להלן אראה איפוא, בהרחבה ובפירוט, כי התביעה לא הוכיחה מתי הושמעו דברי ה"עידוד" בקו המאבק (אם בכלל, לגבי חלק מהאישומים), לא הוכיחה מתי שמעו המטרידים את דבריו של הנאשם שם (אם בכלל), וכן לא הוכח כי הדברים הללו הביאו את המטרידים לבצע העבירה. ההיפך הוא הנכון: המטרידים, כולם כאחד, סיפרו כי היה להם מניע, יסוד נפשי עצמאי משלהם, והם לא היו צריכים את שידולו של קו המאבק על מנת לקום ולבצע את העבירות.
83. אשר ל"קוד הסודי" ולרכיב הנסיבתי: הנאשם אישר כי הוא יצר את הקוד הסודי, הגה אותו ושינה אותו מפעם לפעם.
למרות זאת, ואף שחלק מהמטרידים סיפרו כי הם קיבלו את הקוד הסודי מאת הנאשם עצמו, רובם הסבירו, ונראה שלא היתה מחלוקת על כך (לא הובאה כל ראייה אחרת), שהקוד הסודי "הסתובב" בבתי כנסת ובמקומות אחרים, עבר "מפה לאוזן" ובכלל – לא היתה כל מניעה למי שהיה חפץ לקבל את הקוד – להשיג אותו בסופו של דבר, ולאו דווקא באופן בלעדי מהנאשם.
ודוק: אפילו עקיבא כץ, שנוא-נפשם של מאזיני קו המאבק, שלא יכולה להיות מחלוקת שלא הנאשם מסר לו את הקוד, הצליח להניח את ידו על הקוד הסודי, ולהקליט את דבריו של טריגר בקו המאבק.
84. אשר על כן, מעבר ליסודות האחרים שלא הוכחו לעיל, אף לא ניתן לומר כי טריגר היה המקור הבלעדי לניפוק הקוד הסודי, ואין כל ראייה לכך שמאזיני קו המאבק שלו היוו קבוצה ספציפית שהוגדרה על ידי הנאשם[9],שכללה הבדל בזהות הפרטית של הנמנים עליה.
20. עדויות המוטרדים (המתלוננים)
21.
85. לא היתה מחלוקת בין הצדדים, וההגנה הסכימה, כי המוטרדים נשוא כתב האישום אכן הוטרדו, ונפגעה שלוות נפשם כתוצאה מהתקשרויות רבות אליהם, על רקע הסכסוך בין נאמני עיתון הפלס, לבין תומכי עיתון יתד נאמן. ההגנה טענה, כי התביעה לא הוכיחה את הקשר בין
--- סוף עמוד 29 ---
שיחות הטלפון שהתקבלו אצל המוטרדים, לבין העובדות נשוא כתב האישום, ואף לא עימתה אותם עם פלטי השיחות הרלוונטיים.
86. ראיתי לקבוע, כממצא עובדתי שעליו לא יכולה להיות מחלוקת, כי כל המתלוננים נשוא כתב האישום אכן הוטרדו, מי יותר ומי פחות, ונפגעה שלוות נפשם (לעיתים גם של משפחתם), באופן משמעותי.
חלק מן העדויות של המוטרדים עורר אי-נחת של ממש, אף אמפתיה, ובנקל ניתן היה להיווכח כי עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, הגם שאינה מן החמורה שבעבירות עלי ספר החוקים, איננה ענין של מה בכך כלל ועיקר.
87. ראו למשל את עדותו של יעקב הלפרין, אשר שיתף את בית המשפט בפגיעה שנגרמה לו עקב שיחות הטלפון הרבות שהגיעו אליו; כך העיד, בין היתר:
"התלוננתי על כך שאני מקבל אין ספור שיחות טלפון גלויות וחסומות מפעם לפעם הודעות, סמס, שלא נותנים לי מנוחה לא ביום ולא בלילה, זה ממצה".
ובהמשך:
" ש. איך השפיעו השיחות האלה על שגרת יומך?
ת. שיבשו לי את החיים בצורה דרמתית. כשזה היה מזוהה מי שלא זיהיתי לא הרמתי. כולל אנשים שאולי היו צריכים אותי ולא עניתי, כולל ספקים ולקוחות וכו'. כשזה היה מזוהה היה לי אייפון שיכולתי לחסום כל הזמן הייתי חוסם. כשזה הפך להיות חסום לא הרמתי אף חסום. זה גרם לכך שהרבה מרכזיות בחו"ל הופכות מספר לחסום ולכן זה פגע לי במסחר ולא יכולתי לענות לספקים שלי מחו"ל".
88. עם זאת, אמפתיה וצער לחוד, והרשעה בפלילים – לחוד. ברי שאין די בקביעה דלעיל כדי להצביע על אחריותו הפלילית של טריגר ביחס לעבירות ההטרדה הספציפיות נשוא כתב האישום. להלן נבחן אם הצליחה התביעה לקשור, עובדתית, בין ההטרדות שהתקיימו ועלו מעדותם של המוטרדים, לבין העובדות נשוא כתב האישום. לא אשים את הקורא במתח: התשובה לכך, ביחס לרוב המכריע של האישומים - היא שלילית.
22. עדויות המטרידים (המתקשרים)
89. התביעה טענה, ביחס לכל המטרידים, כי הם "הגיעו למשפט במטרה אחת להגן על הנאשם, לא היה עד שלא היה זקוק לרענון או להגדרתו כעד עוין"; ובמקום אחר: "... ברור שהמטרידים העידו מטעם וברור שרצו לשוות מצג לפיו הנאשם ופועלו היו זניחים ניסו להסתיר ו/או לצמצם את גודל משקלו של הנאשם. דווקא מתוך ניסיונות אלה, נכון הוא
--- סוף עמוד 30 ---
לראות את מעמדו של הנאשם ביחס לאחרים. לדעת המאשימה – בדרך טבעית ומתוך פעולותיו מדרג עצמו במעמד מסוים ושונה מיתר המעורבים, בהקשר הזה לכל התשובות המתחמקות של המטרידים כאשר נשאלו על ידי בית המשפט מה מעמדו של הנאשם בעיניהם. לא בכדי מרבית המטרידים סיפרו בתחילת עדותם שהשיגו את המספר ממקור כזה או אחר ורק אחר ריענון עד מסרו כי השיגו קו המאבק...".
90. לאחר עיון בעדויותיהם של המטרידים, מצאתי כי לא ניתן לקבל את טענת התביעה דלעיל. חזקה על התביעה, שאם סברה כי המטרידים העידו "מטעם" הנאשם, ברי שהיתה חוקרת, או שואלת אותם אודות ההנחה הזו (רק העד ריזי נשאל על כך במפורש).
