1802. אף שהדברים נאמרו בהרחבה לעיל, בשל ריחוקה היחסי של נאשמת 1 מתחום ההוראה, מצאתי לנכון לפרט את הסיבות בעניינה.
1803. ראשית, אוהל אורט הוא פרי תכנונה, ארגונה והפקתה של רשת אורט, שאין חולק כי היא מוסד חינוכי. בהתאם לכך, כל המבוצע ומנוהל תחת מסגרת זו בהשתתפות תלמידים - בין אם נערך פיזית במסגרת תחומי הרשת, קרי בבתי הספר, ובין אם נערך בשטח ציבורי - חוסה תחת העקרונות והנהלים החינוכיים המנחים את רשת אורט כמסגרת חינוכית, לרבות נהלי, הוראות והנחיות משרד החינוך, כגון אלו המעוגנים בחוזרי מנכ"ל משרד החינוך. בהקשר זה אינני מקבל את טענת נאשמת 1 כי אירוע יריד המדע ואוהל אורט "אינו שייך למוסד חינוכי ספציפי אלא שיתוף פעולה בין שני גופים..." (ת/31 ש' 7). תכנון, ארגון, ניהול
1804. --- סוף עמוד 292 ---
1805.
1806. והפקה של אירוע על ידי מוסד חינוכי במסגרת חינוכית, הכולל נושאים חינוכיים, ובהשתתפות תלמידי המוסד, מורי המוסד, והנהלת המוסד, הוא בהכרח אירוע חינוכי, וזאת בין אם המוסד החינוכי מבצע את האירוע לבדו, באמצעות אחר או בשיתוף פעולה עם גורם אחר (פרוטוקול בעמ' 24-25). לפיכך, אוהל אורט והפעילות בו הם אירוע ופעילות שבוצעו על ידי מוסד חינוכי.
1807. שנית, תפקידה של נאשמת 1 כמנהלת אירוע הנערך על ידי מוסד חינוכי בהשתתפות תלמידי המוסד ואחריותה לתיאום בין כל הגורמים המעורבים באוהל אורט ויריד המדע, קרי זיקתה לתחומי התכנון, הארגון, ההפקה, הניהול והקיום של אירוע המקוים על ידי מוסד חינוכי, מחייבים אותה לדאוג כי המוסד החינוכי יעמוד בכל החובות המוטלות עליו, לרבות החובות המוטלות עליו מכוח הגופים החינוכיים להם הוא כפוף, קרי משרד החינוך, ועל כן חובות אלה מוטלות לביצוע גם על הנאשמת 1.
1808. שלישית, כאמור, חובת הזהירות המוגברת החלה על מורה כלפי תלמידים נובעת הן מכך שקטינים טרם פיתחו מנגנונים שבגירים פיתחו (כגון שיקול דעת, בקרה והגנה), הן מאופיים המוכר של קטינים כבעלי שובבות, סקרנות, פזיזות, אי הערכת סיכונים כנדרש וכיוצא בזה, והן מעצם היותם של קטינים קטנים וחלשים יותר ביחס לבגירים ועל כן חשופים יותר לפגיעות (פרשת בוחבוט; פרשת גודר; פרשת לחם). נאשמת 1 ציינה בעצמה כי היא הייתה אחראית "על היציאה של התלמידים להפסקות, היה צריך ללוות אותם מעבר לכביש..." (פרוטוקול בעמ' 207 ש' 30-31), כלומר היא ידעה כי יש להקפיד על בטיחותם של התלמידים הקטינים הלוקחים חלק באירוע, ושמירת בטיחותם הייתה באחריותה. בהתאם לכך, חובות הזהירות של השגחה ופיקוח על תלמידים מוטלות גם על נאשמת 1, הן משום שפעלה מטעם מוסד חינוכי באירוע בהשתתפות קטינים מהמוסד, והן משום שלקחה אותם על עצמה.
