פרסומים בדבר פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015
393. בכתב התביעה ייחסו התובעים את המקור לפרסומים באמצעי התקשורת בדבר הפניה של זגדון למשטרה בשנת 2015 למסירת חוות דעת שבח, להודעה שנמסרה על ידי דוברות העירייה (ראו סעיף 371 לעיל).
הן גנדלמן והן זגדון הכחישו כי הוּצאה הודעת דוברות העירייה בעניין פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015 (ראו סעיפים 376, 377(ד) ו- 380(ג) לעיל).
394. בתצהירו ת/12 של התובע כבר הושמטה העובדה הנטענת, כי הפרסום הנדון נעשה באמצעות הודעת הדוברות, אלא צוין רק כי הפניה למשטרה בשנת 2015 פורסמה (ראו סעיף 374(ג) לעיל).
395. במצב דברים זה אני קובע כי מקור הפרסומים לפנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015 (נספחים 80-82 לת/12) אינם בהודעת דוברות של העירייה, כטענת התובעים בכתב התביעה.
396. התובעים הבינו את חולשת טענתם כי מקור הידיעות בדבר הפניה של זגדון למשטרה בשנת 2015 היא הודעת דוברות, ולכן טענו בסיכומיהם כי מקור הפרסומים הוא זגדון ו/או העירייה, כיוון שמצויים בהם פרטים מוכמנים שיכולים להימסר רק מפי מקור יודע דבר בעירייה (סעיף 214 לסיכומים). לכן העירייה ביצעה כלפי התובעים את עוולת לשון הרע מכוחו של סעיף 11(א) לחוק (עליו עמדנו גם לעיל).
טענה זאת חדשה היא ועלתה לראשונה רק בסיכומים. היא לא נטענה בכתב התביעה (שם המקור יוחס לדוברות העירייה) ואף לא בתצהירו של התובע (ת/12).
ידועה ההלכה כי אין לשעות לטענה הנטענת לראשונה בסיכומים [ראו לעניין זה: ע"א 1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשיל שוורץ, פסקה 18 [פורסם בנבו] (15.4.07)].
זאת מעבר לעובדה כי עדי העירייה, גנדלמן וזגדון בראשם, הכחישו כל קשר לפרסומי הפניה למשטרה בשנת 2015, ולא נשאלו בחקירתם על פרט מוכמן כזה או אחר (להבהיר כי אכן מדובר בכלל בפרט מוכמן) בפרסומים האמורים, שיכולים לכאורה ללמד על מקור מוסר המידע לאמצעי התקשורת.
התובעים היו יכולים להגיע אולי למקור הידיעה, אם היו מזמנים לעדות את הגב' חדווה יחזקאלי שתגובתה הלכאורית לכתבות הופיעה בכתבות עצמן (נספחים 80 ו-81 לת/12, כמפורט ומצוטט בסעיף 374(ד) לעיל). אך אפילו את הגב' יחזקאלי התובעים לא טרחו להזמין לעדות, ללא סיבה סבירה.
יותר מזה – אפילו לא ניתן לאמת אם אכן התגובה המיוחסת לגב' יחזקאלי בחלק מהכתבות, אכן ניתנה על ידה. נפנה בנדון לעדותו של גנדלמן (סעיף 377(ה) לעיל) בה התייחס לתגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי, ככל שאכן אמרה אותה. היינו קיים ספק אם התגובה המופיעה בחלק מן הכתבות אכן ניתנה על ידי הגב' יחזקאלי.
עובדה זאת (אי זימונה של הגב' יחזקאלי לעדות על ידי התובעים) יש בה לפעול לחובת גרסתם של התובעים, כי מקור המידע לפרסומים הוא מהעירייה.
397. בכל אופן תגובתה של חדווה יחזקאלי שהופיעה בשתי כתבות אינה מלמדת בהכרח או בסבירות ראויה כי היא מקור המידע לכתבות בדבר פניית זגדון למשטרה בשנת 2015. תגובתה ניתנה לכתבות, וניתן להניח בסבירות ראויה, כי תגובתה ניתנה לאחר פניה של אמצעי התקשורת אליה להגיב על הכתבות (אך לא כיוזמת את פרסומן או כמקור המידע לכתבות, אחרת לא היה צריך לפנות אליה לקבלת תגובה).
כאמור היו יכולים התובעים לברר נקודה זאת מול הגב' יחזקאלי, אך לא זימנו אותה לעדות.
מעניין כי התובעים בסיכומיהם מלינים דווקא, כי העירייה נמנעה מלהעיד את חדווה יחזקאלי, ורוצים להסיק מכך הסקות לחובתה. ברם נזכיר כי העירייה, באמצעות גנדלמן וזגדון ויתר עדיה, הכחישו כל קשר לפרסומי פנייתו של זגדון למשטרה בחודש 12/2015. על התובעים היה להפריך הכחשות אלה, ולכך נועד סעיף 18 לחוק עליו עמדנו גם לעיל, בקבעו:
"הביא הנאשם או הנתבע ראיה או העיד בעצמו כדי להוכיח אחת ההגנות הניתנות בחוק זה, רשאי התובע להביא ראיות סותרות...".