אכן, חלק מהעדים נזקקו ל"ריענון" ביחס לשאלת מקור מספר הטלפון שהיה ברשותם, ואולם, הם לא נשאלו אודות הטעם לכך (אולי פשוט שכחו עובדות, רק או בין היתר מפאת חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות?). למעלה מכך: התביעה לא ביקשה להכריז על המטרידים כעל עדים עוינים ולחקור אותם בחקירה נגדית, ולא ביקשה מבית המשפט (פרט לעד ריזי) להגיש את הודעתם במשטרה חלף עדותם בבית המשפט.
ודוק: עד שזקוק ל"ריענון" בנקודה מסוימת, או כזה המתחמק ממתן תשובה, יכול בהחלט, באופן תיאורטי, לכרסם במהימנות או במשקל עדותו. עם זאת, במקרה דנא, לא ניתן לראות בכך ראיה בלעדית על בסיסה ניתן לקבוע שהמטרידים העידו "מטעם" הנאשם, גם אם הם מאותה "קבוצה", קל וחומר כאשר התביעה לא ביקשה לרדת ולחקור את שורש הסיבה או הצורך בריענון, או את הטעם ל"התחמקות".
91. שוכנעתי, איפוא, כי אין לטענה שהמטרידים הגיעו לבית המשפט על מנת לשקר לטובת הנאשם על מה שתסמוך.
92. אדרבא, המטרידים דווקא סיפרו גם על פרטים אשר לא עלו בקנה אחד תמיד עם טובתם האישית, חלקם הודו שביצעו שיחות טלפון רבות אל המוטרדים, העידו שהם רצו להביע את כאבם ותסכולם, הם סיפרו אודות קו המאבק, שיתפו את בית המשפט בחלקו של טריגר ביחס לקו, כמו שהם ראו אותו, ובעיקר התרשמתי מעדותם כי הם חשו פגועים מאוד, כל אחד באופן אישי, מאנשי יתד נאמן.
93. ואולם, אפילו אקבל, רק תיאורטית ולצורך הדיון, את טענת התביעה ביחס למהימנות המטרידים, הרי שהיא לא הציגה כל ראיה נגדית או אחרת, על מנת לתמוך במסקנתה שקו המאבק הוא שהביא אותם לביצוע עבירות ההטרדה.
מכאן שגם דחיית אותם סיפורים אישיים של המטרידים, כמניע להטרדתם של נציגי החברות (כטענת התביעה ולבקשתה) – עדיין אינה מובילה למסקנה שקו המאבק הוא שעמד בבסיס היסוד הנפשי אצלם.
--- סוף עמוד 31 ---
23. שיחות בנות שנייה אחת או שיחות "ל.ח"
94. ביחס לכל האישומים נשוא כתב האישום, הגישה התביעה פלטים של מחקרי תקשורת שלימדו על השיחות שביצעו המטרידים אל המוטרדים; מחקרי התקשורת אלה, הראו, פעמים רבות, שיחות שאורכן היה שנייה אחת, "0.00" או "ל.ח"[10].
95. ההגנה טענה כי "התובע לא הסביר לנו באמצעות מומחים לדבר, מה פירוש הערות אלה – הכוונה היא ל.ח. לדעתי 'ח' זה חסום"; עוד טענה ההגנה, כי לא הוכח שהשיחות, שנראה בפלט השיחות היוצאות כי ערכו משך שנייה אחת, אכן הגיעו ליעדן, משום שלא הוגשו פלטי השיחות הנכנסות, ולכן לא ניתן ללמוד, על סמך פלט שיחות יוצאות בלבד, כי אכן השיחות הגיעו ליעדן. כן הוסיפה ההגנה, כי "התביעה לא הביאה את פלטי קבלת שיחות מן המתלוננים ונמנעה מלהסביר באמצעות מומחה, את טיבן של שיחות השנייה. מחדל זה הוא רשלנות, או גרוע מזה התביעה ידעה כי שיחות השנייה אינן שיחות אמיתיות ונמנעה מלמסור לבית המשפט מידע זה".
96. התביעה השיבה, כי "באופן עקרוני ההגנה לא התמודדה עם טענת המוטרדים לפיה הוטרדו אלא העלתה השערות שאינן בתחומה בנוגע לשיחות בנות השנייה שהתבצעו בחלק מהשיחות... התקשרות לתא הקולי שהתמלא... בל לא נשכח שאף ולא מטריד אחד לא הכחיש כי התקשר למוטרד זה או אחר, כל אחד עם גרסתו שלו. לא ניתן לקבל טענות ההגנה לפיהן שיחות בנות השנייה נהדפו על ידי חסימה טכנית בוודאי לא לאור גרסאות המתלוננים".
97. יובהר, כי בקשר לעבירת השידול, אכן יש נפקות לשאלת התקיימותה של העבירה העיקרית, או לפחות ניסיון לבצעה (הטרדה באמצעות מתקן בזק) ; עם זאת, שיחות רבות, עשרות שיחות, בנות שנייה אחת, גם אם לא הגיעו ליעדן – מגלמות, לכל הפחות, ניסיון להטרדה באמצעות מתקן בזק.
98. קביעתי לעיל מפחיתה, ולמעשה, כמעט מאיינת את חשיבות הפלוגתא בין הצדדים, שכן אין בכתב האישום שיחות בנות שנייה אחת שאינן חוזרות על עצמן עשרות פעמים, ברצף. על כן, גם אם המדובר בשיחות שלא הגיעו ליעדן, אלא רק ניסו להגיע לשם – הרי שעדיין יש לבחון האם הנאשם שידל את המתקשר שהטריד, או שלמצער - ניסה להטריד.
99. השוטר אייזיק סימון (להלן: סימון), נשאל בחקירתו נגדית האם השיחות הקצרות הגיעו ליעדן, או שמא; סימון העיד כי הוא משרת במשטרה במשך 30 שנים, ותפקידו במועד הרלוונטי לכתב האישום היה ראש מחלק הונאה של מחוז ירושלים, שריכז את החקירה. סימון העיד, ביחס לשאלה המתוארת לעיל, בין היתר, כך:
--- סוף עמוד 32 ---
"ש. אחרי שהוצאתם פלטים הם הועברו לסנגוריה. אני מראה לך דוגמה שמייצגת 99 אחוז מהפלטים שקבלנו. כל אחד מהם נוגע לעד שהופיע במשפט. אני נותן לך פלט שיחות של יעקב וסרשטיין ואני מודיע לך שזה הפלט היחיד שקבלנו בקשר לאדם זה, תעיין בזה. אפנה אותך בעיקר לעמודה של משך השיחה. היא לא עולה על 2-3 שניות ולא יכולה לבטא שיחה. אז זה לא סוג הפלטים שהשתמשת בהם
ת. גם שיחה שלא נענתה או נענתה כעבור שניה או שתיים זו שיחה. הצלצול קרה. יש צלצול.
