מרכיב ג' בעילה השנייה - נטילת העבודות היתה שלא כדין
180. במרכיב ג' נדון בשתי העבודות שנותר לברר במסגרת העילה השנייה, פרויקט גלאור ופרויקט בית ספר עמל מדעים ואומנויות רב תחומי כמצויין בסעיף 167 לעיל.
181. יחד עם זאת פטור בלא כלום אי אפשר, בנוגע לעבודות האחרות שלטענת התובעים נמסרו לתובעת החל מחודש 4/2013 והוצאו מהתובעת בדואר האלקטרוני שנשלח ממשרדו של מייזל ביום 1.1.2014 (נספח 18 לת/12).
לא ראיתי כי הוצאו על ידי העירייה הזמנות עבודה חתומות כדין לגבי עבודות אלה. מייזל בעדותו (והובא לעדות על ידי התובעים) ציין כי עסקינן למעשה בטיוטות של הזמנות עבודה, וגם כשחלק מהטיוטות הבשילו להזמנות עבודה הן לא נחתמו כנדרש. לכן כגרסתו של מייזל, כל הטיוטות ו/או הזמנות העבודה הלא חתומות שהועברו לתובעת והמתייחסות לעבודות המדוברות "באופן רסמי... אין לזה מעמד, כל זמן שלא חתום על זה..." (עמודים 537-538 לפרו' יום 18.1.2021).
הדגיש מייזל בהמשך עדותו כי:
"יש חוק של הרשויות המקומיות, שחוזה חתום מרגע שיש את החתימה של מורשה החתימה שם... אם אתה מקבל הזמנה ממייל של העירייה, ללא חתימות (כבמקרה דנן – ח"ש) אז זה לא הזמנה" (עמ' 540 לפרו' שו' 1-15);
באשר לעבודות המדוברות, ציין מייזל כי לא היו הזמנות עבודה מהעירייה, אלא מסמך שהוא שלח לתובעת כמפקח עבודה (עמ' 542 לפרו' שו' 2).
כשנשאל אם זאת הדרך הראויה לעבודה, ושקבלן יצא לעבודה ללא הזמנה חתומה כדין השיב: "אני לא חושב שאני הכתובת לסיפור" (עמ' 542 לפרו' שו' 10).
כשנשאל האם הוא כמפקח עבודה לא כבול להוראות הדין, השיב שהקבלן לקח פה "ריסק" (סיכון) – (עמ' 542 לפרו' שו' 13-14).
יוסי חסון בעדותו ציין כי זה היה הנוהל בעבודה של התובעת מול עיריית חדרה, בהיותה "עירייה פחות מסודרת" (עמ' 802 לפרו' יום 3.2.2021 שו' 29-31).
נדגיש – התביעה הכספית נולדה, בין היתר, עקב עבודה לא מסודרת בין העירייה לתובעת בכל הקשור להזמנות עבודה והעמדת תקציב מתאים. גם הגדלות התב"רים (תקציבים מיוחדים) לא הועילו בנדון. עמד על כך בועז חריף בעדותו ביום 15.3.2021 בציינו כי לנוכח הכשלים בעבודה מסודרת של הזמנות ומולם תקציבים כדין, ולמרות שאושרו תב"רים, לא היתה כל דרך לשלם לתובעת את שכרה מעבר ל-150%, ולא היה מנוס מלהביא העניין לבית משפט להכרעה בכדי שיוציא "הערמונים מן האש" בעבור שני הצדדים (עמ' 1137-1139 לפרו' יום 15.3.2021).
למרות כל זאת, רוצה התובעת כעת לחזור על אותה טעות ולהמשיך לעבוד בצורה לא מסודרת (כהגדרתו של יוסי חסון שהוזכרה לעיל), בקבלה טיוטות של מסמכים ו/או הזמנות שלא נחתמו כדין בנוגע לעבודות מסוימות, תוך לקיחת סיכון שבסופו של יום העבודה תוצא ממנה ותימסר לקבלן והפעם כדין (ויש אפשרות על פי הסכם המסגרת לתובעת לעשות כן – ראו בנדון עדותו של רמי חסון המאשר הדברים, עמ' 640 לפרו' יום 1.2.2021).
