--- סוף עמוד 319 ---
קביעות עובדתיות ספציפיות לנאשם 5
יריד ניו יורק
1972. לנאשם 5, ולחג"ם בכלל, לא היה כל ניסיון, ידע, מומחיות או הכשרה קודמים בהוצאת פעילות כגון יריד ניו יורק, על מאפייניו הייחודיים, לפועל קודם להוצאתו (פרוטוקול בעמ' 476 ש' 17-19).
1973. נאשם 5 ידע שיריד ניו יורק נועד למטרות שיווקיות-מיתוגיות, ואף העביר שיעור בנושא יחסי ציבור לתלמידים המדגימים במסגרת הכשרת ניו יורק ביום 29.04.13. מהראיות ניתן ללמוד כי מועד הכשרה זה היה שונה מהמועד בו העבירה נאשמת 3 את ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה, שהתקיימה ביום 11.04.13 (ת/34א'; פרוטוקול בעמ' 475 ש' 10-14, בעמ' 482 ש' 12-13 ובעמ' 629-630).
1974. הקשרים עם הקונסול והמפיק המקומי התנהלו באמצעותו ובאמצעות חג"ם (נ/47; פרוטוקול בעמ' 628 ש' 7-32).
1975. בסיכומיה טענה המאשימה כי נאשם 5 ידע אודות ניסוי הסירה ו"פוטנציאל הסיכון" טרם יריד ניו יורק, שכן הוא השתתף בהכשרת ניו יורק, ומאחר שלטענתה עריכת כלל הקשרים של רשת אורט עם הקונסול בניו יורק והמפיק המקומי בניו יורק באמצעות חג"ם מלמדת כי "...ובהכרח, חובתם לעמוד בתנאי רישיון, בין היתר בהעברת ובבחינת התכנים למפיק ולאישור הקונסוליה הייתה באמצעותם – בין אם בשיחות המתועדות בנ/47 ובין אם בשאר השיחות שכאמור נעשו באמצעותם – כמו גם הברור שנדרש בעקבות עמדת רוטשילד לפיו "אש גלויה באוהל לא תעבור בטיחותית", ובקשת הנאשמת 2 לברר אם יש איסורים נוספים ובקשת מירב אלקין לברר האם יש חומרים נוספים האסור על פי הרישיון, כולם סוגיות שבהכרח בוררו באמצעות חג"מ, הנאשמים 1 ו- 5 !" [ההדגשה במקור, י.ג.] (סיכומי המאשימה בעמ' 135 ובעמ' 142). אינני מקבל טענה זו.
1976. בחינת הראיות והעדויות מלמדת כי המאשימה לא הוכיחה שנאשם 5 ידע שעתידה להתקיים ביריד ניו יורק פעילות מסוג ניסוי הסירה (או פעילות בשם "סירת קיטור" תחת חוג "משחקים") או פעילות הכוללת שימוש באש ו/או כוהל, או שנאשם 5 נחשף לכל הפעילויות שהיו עתידות להתבצע ביריד ניו יורק, לרבות לניסוי הסירה, או שנחשף להתכתבות ניו יורק, לתובנות שעלו ממנה או לנורות האזהרה הבטיחותיות שעלו ממנה, לא באופן ישיר ולא באופו עקיף.
1977. כך, בניגוד לעמדת המאשימה, מהראיות שהוצגו בפני עולה כי הכשרת ניו יורק השתרעה על פני מספר ימים, וכי היום שבו נכח נאשם 5 בהכשרת ניו יורק היה שונה מהיום שבו העבירה נאשמת 3 את ההכשרה לביצוע ניסוי הסירה במסדרת הכשרת ניו יורק (ת/34א'; נ/47; פרוטוקול בעמ' 628-629).
