ב. שנית, גם מבחינה מהותית אין בטענה ממש. יישומם של הדברים למקרה דנן מצביע באופן חד-משמעי על כך שגורביץ לא עתיד היה לרכוש שליטה באמצעות הנפקת המניות שעל הפרק - ועל כך הרחבתי בפסקות הקודמות.
ג. שלישית, כפי שקבעתי, מול התובעות לא עמד בעל מניות מהותי, ואילו אם גורביץ ירכוש את המניות יעמדו לפניו בעל שליטה ובעל מניות מהותי נוסף.
"העובדות היבשות" מעידות באופן חד-משמעי כי גורביץ לא קנה שליטה בחברה. ראשית, הוא זכה למינוי של דירקטור אחד בלבד בדירקטוריון, וגם זאת עד לאסיפה הכללית הקרובה (זאת, בעוד שהתובעות ביקשו כזכור למנות שלושה דירקטורים מכוח אחזקותיהן); שנית, גורביץ רכש מניות בחברה שהוא אינו בעל השליטה היחיד בה. הוא מתמודד כזכור מול בעל שליטה נוסף (התובעות). "משקל" אחזקותיו יורד באופן טבעי, לנוכח ה"אופוזיציה" החזקה המצויה מולו בדמות בעלי המניות אלו. קיומה של אופוזיציה חזקה זו משמיט גם את הקרקע תחת הטענה כי גורביץ יהיה לאחר הקצאת המניות בעל שליטה הואיל והוא יהיה בעל המניות הגדול ביותר.
בנסיבות אחרות, לולא הייתה קיימת קבוצת ייני ולולא היה הדירקטוריון מטיל על גורביץ את ההגבלות שהטיל עליו, הייתי כנראה קובע כי העסקה היא אכן עסקה לרכישת שליטה, אולם אמירה זו היא תיאורטית לאור המצב העובדתי שהיה קיים בעת שאושרה העסקה, ובוודאי שהוא תיאורטי היום, לנוכח העובדה שבינתיים החליפה קבוצת ייני את כל חברי הדירקטוריון שאינם דח"צים.
סיכומו של דבר: שוכנעתי כי לא נכללה בעסקת גורביץ גם רכישת שליטה, בניגוד לטענות התובעות.
בהיעדר העברת השליטה, האם הייתה חובה להביא את העסקה לאישור אסיפת בעלי המניות
לאחר שקבעתי שגורביץ לא רכש שליטה, נותר לבחון אם בכל זאת היה על דירקטוריון החברה להביא את העסקה לאישורה של האספה הכללית.
שני סוגי עסקאות, הרלוונטיים לעניינינו - לגישת התובעות - טעונים אישור האספה הכללית: עסקה שבאישורה היו נגועים רוב הדירקטורים בעניין אישי (סעיף 278(ג) לחוק החברות
--- סוף עמוד 33 ---
; או בעסקה להקצאה פרטית מהותית (סעיף 274 ביחד עם ההגדרה בסעיף 1 לחוק החברות).
אעבור כעת לבחון את שתי השאלות הנ"ל:
לדירקטוריון החברה לא היה עניין אישי באישור עסקת גורביץ
כאמור לעיל, התביעה התבססה במידה רבה על הטענות שלפיהן לחברי דירקטוריון החברה היה עניין אישי באישור עסקת גורביץ - בדמות המטרה למנוע את החלפתם על ידי ייני. אקדים מסקנה לניתוח - לא מצאתי כל ראיה לכך. ההיפך הוא הנכון. מצאתי כי דירקטוריון החברה, בהובלת הדח"צים, התנהל באופן ענייני לטובת החברה - הכול כפי שארחיב להלן.
כאמור, העידו בפניי שני דירקטורים: מאור, יו"ר הדירקטוריון וגולדמן, מי שהיה דח"צ בחברה ומי שניהל את המו"מ עם גורביץ, בנוגע לעסקה.
