[ההדגשות הוספו - ח.כ.]
במהלך ניהול ההוכחות בתיק, התברר כי האמור במכתבו של ייני אינו מדויק (לשון המעטה).
בסעיף 6 למכתב הפנייה של ייני נכתב כעובדה כי העסקה עם גורביץ אושרה רק לאחר שהחברה קיבלה פנייה רשמית של ייני באשר למינוי שלושה דירקטורים מטעמו חלף הדירקטורים המכהנים.
גם עניין זה הוכח בפניי כלא נכון. מעדותם האמינה של שני הדירקטורים שהעידו בפני בית המשפט ומהמסמכים שהציגו עולה תמונה ברורה, שלפיה אישר הדירקטוריון את עסקת גורביץ עובר לקבלת פנייתו של ייני ובמנותק ממנה.
המסקנה שאותה מסיק ייני - שעמדה בבסיס חוות הדעת של חנס וחמדני - היא כי "הסיבה היחידה למהלך זה [העסקה עם גורביץ - ח.כ.] היתה רצונם של הדירקטורים לבלום את קבוצת אפסווינג, וזאת ללא כל הצדקה עניינית ובאופן שפוגע בכלל בעלי המניות".
אין בכוונתי לחזור על כל האמור לעיל, באשר להליכי אישור העסקה בדירקטוריון. אסכם את הדברים בכך שאומר כי הוכח בפניי כי הדירקטוריון, בהובלת הדח"צים, אישר את
--- סוף עמוד 73 ---
עסקת גורביץ כיוון שהיה בדעה כי מדובר בעסקה מצוינת עבור החברה וכלל בעלי מניותיה (למעט ייני).
כך או כך, הוצאו חוות הדעת מהתיק כבר ביום 1.7.2012, אולם מצאתי להבהיר את הדברים כיוון שזהו אחד מאותם מקרים רבים שבהם חוות דעת משפטית, ראויה ומלומדת כשלעצמה, מאבדת רלוונטיות נוכח התבססה על מסד עובדתי לא נכון.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על כל חלקיה.
לנוכח דחייתה של התביעה כמכלול, לא נדרשתי כלל לטענות הסף של הדירקטורים בדבר היעדר יריבות בינן לבין התובעות.
בית המשפט מודה לכל באי כוח הצדדים על שיתוף פעולה מצידם בניהול דוינים ענייניים ותכליתיים, באופן שאיפשר לסיים את המלאכה בתוך פרק זמן קצר יחסית.
אני מחייב את התובעות לשלם לכל אחת מהקבוצות (החברה; גורביץ; הדירקטורים) סך כולל של 25,000 ש"ח.
ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.
חאלד כבוב