1978. כמו כן, לא מצאת שהוכח כי העובדה, עליה אין חולק, שהקשרים בין רשת אורט לבין הקונסוליה והמפיק המקומי בניו יורק התקיימו באמצעות נאשמים 1 ו-5 מלמדת בהכרח כי הרישיון לביצוע יריד ניו יורק היה באחריות נאשם 5 או כי הוא הטיל עליו חובות. בהקשר זה, לא הוגשו בפני עדויות או ראיות בנודע לשאלות איזה רישיון נדרש לצורך יריד ניו יורק ומה נכלל בדרישותיו, באחריות מי היה להוציא אותו ואילו פעולות ביצע לצורך כך.
1979.
1980. --- סוף עמוד 320 ---
1981.
1982. לעניין הכרת נאשם 5 את האמור בהתכתבות ניו יורק, הרי שלא הוכח במידה הנדרשת בפלילים שהתכתבות ניו יורק או השאלות הבטיחותיות שעלו ממנה ושנותרו ללא מענה הובאו לידיעתו. בניגוד לטענת המאשימה, מפגש ההכנה עם התלמידים שהתקיים לכאורה בהשתתפות נאשמים 1, 2, 4, ו-5 ביום 13.03.13 לא התקיים למחרת התכתבות ניו יורק, שהתקיימה ביום 12.04.13 (סיכומי המאשימה בעמ' 142 סעיף 23; נ/47)). מכל מקום, גם אם הייתה סמיכות זמנים כטענת המאשימה, אין די בה כדי לבסס במידה הנדרשת את המסקנה כי נאשם 5 נחשף לתוכן התכתבות ניו יורק או להשגותיו של מר יואל רוטישלד. יוזכר ויודגש כי אין כל ראיה ישירה וברורה לביסוס טענה זה, כי אין חולק שנאשמים 3 ו-5 לא לקחו כל חלק בהתכתבות ניו יורק, וכי נאשמים 3 ו-5 הכחישו באופן גורף כי היו מודעים או שותפים לתוכנה. גם נאשמים 2 ו-4 וגורמים רלוונטיים אחרים (כגון מר יואל רוטשילד) לא טענו זאת, לא בעדותם ולא בהודעותיהם במשטרה.
1983. אם כן, סבורני כי יש מקום לקבוע שלא הוכח ברמה הנדרשת בפלילים שנאשם 5 ידע בפועל, או חשד ועצם את עיניו, כי עתידה להתקיים ביריד ניו יורק פעילות מסוג ניסוי הסירה או פעילות אחרת הכוללת שימוש באש ובכוהל, וכן לא הוכח כי הוא נחשף, באופן ישיר או עקיף, לתכתובת ניו יורק, לתובנות ניו יורק או לנורות האזהרה הבטיחותיות שעלו בעקבותיהן
.
פרויקט הקניונים, יריד המדע ואוהל אורט
1984. כאמור, אף שחג"ם, ונאשם 5 כמנהלה, אחראים על קיום, תיאום והוצאה לפועל של פרויקטים ואירועים ברשת אורט, לא היה להם כל ניסיון, ידע, מומחיות או הכשרה קודמים בהוצאה לפועל של פעילות כגון יריד המדע ואוהל אורט בישראל, קודם להוצאתם. הניסיון הדומה היחיד היה הניסיון מיריד ניו יורק, אשר היה שונה מיריד המדע בפרטיו (בין היתר, יריד המדע היה אירוע גדול יותר ומורכב יותר, שבמסגרתו לקחו מספר גורמים שונים) ובטיב והיקף המעורבות והאחריות של חג"ם, וכן הוא נערך בניו יורק, בהתאם לחוקים ולכללים המחייבים שם ובליווי מפיק וקצין בטיחות מקומיים, ולא בישראל, בהתאם לחוקים ולכללים המחייבים כאן. למרות האמור, אורט התחייבה והצהירה, באמצעות נציגתה, נאשמת 1, בהסכם יריד המדע, כי היא בעלת הידע והניסיון הדרושים לצורך ביצוע הפרויקט ברמה גבוהה, כי היא מסוגלת ומסכימה לבצע עבור משרד המדע את הפרויקט באופן, במועדים ובתנאים שפורטו בהסכם, וכי היא מתחייבת לציית ולמלא אחר כל הוראות הביטחון והבטיחות בקשר לפעילויותיה (פרוטוקול בעמ' 470 ש' 25-32, בעמ' 476 ש' 2-6 וש' 17-19, בעמ' 480 ש' 21-32 ובעמ' 513 ש' 24-29; ת/31ד').