ש. אבל אני עוסק בפן אחד שחקרת אותו הוא השיחות המאיימות והמטרידות וכולי. זה משתקף מהפלט הזה?
ת. אומר כך – הפלט הוא גדול ורב. זה תדפיס של חלק מהפלט ויש דיסק ובו את כל פרטי השיחות. שנית, כשאני מדבר על תוכן של שיחה אני מפנה לעדויות של העדים, ואפשר לשמוע את מה שהם אמרו בשיחה. אתה נותן מדגם לא מייצג
ש. בא אליך בן אדם ואומר התקשרו אלי בלילה, אומרים לי אתה מפרסם בפלס, אתה אדם לא ראוי. אז אני הולך לחפש ראיה פורנזית. הראיות של הפלטים הן פורנזיות ואני רואה שאין שיחות. יש רק שניה או שתי שניות. אני שואל אותו האם אתה רוצה לתקן את התלונה שלך, מה תגיד אז?
ת. יש הרבה מאוד שיחות שבוצעו, יש פלט מאוד רחב וגדול, שמכיל אלפי רשימות של התקשרויות.
ש. אנו נמצאים בבית משפט, לאחר שהוגש כתב אישום. האדם הזה וסרשטיין עומד במוקד כתב האישום מאישום 3 עד אישום 13. שמגיע למתלוננים שונים. בן ציון פדר וכולי. אנשים שקבלו שיחות מהמספר הזה. אני אומר לך שמאחר ואני כסנגור חייב לקבל את כל החומר החקירה כולל פלטים אני אומר לך ומילה שלי - שאין ולא קבלתי פלט אחד שנוגע לוסרשטיין שיחה אמיתית של יותר מ10 שניות. כל השיחות שאני קבלתי זה שניה. למה?
ת. שוב פעם אחזור – מדובר באלפי רשומות תקשורת.
ש. לא מענין אותי אלפי רשומות.
ת. אני מתיחס למסמך שנתת לי. במסמך הזה יש רשומות תקשורת ויש שיחות נכנסות ויוצאות מהטלפון שלו והנמען אני מניח הוא הקורבן אבל לא בדקתי את זה ואני רואה את השיחות.
ש. כעו"ד שחוקר חקירה נגדית, שיחה של שניה אחת לא יכולה לכלול דיבורים או איומים. איך תסביר את זה?
ת. היו הרבה מאוד שיחות ויכול להיות שזה מופיע בפלטים אחרים ולא בפלט זה.
ש. זה יכול לבטא גם אדם שחסם את הטלפון שלו לשיחות האלה, אדם שחסם את השיחות?
...
ש. עזרא רשתי – זו ההודעה היחידה, הוא מתלונן מופיע בכתב האישום, והוא אומר לשוטר אגינהו – הם מתקשרים ואומרים לי שאם נמשיך לפרסם ביתד נאמן הם יפסיקו לקנות מוצרים של אסם. ידאגו להחרים את החברה בכל המגזר החרדי. הם דורשים באיומים שאנחנו נפרסם אצלם הכל דרך הטלפון. אתה מסכים כשוטר שאמירות מסוג זה לא יכולות להיכנס לסד הזמן שמופיע בפלט, אי אפשר להגיד את כל זה תוך שניה?
ת. כל התקשרות, יש הרבה מאוד פלטים שאתה צריך לראות פלט מסוים. זה שאדם חווה הטרדות או שאיימו עליו זה לא אומר שזה בשיחה הזו. אולי בשיחה אחרת.
--- סוף עמוד 33 ---
ש. כאחראי על החקירה יש לך הודעה של רשתי, יש להניח שהלכת לבדוק בפלטים שלו האם אכן יש פלט שמחזק את הדברים שלו? חפשת אם יש שיחות של דקה או שתיים?
ת. למיטב זכרוני, אני לא זוכר מי זה עזרא רשתי. מבחינתי זה שם שאמרת לפני דקה. היו הרבה מאוד מתלוננים ולא זוכר את כולם.
...
ש. היא מופיעה בכתב האישום, אישום 13. היא מסרה הודעה והיא אומרת כך - השוטר הלך אליה לגבות את ההודעה. היא מספרת – הרקע לכל ההטרדות הוא אי פרסום בעיתון ..... אופן ההטרדה כללו איומים והחרמות. איום והחרמה. קבלנו את הפלט שלה וכולם שיחות של שניה עד שתיים שלא יכולות לכלול איום. נגיד בתאריך 20.12 יש שניה אחת, שניה אחת ו 18.28, שניה אחת ו 18.42 ותו לא. 3 שיחות שלא נענו. או שהוא טרק את הטלפון או שהוא חסם
...
ש. מפנה לאישום 14 בס' 3 – התקשר 10 שיחות שלא נענו, אתה יודע אם שיחה של שניה אחת באמת נענתה, היה צלצול בכלל?
ת. אני מתיחס לעדויות העדים, הם אומרים שהטלפון צלצל והטריד אותם.
ש. אומר נציג המשטרה בבית המשפט ביום 15.3.15 בפתח תקווה, דוד כהן – מדובר בכמויות של מאות שיחות לכל חברה באופן ששיתקה את הפעילות העסקית... מדובר בהיקף העבירות ארצי... האם הראית לביהמ"ש מה מיוחס לנאשם, שמיוחס לו 10 שיחות בתקופה של חודש וחצי? איפה מאות השיחות למישהו? איפה יודעים שהטלפון צלצל בכלל? אני אומר לך שהוא לא צלצל.
ת. גם שניה זה צלצול...
ש. מה אתה יודע?
ת. לא עשיתי קורס בבזק...
ש. אני אומר לך שאלה שיחות מטלפון ואם אתה חוסם, אני אומר לך שאם אני חוסם מישהו בטלפון שלי אז אני אפילו לא אשמע צלצול, זה יצלצל ויקבל מיד הודעה .
ת. זה אתה אומר, בסדר.
ש. אתה חושב אחרת?
ת. אני לא יודע".
100. עלה מעדותו של סימון, כי הוא לא יכול היה להעיד, בוודאי שלא ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי שיחות בנות שנייה אחת או שתיים אכן הגיעו ליעדן (והטלפון של הנמען אכן צלצל, משמע - הטריד), ואמר, בכנות, שהוא לא יודע, ויש לעיין בעדותם של המוטרדים ביחס לקבלת השיחות אצלם.
