64. העובדים שזומנו לבירור עובדתי הם העובדים שהיו מעורבים בפרשה מושא הליך זה, בהתאם לרשימת השמות שקיבלה הנהלת הממ"ג מאגף התקשוב, מחציתם חברי ועד, ומחציתם אינם חברים בוועד או פעילים בארגון העובדים.
כל העובדים שהיו מעורבים בפרשה זומנו לשיחות בירור, בלא שנעשתה אבחנה בין עובדים שהם חברי וועד, לעובדים שאינם כאלה.
מכאן, שזהות המוזמנים לבירור עובדתי נגזרה אך ורק מזהות המעורבים בפרשה, ולא מהיותם או מאי היותם פעילים בארגון העובדים.
65. אף לשיטת המבקש עצמו, מעורבות ועד העובדים באירוע בגינו זומנו העובדים לבירור, החלה באופן מקרי לחלוטין, עת חלפה ד"ר ששון במסדרון במהלך השיחה שהתנהלה בעניין זה בין מר קושטר לבין מר ז'אן, והם שביקשו לשתפה בעניין זה.
66. אף לא מצאנו לקבל את טענת המבקש לפיה לא היה טעם ענייני לזימון העובדים לבירור עובדתי, וכי זה נעוץ במחלוקת העקרונית-קיבוצית שבין הצדדים, וברצון המשיבים להתנכל לארגון העובדים, או לפגוע בהתארגנות.
67. הצדדים האריכו בטענותיהם בדבר זכאותם של העובדים לעיין במצגת.
בתמצית, טען המבקש כי המסמך נשמר בכונן שיתופי, ומכאן שהעובדים היו רשאים לעיין בו ולעשות בו שימוש, ואילו המדינה טענה כי המצגת לא נמצאה באופן פסיבי, אלא שהעובדים חדרו בכוונת מכוון לתיקיה אישית ומסווגת, תוך פגיעה בפרטיות, והפרה של הוראות הדין.
68. לא מצאנו לפרט את מלוא רוחב יריעת טענות הצדדים בעניין זה במסגרת פסק הדין, שכן אנו סבורים כי לא זו הסוגיה המונחת לפתחנו, וכי איננו נדרשים להכריע בה.
סוגיה זו, מקומה היה להתברר, במסגרת הליכי הבירור והשימוע, ככל שאלה אכן היו מתקיימים בסופו של דבר. בהקשר זה, נדרשת הכרעתנו, כאמור, אך בשאלה האם העובדים זומנו לבירור מטעמים ענייניים, או על רקע הרצון להתנכל לארגון העובדים.
69. לטעמנו, החלטת הנהלת הממ"ג לזמן עובדים לבירור עובדתי, בנסיבות בהן היא סברה כי עובדיה חדרו לתיקייה אישית מסווגת, עיינו במסמך רגיש והפיצו אותה, היא החלטה סבירה, ואף מתבקשת בנסיבות העניין, ואין בה כדי להעיד על רצון להתנכל לעובדים על רקע פעילותם הארגונית או לפגוע בזכות ההתארגנות.
70. המבקש אף לא הכחיש את טענת המדינה לפיה המצגת היתה שמורה בתיקיית פרטית ומסווגת, כך שעל פני הדברים, אין המדובר במסמך שנתגלה לעובדים באופן פאסיבי, משל היה תלוי על לוח המודעות בספריה, כפי שטען המבקש.
71. יתר על כן. אף לו היינו דוחים את טענת המדינה בעניין זה, וקובעים כי המצגת נתגלתה לעובדים באופן פאסיבי, מאחר שהיתה פתוחה לעיני כל על גבי הכונן השיתופי (וכאמור, אין הדבר כך), הרי שעדיין, מתעוררת השאלה האם המדינה אכן נתנה הסכמתה לכך שהעובדים יעיינו בה, יעתיקו אותה, ידפיסו אותה, ויפיצו אותה, כפי שעשו.