1809. רביעית, היותה של נאשמת 1 מורה בעברה, מלמד כשלעצמו על זיקתה של נאשמת 1 לתחום החינוך, ומעיד שהיא ידעה, או הייתה צריכה לדעת, על החשיבות הרבה שבשמירה על בטיחותם של הקטינים הנמצאים בתחום אחריותה וחובות הזהירות הנובעות מכך, המעוגנת גם, ובעיקר, בהוראות ובהנחיות משרד החינוך.
1810. חמישית, כאמור, נאשמת 1 ידעה כי יש צורך בתיאום יציאתם של התלמידים המדגימים מביה"ס בהתאם לנוהל משרד החינוך, והיא אף הכירה את נוהל משרד החינוך העוסק ביציאת תלמידים מבית הספר (נ/29). ידיעה זו מלמדת על מודעותה לרלוונטיות של חוזרי מנכ"ל לבטיחות התלמידים בכלל ובפרט באירוע דנן, ועל הבנתה כי היא חייבת לפעול על פיהם. מכאן שגם הייתה חייבת לבדוק מה הן כל החובות שקבע משרד החינוך שחלות ביחס לאירוע ולדאוג לקיומן.
1811. בהתאם לאמור, הרי שיש להחיל על נאשמת 1 את חובות הזהירות שיובאו להלן.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 1 בענייננו
חובת הזהירות העצמאית שבסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין
1812. נזכיר כי סעיף 338(א)(3) לחוק העונשין מקים חובת זהירות כללית ועצמאית לגבי כל אדם המחזיק באש או בחומר לקיח, לפיה חובה עליו לנקוט באמצעי זהירות מפני סכנה
1813. --- סוף עמוד 293 ---
1814.
1815. מסתברת הכרוכה באש או בחומר הלקיח, וזאת כדי למנוע מעשה או מחדל בדרך נמהרת או רשלנית שיש בהם כדי לסכן חיי כל אדם או לגרום לו לחבלה.
1816. עוד נזכיר כי קבעתי שהפרשנות הנכונה שיש לתת למושג "בהחזקתו" המופיע בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין הוא החזקה מודעת של האש או החומרים הלקיחים וכי יש לראות בה תנאי מקדים ונפרד לבחינת יתר רכיבי עבירת הרשלנות בסעיף 338(א)(3) לחוק העונשין.
1817. בעניינה של נאשמת 1 קבעתי לעיל כי היא ידעה בפועל, או שלכל הפחות יש לראותה מוחזקת כמי שידעה בפועל שכן היא עצמה את עיניה לנוכח חשדה בפועל שלא בורר, כי באוהל אורט עתיד להיעשות שימוש באש ובכוהל, במסגרת הצגת ניסויים על ידי קטינים תלמידי רשת אורט בפני קהל רחב, לא ידוע ורב גילאי, לרבות קטינים.
1818. בנוסף, בשל תפקידה המרכזי של נאשמת 1 באירוע כמנהלת יריד המדע וכמפיקה העליונה שלו, תפקיד הכולל גם אחריות מהותית לגבי בטיחות האירוע כולו, לרבות תכניו והחומרים שישמשו בו; בהיותה אחראית על תקציב האירוע שבאמצעותו נרכשו הציוד והחומרים לאירוע; ובהיותה המפקחת על פעולות המפיק המקצועי של האירוע, ששכר את שירותיו של מהנדס הבטיחות באירוע, כששניהם אחראים, בין היתר, על בחינה בטיחותית של כל התכנים והחומרים באירוע – ניתן לקבוע כי לנאשמת 1 הייתה יכולת לקבוע ולהחליט באשר לתכנים ולפעילויות שיוצגו באוהל אורט ובאשר לחומרים שישמשו בהם, לרבות באשר לאש ולכוהל, או לכל הפחות שהאש והכוהל היו בשליטת אחרים השותפים עמה לניהול האירוע, בידיעתה ובהסכמתה. לפיכך ניתן לקבוע כי לנאשמת 1 הייתה גם שליטה על האש והכוהל באוהל אורט.