101. אני מקבל את עדותו של סימון בעניין זה, שנדמה כי אין חולק עליה, וקובע כי על מנת לקבוע ששיחה בת שניה אחת (או ל.ח או 0.00) הגיעה ליעדה, אין להסתפק בפלט השיחות היוצאות, או הנכנסות, ממכשיר הטלפון של המטריד או המוטרד, אלא שחובה לתור אחר ראיות נוספות, כגון עדות המתלונן ביחס לשיחות הספציפיות נשוא המחלוקת.
24.
25. --- סוף עמוד 34 ---
26.
27.
28. האישומים
29. החלק הכללי של כתב האישום: הפילוג והמחלוקת בין יתד נאמן לבין הפלס, וחלקו של טריגר בקו המאבק
102. כתב האישום מספר, בחלק הכללי, כי "עיתון יתד נאמן הינו עיתון יומי המופץ חינם לציבור הליטאי חרדי בארץ. בין היתר, מתפרסמות בו מודעות פרסום בתשלום מטעם חברות שונות... במהלך שנת 2012 הוקם עיתון הפלס המופץ אף הוא בחינם לציבור הליטאי חרדי בארץ, וגם בו מתפרסמות מודעות בתשלום המהוות חלק מהכנסות העיתון".
על פי כתב האישום, הרקע לאירועים המפורטים הוא, נטוע בטענה של הנאשם ונאשמים אחרים בפרשה, כי החברות, בהן עובדים המתלוננים, נמנעות מלפרסם עצמן בעיתון הפלס. בהמשך לטענה המתוארת, בהנחיית הנאשם – "החלה מסכת הטרדות ואיומים נגד עובדי החברות... ועל מנת להגביר ולהרחיב את מסכת ההטרדות, הקים הנאשם את קו המאבק... הגישה אליו מתבצעת באמצעות קוד סודי שאותו מספק הנאשם... לאחר הקשת הקוד הסודי, שומע המתקשר הקלטה של הנאשם, כשהוא קורא למאזינים להטריד ללא הרף את החברות... המתקשר לקו המאבק באמצעות קוד הגישה מקבל הנחיות, אותן הקליט הנאשם מראש, ביחס לזהות עובדי החברות שאותם יש להטריד. בנוסף, חושף קו המאבק את מספרי הטלפון של עובדי החברות, ואף מאפשר הפניית שיחות ישירות אל מספרי הטלפון של עובדי החברות".
103. טריגר, במענה לכתב האישום ובעדותו בבית המשפט, הודה במרבית עובדות החלק הכללי של כתב האישום; הוא סיפר על הרקע להימנעות מפרסום בעיתון הפלס, לדבריו, שהיה סכסוך בין שני פלגים בחברה החרדית: ציבור הרב שך ואחריו הרב אלישיב, מעיתון יתד נאמן, ומנגד ציבור הסר למרותו של הרב אוירבך (הפלג הירושלמי, בני התורה), מעיתון הפלס.
טריגר הודה כי הקים את קו המאבק על מנת ליצור "לחץ" על החברות לפרסם בעיתון הפלס, אישר כי ניפק "קוד סודי" למתקשרים אל הקו, הודה כי הוא היה הדובר שם (לפחות בתחילת הדרך), וסיפר שהקו כלל גם מספרי טלפון לצורך ביצוע שיחות הטלפון.
104. טריגר שלל כי קרא בקו המאבק "להטריד", אולם בהחלט אישר כי רצה "לשלהב את האווירה" על ידי שיחות טלפון ("... לא בלי הרף, אבל מצד שני לא טלפון אחד ביום. שהמחאה תישמע").
105. להלן גרסתו של הנאשם ביחס לרקע לאישומים, אשר לטעם בהקמת הקו, אופן הפעלתו, התכנים שהושמעו בו, ועוד. כך העיד הנאשם:
--- סוף עמוד 35 ---
"קם עיתון חרדי שנקרא יתד נאמן, לפני 30 שנה. לפני זה היה בציבור החרדי עיתון אחד, שהיה נקרא המודיע. כתוצאה מחיכוכים בציבור החרדי והבדלי גישות אידיאולוגיות הקים הרב שך ז"ל עיתון הקרוי יתד נאמן. בגלל שבציבור החרדי העיתון הוא לא רק חומר חדשות, הוא השופר שמבטא את ההשקפה האידיאולוגית של כל קבוצה. ולא בכדי יש לציבור החרדי שחלקו מועט באוכלוסייה הכללית, הכי הרבה עיתונים מודפסים כיום. לכל תנועה או מפלגה יש עיתון שמבטא את ההשקפה והאידיאולוגיה שלה והייצוג שלה. אין בציבור החרדי אינטרנט או פייסבוק. הביטוי היחידי בא דרך עיתון שכל קבוצה או מפלגה, מפלגת ש"ס או אגודת ישראל, יש סיעה מרכזית של ליצמן ושל מאיר פורוש, לכל אחד יש עיתון.
...
ת. המחלוקת האידיאולוגית היתה בעיקרה יחס של החרדים הליטאים כלפי כל מיני מגמות חדשות בציבור החרדי, כמו מה שנקרא חרדים חדשים, חרדים חדשים זה כאלו שגדלים, אפשר להיות עם אייפון ואינטרנט, אפשר ללבוש חולצות כחולות, וגישה לאינטרנט למרות שגם היום יתד נאמן תוקף אבל הגישה היתה יותר פתוחה ולקרב את כל מי שלובש כיפה אל מול גישת הרבנים שניהלו את יתד נאמן ועורך העיתון, אחז גם הרב, מי שהיה מנהיג הציבור החרדי אחרי הרב שך, הרב אלישיב, שהציבור החרדי צריך לשמור מפני כל חדירה של הרוח הישראלית, הרוח החדשה, אינטרנט, כל מה שלא מקובל על הציבור החרדי, צריך לשמור על אדיקות ולהתרחק מהרוח הזרה".
