· בזכרון הדברים נאמר כי "שני הצדדים יחתמו על חוזה מסודר אצל עו"ד יורם הכהן". אין מחלוקת שהדבר לא נעשה. התובע אומנם התייחס בכתב התביעה ובתצהיר לזכרון הדברים כ"הסכם ההשקעה", אך נמצא טוען בעדותו לגבי זכרון הדברים "לא מדובר היה בהסכם הסופי אלא בזכ"ד, דובר על מחירים, כל מיני חישובים. את הזכ"ד אני לא כתבתי. את ההסכם העיקרי היה עוד צריך לחתום" ולפיכך בשלב עריכתו לא היה סיכום ברור אפילו על סכום ההשקעה (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 20-18). על אף כל זאת, ועל אף שלגרסת התובע בעדותו "מייד לאחר החתימה על הזכ"ד נפגשנו במשרדו של עו"ד יורם הכהן" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 7), לא נערך "חוזה מסודר" ולא נחתם הסכם מעין זה. לא ניתן כל הסבר מדוע הדבר לא נעשה.
--- סוף עמוד 13 ---
· בזכרון הדברים נקבע כי סכום ההשקעה שיעביר התובע "יהיה מונח בנאמנות אצל עו"ד יורם הכהן עד לחתימת חוזה האופציה אשר ייחתם לאחר אישור גם" של התובע. אין מחלוקת שתנאי זה לא קויים. גם לגרסת התובע, רוב רובו של סכום ההשקעה הועבר ישירות לחברת כספי עבור לנדא או טייטלבאום, ולא הועבר לחשבון נאמנות אצל עו"ד הכהן. יתרה מזו, התובע טען כי הסכם האופציה נחתם ללא שהיה ידוע לו על כך, וזאת על אף שבזכרון הדברים נאמר במפורש כי הסכם האופציה ייחתם רק לאחר אישורו.
· בזכרון הדברים נקבע כי התובע יעביר סך 500,000 ₪ בתוך חמישה ימים מחתימת זכרון הדברים. גם לגרסת התובע תנאי זה לא קויים כלשונו. לדבריו, הועבר על ידו סכום של 400,000 ₪ בלבד בתוך תקופה זו. התובע נשאל בעניין זה בחקירתו. בהקשר זה, כמו בהקשרים רבים אחרים, התגלתה גרסתו לראשונה בחקירה הנגדית. התובע השיב כי אמר ללנדא וטייטלבאום במשרדו של עו"ד הכהן שיש תחת ידו סכום של 400,000 ₪ בחשבון "והם אמרו שלעת עתה זה יספיק". לפיכך העביר באותו שלב סכום של 400,000 ₪ בלבד, בניגוד למה שהוסכם בזכרון הדברים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 14-11 ושורות 24-22). למותר לציין כי לא נערך מסמך המתעד הסכמה מאוחרת זו.
20. המסקנה מכל אלה היא שאף לגרסת התובע, שטען כי זכרון הדברים היה כפוף לחתימה על הסכם ולא שיקף באופן מלא את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, לא ניתן לראות בזכרון הדברים אלא כמעין מתווה כללי להסכמות אליהן הגיע עם לנדא וטייטלבאום. עדותו בנוגע לארועים שהתרחשו בסמוך לאחר חתימת זכרון הדברים מביאה למסקנה לפיה אין כל הלימה בין האמור בזכרון הדברים לבין מה שהתרחש בפועל בתקופה שלאחר מכן. בזכרון הדברים עצמו נקבע במפורש שהצדדים יחתמו על "חוזה מסודר", וניתן היה לצפות כי הדבר ייעשה. אלא ש"חוזה מסודר" לא הוצג. אומנם, התובע הכחיש שנחתם הסכם מעין זה. אלא שקיים קושי להלום טענה זו כאשר עולה בבירור שזכרון הדברים אינו משקף נאמנה ולו את עיקרי ההסכמות בין הצדדים ושעה שהתובע עצמו מעיד כי " את ההסכם העיקרי היה עוד צריך לחתום". לכל אלה ניתן לצרף את הימנעותו מלזמן לעדות את הצדדים האחרים לזכרון הדברים, שהיה בידם לשפוך אור על סוגיית תוקפו של זכרון הדברים.