מאור מסר תצהיר מטעמו בתמיכה לתגובת החברה בבקשה לצו מניעה, והעיד פעמיים: פעם ראשונה במהלך הדיון בעניין צו המניעה ביום 1.3.2012, ופעם שנייה בהשלמת חקירה מיום 26.6.2012 במסגרת הדיון בתובענה גופה.
תצהירו של גולדמן הוגש ביום 24.6.2012, לקראת הדיון בתובענה עצמה, כתגובה ל"תצהיר משלים" שהוגש על ידי ייני. כאמור לעיל, גולדמן, כיתר הדירקטורים, לא היה צד להליכים במהלך הדיון בבקשה לצו מניעה. גולדמן נחקר בהרחבה באשר לאמור בתצהירו בדיון שהתקיים ביום 26.6.2012. כפי שיתואר מיד, עדותו של גולמן הייתה משמעותית מאוד בהבהרת השתלשלות העניינים העובדתית והלך הרוח של הדירקטוריון, והדח"צים בפרט, באשר להצעת גורביץ, וכן באשר לייני וכוונותיו לגבי החברה - בזמן אמת.
משמיעת עדותם של הדירקטורים ובחינת כלל הראיות שהובאו בפניי, מסקנתי היא כי לא היה לחברי הדירקטוריון עניין אישי באישור עסקת גורביץ, וכי ההחלטה התקבלה תוך הפעלת שיקול דעת מיטבי ומקצועי.
כעולה מתצהיריהם של מאור ושל גולדמן, עוד בטרם החלו התובעות לרכוש מניות בחברה, הדירקטוריון ביקש לנצל את הנסיבות שנוצרו לאחר עסקת סינרון כדי לכרות עסקת מזומנים שבה יגויס כסף לחברה ללא עלויות גיוס.
הדברים עלו בבירור בתצהירי ועדויות הדירקטורים שהעידו בפניי, כמו גם בתחלופת דואר אלקטרוני בין הצדדים בתיק ומי מטעמיהם. כבר ביום 12.2.2012 (לפני שהתובעות רכשו את מניותהם בחברה), בשעה 13:24 פונה עו"ד ציטבר במייל לדירקטורים ומשתף אותם כי גורביץ, לקוח שלו, הציע לרכוש 30%-25% ממניות החברה בתוספת אופציה להגיע להקצאה של 50% (להלן: "ההצעה הראשונה").
--- סוף עמוד 34 ---
הדח"צים גולדמן והגב' סיגל גרינבוים (הנתבעת 6, להלן: "גרינבוים"), וכן הדירקטור אסף אייל (הנתבע 5, להלן: "אייל"), הגיבו להודעת עו"ד ציטבר בתוך פרק זמן קצר ביותר (כל המיילים היו בתפוצת כלל הדירקטוריון ועו"ד ציטבר). בשל חשיבות חילופי הדברים והרלוונטיות שלהם להמשך הדיון באשר להלך רוחו של הדירקטוריון בתקופה הרלוונטית, אביא את המיילים הרלוונטיים מאותו יום במלואם. המיילים כולם צורפו כנספחים לתצהירו של גולדמן. ההדגשות אינן במקור, והן הוספו במקום שבו הן רלוונטיות לטעמי להבנת תפקודו של הדירקטוריון ולאופק הפעילות שחזה לחברה:
אייל (13:48):
"מאז שבוע שעבר פנו אלי 3 אנשים, אני חושב שבכל המקרים מדובר במתווכים ולא משקיעים, בנוגע להמשך דרכה של החברה. בכל המקרים אמרתי שלא נדרשנו לדבר עדיין ולא נתפנה לחשוב על האופציות שלפנינו עד אשר נסיים את הליך המכירה ועד אשר נשקול כיוונים אפשריים.
לדעתי רצוי להבין מה ההצעה ולדון בה כחלק ממכלול האופציות
אסף"
עו"ד ציטבר (13:49):
"אסף,
מי שפנה אליי אינו מתווך אלא איש עסקים שהוא גם לקוח [הכוונה לגורביץ - ח.כ.] אני מניח שהוא רוצה את זה עבור עצמו ולא כתיווך. מכל מקום, את זה אפשר לדעת מהר מאוד.