ברם התובעים לא עשו המאמץ אף להביא את הגב' יחזקאלי לעדות, כפי שציינו לעיל. העיר להם על כך זגדון בחקירתו (ראו סעיף 381(ו) לעיל), תוך הדגשה כי הוא אינו מקור המידע של הגב' יחזקאלי.
לכן שוכנעתי לקבוע, לא הוכח על ידי התובעים כי חדווה יחזקאלי היא המקור לכתבות.
398. כאמור, עצם תגובתה של הגב' יחזקאלי לכתבות אינה מלמדת כי היא המקור למידע המופיע בהם.
כאן נציין, כי בכתבת ההמשך מיום 1.1.2016 צוינה תגובה של "גורם המקורב מאוד לקבלן חסון", על פיה:
"חבל מאוד שהם עושים את הבדיקות האלה אחרי שהם מגישים תלונה. היה עדיף שהם יבדקו קודם את עצמם ומה הם עשו לא בסדר. הרי רמי חסון לא הכריח אף אחד לתת לו עבודה, ובטח שלא לשלם לו. אם לא היה כסף בקופה, איך יכול להיות שהעירייה התחייבה?".
לכאורה ניתנה פה תגובה מטעמו של המקורב לרמי חסון, אז האם על אותו משקל (בהתייחס לתגובתה של הגב' יחזקאלי) נאמר כי המקור לכתבות זה אותו מקור מקורב מאוד לרמי חסון?!
נזכיר כי באותה כתבת המשך אף צוינה עובדת שליחת מכתבו של רמי חסון למבקר המדינה, עם העתק לפרקליט המחוז (ראו סעיף 377(ו) לעיל) שגרמה לגנדלמן לסבור, כי אולי המקור לכל הכתבות הנ"ל הוא רמי חסון עצמו!
399. העובדה כי הגב' יחזקאלי הגיבה לכאורה לכתבות אין פרושה כי תגובתה אושרה על ידי מחלקת דוברות העירייה. בנדון ראו דבריו של זגדון בסעיף 381(ה) לעיל, ודבריו בנדון משכנעים.
גנדלמן גם הכחיש, והכחשתו לא נסתרה, כי היה מעורב במישרין או בעקיפין בתגובתה של הגב' יחזקאלי (ראו סעיף 377(ה) לעיל).
בכל אופן תמוהה העובדה כי התובעים בחרו שלא לתבוע את הגב' יחזקאלי באופן אישי במסגרת תובענה זאת, על חלקה בפרסומים האמורים, ככל שסברו שהיא המקור להם (תמיהה זאת הוזכרה בסיכומי העירייה, סעיף 137). משלא עשו כן – כנראה יודעים או סבורים הם כי איננה המקור להם.
400. אציין כי בכתבת ההמשך בחדשות חדרה מיום 1.1.2016, (נספח 82 לת/12) צוינה לכאורה תגובת עיריית חדרה כדלקמן:
"נזכיר כי כל פרשת רמי חסון נמצאת בחקירת מחלק ההונאה של מרחב חוף. באשר לטענותיו של רמי חסון נדגיש כי אין בכוונתנו לשבש הליכי חקירה וברור לנו כי מר חסון לא פעל לבד והוא וחבריו מהקדנציה הקודמת יצטרכו לתת את גרסתם במשטרה. צר לנו כי מר חסון בוחר לפגוע ולהאשים עובדים נאמנים בעירייה בטענות שונות".
העירייה בכתב הגנתה הכחישה תגובה זאת, ועל הכחשה זאת יצאו התובעים חוצץ בסיכומיהם (סעיף 219). דא עקא שהתגובה מטעם "עיריית חדרה" היא אנונימית. לא נאמר בה מי הגיב מטעם העירייה, והתובעים אף לא הוכיחו את זהות המגיב מטעם העירייה.
לכן לא ברור מדוע יצא קצפם של התובעים על הכחשה זאת של התגובה מטעם עיריית חדרה!
בכל אופן, דווקא מתגובה זאת עולה לכאורה, כי העירייה אינה מקור הפרסומים בשנת 2015, שהרי גם בתגובתה (ודוק "תגובה", כפי שניתנה לחלק מהכתבות תגובה לכאורית של חדווה יחזקאלי ושל מקורב לרמי חסון) העדיפה העירייה, באמירה די לקונית (להבדיל מהודעת הדוברות לאחר הגשת התלונה מיום 31.3.2014, נספח 55 לת/12), להשאיר העניין לחקירת המשטרה ולא לשבש חקירה בנדון.
יותר מזה, הכותרת של כתבת ההמשך האמורה היא – "בקרוב מצעד נחקרים בעירייה". בגוף הכתבה נרשם שבקרוב יזומנו חלק מעובדי העירייה, ביניהם גם עובדים בכירים, לחקירה בנוגע לעבודות וחשבונות התובעת. סבורני כי לעירייה אין אינטרס לפרסם כתבה שכזאת על עובדי עירייה בכירים. בכך תמיכה נוספת לגרסת עדי העירייה, כי העירייה אינה מעורבת בפרסום פנייתו של זגדון למשטרה בשנת 2015.
401. מעבר לצורך אציין כי תגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי לגופה וכשלעצמה (מצוטטת במלואה בסעיף 374(ד)), שהינה תמציתית, יכולה לטעמי לחסות תחת הגנת סעיף 15(4) לחוק שהזכרנו לעיל. היינו הבעת דעה על התנהגותם של התובעים בקשר לעניין ציבורי. דברינו לעניין הגנה זאת בעילה הראשונה יפים גם לעניין תגובה זאת.