לא למותר לציין כי על פי גרסת התובע מייד לאחר חתימת זכרון הדברים פנו הצדדים למשרדו של עו"ד הכהן. אם אכן כך היו מתרחשים הדברים, יש להניח
--- סוף עמוד 14 ---
שעו"ד הכהן היה רואה לכך שייחתם "חוזה מסודר", שהרי בזכרון הדברים נאמר במפורש כי "שני הצדדים יחתמו על חוזה מסודר אצל עו"ד יורם הכהן". אומנם, במכתב המיוחס לעו"ד הכהן מיום 7.2.13 נאמר כי לאחר השלמת התשלום ייחתם "הסכם השקעה" ב"רוח הדברים" שסוכמו בזכרון הדברים, אלא שמכתב זה אינו אלא מסמך מזוייף שאין כל משקל לתוכנו; והאמירה לפיה ייחתם הסכם השקעה רק לאחר שהתובע ישליש לידי הנתבעים סכום של 1,450,000 ₪, בניגוד מוחלט לאמור בזכרון הדברים ובניגוד להיגיון המסחרי הבסיסי, אינה נחזית כמשקפת את העובדות כהווייתן.
מכל האמור לעיל ניתן להסיק אחת משלוש מסקנות חלופיות:
האחת, מאחר שהסתירות לעיל מעידות על כך שלא ניתן להניח כי זכרון הדברים משקף את העסקה שנכרתה בין התובע לנתבעים, תתכן המסקנה לפיה בסופו של דבר לא נכרת הסכם מחייב בין הצדדים, וזכרון הדברים נותר בגדר הצהרת כוונות בלבד. קביעה זו משמיטה את הקרקע מתחת לתביעה, המבוססת על טענה לפיה התובע מילא את חלקו בהסכם והוא זכאי לתמורה הנקובה בו. אם לא נכרת הסכם מחייב, ממילא אין מקום לטענה כי הוא הופר וכי לתובע נגרם נזק כתוצאה מהפרתו.
השניה, המושתתת אף היא על כל הסתירות שהוצגו לעיל כמו גם על עדות התובע לפיה זכרון הדברים היה כפוף במובהק לחתימת ההסכם, היא שקיימת סבירות ממשית כי אכן נחתם הסכם "מסודר" בין הצדדים. זה לא גולה מטעמיו של התובע. אם כך ארע, הרי שיש להניח כי התובע נמנע במפגיע מהצגתו לפני בית המשפט מאחר שהסכם זה היה שומט את הקרקע מתחת לתביעתו. המעט שניתן לומר הוא כי אם לא הוצג ההסכם הסופי, ממילא לא ניתן לדעת אם זה קויים על ידי התובע והופר על ידי הנתבעים.
השלישית, כי הוראות זכרון הדברים משקפות אל נכון את מלוא הסכמות הצדדים, בניגוד לנטען על ידי התובע. כפי שהובהר לעיל, התובע לא פעל על פי הוראות זכרון הדברים (ויתכן שזו הסיבה לכך שנמנע מלזמן לעדות את הצדדים האחרים להסכם). המסקנה הלכאורית האפשרית היא שהתובע הפר את הוראות ההסכם בינו לבין הנתבעים, ולפיכך אינו זכאי לסעד המבוקש בכתב התביעה.
כל אחת ממסקנות חלופיות אלה מובילות למסקנה לפיה דין התביעה להידחות בשל אי זכאות התובע לסעד שהוא דורש מעו"ד הכהן; וכל אחת ממסקנות אלה תומכת בדחיית התביעה גם מהטעם שהיא פוגמת באופן קשה ביותר במהימנות התובע.
--- סוף עמוד 15 ---
למעשה, די באלה כדי להביא לדחיית התביעה. עם זאת, ועל מנת שהיריעה לא תימצא חסרה, ידונו גם יתר הראיות שהציג התובע.
ב. מכתבו של עו"ד הכהן
21. התובע טוען כי עו"ד הכהן מסר לו מכתב המאשר את זכויותיו על פי זכרון הדברים. מכתב זה, שצורף כנספח י' לתצהיר התובע, נחזה להיות כתוב על נייר המכתבים של משרד "הכהן-וולף". לשם נוחות הקורא יובא צילום המכתב בשלמותו להלן (לוגו המשרד והחתימה הושמטו, מטעמים מובנים הנוגעים לחשש לזיוף עתידי):
22. כאמור, התובע העיד שמכתב זה נחתם על ידי עו"ד הכהן "ונמסר לידי על ידו" (סעיף 16 לתצהירו). עו"ד הכהן הכחיש שערך את המכתב או חתם עליו. הוא לא נחקר כלל בנוגע לטענותיו העובדתיות בדבר סוג נייר המכתבים שעשה בו שימוש באותה עת, נוסח פתיחת המכתבים או נוסח המכתב לגופו. הבחירה שלא לחקור אותו בסוגיות אלה מהווה, לצורך העניין, הודאה בטענותיו אלה.
