1772. שנית, טענות אלה אינן מתיישבות עם עדות נאשמת 1 עצמה בנוגע לרשימת הציוד, שכן נאשמת 1 היא שהגישה את נ/27, תוך שהיא מאשרת כי היא קיבלה אותו, והוא כולל רשימת ציוד שבה מפורט: 200 סירות קיטור, 40 קופסאות גפרורים, 10 ליטר כוהל ו-10 חבילות צמר גפן. בעדותה בבית המשפט הוסיפה כי היא כן נתנה דעתה לחומרים המפורטים ברשימת הציוד, אך סייגה זאת בכך שטענה כי היא סברה כי הכוהל נדרש לניקוי השולחנות (פרוטוקול בעמ' 172-173 ובעמ' 195 ש' 8-25). יודגש כי לא ניתן לקבל טענה מופרכת זו. מלבד הסתירה בטיעוניה, הרי שהסבר זה הינו מופרך ונעדר כל היגיון, שכן לא נהוג לנקות שולחנות בכוהל, במיוחד לא במערכת החינוך, ובוודאי שלא בכמות מופרכת של 10 ליטרים לניקוי מספר שולחנות בודדים. נאשמת 1 לא סיפקה הסבר מניח את הדעת לטיעון מופרך זה, ולא בכדי.
1773.
1774. --- סוף עמוד 288 ---
1775.
1776. שלישית, אף שבהודעותיה במשטרה ענתה נאשמת 1 לשאלות המפורשות של החוקר כי היא לא ידעה שעתידה להתבצע פעילות באש גלויה, מתשובות אחרות שלה ניתן ללמוד כי היא דווקא לא שללה באופן ברור כי ידעה על אופיו של ניסוי הסירה. כך, השיבה לשאלה האם לא נאמר למפיק על ביצוע פעילות באש גלויה: "לא, זוהי פעילות שאנחנו מבצעים כבר 14 שנה בכל מיני מסגרות של בתי ספר אשכולות פיס מול קהל של תלמידים וילדים ומעולם לא הייתה בעיה עם שום הפעלה או הדגמה שאנחנו ביצענו". בהמשך, כשנשאלה אם היא ידעה שהולכת להתבצע פעילות עם אש גלויה השיבה: "ידענו שיש את הפעילויות האלה באופן מלא, אמרו לי שהולכים לעשות את הפעילויות יש רשימה של הפעילויות מי שאחראי על הפעילויות ידע בדיוק מה הולך שם ידענו שזה עוד פעם הפעילויות שאנחנו עושים בכל שנה". ובהמשך כשנשאלה אם אמור להיות פיקוח: "הניסוי היה על פי כללים מסוימים, ההדגמה עצמה אין לי מושג אם בכל פעילויות של הניסוי אם צריך להיות פיקוח על כל פעם שעושים את הניסוי הזה". לבסוף, כשנשאלה לעניין קיומם ההדגמה מזה 14 שנה השיבה: "כן מול קהל של ילדים מבתי הספר ותלמידים ומעולם לא הייתה בעיה." (ת/30). יובהר ויודגש כי לנוכח חוסר הבהירות העולה מדברים אלו אינני מייחס משקל רב לאמירות אלו של נאשמת 1 בהודעותיה בכדי לבסס את מודעותה לקיומם של אש וכוהל באוהל אורט.
1777. רביעית, מהודעותיה במשטרה של נאשמת 2, אשר הייתה אמונה מטעם מפ"ה על העברת המידע בנוגע לניסויים לנאשמת 1, עולה כי היא העבירה לנאשמת 1 את ת/31ב' (שזהה ל- ת/34ד' ו- ת/39ב'): "אני שלחתי את זה לכל מי שמעורב, זה מסמך שאני כתבתי ואני שלחתי אותו. נכתב על ידי בתאריך 18.3.14 ונשלח לרן ושרונה". כשנשאלה על כך שברשימת החומרים מופיע נר, כוהל, גפרורים וצמר גפן: "נכון הכל היה מאוד ברור לכולם. משרד המדע קיבל דרך שרונה [נאשמת 1] את רשימת הציוד, עלויות של הציוד ופעילויות בשביל לאשר את התקציב, אני העברתי לשרונה והיא העבירה למשרד המדע והמון עברו על המסמך הזה". כשנשאלה נאשמת 2 אם נאשמת 1 ידעה על ניסוי הסירה השיבה: "שרונה לא תפקדה להיכנס לתכנים של הניסויים אבל היא קיבלה את זה וקיבלה את רשימת הציוד" (ת/34 ש' 50-62).
