--- סוף עמוד 49 ---
הנאשם התבקש לכתוב הקדשה לודאי, וכתב לה "חג שמח". ודאי ידעה שהכסף לא מהנאשם אלא מהתרומות שברזני גייס (עמ' 63-64). החוקר טוען שהנאשם נתן לודאי לחלק לעובדים אחרים בלשכה. הנאשם השיב שזה רק ברזני. החוקר טען שודאי ידעה שזה ממנו. על כך השיב הנאשם: "ראש העיר נותן לכל העובדים, מאיפה יש לראש העיר? הוא לא קיבל דברים... כאילו כתרומה? מה הם חשבו שזה מהכיס שלי"? .... "לא הם ידעו...שחזי...לנזקקים לא? הם לא ידעו את זה... הם לא ידעו את זה? חזי לא ידע? רונית לא ידעה? תגיד סימונה לא ידעה... ". כוונתו שכל המוזכרים ידעו (עמ' 64).
התרומות שהתקבלו מיינות ביתן לא נרשמו בגזברות העירייה. הנאשם אמר שאולי הוא היה צריך לבדוק שאכן הדברים נרשמו, אבל זה לא קרה (עמ' 71).
החוקר אמר שעובדי הלשכה מסרו שהם היו מקבלים תווי קנייה במתנה מהנאשם מעבר לתווים שחולקו ע"י העירייה. הנאשם השיב כי אלו תווים שחולקו ע"י ברזני. זה יישמע נאיבי מדי אבל ברזני הכניס תלושים למעטפה וביקש לכתוב (עמ' 71). הנאשם לא ידע מה הסכום. ברזני היה מביא לו והוא היה כותב חג שמח, שנה טובה (עמ' 72).
הנאשם השיב שהוא מבין את הטעות בהתנהלותו, ובמיוחד את ברזני וודאי שחיכו לשעת ה-ש', בשביל לשמור נשק , אחרת הם היו מתלוננים תוך כדי המעשים (עמ' 72).
בתקופה של מאיר שלום לא היה שי לעובדים, ברזני התחיל עם זה (עמ' 74-75). לא זכור לו ששלום גייס תרומות לנזקקים. כששלום אמר לו שזה מאותם קבלנים שהנאשם עובד איתם, ביקש ממנו הנאשם שלא (עמ' 75). החוקר אמר לנאשם ששלום היה מעביר לנאשם חלק מהתרומות שגייס. הנאשם הכחיש. לא זכור לו ששלום בכלל גייס, אם עשה זאת, עשה זאת על דעת עצמו, ובלי ליידע את הנאשם (עמ' 75).
החוקר אמר שברזני מסר שהיה מעביר לידי הנאשם חלק מהתווים שנתרמו. הנאשם השיב שזה קרה רק כדי לתת לנזקקים (עמ' 76-77).
היו מקרים שברזני היה משאיר בצד וכותב צביה, רונית, סימונה ואז היה הנאשם כותב להן על המעטפה, צביה שנה טובה, רונית חג שמח או משהו כזה. ואז או רונית או ברזני היו מחלקים. כל פעם שברזני החליט לתת לעובדים, הוא היה כותב לנאשם על הצד, תומר חג שמח, צביה, רונית. היוזמה לא באה מהנאשם. כשברזני היה מכניס את הסכומים למעטפה, הנאשם לא ידע הסכומים (עמ' 77-78). הנאשם אישר את דברי החוקר לפיהם מדבריו מתקבל הרושם שהנאשם עבד עבור ברזני שהיה מחליט כמה לתת ולמי לתת, והנאשם רק כתב את הברכה (עמ' 78). הנאשם לא ידע כמה כל אחד מקבל, כך גם לגבי העובדים (עמ' 79). הנאשם אמר שכך התנהלו הדברים והוא טעה בכך אבל כך התנהל (עמ' 79).