צרפתי נכנס לתפקיד כשברזני היה עם רגל אחת בחוץ או שבכלל לא. צרפתי קיבל מברזני את רשימת רשתות המזון. בתקופה של צרפתי זה יותר הצטמצם. צרפתי המשיך לחלק בהתאם לרשימה של ברזני, בצורה מצומצמת יותר (עמ' 80). הנאשם לא שלח את צרפתי, אלא צרפתי המשיך על פי החפיפה. בתקופה של צרפתי העובדים לא קיבלו (עמ' 81). החוקר אמר שצרפתי טען שמסר לנאשם את התווים שהביא על פי הנחיית הנאשם. הנאשם טען שאינו זוכר זאת (עמ' 81). לא זוכר שהתקבלו 40 אלף ₪. הסכום נשמע מוזר. תמיד דיברו על סכום של 5,000 ₪, 10,000 ₪ מיינות ביתן (עמ' 81-82).
--- סוף עמוד 50 ---
החוקר אמר שדותן מסר שהביא על פי הנחייתו תווים מיינות ביתן ומסר אותם לנאשם. הנאשם השיב שגם דותן קיבל את הרשימה מצרפתי שעזב באופן פתאומי. "לא עצרתי ולא פעלתי להפסיק את זה". דותן המשיך לקחת ועם דותן זה הצטמצם יותר (עמ' 82).
החוקר שאל איך הנאשם מסביר את העובדה שארבעה אנשים שונים ששימשו כעוזריו במהלך השנים מתארים התנהלות זהה שלו. הנאשם השיב: "אמרתי לך קודם טעיתי, אני לא חף מטעויות". דותן וצרפתי אינם פועלים ממניעים של שנאה ולא מנפחים. ברזני ושלום עשו דברים בלתי חוקיים (עמ' 82).
החוקר אמר שהמסקנה מדברי ארבעת העוזרים היא שהיה דפוס קבוע של התנהלות מבחינת הנאשם בכל הקשור לתווי קנייה ושהוא הנחה את העוזרים השונים להביא את התווים. הנאשם השיב שטעותו הייתה שלא גדע את זה. לא זכור לו שהתקשר אליהם ואמר לכו תביאו, הם הודיעו לו שהביאו את התווים, שהם מחלקים. ידע שמחלקים לנזקקים (עמ' 83).
דותן היה הזהיר מכולם. הוא חילק לאנשים שהגיעו ולא לקח לכיסו. הפסיקו לחלק לעובדים, כך גם צרפתי. בסוף התקופה של ברזני, הפסיקו עם זה. "ונזהרנו... נזהרנו ברמה של לא להיות ראוותנים מדי. אנשים אמרו למה הוא קיבל ואני לא אז צמצמו את זה. מתקן שיותר נכון לומר שהחלוקה צומצמה, במקום שנזהרו (עמ' 84).
החוקר אמר שהתווים המשיכו להגיע בהיקפים ניכרים מיינות ביתן. אם צומצמה החלוקה מה עשו עם התווים שנשארו. הנאשם השיב שאינו יודע כמה הגיעו ואיזה כמויות הגיעו. החוקר ציין כי הוא מדבר על עשרות אלפי ₪ בשנה. הנאשם השיב שכל חג היה צריך להיות עד 10,000 ₪, 5,000 ₪ (עמ' 84). אינו יודע איזה סדר גודל של תווים התקבל בשני החגים (עמ' 85).
החוקר אמר שהנאשם יצר מסלול שעוקף את גורמי הרווחה לקבלת תווי קניה ישירות ללשכת ראש העירייה. הנאשם השיב שמדובר בטעויות שאינן נראות טוב. לא הייתה לו שום כוונה לעקוף את הרווחה. הטעות שלו הייתה שהוא לא גדע את זה (עמ' 85).