בכל אופן, ככל שהתובעים לא סבורים כך ויש להם טענות בהקשר של לשון הרע לעניין עצם תגובתה הלכאורית של הגב' יחזקאלי כפי שמופיעה בחלק מהפרסומים, היתה בפניהם האפשרות לתבוע את הגב' יחזקאלי באופן אישי במסגרת תביעה זאת או אחרת, והם לא עשו כן.
402. על כן כאמור, שוכנעתי לקבוע כי התובעים לא הוכיחו לי, שמקור המידע בדבר הפניה של זגדון למשטרה בחודש 12/2015 מקורם בעירייה ו/או במי מעובדיה.
מכאן שאין מקום לייחס לעירייה את מקור המידע לאותם פרסומים נספחים 80 עד 82 לת/12. לכן גם אין מקום להקמת כל עילה מכוח החוק נגד העירייה בגין פרסומים אלה לפי סעיף 11(א) לחוק.
403. משאלה ממצאינו ומסקנותינו, אני מורה על דחיית העילה החמישית נגד העירייה.
סיכום עילות התביעה
404. לאור כל דברינו לעיל, ובהתייחס לעילות התביעה יש לומר כדלקמן:
א. עילות התביעה הראשונה (נגד גנדלמן אישית), השלישית (ועדת השלושה) והחמישית (מסירת חוות דעת שבח למשטרה בחודש 12/2015 על ידי זגדון כחלק מהתלונה מיום 31.3.2014 ופרסומה, ו/או היות העירייה או מי מעובדיה המקור לפרסום הפניה למשטרה) נדחות בזאת;
ב. העילה השנייה מתקבלת בחלקה, בהתייחס לפרויקט עמל, ונדחית לגבי יתר העבודות שפורטו במסגרת עילה זאת;
ג. העילה הרביעית נדחית לעניין עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014 ומתקבלת לעניין פרסום הגשת התלונה בהודעת דוברות העירייה (נספח 55 לת/12) וממנה ליתר אמצעי התקשורת שפרסמו את דבר הגשת התלונה (כפי שהרחבנו לעיל).
שאלת הנזק
405. את הסעדים הכספיים הנתבעים בתובענה זאת פירטנו בסעיפים 16-19 לעיל. זאת כמובן בהנחה שכל העילות נשוא התובענה היו מוכחות כדבעי במסגרת התובענה הנדונה.
406. התובעים טוענים כי בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם, רואה החשבון עופר מנירב (צורפה לכתב התביעה, נספח 19, ואף הוגשה וסומנה ת/1), פעולותיהם ומחדליהם של גנדלמן והעיריה גרמו לתובעת נזק כספי המסתכם ב- 17,336,000 ₪, אשר הועמד בכתב התביעה על סך של 10,000,000 ₪.
407. התובע בתצהירו ת/12 חוזר למעשה על עקרי חוות דעת מנירב, שעיקריה כדלקמן:
א. בחוות דעתו המומחה הסתמך על המסמכים והנתונים הבאים:
* פסק הדין בתביעה הכספית
* התקשרויות של התובעת עם לקוחות וצדדים שלישיים לביצוע עבודות שונות;
* דוחות מבוקרים של התובעת לשנים 2008-2016 (הגם שלא צירפם לחוות דעתו);
* אישורי גופים חיצוניים;
* ניתוח פרויקט ובדיקת רווחיות באמצעות דו"ח שמאי המקרקעין גיל אברהמי, על אודות פרויקט הקמת מבנה ברחוב הגיבורים 98 בחדרה (שהינו פרויקט בוקשטיין, כפי שנראה להלן);
* מסמכים ודוחות שונים שהופקו על ידי התובעת;
* כתבי התביעה בתובענה הנדונה (טרם הגשתה);
* שיחות עם גורמים בתובעת (בעיקר רמי חסון, כפי שיתברר להלן);
ב. אחד מנתוני הבסיס על פיהם בנה המומחה את חוות דעתו, היתה טענת התובעים בתובענה זאת, כי לאחר בחירות 2013 התובעת סולקה מכל אתר בו עבדה, סבלה מהכפשות באמצעי התקשורת, הוצאו עבודות מידיה וכו' (ראו סעיף 2.5 לחוות הדעת). היינו בסיס הנתונים היה, בין היתר, טענות התובעים בכתב התביעה הנדון במלואן.
ג. בפרק העוסק באובדן רווח עתידי ונזק כספי, מבהיר המומחה מנירב, כי כתוצאה מפעולות העירייה, נקלעה התובעת לקשיי נזילות עד כד סכנת קריסה וכינוס נכסים. מחזור ההכנסות של התובעת ירד כתוצאה מעצירת תשלומי העירייה, וכתוצאה מכך נמנעה ממנה היכולת לגשת למכרזים חדשים. כך למעשה נסתם הגולל על המשך פעילותה של התובעת.
המומחה ציין אף, כי קשיי הנזילות עקב אי תשלום חוב העירייה (נשוא התביעה הכספית) גרמו לתובעת לפטר עובדים ולא לקבל עבודות משמעותיות. כתוצאה מכך הסיווג הקבלני שלה נעצר.