1819. משכך, לנוכח מודעתה של נאשמת 1 לשימוש באש ובכוהל באוהל אורט ולנוכח שליטתה באש ובכוהל – אני קובע כי הנאשמת 1 החזיקה באש ובכוהל באוהל המדע.
1820. על כן, עצם החזקתה של נאשמת 1 באש ובכוהל (שהוא חומר לקיח), חייבה אותה לנקוט באמצעי זהירות מפני כל סכנה מסתברת הכרוכה באש או בכוהל שבהחזקתה. כלומר, ההחזקה באש ובכוהל חייבה את נאשמת 1 להפעיל שיקול דעת בטיחותי יסודי, אקטיבי ופוזיטיבי בנוגע לאש ולכוהל; לקיים שיח בטיחותי בנוגע לאש ולכוהל עם כל הגורמים הלוקחים חלק בארגון, תכנון, ניהול והפקת אוהל אורט, ובמיוחד עם הגורמים האמונים על בטיחות האירוע מעצם תפקידם (קרי נאשם 6, המפיק, ונאשם 7, מהנדס הבטיחות) ועם הגורמים האמונים על התכנים המדעיים שהוצגו באוהל אורט (קרי הנאשמים 2 ו-4); לרכז ולדאוג לבחינה בטיחותית של התכנים, הפעילויות והחומרים בהם נעשה שימוש, לרבות ובעיקר ביחס לאש ולכוהל; ולוודא שננקטים אמצעי זהירות מספקים מפני סכנה מסתברת הכרוכה באש ובכוהל, וזאת במיוחד לנוכח השתתפות קטינים ביריד המדע, הן כמדגימים והן כקהל (על מאפייניהם המיוחדים), ולאור כך שהקהל שלקח חלק ביריד היה קהל רחב, לא ידוע, מזדמן ורב גילאי, ובשים לב לכך שמדובר באירוע מיתוגי מבחינת אורט, שלא חייב את הצגת ניסוי הסירה דווקא כדי להשיג את מטרות האירוע באופן הולם, וכי אירוע מסוג זה נערך על ידי אורט, ועל ידי נאשמת 1 בפרט, בישראל לראשונה.
1821. במסגרת אמצעי הזהירות האמורים שהיה על נאשמת 1 לנקוט, היה עליה גם לוודא את התאמת הסביבה לתוכן בהתאם לגורמי הסיכון הייחודיים הנובעים משימוש באש ובחומר לקיח ביריד בפני קהל רחב, לא ידוע, מזדמן ורב גילאי, הכולל קטינים, בידי קטינים, המבצעים אותו מספר רב מאוד של פעמים באותו יום, ללא השגחה או פיקוח צמודים של
1822. --- סוף עמוד 294 ---
1823.
1824. מורה מקצועי או של מבוגר אחר, מאפיינים שהיו שונים מהותית מהשימוש הקודם שנעשה באש ובחומר הלקיח במסגרת פרויקט המד"צים, באופן שחייב בחינה מחודשת של בטיחות הניסוי בתנאים החדשים ואסר על הסתמכות עיוורת על ניסיון קודם בלתי רלוונטי (כדוגמת פרויקט המד"צים), ואשר הפכו את הסכנה לפגיעה בקהל או בתלמידים המדגימים מהאש ומהכוהל למסתברת הרבה יותר.
חובות הזהירות המוטלות על נאשמת 1 בשל תפקידה ואחריותה באירוע ציבורי המקוים על ידי מוסד חינוכי בהשתתפות תלמידיו, המציגים בו ניסויים מדעיים
1825. כאמור לעיל בחלק המבוא, בפסיקה נקבעו זה מכבר חובות זהירות המוטלות על מורה ועל כל מי שבמסגרת תפקידו אחראי על היבט כלשהו הנוגע לתלמידים ביחס לתלמידים שבפיקוח המוסד החינוכי ובעת שהם בפיקוחו. חובות הזהירות משתרעות על הגנה על התלמיד מפני פגיעת גורם חיצוני אחר (חי או דומם), על הגנה על הזולת ועל הציבור מפני פגיעת התלמיד בהם, ועל הגנה על התלמיד מפני פגיעה בעצמו. החובות חלות הן במתחם בית הספר והן מחוצה לו, בשעות בהן נתונים התלמידים תחת פיקוחו של המוסד החינוכי (פרשת בוחבוט; פרשת אלגביש; פרשת גודר; פרשת מרצלי; פרשת לחם). בענייננו אף יש מקום להחיל חובות זהירות מוגברות של השגחה ופיקוח כלפי התלמידים, וזאת לאור המאפיינים והנסיבות הייחודיים של אוהל אורט ויריד המדע כפי שפורטו (פרשת גודר; פרשת אלגביש; פרשת מרצלי; פרשת לחם).