106. הנאשם בעדותו סיפר כי בין הפלגים היה סכסוך ארוך שנים, במסגרתו חווה הפלג עליו נמנה, של תומכי הרב אוירבך, "דה לגיטימציה" מצד תומכי יתד נאמן. ההגנה הגישה מסמכים רבים על מנת לתמוך בטענתה זו (נ/4 – נ/22). כך למשל, הוגשה כתבה מאתר "כיכר השבת" מיום 15.1.2013 (נ/6); מהכתבה עלה, כי עורך עיתון יתד נאמן, ישראל פרידמן, כתב על אנשי עיתון הפלס, בין היתר, כך: "הם פשוט 'מוסרים' של היכלי הישיבות... הם פשוט מפקירים בזדון את בני התורה...", ובהמשך: "עולם התורה זועק בשעתו הקשה גורו לכם משיחי דרך, מרעילי הבארות. היכלי הישיבות זועקים אל תלכו שולל אחרי מבעירי אש נקמות חדל אישית". עוד עלה מהכתבות שהוגשו, בין היתר, כי אנשי יתד נאמן כינו את קוראי הפלס "אספסוף של פורעי עול" (ת/7) ו- "מושכני זנבות" (ת/9). עוד הגישה ההגנה מסמכים שהצביעו על התנכלות לתומכי הפלס, על ידי פיטורים מהעבודה על רקע תמיכה בהם (נ/12, ועדותו של אופנהיימר יעקב מיום 21.11.2016), נ/14, ועוד.
107. בהמשך עדותו, הציג הנאשם את עיתון הפלס משנת 2012 (נ/23), שם היו פרסומות של חברות שונות, ביניהן שטראוס, הפניקס, ויזה כאל, סנו, ועוד. לטענת הנאשם, נוכח לחץ שהופעל על המפרסמים מצד תומכי יתד נאמן, פסקו הפרסומים בעיתון הפלס, ו - "משך השנים הראשונות העיתון היה נקי מפרסומות וכל מי שניסה לפרסם חטף גל של איומים קשים, חרמות, נידויים, קללות..."; הנאשם סיפר על הכאב שגרם היעדר הפרסום לציבור עליו הוא נמנה, ולו באופן אישי, כך:
--- סוף עמוד 36 ---
"כל אחד בציבור שהיה מזוהה עם הפלס זה כאב עד מאוד. איך יכול להיות שאני לקוח של חברה מסוימת, משלם להם כסף על כל מיני מוצרים שלא לדבר על חברות ממשלתיות, אני משלם מיסים כמו כל אברך אחר, ואותי מדירים? אני לא זכאי לשום מידע, אפילו מידע ממשלתי על תחבורה, אין לי מידע מחברת החשמל, מה מסוכן ומה לא, מתי עובדת ומתי לא, דברים שמפרסמים בכל העיתונים. חברת חשמל מפרסמת, לשכת הפרסום הממשלתית, חברת אסם ותנובה. ואני כאילו אוויר, לא קיים. אני חושב שתחושת האפליה היא הכי פוגעת שיש, זה מובן. כאילו אתה סוג ג', אתה לא קיים זו תחושה פוגעת מאוד וזה היה כאב נורא של ציבור של אלפי אנשים איך מחרימים אותנו? אני זוכר שזה היה כאב מטורף, מתי יגמר החרם? ובפרט שכל זה לווה מתוך מטרה לשלול את הלגיטימציה של הציבור, הפלג הירושלמי עיתון הפלס ולרדוף אותו, להציק לו, לרדת לחייו, כמו שראינו ושמענו".
108. אודות הסכסוך בין הפלגים סיפר בעדותו (מטעם התביעה) בבית המשפט גם אורלינסקי שלמה זליג (להלן: זליג), שהיה בעת הרלוונטית לכתב האישום מנכ"ל עיתון יתד נאמן; הוא השיב לשאלת הסניגור כי העוינות בין הפלס לבין יתד נאמן החלה בימים שלאחר הקמת עיתון הפלס. זליג גם סיפר בעדותו שלטעמו אז, בשנים 2012-2016 החלו ההטרדות. עוד הוסיף כי אנשי יתד נאמן ראו באנשי הפלס כמי ש"מבזים חכמים", וזאת "מהיום הראשון".
109. הנאשם סיפר, כי "פקעה סבלנותו", ולכן הוא החליט להקים את קו המאבק, שנה וחצי- שנתיים לאחר שעיתון הפלס הוקם. לטענת הנאשם, הרבה טרם "התעוררותו" קמו "התארגנויות פרטיות שכבר אז צלצלו אנשים לחברות על מנת להביע את מחאתם". טריגר סיפר אודות הטעמים שעמדו בבסיס הקמת קו המאבק, כך:
"אני האמנתי שעיקר הקמת הקו בזמנו היתה כדי להוכיח שאנחנו ציבור גדול ששווה הרבה. כלומר, שאלתי חברים בואו נקום ונעשה מעשה. הרי יש חברות שמתפרנסות מאיתנו, כמו חברות של קופת חולים שמרוויחה על כל נפש הון תועפות. רואים בכל הטלפונים, אזרח פעוט מקבל כל חודש טלפונים מקופת חולים, והיא מרוויחה הון תועפות. היו מפרסמים בעיתונות החרדית וכמובן עלינו שמים פס. מבחינתם אנחנו אוויר. אז אמרתי נארגן קבוצה שעוזבים את קופת החולים ואת הבנק ובוא נראה אותם גיבורים. ועל זה הוקם במרץ אפריל 2014 אני מקים קו, שידבר על זה, את קו המאבק. הקו הוקם לצורך תעמולה, זה טלפון שמי שמחובר אליו יכול להתקשר ולשמוע הודעות כמו רדיו, פה זה טלפון שמחייגים 07 וכשמגיעים הטלפון עונה ברוכים הבאים לקו המאבק, להאזנה הקישו 1, השארת הודעות 2 וכולי. לפני זה לראות את הציבור כמה הוא מובן לעשות מעשה, זה מאוד כאב לכולנו ואין מילים להסביר...".
110. טריגר אישר, כי "הוא בעצמו" הקים את קו המאבק והעיד: "אני פתחתי את הקו ואני הייתי המנהל של הקו". הנאשם הוסיף כי "רק מי שמתחבר יכול להתקשר"; וסיפר כי ההתקשרות הצריכה קוד סודי לאחר ש"פרצו לקו". מי שהתקשר אל הקו, כך סיפר הנאשם, שמע את קולו, וההודעות שהוא השאיר שם. הנאשם העיד בחקירתו הנגדית כי "...חודש אחד החלפתי 5 פעמים ובחודשים אחרים... פעם בכמה חודשים".
--- סוף עמוד 37 ---
111. שבוע לאחר הקמת הקו, החליט טריגר לפרסם שם "מספרים": "במקום שרק בבתי כנסת יפרסמו את המספרים נעשה זאת בקו", אמר. הנאשם הוסיף כי לאחר "פחות מחודש הקו הפך לקו שמאגד את הציבור, היה שיח בין אנשים שהיו מתחבאים ולא פחדו להזדהות ברחוב, סיפרו מה עברו. היו המון סיפורים. ובהמשך הקו הפך לכלי הציבורי החזק לשכנוע לעזור לעיתון למנויים, להביא עוד כוח, היה הסכמים לכל מיני חברות סחר...".