שילוב כל הנ"ל, כך לגרסת המומחה בחוות דעתו, הביא לעצירת פעילות התובעת ולאובדן רווח מיידי ועתידי.
ד. הוסיף עוד המומחה, כי מעבר לתובעת, גם לתובע (רמי חסון) נגרם נזק כספי משמעותי. הוא נאלץ למכור נכסים אישיים ולהזרים כספים לתובעת. נזק זה אינו מבוטא בערכים כספיים בחוות הדעת בגלל הקושי לאמוד את גובה הנזק.
ה. כן ציין המומחה, כי ההאטה בפעילות העסקית של התובעת באה לידי ביטוי בדוחות הכספיים שלה. הכוונה לדוחות כספיים מבוקרים של התובעת לשנים 2008-2016. בשנים אלה רואים את עליית מחזורי ההכנסה של התובעת, עד ירידה בהכנסות עקב אי תשלום חובותיה של עיריית חדרה נשוא התביעה הכספית.
ניתן לראות כי בשנת 2014 יש גידול בהלוואות שלקחה התובעת עקב קשיי נזילות, ובמיוחד עקב נזק כספי שנגרם לתובעת עקב שינויי מתווה פרויקט בניה של התובעת ברחוב הגיבורים 98 בחדרה, מעסקת קומבינציה לעסקת מזומן רגילה. זאת כתוצאה מהכפשות העירייה את התובעת (עסקת בוקשטיין, אליה יש התייחסות נפרדת להלן של המומחה מנירב).
עסקת בוקשטיין הנזכרת לעיל, היתה אמורה להיות עסקת קומבינציה, והתובעת היתה צריכה לבצעו כקבלן מבצע. דא עקא שערב החתימה על הסכם בין בעלי המקרקעין לבין התובעת, בחודש אפריל 2014, הודיעו בעלי המגרש (משפחת בוקשטיין) לתובעת, כי בעקבות הפרסומים בעיתונות ובמדיה האלקטרונית בדבר הגשת תלונה למשטרה נגד התובעת ופרסום ההאשמות בה, הם דורשים לבטל את העסקה. בסוף התרצו בעלי הקרקע להפוך את העסקה, מעסקת קומבינציה לעסקת מזומן (תשלום מלא של התובעת את מחיר המגרש), שהינו רווחי פחות בעבור התובעת. זאת כאמור כיוון שהפכה מקבלן מבצע לקבלן בונה, והדבר גרם לה נזקים כספים שפורטו וחושבו בחוות הדעת (סעיף 3.5).
ו. לאור כל האמור, הנזקים סוכמו בסעיף 4 לחוות הדעת כדלקמן:
* אובדן רווח עתידי (מפעילות כקבלן מבצע) – 13,716,000 ₪;
* נזק כספי מעסקת בוקשטיין (מפעילות כקבלן בונה) – 3,620,000 ₪;
סך הכל – 17,336,000 ₪.
408. המומחה מנירב נחקר על חוות דעתו ת/1 בישיבת יום 9.9.2020, ותמציתה כדלקמן:
א. ידוע לו כי הסכם המסגרת שבין העירייה לתובעת הוארך עד לחודש 2/2014. הוא גם יודע, כי לא היה כתוב בו שהעירייה מחוייבת להמשיך ולהאריכו עם התובעת (עמ' 254 לפרו');
ב. הוא לא יודע לומר איזה חלק מתביעת התובעת התקבל במסגרת פסק הדין בתביעה הכספית (עמ' 255 לפרו' שו' 14-15);
יחד עם זה הוסיף, כי אפילו תביעת התובעת לא התקבלה במלואה אלא בחלקה, נגרם נזק לתובעת עקב תשלומים שלא הועברו. בכל אופן בחישובי חוות הדעת הוא לקח בחשבון את הסכום שהתובעת זכתה בו בפועל בתביעה הכספית (עמ' 261 לפרו' שו' 4-13);
ג. את המידע בדבר הסיווג הקבלני שנעצר לגבי התובעת לנוכח ההאטה מפעילותה, הוא קיבל כהערכה של התובע רמי חסון (עמ' 257 לפרו' שו' 4-13);
ד. את המידע לגבי מכירת נכסים של התובע אישית (עמ' 6 לחוות דעתו), קיבל מהתובע (עמ' 257 לפרו' שו' 14-23);
ה. הסדר הכרונולוגי לקשיי התובעת הוא כך – תחילה היתה עצירת תשלומים מהעירייה, שגרמה ללחץ כספי לתובעת, ולאחר מכן גידול הלוואות של התובעת (עמ' 260 לפרו' שו' (1-13);
ו. אין לו מושג אם התובעת משתתפת היום במכרזים, ובכלל מה היא או התובע עושים היום (עמ' 260 לפרו' שו' 16-18);
ז. הוא עבר על דוחות התובעת עד שנת 2016. הוא לא צירפם לחוות דעתו (עמ' 261 לפרו' שו' 15-17);
ח. התובעת ביצעה שינוי מקבלן מבצע לקבלן בונה כדי להשיג עוד תחום, אחרת היתה קורסת (עמ' 262 לפרו' שו' 14-16);