1826. בנוסף, קבעתי בחלק המבוא שההלכה שנקבעה בפרשת מרצלי - לפיה חובת הזהירות הכללית האמורה כוללת בתוכה גם חובת משנה לנקוט באמצעים סבירים למניעת הנזק הצפוי מבעוד מועד, אשר מתגברת ככל שנקיטת האמצעים היא קלה ופשוטה יותר – יפה גם לענייננו, מאחר שמחומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני עולה, ללא ספק, שבענייננו מניעת הנזק אכן הייתה קלה ופשוטה יחסית, ואף לא דרשה הקצאת משאבים רבים או יקרים לצורך כך.
1827. זאת ועוד, כאמור לעיל, ככלל הוראות והנחיות משרד החינוך - לרבות חוזרי מנכ"ל, הנחיות מקצועיות, ומדיניות הגורמים הממונים במשרד החינוך - חלים על מוסד חינוכי ועל גורמים המשתייכים אליו ופועלים מטעמו, והן מהוות לעולם את דרישת המינימום מהם (פרשת בוחבוט). כמו כן, הוראות והנחיות אלה עשויות לחול באופן ישיר, או להוות השראה לסטנדרט הזהירות הנדרש מגורמי פדגוגיה ולגורמים הפועלים מטעם מוסד חינוכי מכוח ה"שכל הישר" של המדיניות השיפוטית, שנובע מעיקרון קדושת החיים ומקיומם של גורמי סיכון מובנים.
1828. אם כן, הפסיקה המנחה; הוראות ונהלי משרד החינוך (לרבות חוזרי מנכ"ל, הנחיות מקצועיות, ומדיניות הגורמים הממונים במשרד החינוך); תפקידה של נאשמת 1 באורט ומחוץ לאורט, השכלתה, הכשרתה, ניסיונה וידיעותיה (כפי שפורטו לעיל); גורמי הסיכון האמורים הנובעים ממאפייני ניסוי הסירה (אש וכוהל), ממאפייני התלמידים המבצעים, מהמאפיינים הייחודיים של אירועים ציבוריים רבי משתתפים המבוצעים על ידי מוסד חינוכי ככלל, וממאפייני אוהל אורט ויריד המדע בפרט; כמו גם ה"שכל הישר" של המדיניות השיפוטית ועיקרון קדושת החיים – הטילו על נאשמת 1 חובות זהירות להגן על
1829. --- סוף עמוד 295 ---
1830.
1831. התלמידים הקטינים שלקחו חלק בהדגמות הפעילויות והניסויים מטעם אורט, ובפרט אלה שביצעו את ניסוי הסירה באש ובכוהל, מפני פגיעת גורם חיצוני אחר בהם ומפני פגיעתם בעצמם, ולהגן על אחרים מפני פגיעת התלמידים בהם, והכל בזמן בו התלמידים היו נתונים תחת פיקוחם של גורמי אורט; להשגיח ולפקח עליהם; ולנקוט באמצעים סבירים למניעת הנזק הצפוי מבעוד מועד (חובה אשר מתגברת ככל שנקיטת האמצעים היא קלה ופשוטה יותר).
