311. גם הנסיבות והמאפיינים של חקירת פינס שונים מעניינם של הקבלנים האחרים, ולכך משמעות בבחינת תום ליבן של רשויות אכיפת החוק. אין מדובר בחקירה שנפתחה נגד פינס, על רקע חשדות לעבירות על פקודת פשיטת הרגל, ובמסגרת החקירה הסתבר כי גם קבלנים נוספים נוהגים כך, אך אלה לא הועמדו לדין. בחקירה זו, החשד לעבירות על פקודת פשיטת הרגל עלה באופן אגבי, תוך כדי חקירת פרשייה מסועפת של חשדות להשתלטות ארגון פשיעה על חברות בניה, ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. בנסיבות אלה, ונוכח המוגבלות המובנית של משאבי רשויות אכיפת החוק,
--- סוף עמוד 113 ---
אי העמדתם לדין של קבלנים אחרים שפעלו באופן המעורר חשד לעבירות כאמור, כשלעצמה, אינה מספיקה. "יש לזכור כי אין שום אפשרות מעשית לנהל חקירה בכל מקרה של חשד לביצועה של עבירה פלילית ואין לצפות שבכל מקרה בו נמצא כי קיים סיכוי סביר להרשעה אומנם יוגש כתב אישום...הטעם המרכזי לכך ששום מערכת של אכיפת חוק אינה אוכפת כל חוק ובכל עת נובע בעיקר מכך שהמשאבים שבידי רשויות החקירה והתביעה הם מוגבלים. מכך מתחייב שהרשויות המינהליות האמורות יפעלו על פי סדרי עדיפויות." (ע"פ 6328/12 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 3 לפסק דינו של כבוד הש' גרוניס).
312. על-כן אני דוחה את טענת ההגנה מן הצדק של נאשם 1, ניסים פינס. לא מן הנמנע שניתן יהיה להוסיף ולשקול עניין זה במסגרת גזר הדין.
סוף דבר, אני קובעת כי פינס ביצע עבירה לפי סעיף 346(3) לחוק חדלות פירעון, בכך שלא דיווח לנאמן על הכנסותיו מחוות הסוסים ומכספי הפועלים הסינים.
אישום שלישי - חוות נועם (נאשם 1)
313. אישום זה יוחס במקור לנאשמים 1 ו-3 (ניסים וחניתה פינס). חניתה פינס הגיעה להסדר טיעון ועניינה הסתיים ללא הרשעה בדין, ביום 2.6.21. במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום גם כנגד נאשם 1, ניסים פינס, והוא הודה בכתב האישום המתוקן, בתאריך 16.2.21.
314. כתב האישום המתוקן מייחס לפינס עבירה של דו"ח וידיעות לא נכונים לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), בכך שבראשית שנת 2013 הגיע להסכם עם בעלי חוות סוסים בשם חוות נועם, כי מאותו מועד יהיו הוא וחניתה פינס שותפים בחווה, בתמורה לניהולה ותפעולה, וכי חניתה פינס תשתכר 7,000 ₪ לחודש החל מחודש מרץ 2013. במסגרת הסכם בעל-פה בין בעלי החווה לבין פינס, ניתנו לניסים וחניתה פינס טובות הנאה שונות, תמורת ניהול החווה ותפעולה (בנוסף לשכר החודשי): סייחים שניקנו לנאשמים בשווי 15,000 ₪ והחזקת סוסיהם של הנאשמים תקופה של לפחות שנה, בשווי כולל של 51,000 ₪. טובות ההנאה מסתכמות בסך של 66,000 ₪, ומהוות הכנסה של ניסים וחניתה פינס, סך 33,000 ₪ לכל אחד. ניסים וחניתה פינס רשמו הכנסה זו בחסר ללא הצדק סביר.