השינוי האמור נתן לה אפשרות להמשיך ולהעסיק עובדים ולהתגלגל הלאה עסקית. אלמלא ביצעה השינוי התובעת היתה מגיעה לפירוק, כיוון שלא היתה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. כן הוסיף כי ההתחייבויות של התובעת עקב השינוי קטנו. הוא לא יודע לומר בכמה קטנו, משום שאין לו את הדוחות של השנים שלאחר 2016 (עמ' 263 לפרו). היינו אין לו מידע על הפעילות של התובעת לאחר שנת 2016;
כשבית המשפט הקשה על המומחה ושאל איך ניתן לוודא את הערכתו, כי אלמלא השינוי מקבלן מבצע לקבלן בונה התובעת היתה נכנסת להליכי פירוק, במיוחד כשאחוז ההלוואות שהתובעת לקחה באותן שנים גדל (כמצויין בחוות הדעת), השיב כי הדבר ניתן לבדיקה ואימות רק לאחר שנים. בלשונו:
"תראה, זה לא במידי באותו רגע. ברגע שהחברה עושה את השינוי מקבלן מבצע לקבלן בונה החיסכון הוא לא מידי כבודו, משום שקבלן בונה הוא בונה לפני מספר שנים, זה לא שאתה רואה את זה בשנה אחת, אתה רואה את זה, פרויקט לוקח שלוש שנים לצורך הדוגמה, אתה בונה בניין לוקח שלוש שנים? אתה תראה אם היה רווח או לא היה רווח רק אחרי שלוש שנים, אתה לא תראה אותו בשנה הראשונה והשנייה משום שזה שלב הביצוע, אתה לא יודע את זה, לעומת קבלן מבצע שהסיפור הוא אחר, אני מקבל פרויקט, ביצעתי 20% מהפרויקט יש לי רווח של 20%, ביצעתי 40% יש לי 40%" (עמ' 263-264 לפרו');
תשובתו זאת של המומחה מנירב, לא עולה בקנה אחד עם תשובתו כי התובעת הפכה מקבלן מבצע לקבלן בונה ללא קשר לאירועים העירייה (עמ' 309 לפרו' שו' 11-15);
ט. הרוב הגדול של עיסוקי התובעת בשנים המדוברות היה מפרויקטי הסכם המסגרת (התביעה הכספית) – (עמ' 265 לפרו' שו' 7-18);
י. כשנשאל האם כשזכתה התובעת בתביעה הכספית בסכום של כ-12 מליון ₪ מצבה של התובעת לא התאזן, השיב בשלילה. המומחה הסביר זאת כך:
"... מה שהוא קיבל הוא קיבל עבור עבודה שהוא ביצע בתקופה של עד 13'-14', זה הוא קיבל עבור עבודה שהוא ביצע, זה דבר אחד. עכשיו, מה שהנזק שנגרם לו כתוצאה מכל ההתנהלות הזאת הוא לא יכול היה להמשיך לעבוד בתחום שבו הוא עבד קודם, ומכיוון שהוא לא יכול היה להמשיך לעבוד בתחום שבו הוא עבד קודם, נגרם לו נזק וזה הנזק שיש פה, הוא בכלל לא קשור למה שהוא קיבל, אין שום קשר" (עמ' 266 לפרו' שו' 21-26);
כשנשאל, הרי התובעת נטלה הלוואות ניכרות כדי להמשיך "להתגלגל" עסקית בזמן עצירת תשלומי העירייה, ולכן לכאורה העכוב בתשלומי העירייה לא היה צריך הפריע להמשך עיסוקיה וסיווגה הקבלני, השיב:
"ת. הנזק נגרם, אני אנסה להסביר עוד פעם אולי לא הסברתי טוב, הנזק הזה נגרם לא רק בגלל הלוואות, ההלוואות שהוא לקח אפשרו לו להמשיך להתנהל בכלל אבל ההלוואות שהוא לקח לא נותנות לו לקבל עבודות משום שכדי לקבל עבודות ולהמשיך להתנהל בתחום שבו הוא מתעסק הוא צריך לעמוד בשני תנאי סף שהוא לא עומד בהם, וברגע שהוא לא עומד בהם הוא לא יכול לקבל עבודות.
ש. שום עבודה?
ת. בהיקפים שקטנים מאוד שזה לא משמעותי ולא מתאים לסוג העבודות שהוא רגיל לעבוד בהם.
ש. אבל קבלנים עם סיווגים יותר נמוכים משל רמי חסון עובדים.
ת. עובדים, כן אבל בתחום אחר, תשמע, אני יכול לעסוק הרבה דברים שאני יכול לעסוק בהם, תשמע, אני גם יכול להיות גננת, אני יכול, ואני אעבוד בתור גננת אני יכול, תאמין לי יש לי שישה נכדים אני יודע אני אדע להיות גננת אבל זה לא קשור, הוא מתעסק בתחום מסוים, בתחום של עבודה ציבורית,
ש. אתה משווה את ההשוואה להפוך להיות גננת? עם כל הכבוד למקצוע.
ת. תן לי לסיים, תן לי רק לסיים. הוא עובד בעבודה, עיקר העבודות שלו הם עבודות ציבוריות לא עבודות בשוק הפרטי, בעבודות ציבוריות נחסם. הייתה לו איזה שהיא עבודה עם עיריית תל אביב, אפרופו שאמרנו, הוא עשה עבודה עם עיריית תל אביב היתה עבודה אבל גם זה אחר כך נחסם, למה? משום שלא היה לו יותר היקף פעילות שיכול היה להמשיך לקבל עבודות נוספות, הוא לא יכול" (עמ' 266 לפרו').