אדבר איתו ואנסה שיעביר הצעה מסודרת.
רונן"
אייל (13:54):
"לא ניסיתי להוריד מערכו של הלקוח שלך, התייחסתי בעיקר לשניים משלושת אלו שפנו אלי (סוחרי שלדים ממיודענו)".
גרינבוים (14:36):
"איזו פעילות הוא רוצה להכניס לחברה?"
עו"ד ציטבר (14:37):
"סיגל,
הכוונה שלו איננה להכניס פעילות קיימת שכן אני הבהרתי לו שהדירקטוריון לא היה רוצה מיד בהתחלה עסקאות עם בעלי ענין. הוא עוסק בנדל"ן אבל, כמו שאמרתי, אין בכוונתו להכניס פעילות נדל"ן קיימת לתוך החברה אלא לקנות את השליטה בה בדרך של הקצאה ואח"כ להתחיל בחברה פעילות חדשה.
דיברתי איתו ואני מאמין שעד מחר אוכל להעביר הצעה מסודרת."
גרינבוים (14:51)
--- סוף עמוד 35 ---
"רונן,
עלינו לערוך בורד מסודר, ולשקול את כל ההצעות.
אך ראשית יש לראות שערן מטפל מול רו"ח באישור על הניכוי במקור.
סיגל"
גולדמן (15:00):
"רונן שלום
אני חושב ששווה פגישה איתו וזאת בהנחה שהוא גם נזיל וגם מהיר.
חשוב לראות ולהתרשם מי האיש ומה בעוונתו [צ"ל בכוונתו - ח.כ.] לעשות עם החברה.
המשך שבוע נפלא
עמירם"
גולדמן (15:03):
"דרך אגב אני באופן אישי לא חושב שאנחנו צריכים 'להתעסק' עם כאלו שרוצים להכניס פעילות כנגד הקצאה או מתווכים או סוחרי שלדים".
מספר דברים עולים בבירור מעדויות מצהירי הנתבעים ובפרט מעדותו של גולדמן, כמו גם מההתכתבות דלעיל:
א. ראשית, ניתן להבחין כי חברי הדירקטוריון, ובעיקר הדח"צים, מעורבים באופן מלא ודינאמי בהתוויית דרכה של החברה.
ב. עוד עולה כי חברי הדירקטוריון, והדח"צים בראשם, מבקשים לנצל את ההזדמנות שנוצרה על מנת למלא את קופת החברה במזומנים, ואינם ששים (לשון המעטה) לאפשר למי שהם רואים כ"מתווכים" או "סוחרי שלדים" להשתלט על החברה.
ג. לבסוף ניתן להתרשם כי לדירקטורים היה חשוב לבצע הליך מסודר וברור, שבו ידון דירקטוריון החברה בכלל האופציות העומדות בפני החברה. כך, חשוב היה להם להבין מי מבקש לבצע את העסקה ומה בכוונתו לעשות בחברה לאחר רכישת המניות.
כל זאת מעיד על כנות כוונת הדירקטוריון לבצע עסקה כדאית שעיקרה טובת החברה ולא קידום ענייני חברי הדירקטוריון על חשבונה.
באשר לטענה כי לחברי דירקטוריון החברה היה אינטרס בהקצאת המניות לגורביץ, בין אם מתוך כוונה לשמור על מקומם בחברה ובין אם מתוך קשרים קודמים עמו, הובהר בתצהירי מאור וגולדמן, והדברים נותרו איתנים גם לאחר שהללו נחקרו נגדית, כי:
--- סוף עמוד 36 ---
א. לחברי הדירקטוריון לא הייתה כל היכרות מוקדמת עם גורביץ. כך, בין היתר, העיד גולדמן בעניין זה (פרוטוקול מיום 26.6.2012, עמ' 76, ש' 10-5):
"ש. איך אתה בסעיף 6 [לתצהיר - ח.כ.] אומר שאתה וכל הדירקטורים לא הכרתם את גורביץ האב או הבן.