1985. מעדותו של נאשם 5 ומהתנהלותו בפועל עולה כי לצורך יריד המדע הוא הסתמך על הנעשה ביריד ניו יורק, לרבות על חלק מתהליכי ההכנה, הארגון והתכנון שלו. כך, בעדותו בפני טען נאשם 5 כי לא היה צורך בקיום פגישה עם גורמים במפ"ה קודם ליריד המדע כדי להחליט על חלוקת האחריות ביניהם, שכן "לקראת האירוע בניו יורק, התקיימו ישיבות טלפוניות רבות שכללו את אנשי מפ"ה. הפעילות בניו יורק בוצעה בצוות מלא של אנשי מפ"ה. האירוע בת"א בוצע לאחר האירוע בניו יורק, מאחר ובוצעו כל התיאומים והשיחות הקשורות לפעילות הספציפית. הפעילות ברבין הייתה חיקוי מדויק של מה שנעשה ברבין [צריך להיות ניו יורק, י.ג.], ולכן לא היה
1986. --- סוף עמוד 321 ---
1987.
1988. צורך לקראת האירוע בכיכר רבין לקיים ישיבות מיוחדות נוספות שקשורות להגדרת התפקידים והאחריות של צוות מפ"ה." (פרוטוקול בעמ' 493 ש' 21-28). מדובר בתפיסה שאין בידי לקבלה.
1989. ראשית, כאמור, לא יכול להיות חולק כי אוהל אורט אינו "חיקוי מדויק" של יריד ניו יורק, והם נבדלים האחד מהשני במובנים רבים ומהותיים (לרבות היקף אירוע שונה, שת"פ עם גורמים שונים, חוקים ונהלים מחייבים שונים, מעורבות ואחריות של גורמים שונים מטעם אורט, מפיק שונה, קצין/מהנדס בטיחות שונה ועוד).
1990. שנית, גם אם הייתי מקבל את הטענה כי מדובר ב"חיקוי מדויק" של יריד ניו יורק (ולא כך הוא), הרי שעדיין נדרש מגורמי הייזום, התכנון, הארגון, ההפקה והניהול של אירוע לערוך ישיבות מקדימות בטרם כל אירוע, לנוכח הנסיבות והנתונים הייחודיים לכל אירוע באשר הוא אירוע גדול ומורכב אחר, וזאת כדי לוודא שכלל הגורמים מודעים לתפקידם באירוע החדש, לתחומי אחריותם ולדרישות מהם, וכדי לוודא שדברים "לא יפלו בין הכיסאות". חובות אלה מקבלות משנה תוקף לאור חוסר ניסיונם של אורט בכלל, וחג"ם ונאשם 5 בפרט, בתכנון, ארגון וניהול אירועים כדוגמת אוהל אורט ויריד ניו יורק.
1991. שלישית, היעדר מינויו של "מנהל-על" אחד לאירוע, שאחראי על כל התכנון, הארגון, הניהול וההפקה ועל כלל נושאי הבטיחות, חייב את הנאשמים, ובכללם את נאשם 5 כראש חג"ם וכממונה על נאשמת 1, לקחת חלק בישיבות ובפגישות העוסקות בחלוקת התפקידים והאחריות ביניהם, ולקבוע "גבולות גזרה" ברורים ומוגדרים של אחריות ותפקידים בין האחראים השונים, ובפרט בתחומי הבטיחות והקשור אליהם.
