176. אז הכיצד מוכיחים התובעים כי גנדלמן נתן ההוראה להוציא עבודות מחסון?
בסיכומיהם (סעיף 55) הבהירו התובעים כי זו הסקה העולה מהנתונים שעלו מהראיות שנשמעו, כדלקמן:
א. מייזל, שממשרדו יצא הדואר האלקטרוני מיום 1.1.2014 בו נדרשו החזרת עבודות (נספח 18 לת/12), ציין בעדותו כי קיבל מנחשונוב ההוראה ליטול העבודות מהתובעת, וסביר כי החליט הדבר עם מהנדס העיר (עמ' 514-515 לפרו' יום 18.1.2021)
ב. נחשונוב העיד כי אינו זוכר שהורה למייזל לשלוח את המייל מיום 1.1.2014 (הוצאת עבודות מהתובעת), אבל יכול להיות שכן (עמ' 583-584 לפרו' יום 18.1.2021).
ג. זגדון, מנכ"ל העירייה החל מתקופתו של גנדלמן, שלל כי נתן הנחיה לנחשונוב להוציא עבודות מהתובעת. זגדון ציין כי נחשונוב כלל לא היה כפוף אליו אלא למהנדס העיר. לכן לא הוא נתן ההנחיה להוציא עבודות מהתובעת (פרוטוקול יום 15.3.2021 עמ' 1123-1127).
ד. קימלדורף, מהנדס העיר בתקופה הרלוונטית, נשאל על נטילת עבודות מהתובעת באמצעות הדואר האלקטרוני שנשלח ממשרדו של מייזל ביום 1.1.2014, וציין כי אינו זוכר "אקט של משיכת תיקים" מהתובעת שהיה לפני כשבע שנים. הוא גם לא הכיר את הדואר האלקטרוני האמור, לגביו גם לא היה מכותב (פרו' יום 21.2.2021 עמ' 1035).
ה. במצב דברים זה טענו התובעים בסיכומיהם (סעיף 55), כי אי הבהירות העולה מעדויות עדי התביעה בכל הקשור לזהות נותן ההוראה להוציא עבודות מהתובעת, כעולה מהדואר האלקטרוני מיום 1.1.2014, מלמדת כי ההנחיה באה מגבוה (גנדלמן), אחרת ניתן להסביר הדברים רק על ידי הוראה של "רוח הקודש" לעשות כן.
177. אני לא שותף לדעה זאת של התובעים.
מייזל העיד חד משמעית כי נחשונוב נתן לו ההוראה להוציא את מכתב נטילת העבודות שנשלח בדואר אלקטרוני ביום 1.1.2014.
נחשונוב לא שלל זאת, הגם שלא זכר העניין לאשורו (ראו לעיל).
מייזל העריך, כפי שפירטנו לעיל, כי נחשונוב החליט להורות כן בשיתוף עם מהנדס העיר דאז קימלדורף, לו היה כפוף (כעדותו של זגדון המהימנה עלי בנקודה זאת, שכן נחשונוב עצמו אישר בעדותו כי "אני בדרך כלל לא הייתי מתעסק עם אף אחד חוץ ממהנדס העיר – (עמ' 566 לפרו' שו' 26-27)).
קימלדורף בעדותו בנקודה זאת הציג גרסה די מתחמקת. מחד גיסא – לא זכר כלל אקט של משיכות תיקים מהתובעת, אך מאידך גיסא – ידע לומר כי העבודות המדוברות במכתב מיום 1.1.2014 ניתנו בסוף לקבלן אחר (עמ' 1035 לפרו'). היינו היה אקט של הוצאת תיקים מהתובעת. לכן "אי זכרונו" בנדון היא בגדר היתממות שלא במקומה;
נסיונו של קימלדורף לגלגל את ההוראה לנחשונוב להוציא התיקים מהתובעת לפתחו של זגדון לא שכנע אותי.
בנדון אציין, כי נתגלעה מחלוקת בין קימלדורף לזגדון מי אחראי על חלוקת עבודה לקבלנים השונים – האם מנכ"ל העירייה או מהנדס העיר. בעוד שקימלדורף טוען כי מנכ"ל העירייה מחלק העבודות (עמ' 1036 לפרו' יום 21.2.2021), זגדון שלל זאת מכל וכל (עמ' 1126 לפרו' יום 15.3.2021).
במחלוקת זאת, דעתי נוטה יותר כאמור להערכתו של מייזל כי נחשונוב קיבל ההוראה מקימלדורף להוציא עבודות מהתובעת, או לפחות קיבל ההחלטה האמורה ביחד עימו.