ת. אני יודע את זה משיחות עם הדירקטורים בזמן אמת.
ש. אתה יודע שלא היה להם שום קשר אליו.
ת. נכון. מהשיחות שהיו לי איתם.
ש. סעיף 6 אתה אומר אף אחד לא הכיר את גורביץ, בשורה אחרי כן אתה אומר אין ולא הייתה גורביץ, אתה לא מציין אם זה האב או הבן.
ת. גורביץ גם האב וגם הבן."
וכך גם העיד מאור (שם, עמ' 53, ש' 5-4):
"ש. העורך דין של החברה הוא זה שבדרך כלל מעלה הצעות עסקיות.
ת. לא. הוא זה שניהל מול גורביץ, בשלב הזה לא ידעתי מי זה גורביץ..."
ב. מתוך חמשת חברי הדירקטוריון, שני דירקטורים היו דח"צים שלא היו צפויים להיות מושפעים מעסקת גורביץ (על עניין זה יורחב להלן).
ג. שני דירקטורים נוספים, אייל וברמן, הודיעו במהלך ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012, שבה נדונה הצעתו של גורביץ, כי בכוונתם לעזוב את דירקטוריון החברה. היינו, גם השניים הללו לא תמכו בעסקת גורביץ מתוך כוונה לשמור על מקומם. למעשה, ברמן אמר כי הוא שוקל לעזוב לנוכח העובדה ש"אין לו מה לתרום" בתחום שבו צפויה החברה לפעול בעתיד, תחת השפעת גורביץ (עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון החברה מיום 20.2.2012 המצורף כנספח 2א' לתצהיר גולדמן). סיכומם של דברים, לנוכח התפטרותם של הדירקטורים וכפועל יוצא היעדר האינטרס בשמירה על כיסאם, הרי שתמיכתם בעסקת גורביץ הייתה החלטה עסקית גרידא בהתבסס על טובת החברה.
ד. התרשמתי שגם מאור, יו"ר הדירקטוריון הנותר, פעל משיקולים ענייניים בעת שבחן את הצעת גורביץ. כך התייחס מאור לעניין כאשר נשאל על כך במהלך עדותו (פרוטוקול מיום 26.6.2012, עמ' 58, ש' 15-9):
"ש. המעמד שלך או המשך כהונתך בדירקטוריון העסיקה [צ"ל העסיקו - ח.כ] אותך באיזה שהיא צורה.
ת. באיזה שהיא צורה. מה השאלה?
--- סוף עמוד 37 ---
ש. היא העסיקה אותך הייתה בין השיקולים שלקחת בחשבון לקחת החלטה כזו או אחרת, לקבוע מתווה לבחור מתווה.
ת. לא. ממש לא. העמדה שלי בדירקטוריון, המשך כהונתי בדירקטוריון לא היווה שום בסיס להחלטה שקיבלנו, הבסיס היחיד היה האם זו עסקה טובה או לא עסקה טובה לחברה. אני אומר היום שזו עסקה נהדרת, ללא מצגים ללא שיפויים, והיום אני מחוץ לחברה והכל בסדר."
טענה נוספת שהעלה ייני ב"תצהיר המשלים" מטעם התובעות הייתה כי מפרוטוקול הדיון של ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012 עולה כי לחברי הדירקטוריון (שאינם דח"צים) היו דרישות לקבל בונוסים מקופת החברה, והדבר יצר תמריץ מבחינתם לתמוך בעסקת גורביץ שהבהיר כי לא יחליפם. כך, לטענת התובעות, הבינו הדירקטורים שלוּ יתמנה ייני או מי מטעמו לדירקטוריון החברה על חשבונם, הרי שהסיכוי שיקבלו את הבונוסים המיוחלים יפחת משמעותית. אזכיר כי הנתבעות טענו להרחבת חזית בסוגיה זו - אולם נוכח העובדה שהעובדות התגלו במהלך גילוי המסמכים המאוחר בתיק, ונוכח העובדה שהוגש תצהירו של גולדמן על מנת להתמודד עם הטענה, מצאתי לנכון לדון בטענה לגופה.