1778. לנוכח הנתונים הברורים האמורים, לנוכח כישוריה הקוגניטיביים של נאשמת 1, ולאחר שדחיתי את הסבריה של נאשמת 1 בעניין זה כבלתי סבירים, בלתי משכנעים ובלתי מהימנים - אני סבור כי הוכח במידה מספקת שנאשמת 1 אכן ידעה בפועל ממש על שימוש באש ובכוהל באוהל אורט. ידיעה על ניסוי מדעי בשם "סירת הקיטור", אשר כולל המחשה לקהל תוך התנסות ממשית של איך פועלת ספינת קיטור, ואשר מדגים את הפעולה הפיזיקלית של היווצרות קיטור באמצעות כוהל וגפרורים, לצד ידיעה על שימוש באוהל ב-10 ליטרים של כוהל, ב-40 קופסאות גפרורים, בנרות ובצמר גפן – מחייבות מסקנה אודות ידיעה בפועל על קיומם של אש וכוהל באוהל.
1779. לחילופין אני סבור כי לכל הפחות, יש לקבוע שנאשמת 1 חשדה בפועל, סובייקטיבית, בכך שיעשה שימוש באש באוהל אורט ונמנעה מלברר חשד זה, ומכאן שיש לראותה כמי שהייתה מודעת בפועל לשימוש באש ובכוהל באוהל אורט על בסיס "עצימת עיניים".
1780. כזכור, לצורך הוכחת עצימת עיניים יש לבחון האם הוכח שהתעורר אצל הנאשם חשד סובייקטיבי בפועל שהוא נמנע מלבררו. בחינה זו נעשית באמצעות המבחן האובייקטיבי כמענה לשאלה "האם אדם אחר בנעליו של הנאשם היה חושד בקיום יסודות העבירה". כמו כן, טיב החשד הנדרש הינו "חשד ממשי" והיקף הבירור הנדרש כולל את בחינת רמת החשד
1781. --- סוף עמוד 289 ---
1782.
1783. הסובייקטיבי שנותרה בנאשם לאחר שביצע את הבירור, ואת בחינת חומרת העבירה בה עסקינן, הערך החברתי שבביצוע הפעולה והשאלה אילו פעולות ניתן להמשיך ולבצע כדי לברר טוב יותר את החשד, אם בכלל, כשבין השיקולים אף עשויים להיות יחסי גומלין. הכל תלוי נסיבות ועבירה. (פרשת דברה בפסקאות 5-6 לפסק דינו של השופט הנדל; פרשת אוהב ציון בפסקה 22 לפסק דינה של השופטת חיות והסקירה המובאת שם; פרשת אזולאי בפסקה 16 לפסק דינה של השופטת בייניש; פרשת מרגולין בפסקאות 45-47 לפסק דינו של השופט הנדל).
1784. ראשית, אין ספק שאדם אחר בנעלי נאשמת 1, שהיה יודע שהפעילות באוהל אורט כוללת ביצוע ניסויים מדעיים על ידי תלמידים קטינים; שעתידה להתבצע התנסות ממשית של פעילות בשם "איך פועלת ספינת קיטור", שמדגימה את העיקרון הפיזיקלי של קיטור באמצעות כוהל וגפרורים; ושבמסגרת רשימת הציוד לצורך הפעילות יש לרכוש 40 קופסאות גפרורים, 10 ליטר כוהל ו-10 חבילות צמר גפן - היה חושד שמא במסגרת הפעילות עתיד להיעשות שימוש באש ובחומר דליק מסוג כוהל. בנסיבות האמורות מדובר בחשד ממשי, ואף יותר מכך. מכאן שיש לראות את נאשמת 1 כמי שחשדה בכך סובייקטיבית.