1832. בהתאם לכך, היה על נאשמת 1 להפעיל שיקול דעת בטיחותי מוגבר, לקיים שיח בטיחותי מוגבר לגבי גורמי הסיכון האפשריים לתלמידים במהלך יריד המדע ואוהל אורט עם כל הגורמים הלוקחים חלק בארגון, תכנון, ניהול והפקת אוהל אורט, ובמיוחד הגורמים האמונים על בטיחות האירוע מעצם תפקידם (קרי נאשמים 6 ו-7) והגורמים האמונים על הצד הפדגוגי (קרי נאשמים 2, 3 ו-4); לבצע תהליך של מחשבה מוקדמת וזיהוי הסיכונים האפשריים באירוע, וכן תכנון והתאמה של האירוע לסיכונים אלה; לוודא את התאמת הסביבה למדגימים ולתכונותיהם; ללמוד ולהכיר את ההוראות והנהלים של משרד החינוך הרלוונטיים לענייננו; לוודא שמתקיימים שיח והתייעצות עם הגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך לגבי ההחלטה לבצע את ניסוי הכולל שימוש באש ובכוהל באירוע בעל מאפייני אוהל אורט ויריד המדע; ללמוד בעצמה את הסיכונים האפשריים בניסויים המבוצעים; לבצע בדיקה יסודית, בעצמה או באמצעות אחר, למול כללי ונהלי משרד החינוך שניתן לקיים את הפעילויות והניסויים בנסיבות ובתנאים של אוהל אורט ויריד המדע; ולבדוק באופן אקטיבי ופוזיטיבי עם נאשמים 2, 3 ו-4 שבהם בדקו מה הן דרישות נהלי והוראות גורמי משרד החינוך באירועים בנסיבות והמאפייני אוהל אורט ויריד המדע, ולדרוש לקבל הנחיות ברורות כיצד יש להתאים את הסביבה לדרישות אלה.
1833. בנוסף, נאשמת 1 הייתה חייבת גם להפיץ מידע והסברה בדרכים שונות בנושאי בטיחות ובכללי זהירות בין כלל הגורמים העוסקים בניסויים - מורים, מבוגרים ותלמידים, לרבות העוסקים בהכנות מבלי שיהיו באירוע עצמו, לפני ובזמן האירוע; לוודא שהניסויים באש ובכוהל מבוצעים רק בפיקוח צמוד של מורה מקצועי המכיר את הניסוי ובקיא בכל הסיכונים הכרוכים בניסוי ובכללי הזהירות; לוודא שנבחנו כל הסיכונים הטמונים באש ובכוהל כשלעצמם, והנובעים משילוב בניסוי; לוודא כי יש אמצעי מיגון, נטרול, כיבוי ועזרה ראשונה מתאימים וזמינים, וכי קיים גורם מפקח בסביבה באופן תמידי שיודע לנקוט באמצעים הנדרשים; להקפיד על שמירת מרחק סביר בין מקום ביצוע הניסוי ומקור האש לבין הצופים בו, ובמיוחד כאשר מדובר בצופים קטינים. במקרה של חשש (של תנועת גופים, התפוצצות, התזת ניצוצות או טיפות) יש להגן על המבצע ועל הצופים באמצעות שני מסכים שקופים גדולים מחומר פלסטי, עמיד בפני ניפוץ.
1834. כמו כן, באופן ספציפי לאור קביעתי לעיל בדבר ידיעתה, או חובת ידיעתה, על חוזר מנכ"ל – הביטחון בפעילות חוץ בית ספרית, נאשמת 1 הייתה חייבת לבצע היערכות הולמת טרם קיום יריד המדע ואוהל אורט; לבצע תכנון אחראי ושקול של האירוע; לוודא שהפעילויות המבוצעות במסגרת אוהל אורט הותאמו למאפייני התלמידים המדגימים; לוודא שטרם הבחירה בפעילויות בעלות דרגת סיכון גבוהה, כדוגמת ניסוי הסירה, הכולל שימוש באש ובכוהל, נבחן האם הן מתאימות ונחוצות (לאור מטרות הפעילות, ובעניננו – מטרה
1835. --- סוף עמוד 296 ---