102. יוצא אפוא, שכל עסקה שנחתמה ו/או בוצעה מטעם ו/או ע"י חברה שבשליטת אחד הצדדים, אינה עסקה של החברה המשותפת, אלא אם כן התקבלה הסכמה הדדית, "פה אחד" על ידי הצדדים, כי העסקה תיחשב לעסקתה של החברה המשותפת. על מנת שעסקת חוץ תהיה עסקה של החברה המשותפת, היא צריכה להיות מוכנסת פנימה לחברה, בבחינת מנגנון של "Opt-in". הסכמה זו אינה ניתנת לשינוי בהתנהגות, אלא ניתן לשנותה אך ורק בכתב, ובחתימת הצדדים. כך, ימנע מצב של "זליגת עסקה" מפה לשם ומשם לכאן, ימנע מצב של עמימות וחוסר וודאות לעניין ייחוס ושיוך עסקאות וכיו"ב. הסכם הלוויין לעניין זה, ברור ונהיר.
103. הסכמי הלוויין היו רשומים בנספח א' להסכם. כל עסקה נוספת, שאינה קשורה או לחלופין אינה עסקת המשך, הייתה חייבת לקבל את הסכמת כל הצדדים על מנת שתיחשב כעסקת לוויין.
104. הצדדים בחרו באופן מודע כי עסקת חוץ תיחשב לעסקת לוויין, רק אם זו תצורף פנימה, בהסכמה משותפת "פה אחד" על ידי הצדדים, קרי בחרו במנגנון הגיוני של "Opt-in" וזאת בניגוד למנגנון של "Opt-out". בהיעדר הסכמה של כלל הצדדים, אין עסקינן בעסקת לוויין של החברה, אלא עסקה של חברת חוץ בבעלות מי מהצדדים. דברים אלה אושרו ע"י התובע, ואף נאמרו במפורש בחקירתו הנגדית כי: "אם לא הוספת אותו [עסקת חוץ - א.א], הוא לא בהסכם לוויין" (עיינו עמ' 31 ש' 19 לפרוט').
105. מנגנון זה של אישור עסקה חיצונית כעסקת לוויין על דרך מנגנון של "Opt-in", נושאת היגיון רב, שכן כידוע, כל עסקה מסחרית נושאת עמה לא רק את האפשרות להנאה מתקבולים וזכויות עתידיות, אלא עלולה להטיל חובות וחשיפות משפטיות על החברה המשותפת, ובמקרים מסוימים גם על הצדדים, בעלי המניות ונושאי המשרה בכבודם ובעצמם. משכך, אך הגיוני כי בטרם יסכימו הצדדים על נשיאת חובות עתידיות ו/או חשיפה משפטית כזו או אחרת, הן מטעם החברה והן מצד עצמם באופן אישי, יאשרו הם באופן פוזיטיבי עסקאות אלה, לאחר בחינתן המקיפה ולאחר הסכמה פוזיטיבית ומפורשת, בכתב (עיינו סעיפים 4, 6, 14 להסכם הלוויין).
106. מקריאת הסכם הלוויין, אשר הינו קצר, בן 2 עמודים בלבד, ושנערך על ידי הצדדים עצמם ללא עזרתו של עורך דין, לא מצאתי תניה כזו או אחרת המגבילה את התחרות בין הצדדים. יתרה מזו, באף אחד מן המסמכים שהוצגו בפניי, לרבות מעל אלף הנספחים שהוגשו מטעם התביעה, לא מצאתי תניה ו/או סעיף, כזה או אחר, הנוגע להגבלת תחרות (אי תחרות). זה המקום להדגיש פעם נוספת, כי נקודת הבסיס היא שחופש העיסוק וחופש התחרות הם ברירת המחדל, נקודת המוצא, וזאת להבדיל ובניגוד להגבלת העיסוק והגבלת התחרות.