יא. כשציין שצמצום הפעילות של התובעת גרם להקטנת הסיווג הקבלני שלה, נשאל האם אין זה סיכון של כל קבלן שהיקף פעילותו מצטצמם, והשיב כי אצל התובעת היקף הפעילות הצטמצם דרמטית, ממחזור של 20 מליון ₪ (בשנת 2012 שהינה שנת שיא חריגה גם אליבא דהמומחה) למחזור של 3-4 מליון ₪, ירידה של כ-90% (עמ' 267 לפרו');
יב. כאמור שיא הגידול של התובעת היה בשנת 2012 (עמ' 269 לפרו' שו' 1-2). לצרכי חישוביו עשה המומחה ממוצע רווח של השנים 2012, 2013 ו-2014 (עמ' 269 לפרו' שו' 11-12);
כשבית המשפט שאל את המומחה מדוע לא הכניס לממוצע הכנסות התובעת גם שנים קודמות לשנת 2012, טרם הסכם המסגרת, נניח משנת 2009, השיב כי לצרכי תחשיבים נהוג לקחת שלוש שנים אחרונות (עמ' 269 לפרו' שו' 17);
כשעומת המומחה עם הטענה, כי אם היה לוקח לצרכי חישוביו מספר שנים גדול יותר, במיוחד כשהוא עצמו מודה ששנת 2012 היתה חריגה בהיקף מחזורי התובע, נזקי התובעת המחושבים בחוות דעתו היו פוחתים כדי חצי, השיב "אז בוא ניקח 28 שנה אחורה" (עמ' 276 לפרו' שו' 17);
אבל הודה כי בשנים שקדמו לשנת 2012 המחזורים של התובעת היו משמעותית נמוכים יותר. כך למשל הנתונים של השנים 2010 ו-2011 מלמדים על מחזורים שהיו בערך חצי ממחזור שנת 2012, בו היתה קפיצה מוסברת עקב עבודות (הסכם המסגרת) – (עמ' 270 לפרו');
יג. כשבית המשפט שאל את המומחה, שמא שנת 2012 חריגה כי סכום הפיצוי של התביעה הכספית נכלל בה, ובכלל איך נוכל לדעת אם התובעת היתה שומרת על אותו קצב גידול בעתיד כבשנות הסכם המסגרת (שבשלב מסויים הסכם המסגרת היה מסתיים), השיב שלא ניתן לנתק זאת ממה שקרה לאחר מכן נשוא התביעה הנדונה (ראו עדותו של המומחה ושאלות שנשאל גם על ידי בית המשפט, עמודים 270-273);
יד. כשבית המשפט ציין בפני המומחה שהתובענה דנן בנושא פרסומי התלונה היא תביעת לשון הרע, בעוד שחלק לא מבוטל מחוות דעתו עוסק בכלל בנזקים שנוצרו עקב אי-תשלומי חוב העירייה במועד (נשוא התביעה הכספית), השיב המומחה כי אכן כך הדבר בחלקו (עמ' 273-274 לפרו');
טו. כשבית המשפט שאל את המומחה אם בחוות דעתו לקח בחשבון את מצב שוק הבניה בכללותו, השיב בשלילה (עמ' 272 לפרו' שו' 19-20);
בנדון נצטט מדו השיח שבין בית המשפט למומחה בנקודה זאת:
"כב' השופט: עכשיו תאמר לי, האם לקחת בחשבון את מצב השוק בכללותו במסגרת חוות הדעת שלך?
ת. לא.
כב' השופט: מה?
ת. לא.
כב' השופט: למה? איך אני יכול לדעת היום שרמי חסון אלמלא האפיזודה עם העירייה הוא היה באמת ממשיך באותו קצב גידול? אולי יש תנאי שוק אחרים שהיו פוגעים ברווחיות של החברה?
ת. אני אתן לכבודו תשובה בחוות הדעת שאנחנו נותנים היום לא רק אני, כולנו, בתקופה של הקורונה. אנחנו לא משנים הערכת שווי בגלל הקורונה משום שאנחנו אומרים יש דברים שעולים ויורדים, יש לפעמים שוק פעם שנה יותר טוב פעם פחות טוב, גם אירוע דרמטי כמו הקורונה לא משנה, בהגדרה, בעיקרון לא אמור לשנות שווי של חברה.
כב' השופט: תראה, כשאני הולך לפסוק פיצוי מאוד משמעותי כפי שנקבע נגד גוף ציבורי כמו עיריית חדרה אני רוצה לדעת, אני רוצה להיות משוכנע בתוך תוכי, זה כספי ציבור, שבאמת מלוא הנזק שטוען לו רמי חסון הוא באמת בגין אותם עיכוב תשלומים. אני לא רוצה שייווצר מצב שיסתבר לי ש-30% מאובדן הרווח זה בגלל איזשהם תנאי שוק כלליים שגם קבלנים אחרים לא רק רמי חסון שלא היה להם שום עניין עם עיריית חדרה אלא גם כן נפגעו ממצב השוק. אני כן חושב שהיית צריך להתייחס לזה בחוות הדעת.