אשר לפרסום המספרים בקו, סיפר טריגר כי "לא זכור לי שבקו היה טלפונים של אנשים, כמעט ולא היה. יש טלפונים יותר מפורסמים". הנאשם אישר כי "היתה קריאה בקו למחאה נגד העוול שנגרם לציבור", אולם שלל כי עודד אנשים להטריד, והוסיף: "... אמרנו בקו תדברו בעדינות, אנחנו לא באים להציק למישהו. אנחנו רוצים להסביר את המצב...". ובהמשך: "... אמרנו יותר מפעם אחת שאין להתקשר לפלוני יותר מפעם אחת..."; עם זאת הוסיף: "... אין מחלוקת שמחאה עניינה ליצור לחץ. למה אומרים לך להתעלם מאנשים? אף אחד לא בא לפגישה קפה על קפה לשכנע אותו – הנה. רצינו לשכנע את המנכלים ואנשים הרלוונטיים שיש כאן ציבור שלם שהוא מודר".
112. בחקירתו הנגדית, אישר הנאשם שוב, לשאלת התובע, כי הוא הקליד "מספרים" בקו המאבק, כך: "... אכן, היה קו מאבק שגם אני הקלדתי בו מספרים. בהמשך הזמן הצטרפו עוד שהקלידו אבל בהתחלה זה היה אנוכי". בהמשך העיד הנאשם, בין היתר, כך:
"ש. מי היה אחראי לספק קוד טלפוני כדי לאפשר למאזינים לשמוע את התוכן בקו המאבק?
ת. זה היה אני.
ש. תאשר לי שפורסמו מספרי נייד אישיים בקו המאבק?
ת. לא זכור לי באופן אישי איזה מספרים. הרוב לא היה מספרים... הרוב היה מספרים של משרדים. אבל היו גם מספרי טלפון.
ש. אז אני למד כי היו גם מספרים אישיים של אנשים פרטיים בקו המאבק שפורסמו?
ת. כן
ש. תאשר לי שפרסמת גם מספרים של בתים מספרי טלפון בתוך בתים של אנשים פרטיים בקו המאבק?
ת. לא זכור לי כזה דבר".
ובהמשך:
" ש. תאשר לביהמ"ש את המשימה לפתוח את הקו עשית על דעת עצמך ואף אחד מנציגי פלס או נציגים אחרים לא נתנו לך את ההוראה הזו?
ת. חד משמעית. היתה אווירה ציבורית שצריכים מאבק. והקמת הקו אני יזמתי. קו המאבק התמקד בהתחלה בלבטל את כרטיסי ישראכרט ואת כרטיסי קופות החולים.
ש. שאלת ב.ה. באופן כללי אתה מודה בעובדות של כתב האישום.
--- סוף עמוד 38 ---
ת. כמו שאמרתי, הקו קם להקים את המאבק ואני אחראי לו, (הגם שהמאבק התחיל עוד קודם), אני רציתי לחזק את המאבק. אני האמנתי בעיקר בלעזוב קופות חולים. האמנתי שזה מה שישפיע יותר מהר מאשר טלפונים. לא חלקתי על העובדות. אני לא חולק על העובדות הכלליות של כתב האישום. מדובר במאבק אידיאולוגי, חלק ממאבק כולל, נגד חרם שבוצע נגדנו.
צריך להיות טיפש לחשוב שישתקו חברות, האדם האחרון שיפרסם בעיתון שישגע אותי.. רציתי להביא פרסומות לפלס. אני מתפלא על התובע שחושב שאני התכוונתי לשתק או לרסק חברה, כי איזו חברה משותקת תפרסם אצלי? הוא הדין גם בשיגועם של אנשים בקו הטלפון.
ש. למה צריך קוד?
ת. דבר ראשון היו הרבה דברים נוספים , כמו הסכמים .. יש אפליקציה, אם לא היה קוד אז כל אחד יכול להיכנס ולשמוע מה אני אומר. יש הרבה דברים פנימיים כמו הסכמים של עיתון הפלס או ציבור של אנשים, היו הסכמים שלנו עם חברות מסוימות ולא רציתי שאחרים יגיעו אליהם. אם היו יודעים שהפלס הגיע להסכם עם מרכול מסוים היו מאיימים על אותו מרכול
ש. הקוד הזה נמסר ל 4000 איש. כיצד זה עולה בקנה אחד לשמר אינטימיות קבוצה קטנה, כאשר הקוד מתפרסם ל 4000 לא מוכרים?
ת. אני לא מסרתי רק למי שהכרתי. אחרים הגיעו למי שהכירו. זו היתה חברה שאחד מכיר את השני. לא אני העברתי לכל ה 4000. מי שלא בקבוצה שלנו לא קיבל את הקוד".
113. הנאשם סיפר על הדרך שבה מתקשר לקו המאבק שאב ממנו את המידע, בין היתר, כך: " היה לקו טלפון שהתקשרו אליו, בשלב הראשוני לא היה צריך ססמה כדי להיכנס, כל מי שהיה מוגדר כמחובר לקו היה נכנס אוטומטית, היה לו כמה שלוחות להאזנה הקש 1, השארת הודעת למנהל המערכת הקש 2, שמיעת מספרי פקס 3, טלפונים 4 וכולי. בהמשך היה הוספת ססמה וכל מי שהתקשר היה צריך להקיש ססמה סודית, היה יכול לשמוע את ההודעות".
בחקירתו הנגדית אישר הנאשם, לשאלת התובע, כי "היתה תקופה" בה "הקו הגיע למצב שבו אדם יכול להתקשר לקו המאבק, להיות מנותב לשיחה של חברה מבלי שהוא יקח דף ועט ויכתוב מספר אלא באופן אוטומטי".
114. הנאשם חזר על כך שמי ש"קרא להתקשר" לאנשים מסוימים או לחברות היה "בהתחלה" הוא: "אני מדבר על חודש חודשיים שזה היה אני. בהמשך הצטרפו עוד. הקו היה 30 איש סה"כ. אחכ ניהיה קו ציבורי. גם כשהצטרפו עוד אני הייתי בעל קו המאבק".
115. בהמשך עדותו, בחקירתו הנגדית, השיב הנאשם לשאלת התובע האם המטרה היתה "שלהוב המאזינים בקו לצורך ביצוע שיחות טלפון", כך:
" ש. תאשר לי שהמטרה שלך בהודעות הוא שלהוב המאזינים בקו לצורך ביצוע שיחות הטלפון?
--- סוף עמוד 39 ---
ת. לא. זה היה כדי ליצור אווירה שאנחנו נאבקים. האנשים משולהבים מספיק בלעדיי. יש קו שנותן את האווירה, אנחנו כאן כדי להישאר.