1992. נאשם 5 ידע כי התלמידים המדגימים מגיעים מבתי ספר שונים, כי יש צורך בתיאום יציאתם מביה"ס בהתאם לנוהל משרד החינוך, והוא אף הכיר, או היה צריך להכיר, את נוהל משרד החינוך העוסק ביציאת תלמידים מבית הספר, שכן מהראיות שהוצגו בפני עולה כי באמצע מרץ 2014 הוא פנה בהודעת דוא"ל למנהלי בתי הספר הרלוונטיים, וביקש מהם לטפל "בנושא תיאום יציאה מביה"ס על פי נוהל משרד החינוך" [הדגשה במקור, י.ג.]. נאשם 5 אף הורה להם כי עליהם להעביר אליו העתק מהאישור על ביצוע הנדרש עד יומיים קודם ליריד המדע. כמו כן, נאשם 5 כותב על ידי נאשמת 1 בהתכתבות מאוחרת יותר עם אחת המשיבות להודעת הדוא"ל בנוגע לבתי הספר שמשתתפים בהדגמות, שם הסבירה נאשמת 1 כי האישור המבוקש הוא רק עבור התלמידים המדגימים במסגרת פרויקט הקניונים ואוהל אורט, ולא עבור התלמידים שיגיעו כקהל (נ/29).
1993. בעדותו טען נאשם 5 כי אף ששלח את הודעת הדוא"ל האמורה, אין זה אומר שהנושא באחריותו וכי הוא התבקש לשלוח את ההודעה על ידי מישהו שהוא אינו זוכר את שמו או מדוע הוא ביקש דווקא ממנו. כמו כן הוסיף שהאחריות להשגת האישורים היא של מנהלי בית הספר וכי הודעת הדוא"ל נועדה לתזכר אותם על כך בלבד. כשנשאל האם הוא יודע איזה אישור היה עליו לקבל ענה שלא, שהוא לא בדק את נוהלי חוזרי מנכ"ל בנושא, ושהוא לא מכיר את הנהלים שכן "...זה נוהל שקשור לפיקוח התלמידים, מעולם חג"ם לא טיפלה בפיקוח התלמידים.", כי "...כל הניהול, ההדרכה, הבחירה, הפיקוח על בטחונם, פעולתם והפעלתם של התלמידים הייתה על ידי צוות מפ"ה ואף אחד מכל העדים לא חולק על כך." וכי "אני יודע שצריך לשמור תמיד על ביטחונם של התלמידים. איך מבוצע תהליך שמירה על ביטחונם של התלמידים, כל הפעולות הנדרשות על שמירה וביטחונם של התלמידים אלה דברים שידועים למי שמנהל
1994. --- סוף עמוד 322 ---
1995.
1996. תלמידים.". בנוסף טען כי משמעות קבלת האישור היא "טכנית בלבד". בכל הנוגע לקבלת האישורים האמורים, ענה כי אינו זוכר איך ניהל את קבלת האישורים והאם הם הועברו אליו (פרוטוקול בעמ' 492-496).