ת. כבודו, אני אענה לכבודו, קודם כל אם מותר לי להעיר לכבודו, אני חושב שחוות דעתי אומרת לא מה שכבודו אמר, אני לא אומר, שבגלל שעיריית חדרה לא שילמה לו בגלל זה נגרם לו הנזק, זה לא חוות הדעת שלי. זה מה שעיריית חדרה שילמה או לא שילמה מתי שהיא שילמה היא שילמה וזה השתקף פה חזרה אני מדבר על נזק שנגרם לו לאחר מכן. אני מתייחס לנזק שנגרם לו לאחר מכן בגלל שהוא לא יכול היה להמשיך לעשות עבודות בגלל מה שקרה, כל האירועים שקרו מול עיריית חדרה, לא בגלל הכסף שהוא לא קיבל אלא בגלל הקטע שעיריית חדרה עשו לו שיימינג, הגיע למצב שהוא לא יכל לקבל עבודות בצורה הזאת, היקף העבודות שלו בגלל התנהלות עיריית חדרה ירד והוא לא יכל לקבל מכרזים גם במקומות אחרים כבודו. עכשיו, הנושא,
כב' השופט: לא, זה סיפור אחר, זה כבר עילה אחרת, זה אתה בא ואומר בגלל לשון הרע שנגרם לו אז העבודה שלו נפגעה, זה כבר תביעה אחרת, זו עילה אחרת, זאת תביעת לשון הרע, זה אנחנו נברר, זה חלק מהעילות של התובע. אני דווקא כן מתייחס, הרי חוות הדעת שלך כפי שאני רואה אותה בסעיף 1, הרי אתה הגדרת כאן במבוא, אתה הגדרת בדיוק מה התבקשת לבדוק, בין היתר עבור העובדה שהוא לא קיבל את הכסף במועד או משהו בסגנון, אי העברת תשלומים המגיעים לחברה בגין עבודות שביצעה עבור העירייה.
ת. בין השאר, בין השאר,
כב' השופט: אמרתי, ודאי שזה,
ת. בין השאר עקב אי העברת,
כב' השופט: אני הייתי מצפה בחוות הדעת שלך גם לבוא ולראות מה מצב השוק בכללותו. בלי קשר לעילות, אני מבין ואתה צודק במה שאתה אומר וגם התובעים טוענים את זה, הם טוענים תדעו לכם, בגלל השיימינג שעשו לו לרמי חסון בסופו של יום עבודתו נפגעה, אנחנו לוקחים את זה בחשבון והוא יצטרך להוכיח את הטענה הזאת. אבל שוב אני אומר, תשמע,
ת. אני אחלק את תשובתי לכבודו לשניים, כפי שאמרתי קודם בעקבות השאלות ששאלו אותי, יש לי לקוחות קבלנים, אני לא מכיר בשנים האחרונות בעיה בתחום הזה של שונות מהותית בין השנים, לא מכיר ויש לי עוד קבלנים אחרים לקוחות שלי שאני עובד אתם חלקם כבר 30-40 שנה. אם הייתי חושב שיש איזשהו משהו אז חזקה שהייתי רואה אצל הלקוחות שלי, חזקה שהייתי רואה את זה בעיתונות, חזקה שהייתי מודע לזה באיזושהי צורה ואז כבודו צודק הייתי אומר צריך לבדוק גם את הקטע הזה. אבל מכיוון שהקטע הזה לא קיים, או לפחות למיטב ידיעתי לא קיים מתוך ניסיוני גם עם לקוחות שלי וגם מתוך כל הפרסומים שיש, אז לא סברתי לנכון שצריך לעשות את זה, זאת דעתי כבודו. דבר נוסף שאני רוצה להתייחס ופה זה עניין של רמי למה הוא עשה את זה ולמה לא עשה את זה, רמי אפילו לא הגיש תביעה על כל הסכום שאני הערכתי, רמי הגיש תביעה סכום שהרבה הרבה פחות מהסכום שהערכתי זה לדעתי טעות שלו אבל זה כבר עניין שלו. אני עומד מאחורי הסכום שלי שהוא הנכון חד משמעי, אני לא יודע למה הוגש פחות" (עמ' 272-274 לפרו');
טז. הוא לקח בחשבון לגבי ההפסד העתידי של התובעת כי הסכם המסגרת לא יחודש עם התובעת (עמ' 275 לפרו' ש'ו 1-5);
יז. הוא לא יודע אם התובעת השלימה את בניית הפרויקט ברחוב הגיבורים בחדרה, נשוא עסקת בוקשטיין (עמ' 277 לפרו' שו' 1-7);
יח. הוא נשאל על עסקת בוקשטיין, ולא שלל כי התובעת הרוויחה בסוף מעסקת בוקשטיין כקבלן בונה (להבדיל מקבלן מבצע בעסקת קומבינציה שלא יצאה אל הפועל). יחד עם זאת הוסיף, כי התובעת נאלצה להוציא מכיסה כ-3.6 מליון שקלים נוספים, וזה הנזק שלה מהפיכת עסקת בוקשטיין מעסקת קומבינציה לעסקת מזומן (עמ' 279 לפרו');