...
ש. אני שואל שוב – אתה מתנגד למושג שבו השתמשתי שהוא שלהוב?
ת. אני מתנגד לשלהוב אדם ספציפי שמתקשר
ש. שאלתי על כמה מאזינים שקבלו היתר לפי הקוד שפרסמת. האם אתה מתנגד לזה ששלהבתי אותם?
ת. שלהבנו את האווירה הציבורית שאנחנו לא ניתנים למרמס".
ובהמשך:
" ש. שאלת ב.ה. האם הורית בקו המאבק.... האם בדברים שאמרת בקו, אמרת לאנשים כאשר אתם פונים אמרו לאנשים לא לפרסם ביתד?
ת. היתה הבנה וזה היה המסר שהעברתי, שאנשים יאמרו למפרסמים אם אתם לא מפרסמים בפלס אל תפרסמו גם ביתד. שלא יפרידו, אם פלוני לא מפרסם בפלס שלא יפרסם גם ביתד.
ש. כשראית שאין פרסום בפלס מדוע לא נקטת או המלצת לנקוט במרד צרכנים, לא לרכוש מוצרים השייכים לאותה חברה, כמו שהוכחתם שאתם מסוגלים לעשות מול קופות החולים, מדוע העדפת להתקשר לבנות של מנכ"לים, לבתים בשעות הערב של מנכ"לים, שלא קשורים לפרסום, מדוע עשיתם את זה ?
ת. זה מה שעשו. היו בלי סוף קריאות בקו להחרים את תנובה, אבל גם ציבור של 100 אלף איש שיחרים את שטראוס לא תדע מזה. איך ידעו? אמרנו נתקשר לחברות האלה ונודיע להם החלטנו להחרים אתכם
ש. כמה פעמים לדעתך צריך להתקשר לאותה חברה ולהגיד להם אנחנו יותר לא הציבור שקונה מכם? תקופה, יום, שיחה?
ת. כל קמפיין שיש באוויר מהעיתונים החרדים תוך חרם על עיתון הפלס, אז התקשרו ואמרו אנחנו מחליטים להחרים אתכם ולא לרכוש מכם יותר
ש. תאשר לי שכל קמפיין שיכול להיות פעם בשבוע, או אחת לשבועיים שבו אתה נוכחת לגלות שהפרסום נעלם מעיתון הפלס או קיים ביתד בחרת אז להעלות תוכן רלוונטי עדכני בקו המאבק שיתקשרו לאותן חברות?
ת. נכון".
ובהמשך:
" ש. כשאתה אומר מלחמת עולם, למה הכוונה, מה רצית שאנשים יבינו?
ת. הדברים ברורים. אין פה פצצות ולא טילים. יש ענין לשלהב את האווירה שלא ירמסו אותנו. זה להתקומם על מצב שלא יחרימו אותנו
--- סוף עמוד 40 ---
ש. במשטרה אמרת שהמשמעות שלך למלחמת עולם הוא לדרבן את הציבור שכולם יתקשרו ולא ישנו, להביע את הכאב שמתעלמים מאיתנו.... אתה אומר שכולם יתקשרו ולא ישנו. זה נכון?
ת. 4000 אנשים שהתקשרו? לא.
...
ש. אם הציבור שומע אותך 4000 איש שומע שיחה אחת, או הודעה אחת שאתה אומר לציבור שלך לעשות מלחמת עולם, מה אתה מצפה באמת?
ת. אני מצפה לשלהב את האווירה.
ש. איפה זה פוגש את מה שאתה אומר שהתקשרו בשעות מסוימות, תודה שאין לך שום שליטה על שעות השיחות של האנשים אותם אתה מעביר להם את ההודעה על מלחמת עולם?
ת. אם אנשים שומעים את ההודעות שלי, אמרתי להתקשר בנימוס ובשעות מקובלות. זה הכי טוב שיכול להיות.
...
ש. כשאתה אומר לקהל שלך אל תשתוק, אל תוותר, זה לשלהב את האווירה ולהגדיל את כמות המתקשרים? אם המטרה ליצור מודעות ולהיות רלוונטי ועדכני ובאותה נשימה אתה אומר אל תשתקו, המטרה היא להגדיל את מספר המתקשרים לאותם מספרים. נכון?
ת. לא נכון. היה מאבק קודם וגם אחרי שהקו נסגר. יש מציאות שאדם לא רוצה להרגיש בודד בצריח. אדם לא אוהב לשמוע שמוחקים אותו. אנחנו לא שותקים על מה שעושים לנו.
ש. כשאתה אומר למאזינים בשיא השמיעה של הודעות תתקשרו זה מלחמת עולם. אתה מצפה שכמה שיותר יתקשרו.
ת. אמרתי – זה היה מאסה גדולה מדי... אם זה אחד או שנים ברור שזה לא המטרה
...
ת. כאשר בית המשפט שואל אותי האם התכוונתי שיתקשרו עשרות ומאות אנשים, אני משיב שיהיה מצב של מאבק. אין לזה הגדרה מספרית מדויקת".
ובהמשך:
" ש. אני רוצה להשמיע שיחה. כשאתה אומר תתחילו להתקשר לחברות, יומם ולילה לא ישבותו, מה הכוונה?
ת. ככה נאמר? לא שמעתי.
ש. משמיע שוב.
ת. לאחר שאני שומע שוב את ההקלטה, אני אומר שזו הקלטה גנובה שלא הושגה בדרך חוקית. לגופו של ענין, נאמר בקו לא פעם להתקשר בשעות מקובלות. לא ישבותו זה ענין של ביטוי. אף אחד לא התכוון לשעות הלילה ולא להטריד. והנתונים מוכיחים את עצמם.
ש. בוא נניח שיומם ולילה לא ישבותו זה לא מושג ששגור בפני כל עם ישראל אבל מה עם מקבץ המילים, טלפונים וכל הזמן וכל הזמן?
ת. הכוונה לא בלי הרף, אבל מצד שני לא טלפון אחד ביום. שהמחאה תישמע".
ובהמשך:
--- סוף עמוד 41 ---
" ש. כמו שאמרת במילים שלהבת אנשים שהתקשרו לגופים שמחרימים את הפלס, מה רצית שיעשו?
ת. שוב, כמו שאמרתי, היתה אווירה ציבורית שלא יתנו לרמוס אותנו והקבוצה הקטנה שעושה את זה 10-20 במספר...
ש. מה ציפית שהם יעשו?
ת. שיתקשרו וידברו עם אותם חברות ויגידו שזה לא בסדר שהם מחרימים אותנו
ש. התכוונת שהם יתקשרו וינתקו?
