעות עורך דינה וקיבלה הפרשי כספים. מעדותה אכן עולה כי הנתבעים לא פעלו באופן תקין ואף באופן לקוי (עמ' 64 ש' 6 – 18) יחד עם זאת לא הביאה את המסמך של עורך הדין או כל מסמך אחר והכל נטען בעלמא. גם אם הוכחו ליקויים בניהול הנתבעת ובהתנהלות הנתבע 2 עדיין עדותה לא שפכה אור על נסיבות ההתקשרות בין הנתבעים לתובעת.
168. משקל עדי התובעת אפסי אם בכלל נוכח המפורט לעיל. לא היה בהם לבסס את מעמדה כ"עובדת" או לשפוך אור על נסיבות העסקתה/התנדבותה. מנגד הוכחו מניעים לא ענייניים למתן עדותם.