אולם, לאחר שקראתי את פרוטוקול הדיון של ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012, את תצהירו של גולדמן, ולאחר שגולדמן נחקר בבית המשפט על ידי ב"כ התובעות, שוכנעתי כי לא רק שלטענה זו אין אחיזה במציאות, אלא שהיא אפילו חסרת הגיון לנוכח התנהלות הדירקטורים. אסביר:
א. אמת, חברי הדירקטוריון (שאינם דח"צים) ביקשו כי יאושר לכל אחד מהם בונוס בגובה 1%, אולם היה זה משווי עסקת סינרון ולא מעסקת גורביץ.
ב. אייל וברמן סברו כי מדובר בתמורה ראויה למאמצים שהשקיעו על מנת להוציא את העסקה לפועל, ובהתחשב בעובדה כי לא קיבלו מעולם תגמול על תפקודם בדירקטוריון החברה.
ג. גם במקרה זה עמדו הדח"צים על המשמר לטובתה של החברה. כך, סירבו גולדמן וגרינבוים לאשר את הבונוס האמור. בדיון שהתקיים בוועדת ביקורת בזמן ההפסקה במהלך ישיבת הדירקטוריון מיום 20.2.2012 לא הגיעו הדח"צים להסכמה באשר לבונוס. אולם, הם הבהירו ליתר הדירקטורים כי לעמדתם, אין מקום לבונוס שיעלה על 1% מהתמורה בגין עסקת סינרון, לשלושתם ביחד (דהיינו, לא יותר משליש אחוז לכל דירקטור).
בחקירתו, נשאל גולדמן באשר לעניין זה. מפאת חשיבות דבריו לענייננו - אביאם במלואם (פרוטוקול מיום 26.6.2012, עמ' 71, ש' 22 עד עמ' 72, ש' 11):
--- סוף עמוד 38 ---
"ש. אתה בתצהיר שלך בסעיף 10, אתה מתייחס לעניין המענקים שדרשו הדירקטורים בגין עסקת צינרו [צ"ל סינרון - ח.כ.].
ת.נכון.
ש. ואתה אומר בסעיף 10.2 סיגל ואני, התנגדנו למתן הבונוסים לדירקטורים.
ת. האמת שהתנגדנו להיקף, לסכום עצמו של הבונוס. לעיקרון לא התנגדנו.
ש. למה זה נכתב ככה בתצהיר.
ת. כי באותה ישיבה לא הגענו להסכמות אז התנגדנו לבונוסים עצמם וזה נשאר במובן זה.
ש. תראה מה שנאמר בישיבת הדירקטוריון ב-20.2 בעניין זה. בעמ' 3, שלושת הדירקטורים שאינם דח"צים, דרשו בונוס, בשיעור 1 אחוז מהעסקה עם צינרו [צ"ל סינרון - ח.כ.] לכל אחד מהם, זה 120,000 דולר לכל אחד מהם.
ת. נכון.
ש. ואז אמרת אתה והדח"צית השנייה, שזה נראה לכם דרישה מוגזמת בהיקף שלה.
ת. נכון. זה המון אפילו.
ש. ואז נערכה הפסקה קלה, במהלכה נערכה ישיבת הביקורת, שאתה נכחת, ואז חוזר עו"ד ציטבר ואומר שלא קיבלתם החלטה סופית, אבל הכוונה היא כי סך המענקים לחברי הדירקטוריון יעמדו על 1 אחוז.
ת. לא הסכמנו. רונן הציע סוג של פשרה של 1 אחוז לכולם, בפירוש לא הסכמנו להצעת הפשרה הזו, של עו"ד ציטבר. גם היום לא מסכים.