ת. לא, מה פתאום
ש. זה נותן לך תועלת שמתקשרים ומנתקים?
ת. רק מזיק.
ש. נשאלת, פעלת בשלב מסוים בניגוד לדעתו של הפלס. תסביר את זה שוב. למה המשכת לפעול למרות שהפלס אמר תעזוב את זה?
ת. החרם כוון כלפי הציבור מאחורי הפלס. זה לא היה ענין כלכלי. מבחינתנו שהפרסומות יהיו גם בחינם, לא באתי לדאוג לפלס אלא לציבור הרחב. החרם על העיתון זה שופר וסמל".
116. הדברים ברורים: אני קובע כי הנאשם הקים את קו המאבק על מנת "לשלהב את האווירה" ולהביע מחאה, הוא היה אחראי על ניפוק הקוד הסודי (אך לא על העברתו לכל ה"מנויים"), וכן היה אחראי על התכנים שפורסמו שם (לרבות מספרי טלפון).
30. אישום 1
31. כתב האישום וטענות הצדדים
117. על פי אישום 1, סמוך לתאריך 25.1.2015 הנחה הנאשם את המנויים בקו המאבק וקשר עמם קשר להטריד את עקיבא כץ (להלן: כץ), שהיה פעיל במפלגת יהדות התורה.
לפי האמור בכתב האישום, בין התאריכים 25.1.2015 ועד 30.1.2015, "פתחו חלק מהמנויים במסכת הטרדות נגד המתלונן (כץ) במהלכה בוצעו מאות שיחות טלפון למכשיר הטלפון הסלולרי של המתלונן וכן לטלפון בביתו, וזאת במהלך כל שעות היממה. על פי כתב האישום, "ההטרדות הובילו לכך שהמתלונן (כץ) נאלץ לנתק את קו הטלפון".
כתב האישום מפרט בנוסף את המתקשרים השונים אל כץ, באמצעות מכשירי הטלפון הנייד שלהם, כך:
אליהו פישר התקשר 37 פעמים לכץ; חיים זינגר - 11; אליהו ריזי -28; ישראל דושינסקי - 15; יהושע כהנא - 38; אלזס שלמה -132; שלמה גינסברגר - 66 (3 לאחר השעה 23:00); יעקב אופנייהמר - 19; אברהם יונגרייז - 40; משה הרשלר - 70; אלקנה וייסנשטרן - 13 ויעקב קרנוסבקי -34.
--- סוף עמוד 42 ---
118. התביעה בסיכומיה טענה כי שידולם של המטרידים נשוא האישום דנא על ידי הנאשם, הוכח באמצעות הראיות הבאות: הקלטת הנאשם המדבר בקו המאבק מיום 26.1.2015 בשעה 19:14 במסגרתה קרא להטריד את כץ, "ובאותו הרגע", כך על פי סיכומי התביעה, ועד 30.1.2015 התקשרו אליו מטרידים שונים, שביחד ביצעו אליו 592 שיחות. התביעה הפנתה את בית המשפט אל עדותו של יהושע כהנא לפיה "קיבל את המספר של עקיבא כץ מקו המאבק"; עוד הפנתה התביעה את בית המשפט אל עדותו של יצחק גינסברג לפיה הוא "מאשר כי שמע את הדרישה שהוקלטה בקו המאבק להתקשר לעקיבא כץ ולמחות בו כי הוא מטריד את אברהם טריגר"; התביעה הפנתה גם אל עדותו של משה הרשלר, לפיה הוא "השיג את המספר מההקלטה המדוברת של הנאשם"; לשיטת התביעה, גם העד אלזס שלמה אישר "שקיבל את המספר להטרדה מקו המאבק". לבסוף טענה התביעה כי כץ בעדותו סיפר על המועדים שבהם הוטרד, "ומכאן נלמדת מסקנה אחת ברורה התזמון והכמות מלמדים כי הודעת הנאשם בקו המאבק היא זו שיצרה את היקף שיחות ההטרדה באישום זה".
119. ההגנה, מנגד, טענה בסיכומיה כי אישום זה הוא "כנטע זר בכתב האישום... ודומה כי המחאה שהתגבשה נגד מר כץ, התגבשה באופן ספונטני לחלוטין, ולנאשם לא היתה יד או רגל בשידול המוטרדים שהפכו ל'מטרידים' רק כי ביקשו להגן על שמם הטוב, וכי התנהגותו של מר כץ עצמו היא אשר היתה לדלק מחאתם של מטרידיו... עקיבא כץ... לא הכחיש ולו בדל מטענות אלה השזורות כחוט השני בכל עדות מעדויות המעורבים הקשורים באישום הראשון". ההגנה הפנתה את בית המשפט, רק לדוגמא, אל עדויותיהם של אברהם יונגרייז, אליהו פישר, משה הרשלר, אלזס שלמה (במשטרה), דונט בריינדיל ויעקב אופנייהמר, וטענה כי כולם סיפרו שהמניע להטרדתו של כץ היה התנהגותו שלו.
120. לאחר עיון בעדויותיהם של כל אחד מן העדים שהטרידו את כץ, שוכנעתי כי לכל אחד מהם היה מניע אישי לבצע את עבירות ההטרדה נגדו, ובכל מקרה – הנאשם לא שידל אותם לבצע את העבירות, ולא יצר עמם קשר פלילי. אין די, מבחינה נסיבתית, ב"תזמון והכמות" (שאף הם לא הוכחו, כמפורט להלן), כטענת התביעה, על מנת לקבוע, בניגוד לעדותם של המטרידים עצמם, כי הם שודלו דווקא על ידי טריגר, או קשרו עמו קשר, להטריד את כץ.
32.
33. התביעה לא הוכיחה את מועד פרסום דברי העידוד להטריד את כץ בקו המאבק
121. ביחס לדברי העידוד שקראו להטריד את עקיבא כץ, הגם שהנאשם אישר כי קרא במסגרת קו המאבק "למחות בו", התביעה לא הוכיחה את מועד פרסומם בקו המאבק.
122. ראשית, יצוין כי התביעה בסיכומיה הפנתה את בית המשפט אל דיסק "מסומן ד.כ 28.1.15" על מנת להוכיח את עצם קיומם של דברי העידוד, ותאריך הפקתם. עיון בדיסק אליו הפנתה התביעה העלה כי הוא כולל 19 קבצי הקלטה, עם כותרות שונות, כמו למשל "טריגר זועם על ההדלפה"; "להטריד את עמית"; "להטריד את טרה ועוד"; "טריגר, משנאינו העבירו
--- סוף עמוד 43 ---
רק" (כך במקור); ועוד.