23. אשר לחתימת עו"ד הכהן על המסמך, הוגשה על ידו חוות דעת מומחה הכוללת מסקנה ברורה לפיה החתימה זוייפה. המומחה הבהיר בחוות דעתו שמדובר בחתימה פשוטה יחסית, שניתן לזייפה לאחר לימוד. עם זאת, מצא המומחה שני הבדלים משמעותיים בין החתימה על המכתב לבין 42 דוגמאות חתימה שהומצאו לו: הבדל אחד במבנה החלק הימני העליון של החתימה; והבדל שני באורך "הגג" שבחלק
--- סוף עמוד 16 ---
העליון של החתימה. המומחה לא נשאל כלל על סוגיות אלה, ומכאן שהתובע אינו חולק על קביעותיו המקצועיות בעניין זה.
השאלות היחידות שהופנו למומחה נוגעות לכך שעו"ד הכהן הציג לפניו 42 דוגמאות חתימה שכולן ממסמכים עליהם חתם כנוטריון, ולא הציג לפניו חתימות על מכתבים. בהקשר זה הופנו למומחה שאלות העוסקות בשני עניינים:
האחד, עניינו באמירה של המומחה בשולי חוות דעתו לפיה "החתימה שבמחלוקת, לא נחתמה בפני גורם רשמי (נוטריון, פקיד ציבור, פקיד בנק וכו')". בהקשר זה נשאל המומחה אם נכון הדבר שלא הוצגה חתימה לפני גורם רשמי שנחשבת מבחינת המומחה כ"מסמכים המכובדים יותר מבחינת הבדיקה שלך" (עמ' 31 לפרוטוקול, שורות 27-21). שאלה זו לא היתה במקומה, מהטעם הפשוט שהמומחה התייחס לעניין זה בחוות דעתו רק בהקשר לאמירה לפיה בשל העובדה שהחתימה על המכתב שהוצג לא נעשתה לפני גורם רשמי, יכול היה הזייפן להתאמן עליה פעמים רבות עד שהגיע לחתימה הדומה לחתימת עו"ד הכהן. גם לגוף העניין נפלה שגגה בעצם השאלה עצמה. אין חולק כי על כל 42 המסמכים חתם עו"ד הכהן כנוטריון. ממילא חלה בעניין זה הוראת סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, הקובעת כי "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו" (לפועלה של הוראה זו ראו, לדוגמה בלבד, ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר, מיום 10.3.14, בפסקה 21 לפסק-הדין). ממילא נראה שחתימות אלה עונות להגדרת התובע למסמך "מכובד דיו", שעה שהן מהוות ראיה מספקת בהליך משפטי למעשיו של הנוטריון, ללא צורך בראיה נוספת.
השני, עסק בשאלה אם ניתן להשוות בין חתימתו של אדם על מכתב לחתימתו על אישור נוטריוני. לעניין זה הבהיר המומחה כי קיים הבדל בין חתימתו של אדם לכתב ידו, אך לא בין חתימה לחתימה. לדבריו, "החתימה היא כתיבה אוטומטית ספונטנית. אדם לא חושב כשהוא חותם. אדם לא צריך לחשוב, זה ספונטני ושונה מכתב יד". לעניין זה אין הבדל בין חתימה על חוזה, על המחאה או על כל מסמך אחר (עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 16-14).
המומחה ציין כי בדרך כלל מוגשות לעיונו דוגמאות חתימה מעטות. בזו הפעם ניתנה לו כמות רבה ביותר של חתימות, שנחתמו על פני תקופת זמן של שבע שנים. ממילא ניתן היה לדלות מהן בנקל את משרעת הווריאציות של חתימת עו"ד הכהן. מכאן שמדובר במסד נתונים מקיף ביותר שמאפשר לקבוע מה צורת חתימתו (עמ' 33
--- סוף עמוד 17 ---
לפרוטוקול, שורות 10-2 ושורות 18-17). המומחה שב והטעים שלא קיים שוני משמעותי בחתימה של אדם "גם אם אדם בסופר או חותם על שיק או כנוטריון, החתימות שלו הן אוטומטיות" (שם, שורות 21-20).
