133. נטילת התלושים ואי העברתם לנזקקים, תוך שהנאשם עשה בתלושים כשבשלו מהווה אף עבירת גניבה בידי עובד ציבור.
סעיף 383 בחוק העונשין מגדיר את עבירת הגניבה כדלקמן:
(א) אדם גונב דבר אם הוא –
(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;
(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חוקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר.
(ב) ....
(ג) לעניין גניבה –
(1) "נטילה" – לרבות השגת החזקה –
(א) בתחבולה.
מעדותו של ברזני עולה שהוא מסר לנאשם את התלושים בכל אחד מהמועדים. הנאשם הותיר בידו בכל מועד חלק מהתלושים, וברזני אינו יודע מה עלה בגורלם, אך המסקנה היא שהתלושים לא הגיעו לנזקקים, אלא נותרו בידי הנאשם לעשות בהם כראות עיניו. לאחר העברת סך של 15,000 ש"ח בכל מועד עבור הנזקקים, הנאשם לא חילק בעצמו את יתרת התלושים לנזקקים, ולא מסר אותם לאחרים כדי שיחלקו לנזקקים. מכאן, שהתלושים נותרו בידיו לעשות בהם כראות עיניו והוא שלח בהם יד במרמה. בהקשר זה יודגש כי עבירת הגניבה אינה דורשת שמבצע
--- סוף עמוד 95 ---
העבירה ייקח את הרכוש שנגנב לכיסו דווקא, ודי בכך שמבצע העבירה יתכוון לשלול את הרכוש מבעלו שלילת קבע, או שבהיותו מחזיק כדין את הדבר, הוא שולח בו יד במרמה לשימושו שלו או לשימושו של אחר שאינו בעל הדבר. לפיכך, מדובר בעבירה של גניבה, הן בנוגע לתלושים שהנאשם נטל לשימושו שלו, ובין בנוגע לתלושים שנמסרו לאחרים, שאינם נזקקים.
כאמור לעיל, הנאשם השיג את החזקה על התלושים בדרך של תחבולה ושלח בהם יד לשימושו שלו ולשימושם של אחרים שאינם "בעל הדבר" – קרי למי שאינם הנזקקים אשר להם נתרמו התלושים. משכך היסוד העובדתי של עבירת הגניבה התקיים. הנאשם היה מודע לקבלת התרומות מהתורמים השונים ולייעודן וכן לכך שהתרומות לא חולקו, אלא נותרו בחזקתו. התקיימה בנאשם אף כוונה לשלילת קבע, ומכאן שהתקיים אף היסוד הנפשי הנדרש. בחלקן, כפי שיפורט בפרק המעגל הפנימי, עשה שימוש אישי, ובחלקן עשה כראות עיניו לרבות בחלוקה למקורביו.
עבירה של גניבה בידי עובד הציבור כאמור בסעיף 390 בחוק העונשין, מוגדרת כדלקמן:
"עובד הציבור הגונב דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו - מאסר עשר שנים".