לטענתם, המאשימה לא הצליחה להוכיח כי אברג'יל הוא בעל הבית. קבלת כספים עשויה ללמד גם שפינס שילם לו כחלק מהתחשבנות אחרת ביניהם, ללא ידיעת בלולו. יש להבדיל בין מצב בו הכספים שהופקדו בחשבונות גן-רווה "הוחזקו עבורו ולטובתו" של אברג'יל, לבין מצב בו חלק מכספי גן-רווה הגיע בסופו של יום לידיו. משלא הוכחה האופציה הראשונה, אין תשתית מספקת לקבוע כי אברג'יל היה נהנה בחשבונות גן-רווה. הסניגורים מפנים לפער בין הסכום שנטען כי הועבר לאברג'יל, לבין הסכום המופיע בחו"ז של פינס (3.5 מיליון ₪ לעומת 1.6 מיליון ₪). הפער הזה מלמד כי מערכת יחסי פינס-אברג'יל רחבה משמעותית מעובדות כתב האישום, ויתכן שפינס העביר כספים לאברג'יל ממקורות הכנסה אחרים. עוד טענו, כי ההסדר בחוק, לפיו נדרשת בעלות ב-50% או יותר כדי להיחשב בעל שליטה, מלמד על כוונת המחוקק גם לגבי נהנה. פרשנות נכונה היא, שנהנה הוא רק בעלי שליטה בשיעור של 50% או מי שמניותיו או זכויותיו מוחזקות עבורו בנאמנות, מצב שאינו מתקיים בענייננו.
94. איני מקבלת את טענות הסניגורים הקושרות בין שליטה לבין שיעור אחזקות. שליטה היא היכולת לכוון את פעילות התאגיד, ואינה קשורה בהכרח לשיעור האחזקות שבידיו של בעל השליטה. ראו למשל ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל (נבו 7.6.2007), שם החזיק המערער פחות מ-10% מהון המניות, ונקבע כי הוא בעל שליטה. נקבע כי הגדרת שליטה: "הינה הגדרה מהותית-איכותית, אשר אינה מתמקדת בשיעור הבעלות של בעל המניות, אלא ביכולתו להשפיע ולכוון את פעילות התאגיד". ראו גם דבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעע"מ 6352/01 חדשות ישראל (טי.אי.אן.סי) בע"מ נ' שר התקשורת, פ"ד נו(2) 97, 114: "כדי להגדיר 'שליטה' בתאגיד נדרש, מבחן מהותי המתחקה אחר מידת היכולת של גורם זה או אחר לכוון את פעולת התאגיד או להשפיע עליה. מבחן כמותי המבוסס על שיעור אמצעי השליטה המוחזקים בידי בעל מניות עשוי לשמש כלי עזר לבחינת יכולת השפעה כזו, אך אינו מבחן מספיק כשהוא עומד לעצמו".
--- סוף עמוד 28 ---
ראו גם ע"פ 3506/13 דוד הבי נ' מדינת ישראל (נבו 12.1.2016): "כפי שנקבע בפסיקה במספר הזדמנויות, הקביעה אם לאדם מסויים נתונה היכולת האמורה (יכולת ההשפעה וההכוונה – ט.ח( איננה קשורה בהכרח לשיעור ההחזקה שלו במניות החברה."
95. אשר לטענת הסניגורים ליתן פרשנות מצמצמת למושג "שליטה", אין לה בסיס בפסיקה: "המסקנה העולה אפוא היא כי המבחן העקרוני לקיומה של שליטה הוא המבחן האיכותי – הכוונת פעילות התאגיד. יחד עם זאת, מבחן זה נחוץ לקונקרטיזציה במידה מסוימת (עליה יש מחלוקת). אחד הפתרונות האפשריים, כגון זה המיושם אצלנו, הוא ההיזקקות לחזקות עובדתיות-כמותיות הניתנות לסתירה. מעבר לכך, זכה המונח שליטה לפרשנות מרחיבה באופן יחסי, כאשר מרבית בתי המשפט נוטים כיום להסתפק בהוכחתה של יכולת השליטה בכוח, להבדיל משימוש בה בפועל במקרה מסויים" (ע"פ 3506/13 הנ"ל, פסקה 236).