פינס גם טען להוצאות של האתר, אשר שולמו לעיתים במזומן או על ידי הסיני או על ידי אחר באתר, ונכנסו לחשבון החודשי לצרכי החזר. לדוגמה, בחשבון חודש 4/11 מצוינים סכומים ששולמו במזומן עבור סולר או בובקט: "יש כל מיני כלים באתר, ואנחנו מתדלקים אותם במזומן, והרבה פעמים צריך, בעבודה השוטפת. לפעמים, היו גם מקרים, לפעמים, עובדים עד מאוחר, אז מזמינים
--- סוף עמוד 125 ---
לכולם פיצה, או משהו כזה, אז גם משלמים במזומן..." (נ/11-נ/13, פרוטוקול עמודים 2504 - 2507). דוגמא נוספת, עבודות שנדרשו כדי להכין את המקום לעבודת הסינים. לשם כך נשכרו עובדים יומיים. תשלומי מזומן אלה שולמו על ידי עובדי גן-רווה שהיו באתר באותה עת (דורון דנן או אבי צפריר), והתווספו לחשבון אותו חודש (ת/106, פרוטוקול עמודים 2488 - 2489).
דנן אישר כי מעת לעת היו הוצאות מזדמנות של הפרויקט שנעשו במזומן וכנגד חשבוניות, לספקים וקבלני משנה שונים, כמו למשל תשלום נקודתי לפועלים זרים, הוצאות טיסה, דלק, סולר, בובקט וכד' (פרוטוקול עמוד 358 ו-361). סכומים כאלה נגרעו מהתשלום לסינים בחודש אחד, ונוספו בחישוב הבא בחשבונות שערך על מנת להשיבם להו (פרוטוקול עמוד 374). כך למשל, ניתן למצוא בחלק מהחשבונות שערך דנן כיתוב בנוסח "הפרש תשלום מחודש קודם", "ניתן לעובדים הסודנים", "הפרש תשלום מחודש 2/2010", "ניסים 10,000" או "השלמה מחודש קודם כולל 5000 מחסנאי" (בהתאמה ת/106, ת/108, ת/110, ת/116, ת/121).
344. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים, אני מקבלת את עמדת המאשימה, לפיה נטל פינס לכיסו כסף מזומן בסכומים לא ידועים, מתוך השיקים שנפרטו לטובת הסינים.
אפתח בכך שגרסתו של פינס בבית המשפט, היא גרסה כבושה שלא בא זכרה בחקירה ביחידת יהלום. אז נשמעה מפיו גרסה שונה. כך למשל לגבי העמלה שגבה פרץ עבור השירות. בחקירה ביחידת יהלום, טען פינס כי אינו יודע אם פרץ קיבל עמלה תמורת החשבוניות: "לא יודע מה הוא שילם לסינים, תשאל את נפתלי...לא עניין אותי אם הוא היה מרוויח מזה או לא". לשאלה ישירה בדבר עמלה לפרץ, השיב: "לא שאני יודע, יכול להיות שהריבית של נפתלי מגולמת פה" (ת/1328 שורות 174, 239 - 244). בחקירתו בבית המשפט, כבר ידע פינס לפרט בדיוק את הסיכום בינו לבין פרץ בדבר העמלה. גם הקיזוז של 20% משכרם של הסינים עלה לראשונה בעדות בבית המשפט, וכך גם סוגיית קיזוז הכספים מחשבון הסינים בגין הוצאות האתר ששולמו במזומן.