1785. שנית, נאשמת 1 לא נקטה כל צעד של ממש כדי לברר חשד זה ולהזימו, אף שמדובר בחשד ממשי וברור, אף שהצעדים שנדרשו ממנה לצורך בירור החשד היו פשוטים וקלים ליישום, ואף שידעה היטב כי מדובר באירוע רב משתתפים, בו מציגים תלמידים קטינים ניסויים בפני קהל רחב, מזדמן ולא ידוע, הכולל קטינים.
1786. לאור כל האמור, הרי שיש לקבוע כי לכל הפחות יש לראות את נאשמת 1 כמי שעצמה את עיניה מפני האפשרות שיעשה שימוש באש ובחומרים לקיחים באוהל אורט, וכי יש לראות בעצימת עיניים זו כשקולה לידיעה בפועל שעתיד להיעשות שימוש באש ובחומרים לקיחים באוהל אורט.
1787. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם הייתי מקבל את טענות נאשמת 1 כי היא לא ראתה את הודעת הדוא"ל שעוסקת בתוכן הניסויים, וכי היא לא ידעה את תוכן רשימת הציוד שכן היא לא נתנה דעתה לתוכן הודעת הדוא"ל ולמפרט הציוד, אלא רק אישרה את התקציב לרכישת החומרים והציוד כלאחר יד (וכאמור אני דוחה טענות אלה מכל וכל), הרי שאינני מקבל את טענתה, הבלתי סבירה והבלתי הגיונית, לפיה למרות שהיא הסתובבה ביריד המדע במהלך כל היום, בעת בוצעו הפעילויות והניסויים, פעם אחר פעם במשך שעות, היא לא נכנסה בכלל לאוהל אורט ולא ראתה את ביצוע ניסוי הסירה ולו פעם אחת (פרוטוקול בעמ' 207 ש' 20-31 ובעמ' 208 ש' 1-2). אין חולק כי נאשמת 1 הסתובבה ביריד המדע במהלך כל היום, וכי התאונה התרחשה בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים. כמו כן, אין חולק כי ניסוי הסירה בוצע פעמים רבות לאורך היום על ידי התלמידים. בהתאם לכך, אין זה סביר שבכל העת הזו, נאשמת 1 לא נכנסה בכלל לאוהל אורט, וכי היא לא הבחינה בביצוע ניסוי מדעי עם אש גלויה וכוהל, וזאת במיוחד מכיוון שהאוהל בו נערך אוהל אורט לא היה גדול במיוחד וכי נערכו בו בסך הכל כ-8 ניסויים והדגמות.
1788. לאור האמור, אני קובע שיש לראות את נאשמת 1 כמי שידעה בפועל שבאוהל אורט עתיד להתקיים ניסוי מדעי הכולל שימוש באש ובכוהל על ידי תלמידים קטינים בפני קהל רחב, מזדמן, לא ידוע ורב גילאי, הכולל גם קטינים.
1789.
1790. --- סוף עמוד 290 ---
1791.
1792. נאשמת 1 גם ידעה כי יש להוציא רישיון עסק מעיריית תל-אביב-יפו טרם ביצוע יריד המדע, וכי יש צורך בקבלת אישורים מקדימים עבור כך מהמשטרה, מד"א וכיבוי אש (ת/29 בעמ' 1 ש' 14-28 ובעמ' 2 ש' 1-4). כמו כן, נאשמת 1 ידעה כי האחריות לקבלת רישיון העסק והתקשורת מול עיריית תל-אביב-יפו היא של אורט ככלל, ושלה בפרט (בעזרת הנאשם 6), וכי בעל העסק של יריד המדע הוא רשת אורט והיא הרשומה בבקשות ובתכניות שהוגשו לרשויות כמנהלת האירוע.