עמד על כך מייזל בעדותו, כי התובעת לקחה סיכון על עצמה כשהתחילה לעבוד ולהשקיע כספים בעבודות הנ"ל שקיבלה ללא הזמנה כדין (עמ' 542 לפרו').
רמי חסון גם העיד כי הבין שלקח סיכון בנטילת עבודות ללא הזמנה כדין, אך לטעמו כך נהג במערכת יחסיו עם העירייה (עמ' 638-639 לפרו' יום 1.2.2021).
במילים אחרות, ובנוגע למרכיב ג' בעילה השנייה, נטילת העבודות המדוברות לא נעשתה שלא כדין, שכן לכאורה העבודות מלכתחילה לא נמסרו לתובעת כדין (הזמנות חתומות לאחר הבטחת תקציב).
בצדק ציינה הנתבעת בסיכומיה (סעיף 57) בהתייחס לעבודות המדוברות, כי:
"... התובעים כשלו מלהוכיח כי ניטלו מהם עבודות שכבר ניתנו להם באופן רשמי; התובעים כשלו מלהוכיח כי גם אם אכן ניטלו מהם עבודות, מדובר היה בפעולה שלא כדין מצד העירייה ו/או מי מטעמה".
למעשה התובעת רוצה כיום שבית המשפט יפסוק לה פיצוי על עבודה שלא קיבלה כדין ולא ביצעה בפועל, אלא קבלן אחר הוא שקיבל בסופו של דבר הזמנה כדין לעבודות אלה וביצע אותן.
דבר זה אינו סביר בעיניי, שכן בכך לכאורה בית משפט יתן יד או יהיה שותף לפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם דרישות הדין.
שלא לדבר על "תוכנית קימלדורף" (אותה הזכרנו לעיל) במסגרתה, כך טוענים התובעים, ניתנו לתובעים העבודות המדוברות, שאינה אלא "קומבינה" בעייתית.
אגב קימלדורף – בעדותו ציין, כי לא היתה מניעה, כל עוד אין הזמנה חתומה, להעביר העבודות הנ"ל לקבלן אחר, זאת הגם שמייזל העביר לתובעת הפרויקטים הנ"ל לבדיקה ובחינה, אם מתאים לה לבצע אותם (עמ' 1031 לפרו' שו' 13-19; עמ' 1035 לפרו' יום 21.2.021 שו' 15-19);
אכן בסופו של יום אישרתי לתובעת תשלומים ניכרים (מיליוני ₪) במסגרת פסק הדין בתביעה הכספית. כך עשיתי, בין היתר, לנוכח המצב הנתון כי העבודות כבר בוצעו על ידי התובעת תוך שהעירייה (באמצעות נציגיה) ידעו כי חרגו מהתקציב ולא עצרו התובעת מהמשך ביצוע עבודות. בפסק דיני שם נעזרתי גם בדיני עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 56).
יחד עם זאת, המקרה דנן, ובנוגע לעבודות החדשות שניטלו מהתובעת ביום 1.1.2014, הוא שונה.
עמדה על כך העירייה בצורה נכונה בסיכומיה (סעיף 49) בציינה כדלקמן:
"יודגש ויובחן כי אין המדובר במצב בו הקבלן החל לעבוד ללא הזמנת עבודה חתומה ביצע את הפרויקט וכעת הוא במחלוקת עם העירייה על זכותו לקבל תשלום בגין הפרויקט שהוא ביצע (ענין התביעה הכספית), אלא מדובר במצב בו הקבלן מתחיל להתכונן לביצוע הפרויקט מבלי שהעירייה קיבלה החלטה לתת לו את העבודה, ובסוף פרויקט זה ניתן לקבלן אחר לביצוע (והוא הקבלן שכמובן יקבל תשלום בגין כך)".
דברים כהווייתם ואני מסכים להם.
בכל אופן אין מקום להנציח שיטת עבודה לא תקינה כפי שהיתה בתקופתו של אביטן ביחסים עם התובעת, ונעצרה בתקופתו של גנדלמן כראש העירייה. כלשונו של קימלדורף בעדותו: "ועל טעות לא חוזרים פעמיים בראיה ציבורית אמפירית..." (עמ' 1069 לפרו' שו' 11-15);