24. קביעותיו של המומחה בנוגע לשוני שבין החתימה שבמחלוקת לבין חתימותיו של עו"ד הכהן לא הופרכו כלל. הסבריו בנוגע לטיב פעולת החתימה הגיוניים וסבירים, ולא נמצאה כל עילה להתערב בקביעותיו בהקשר זה. המסקנה מכל אלה היא שעלה בידי הנתבע להוכיח שהחתימה על המסמך הנחזה להיות מכתב שנערך על ידו, זוייפה בידי מאן דהו. כאשר קביעה זו מצטרפת גם לעדותו של עו"ד הכהן בנוגע לשוני בסוג נייר המכתבים, בנוסח פתיחת המכתב ובנוסח הכתוב – סוגיות לגביהן לא נחקר כלל – המסקנה היא שמדובר במסמך שזוייף על ידי מאן דהו כדי לנסות ולתמוך בגרסת התובע לאירועים.
25. התובע לא טען שקיבל את המסמך מצד שלישי. טענתו העובדתית המפורשת היא שעו"ד הכהן מסר את המסמך לידיו. טענה זו הופרכה מאליה עת הוכח שמדובר במסמך מזוייף. כפי שהובהר לעיל, יש בכך כדי לעורר את החשד שהתובע היה מעורב בזיוף המסמך. המעט שניתן לומר הוא שלנוכח טענתו העובדתית השקרית של התובע בהקשר זה (לפיה מסר לו עו"ד הכהן את המסמך), יש לקבוע שהוא היה מודע לכך שמדובר במסמך מזוייף.
26. הניסיון להשתית את התביעה על מסמך מזוייף, כשהתובע מודע לכך שהוא מזוייף, די בו כשלעצמו להביא למסקנה לפיה דין התביעה להידחות. אין להושיט סעד למי שפועל בחוסר ניקיון כפיים ותוך ניסיון להונות הן את הצד שכנגד הן את בית המשפט. מתן סעד לבעל דין בנסיבות מעין אלה יש בו גם כדי להביא לזילות של המערכת המשפטית, ולתמרץ דרך פעולה פסולה מעין זו.
לקביעה זו, העוסקת בהיבט המהותי של תוצאת מעשיו של בעל דין המבקש להשתית גרסתו על אדני כזב (והשוו לעניין זה הדיון המקיף בתובע המבסס טענותיו על עדויות שקר בע"א 765/18 חיון נ' חיון, מיום 1.5.19), יש לצרף גם היבט דיוני: חזקה על אדם שבידיו ראיות טובות שלא יסמוך טענותיו על מסמך מזוייף. שעה שהוכח כי בעל דין הציג מסמך מזוייף לתמיכה בטענותיו, יש להקים נגדו חזקה ראייתית-דיונית לפיה אין בידיו ראיות התומכות בטענתו, וככל הנראה יש פגם גם באותן ראיות הנראות כשרות לכאורה. בנסיבות מעין אלה יש לקבוע כי יהיה על אותו בעל דין להרים נטל ראייתי כבד ביותר לצורך הפרכת חזקה זו.
--- סוף עמוד 18 ---
די היה בקביעה זו כדי להביא לדחיית התביעה. הדיון ביתר טענות התובע נעשה, לפיכך, מעבר לנדרש.
ג. הודעת המייל ובה פרטי החשבון
27. בניסיון לתמוך את טענותיו למעורבות הנתבע וידיעתו בנוגע להסכם בין התובע לנתבעים, הפנה התובע למסמך בו רשומים פרטי חשבון שלטענתו העביר אליו סכומי כסף מכוח הסכמות אליהם הגיעו הצדדים להסכם.
כאמור, התובע טוען כי היה עליו להעביר לנתבעים סכום של 1,450,000 ₪ ומתוך סכום זה הוא העביר סך 400,000 ₪ לחשבון נאמנות של עו"ד הכהן. בתצהירו טען התובע כי את יתרת הסכום העביר בחריגה "מהוראות הסכם ההשקעה", באמצעות העברות בנקאיות לחשבון על שם חברת כספי (סעיף 5 לתצהירו). לטענתו, פרטי חשבון זה נמסרו לו "במהלך פגישה שקיימתי עם הנתבע 4, במשרדו, באמצעות תדפיס שהופק ממכשיר הטלפון החכם של שותפו של הנתבע 4, עו"ד וולף" (שם). טענה אחרונה זו תמך התובע בהעתק הודעת הדוא"ל ש"הופק ממכשירו של עו"ד וולף" וצורף כנספח ג' לתצהירו. יוער כי בתצהיר עדותו המשלים ציין התובע כי ההודעה לא הודפסה ממכשיר הטלפון של עו"ד וולף אלא ממחשבו (סעיף 3 לתצהיר המשלים).