אשר על כן, הוכח להנחת דעתי כי פינס נטל לכיסו סכום לא ידוע של אלפי ₪ כל חודש, מהתשלום לסינים. הכנסות אלה הושמטו מתוך דיווחיו של פינס על פי הפקודה (נוכח הצהרתו בבית המשפט כי הכנסתו היחידה הייתה המשכורות שקיבל מגן-רווה). בכך ביצע עבירה על סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה. ההרשעה נרשמה באישום הראשון (סעיף 28(ג)).
אכיפה בררנית
350. ההגנה טענה, כי הימנעות רשויות אכיפת החוק מלחקור ולהעמיד לדין את הסינים - העבריינים העיקריים בפרשה - היא בגדר אכיפה בררנית, נוכח הסכומים הגבוהים (כ-2.5 מיליון ₪) שקיבלו הסינים באמצעות הו, "בשחור", ללא חשבוניות או תלושי שכר. עו"ד ערבה גם השווה לעניינו של דנן, שהועסק באופן דומה בחודשים האחרונים לעבודתו במיזם, עת קיבל שכרו מב. יאיר באמצעות א.א.נ. חשמל, ללא תלושי שכר. גם הסדר זה לא הביא לפתיחת חקירה.
351. איני מקבלת טענה זו.
המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.
יחד עם זאת, וכאמור בדיון באישום השני, ההגנה מן הצדק אינה קמה כל אימת שהמאשימה מחליטה להעמיד לדין את פלוני אך לא את אלמוני, שביצע על פי החשד עבירה דומה. נדרש בירור האם השוני נובע ממניעים ענייניים או משיקולים זרים של התביעה. אזכיר בקצרה, כי קבלת טענת אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים, ויש לבדוק תחילה מהי קבוצת השוויון אליה משתייכים הטוענים לה, כיצד באה לידי ביטוי האכיפה השונה בקבוצה וטעמיה.
הפועלים הסינים כולל העומד בראשם, הו, והנאשמים, אינם שייכים לאותה קבוצת שוויון. מהצד האחד, קבוצה מוחלשת של זרים בארץ, שעבדו מבוקר עד ליל, שבעה ימים בשבוע, בתמורה ל-80% מהשכר שהגיע להם. מהצד השני, המעסיקים, שקיבלו את השירות הנצלני הזה. ברי כי אין שוויון
--- סוף עמוד 128 ---
בין המנצלים למנוצלים, ומכאן שרמת האשם אינה זהה. בנוסף, לא הורם הנטל הראשוני להוכחת סטייה של המאשימה ממדיניותה הנוהגת, בוודאי שלא באופן שיטתי ולאורך זמן, בהעדר פרטים נוספים ביחס למדיניות החקירה והתביעה בעבירות מסוג זה. לא כל סטייה עולה כדי אכיפה בררנית, באין אפשרות מעשית לקיים חקירה בכל מקרה של חשד לביצוע עבירה פלילית, או להגיש כתב אישום בכל מקרה בו קיים סיכוי סביר להרשעה, בעיקר מטעמי המשאבים המוגבלים שבידי רשויות החקירה והתביעה (ראו לעיל באישום השני סקירה הפסיקה בנושא).
אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.