1997. מצאתי את דבריו של נאשם 5 בעניין זה כמתחמקים ולא משכנעים, ומצאתי שיש להעדיף את הדברים הנלמדים מתוכן הודעת הדוא"ל האמורה (נ/29) כשלעצמם, וכפי שניתן היה להבינם בפשטות בזמן אמת. ראשית, בחינת הודעת הדוא"ל שהוצגה בפני (נ/29) מלמדת באופן ברור, שאינו משתמע לשתי פנים, שאף אם הייתי מקבל את טענתו של נאשם 5 כי אחר ביקש ממנו לשלוח את ההודעה (וספק רב בעיני אם כך הדבר, שכן אין לכך כל זכר או סימן בהודעת הדוא"ל האמורה), הרי שבשליחת ההודעה, כמו גם בבקשה ממנהלי בתי הספר להעביר אליו את האישורים, הוא לקח על עצמו באופן אקטיבי וברור את האחריות בפני מנהלי בתי הספר לקבל לידיו את האישורים ולוודא כי הם עומדים בדרישות נוהל משרד החינוך שעל פיו הם התבקשו; שנית, הימנעות נאשם 5 מהבאת ראיות כי אישורים אלה אכן נאספו על ידו או על ידי אחר, או לכל הפחות מיהו אותו אדם שלטענתו ביקש ממנו לכאורה לשלוח את ההודעה האמורה, והתחמקותו ממתן תשובה בנושאים אלה, אף שלא יכול להיות ספק כי המידע אכן נמצא בידיו וכי הוא רלוונטי להוכחת טענותיו, מלמדים באופן ברור כי מדובר בניסיון לחמוק מאחריות; שלישית, מעדותה של נאשמת 1 עולה כי תפקידו של נאשם 5 היה לוודא את קבלת האישורים המתאימים על פי הנהלים (פרוטוקול בעמ' 185 ש' 22-26 ובעמ' 192 ש' 26-27).
1998. נאשם 5 ידע כי הפעילות באוהל אורט כוללת "ניסויים שבהם יתנסה הקהל" או "פעילות מדעית טכנולוגית חוויתית המלווה בהתנסויות" או "סדנאות חוויתיות בפיסיקה וטכנולוגיה לציבור" אשר תבוצע על ידי תלמידי אורט מפרויקט המד"צים על בסיס הפעילויות ביריד ניו יורק, וכי היא תכלול "משחקים בפיסיקה" כשבניהם גם משחק/ניסוי בשם "סירת קיטור" (נ/8; נ/32; נ/44). יחד עם זאת, לא הוכח שנאשם 5 ידע בפועל או חשד בפועל כי המשחק בפיסיקה הנקרא "סירת הקיטור" כולל שימוש באש, כוהל וגפרורים או שהציוד הנדרש לאוהל אורט כולל כוהל וקופסאות גפרורים (פרוטוקול בעמ' 473 ש' 26-29). ויודגש, ייתכן כי היה על נאשם 5 לחשוד כי ביצוע הדגמה או "משחק פיסיקה" העושה שימוש ב"קיטור", עלול לעשות שימוש באש או בחומר דליק, שכן ייתכן והיה עליו לדעת כי לצורך יצירת קיטור יש צורך בביצוע תהליך חימום של מים. יחד עם זאת, אני סבור כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח שחשד סובייקטיבי כאמור אכן התעורר בפועל אצל נאשם 5, ואין די בידיעה על ניסוי בשם "סירת קיטור" כדי לחייב מסקנה אובייקטיבית (המקימה חשד סובייקטיבי) לפיה בהכרח מדובר בשימוש באש ובחומר דליק, שכן יש שיטות שונות לחימום מים לכדי אדים שלא כולן מחייבות שימוש באש ובחומר דליק.
1999. נאשם 5 ידע כי יש לקבל רישיון עסק מעיריית תל-אביב-יפו טרם ביצוע יריד המדע, וכי יש צורך בקבלת אישורים מקדימים עבור כך מגורמים שונים (ת/31ה'; ת/41 ש' 15-17, ש' 55-58 ש' 65-74; נ/33; פרוטוקול בעמ' 471 ש' 20-21, בעמ' 497 ש' 1-2 ובעמ' 506 ש' 6-13). נאשם 5 אף ידע שהדרישה לרישיון עסק נועדה, בין היתר, לצורך שמירה על בטיחות הנוכחים ב"עסק" (פרוטוקול בעמ' 505 ש' 1-5). כמו כן, נאשם 5 ידע כי האחריות לקבלת רישיון העסק והתקשורת מול עיריית תל-אביב-יפו מוטלת על חג"ם (בטיפול הנאשמת 1 באמצעות נאשם 6) (בעמ' 506 ש' 6-13).
2000.
2001. --- סוף עמוד 323 ---