אינני מקבל את טענת נאשמת 1 בעדותה בבית המשפט כי מי שהורה למפיק להשיג רישיון עסק ולקבל את אישור הגורמים המאשרים היה משרד המדע (פרוטוקול בעמ' 188 ש' 13-19). מדובר בטענה מופרכת שאינה מתיישבת עם הראיות שהוצגו בפני, עם העדויות שנשמעו ואף עם עדותה של נאשמת 1 עצמה, אשר מכולן עולה כי הדרישה מנאשם 6 לקבלת רישיון עסק ואישור של כל הגורמים הנוספים הגיעה מרשת אורט, ומנאשמת 1 בפרט (ת/47ו'; ת/47ח').
1793. נאשמת 1 הייתה מודעת גם לסידורי האבטחה, העזרה הראשונה והבטיחות שנדרשו ביריד המדע, שכן היא ציינה בהודעתה הראשונה במשטרה כי היא זאת שהלכה לקרוא למאבטח שהיה מורשה עזרה ראשונה כדי שיטפל בילדים שנפגעו, וכי "יש לנו אישור מממד"א [טעות במקור, י.ג.] שאנחנו צריכים במתחם מגיש עזרה ראשונה ולא אמבולנס. ע"פ דרישת המשטרה וכל הגורמים הנוספים קיבלנו הוראה לשישה מאבטחים ומגיש עזרה ראשונה וזה מה שהיה, החובש הגיע מידית עם צאת האם והילדים מהאוהל." (ת/29 בעמ' 1 ש' 14-28 ובעמ' 2 ש' 1-4). כמו כן, בהודעות אחרות במשטרה הוסיפה "יש הרבה נהלי בטיחות, פעלנו על פי כל הנהלים לאישור רישיון זה אומר אישור עירייה מדא משטרה כבאות תכנית ביטחון ואבטחה, אישורי מהנדסים וכל ההוראות שקיבלנו בוצעו הכל פנינו לכל מי שמוסמך לטפל בזה ולפי ההנחיות שלהם פעלנו." (ת/30 ש' 17-20) וכן "במסגרת תפקידי בפרויקט זה, הייתי אחראית על הפן האדמיניסטרטיבי בלבד. פעלתי בהתאם לכל הכללים וההנחיות של כל הגופים המקצועיים: עיריית תל-אביב, משטרת ישראל, מד"א, מכבי אש ועל פי תכנית הבטיחות של 2 מהנדסי הבטיחות והאבטחה." (ת/31 ש' 32-34).
1794. בנוסף, כאמור, לאחר ביצוע הסיור לבדיקת מפגעי בטיחות עם קצין המשטרה וקבלת רישיון העסק, נאשם 6 העביר, לטענתו, לנאשמת 1 תדריך בו מסר לה את כל "התרחישים שאני אמור להדריך אותה בתור מנהלת האירוע, כאשר אני לא אהיה שם", לרבות מיקום מערכת הכריזה, החובש והתיק חובש, והשאיר אותה כמנהלת האירוע היחידה בשטח" (פרוטוקול בעמ' 537 ש' 17-22)
1795. נאשמת 1 העבירה לנאשם 6 מסמכי יח"צ שהוכנו על ידי משרד הפרסום גית"ם (משרד הפרסום של משרד המדע), שאינם כוללים פירוט מלא ומדויק של הפעילויות, התכנים, האביזרים והחומרים שהיו עתידים להתקיים במסגרת אוהל אורט (נ/2; ת/44א'; ת/47ד'; "מסמכי היח"צ"), וזאת לצורך שימוש בהם לשם הגשת הבקשה לרישיון עסק מהגורמים המאשרים ולצורך הכנת תכנית הבטיחות על ידי הנאשם 7. נאשמת 1 לא פעלה בעצמה (או באמצעות גורם פנימי מוסמך אחר באורט) על מנת לקבל פירוט מלא ומדויק של הפעילויות, התכנים, האביזרים והחומרים שהיו עתידים להתקיים במסגרת אוהל אורט. נאשמת 1 לא עדכנה את נאשם 6 כי המסמכים שהעבירה לו הם מסמכי יח"צ בלבד, שאינם כוללים פירוט מלא ומדויק כלל הפעילויות, התכנים והחומרים העתידים להתבצע באוהל אורט, ולא
1796. --- סוף עמוד 291 ---
1797.