קימלדורף (ולא זגדון) היה מעורב מתחילת הדרך בסוגיית עבודותיה של התובעת במסגרת הסכם המסגרת והיה בקשר רציף עם התובעים, כפי שנחשונוב היה כך. ברגיל החלטות הנוגעות לעבודתה של התובעת במסגרת הסכם המסגרת התקבלו בישיבות של מייזל, נחשונוב וקימלדורף (עדותו של מייזל עמ' 511 לפרו' שו' 8).
בנוסף נחשונוב בעדותו לא שלל את סמכותו של מהנדס העיר לחלק עבודות, אלא ציין כי הגורמים המוסמכים לחלוקת עבודה בעירייה היו מנכ"ל העירייה ומהנדס העיר (עמ' 564 לפרו' שו' 19-20);
לומקה אקרון, אחד ממפקחי העבודות של התובעת בעבודות בתי הספר, העיד בפני כי הוא עבד בעיקר מול נחשונוב, אשר היה מתואם מול מהנדס העיר (פרו' יום 15.9.20 עמ' 476 שו' 30). היינו נחשונוב מקבל ההוראות בעיקר ממהנדס העיר ומתואם מולו.
קימלדורף היה מודע לתסבוכת נשוא החוב לעירייה שהובילה להגשת התביעה הכספית, ונדרש, יחד עם יתר גורמי העירייה המקצועיים (היועצת המשפטית וגזבר העירייה) לספק הסברים לשלטון החדש בעירייה (ראו ציטוט הדברים מהחלטת החסינות לעיל).
קיבלתי גם כמהימנה את גרסתו של זגדון כי נחשונוב היה כפוף מקצועית לקימלדורף ולא אליו.
בכל אופן, וגם אם אנוכי טועה בהערכתי זאת – כל שהוכח לי בנקודה זאת הוא, כי נחשונוב נתן את ההוראה למייזל לשלוח את המכתב מיום 1.1.2014 (העוסק בהפסקת עבודות שנמסרו לתובעת).
בין אם היתה זאת יוזמה עצמאית של נחשונוב, ובין אם הוראתו ניתנה עקב הוראותיהם של קימלדורף ו/או זגדון, לא הוכח לי על ידי התובעים (מעבר לתחושות והשערות) כי גנדלמן היה מעורב בקבלת החלטה זאת, של הוצאת עבודות מהתובעת נשוא המכתב של מייזל מיום 1.1.2014.
אכן לגבי פרויקט אחד שהופסק – עמל מדעים ואומנויות (אליו נתייחס בהרחבה להלן) – נחשונוב העיד כי "נדמה לו" שגנדלמן נתן הוראה להפסיקו, אך הודה כי שמע על כך כשכבר פרש מהעירייה והיה בפנסיה ולא שמע את גנדלמן באוזניו מורה כן (עמ' 570 לפרו' שורות 1-5; עמ' 571 לפרו' שו' 2-6). פשיטא כי על עדות שמועה שכזאת קשה להסתמך, ולכן משקלה נמוך בעיניי.
לגבי פרויקט אחר שהופסק, בית ספר גלאור, לא הובאה כל עדות כי גנדלמן היה מעורב בהוראה להפסקת העבודה באתר. מעבר לכך – הוראת הפסקת העבודות באתר גלאור ניתנה כבר ביום 11.4.2013 (נספח 22 לת/12). היינו עוד בתקופתו של אביטן כראש עיר.
על כן ובנוגע למרכיב ב' של העילה השנייה שוכנעתי לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה כי גנדלמן נתן את הוראת הוצאת עבודות מהתובעת, נשוא העילה השנייה. בוודאי שלא הוכח כי עשה כן ביודעין במטרה לגרום נזק לתובעת ו/או בשוויון נפש לנזק כאמור.
בנדון העדפתי את גרסתו של גנדלמן, שנותרה אחידה וסדורה לכל אורך ההליך, כי לא היה לו חלק בהחלטת הדרג המקצועי בעירייה להוציא עבודות מהתובעת.
יותר מזה – גנדלמן בעדותו ביום 19.5.2021 העיד, כי לאחר שהוסרה העננה מהתובעים (לאחר מתן פסק הדין בתביעה הכספית וסגירת התלונה למשטרה שהגישה העירייה נגד התובעת בגין העבודות האמורות – ראו הדיון להלן בעילות הרביעית והחמישית), העירייה המשיכה לעבוד עם התובעים (עמ' 1281-1282 לפרו'). הדבר מהווה סתירה לתזה של התובעים, כי גנדלמן החליט שלא להעסיקם בעבודות העירייה ו/או להוציא עבודות התובעים.
כן נציין את עדותה של שרוני בישיבת יום 21.2.2021 כדלקמן:
"כב' השופט: זאת אומרת מה שאת אומרת לי, את לא התרשמת שישנה נקמנות אישית מצד גנדלמן, כלפי רמי חסון.
העדה: מעולם לא אדוני, מעולם לא, בשבועה, מעולם. לי, אני באוזניי, מעולם לא שמעתי שצריך משהו שקשור לפסים אישיים, שצריך לפגוע. פשוט נאמר שצריך לבדוק (את החשבונות שהגישה התובעת – ח"ש) ועל זה כיועצת משפטית במצב כזה, זה לא רק צריך, זה מחויב שצריך לבדוק" (עמ' 927 לפרו' שו' 21-26).
178. לא נעלמה מעיניי עדותו של הרב בנציון נורדמן, חבר מועצת העיר חדרה במועדים הרלוונטיים (להלן: "נורדמן").
נורדמן הגיש תצהיר עדות ראשית בתביעה הכספית עליו חתם ביום 30.4.2015, שהעתקו צורף כנספח 53 לת/12.
בתצהיר זה ציין נורדמן (בסעיף 8) כי כחודש וחצי לאחר כניסתו של גנדלמן לתפקידו כראש העיר, הוא ניפגש עימו וביקש את המשך עבודות הפיתוח בבית ספר מדעים ויהדות, וביקש כי רמי חסון (באמצעות התובעת) ימשיך המלאכה שהחל שם. אז גנדלמן אמר לו "רמי חסון לא יעבוד יותר בחדרה". כששאל מדוע, השיב גנדלמן "נגמרה התקופה של רמי חסון בחדרה, צריך לרענן ולהביא קבלנים אחרים לחדרה".
בחקירתו ביום 18.1.2021 סייג נורדמן במעט את דבריו וכבר לא התחייב לדברים המדויקים שנרשמו בסעיף 8 לתצהירו אלא ציין כי:
"משפט כזה או דומה, כן, כבר עבר המון זמן אבל משפט שרוח הדברים היתה בסגנון זה" (עמ' 599 לפרו' שו' 2-3).
בכל אופן, אפילו אמר גנדלמן את הדברים הכלליים האמורים, אין די בהם, ויש להוכיח באופן קונקרטי ופרטני את מרכיב ב' בעילה השנייה – כי נטילת העבודות, תוך פירוט העבודות, היתה בהוראת ו/או ביוזמת גנדלמן. זאת כאמור לא הוכיחו התובעים, כמפורט בהרחבה לעיל.
179. לסיום נקודה זאת אצטט מדבריי בסעיף 54 לפסק הדין בתביעה הכספית כדלקמן:
"54. קיפוח התובעת ממניעים פוליטיים או אישיים של ראש העירייה החדש, האומנם?
טענה התובעת כי יש סימנים לכך שהנתבעת סירבה לתשלום לתובעת, גם ממניעים אישיים של ראש העיריה החדש, מר גנדלמן, שהחליף את ראש העירייה מר חיים אביטן.
לשם כך אף הביאו לעדות את חברת המועצה הגב' שירלי עודד דורון, שציינה בתצהירה ת/6 כי ראש העיריה החדש כינה את רמי חסון בכינויי גנאי, ואף נחקרה על כך.
לא ראיתי לנכון להיכנס לכל אלה, שכן אין בהם בכדי להועיל לפתרון הסכסוך דנן, וגם לא מצאתי כי הוכחו ברמה הנדרשת.
בנדון אדגיש, את שציינה הנתבעת בסיכומיה (בפרק י'), כי מתום העבודות נשוא התובענה ועד חילופי השלטון בעירית חדרה חלפה תקופה של למעלה משנה, וכי ככל שניתן היה לשלם לתובעת ללא כל בעיה, סביר כי השלטון הקודם היה עושה זאת, אך הדבר לא נעשה.
טוב היו עושים הצדדים אם לא היו נכנסים לנושא זה, אך אנוכי לא רוצה להיגרר אחריהם, מה גם שלטעמי הטענות האמורות, המכוונות אישית נגד ראש העיר המכהן, לא הוכחו ברמה הנדרשת"
והדברים מדברים בעד עצמם.