1798. אמרה לו כי עליו לדאוג להשגת נתונים אלו בעצמו. נאשמת 1 לא העבירה לנאשם 6 את רשימת הציוד לאוהל אורט, הגם שזו הייתה בידה והיא יכולה הייתה להעבירה אליו בנקל [הציוד, כאמור, כולל 200 סירות קיטור, 40 קופסאות גפרורים, 10 ליטר כוהל ו-10 חבילות צמר גפן (נ/27)].
1799. נאשמת 1 אומנם טענה בהודעתה במשטרה ובעדותה בבית המשפט כי היא העבירה לנאשם 6 מסמכים רבים, אך היא לא הציגה מסמכים אלה במשטרה או בבית המשפט (פרוטוקול בעמ' 197 ש' 16-18 ובעמ' 213 ש' 28-31). היות ומסמכים אלה נמצאים לכאורה בשליטתה, וככל הידוע, אינם נגישים לאחרים, הרי שלצורך ביסוס טענה זו היה עליה להמציא את המסמכים למשטרה או לכל הפחות לבית המשפט. משלא עשתה כן, אני מתקשה לקבל את טענתה כי אכן עברו מסמכים מהותיים נוספים ביניהם. יתרה מכך, נראה כי אם אכן היו עוברים בין הצדדים מסמכים רבים כנטען, עניין קיומן של פעילויות הכוללות ניסויים במסגרת אוהל אורט, ביצועם על ידי תלמידים קטינים ובפני קהל קטינים, והשימוש באש גלויה, בכוהל ובגפרורים, היו וודאי עולים באופן מסוים. העובדה כי קבעתי שנאשם 6 לא ידע על השימוש באש ובכוהל באוהל אורט (כפי שיפורט להלן בהרחבה) מלמדת כשלעצמה כי הלכה למעשה לא הועברו מסמכים רבים בין נאשמת 1 לנאשם 6, לרבות מסמכים מהותיים העוסקים בתכנים, בפעילויות ובחומרים שהיו עתידים להיות מוצגים באוהל אורט, וזאת מעבר לאמור לעיל.
1800. בעת קרות התאונה נאשמת 1 לא הייתה באוהל ולא ראתה מה קרה. היא הגיעה לאוהל לאחר ששמעה צעקות (ת/29 ש' 9-12).
קביעות עובדתיות כלליות נוספות בעניינה של נאשמת 1
1801. לאחר שבחנתי את העדויות והראיות שהובאו בפני, ולאור הדין והפסיקה המפורטים לעיל, מצאתי כי בשל ניסיונה ותפקידיה בעבר של נאשמת 1 (בין היתר היותה מורה), בשל השכלתה, בשל הכשרתה, בשל תפקידה במוסד חינוכי (רשת אורט), בשל ביצוע יריד המדע על ידי המוסד החינוכי ותפקידה המרכזי של נאשמת 1 במסגרת אירוע זה מטעם המוסד החינוכי, ובשל החלטת המוסד החינוכי, והנאשמת 1 מטעמו, לקיים הדגמה של ניסויים על ידי תלמידי המוסד באוהל אורט ביריד המדע - יש לראות בנאשמת 1 כאשת חינוך ביחס לאוהל אורט, ולכל הפחות יש לקבוע כי נתונים אלה מבססים ומחזקים את יחסי ה'רעות' בינה לבין התלמידים המציגים מטעם אורט באוהל אורט, אשר החילו עליה בהכרח חובות זהירות ואחריות כלפיהם וכלפי כל מי שעלול להיפגע ממעשיהם.