יט. כשנשאל האם לא היה חשוב לבחון בעסקת בוקשטיין את הרווח הסופי ממכירת הדירות על ידי התובעת (להבדיל מעסקת קומבינציה) ולראות בכמה פחת הרווח, אם בכלל, וזה למעשה יהיה נזקה האמיתי של התובעת, השיב כי יכול להיות שהרווח גדל, למרות ההוצאה העודפת של 3.6. מליון ₪, השיב –
"זה לא שזה לא רלוונטי, לדעתי זה לא רלוונטי לצורך התביעה משום שמה שרמי חסון עובד עכשיו במשך איקס שנים מרוויח או מפסיד זה עניין של רמי חסון. כמו שהעירייה לא תשלם לו אם הוא יפסיד כסף אני לא חושב שהיא צריכה להגיד לו אם הוא הרוויח כסף, וזה נורא קל לי משום שאני לא יודע אם העסקה נגמרה בכלל, אני לא יודע בכמה מכרו אין לי נתונים כלום, אני מדבר הכל תיאורטית לגמרי" (עמ' 280 לפרו' שו' 9-14);
כשבית המשפט הקשה, וביקש לדעת אם בסופו של יום עסקת הבניה ברחוב הגיבורים בחדרה (עסקת בוקשטיין), הסתיימה ברווח לתובעת, הודה כי אין לו הנתונים, כי לא בדק זאת (עמ' 281 לפרו' שו' 15-20);
כ. כשנשאל לגבי עסקאות שהיו לתובעת ובוטלו עקב פרסומי העילה הרביעית השיב, שאין לו אסמכתא לכך, אלא התובע סיפר לו על כך (עמ' 289 לפרו' שו' 7-17);
כא. כשנשאל אם התובעת נגשה למכרז ב-2014 מול עיריית תל אביב, אמר שהוא יודע שהתובעת עבדה עם עיריית תל אביב והוא משער שעם מכרז (עמ' 292 לפרו');
כב. הוא לא ידע לומר כמה עובדים החזיקה התובעת בשנת 2016, אין לו הסבר למה לא רשם נתון זה בחוות הדעת (עמ' 293 לפרו');
בנוסף נשאל לגבי הסקתו על האטה בפעילות התובעת בשנים המדוברות מהעובדה שבשנת 2012, כשהתובעת עבדה במלוא התפוקה היא החזיקה 73 עובדים, וב-2015 נתון זה ירד ל-20 עובדים. הרי לכאורה מספר העובדים לא משקף כל אינדיקציה להאטה הנובעת מאירועים הקשורים לעירייה. הרי היה צפוי שיסתיים הסכם המסגרת בחודש 2/2014 או סמוך לכך (ולכאורה המומחה לקח נתון זה בחשבון חוות דעתו), ואז גם היה צפוי שהתובעת תפטר עובדים שהחזיקה לצרכי עבודות הסכם המסגרת בלבד. המומחה הסכים לכך (עמ' 297 לפרו' שו' 22);
לכן בית המשפט הבהיר למומחה כי היה חשוב לפרט מספר עובדים בכל שנה משנות בדיקתו (2008-2016), והשיב שאין לו תשובה לכך (עמ' 298 לפרו' שו' 1-3);
409. לאחר בחינת הדברים שוכנעתי כי חוות דעתו של המומחה מנירב, לנוכח מסקנותיי דלעיל בדבר קבלה חלקית בלבד של עילות התביעה (ראו סעיף 404), מאבדת ממשקלה הראייתי.
עולה מחוות הדעת ומחקירתו הנרחבת של המומחה, כי יצא מנקודת הנחה שכל עילות התביעה, אליהן היה מודע, יתקבלו – שהרי כתב התביעה הנדון, טרם הגשתו, עמד בפניו, בין יתר המסמכים.
410. יותר מזה, סבורני כי חוות הדעת החטיאה משהו ממטרתה.
יש לטעמי להבדיל בין נזקי התובעת עקב אי תשלום תשלומי החשבונות נשוא כתב התביעה הכספית, לבין נזקי התובעת הנובעים מעילות התביעה דנן.
את נזקי התובעת עקב אי תשלום החשבונות נשוא התביעה הכספית, היתה צריכה התובעת לתבוע במסגרת התביעה הכספית, אלא אם כן קיבלה היתר לפיצול סעדים. דא עקא שהתובעת לא קיבלה היתר לפיצול סעדים כאמור, לכן קיים בנדון השתק עילה (ראו דברינו בהרחבה לעיל, סעיף 162, וטענות העירייה בפרק ב(1) לסיכומיה).
התובעים הבינו או צפו מראש את הקושי הדיוני האמור, ולכן במסגרת כתב התביעה הכספית שהוגשה בסדר דין מקוצר (סעיף 94) ביקשה התובעת:
"בית המשפט הנכבד יתבקש לאפשר לתובעת לבצע פיצול סעדים, בשל נזקים כספיים נוספים (ישירים ועקיפים) שנגרמו לה ע"י הנתבעת (עיריית חדרה – ח"ש) וע"י מי מעובדי הנתבעת, אשר אינם ראויים להתברר במסגרת של סדר דין מקוצר ו/או שטרם התגבשו. מדובר בנזקים הנובעים מן הצורך ליטול הלוואות גדולות על מנת לממן את 'האשראי' הכפוי שניתן לעירייה, ומן ההתנהלות המעוולת, הרשלנית ואף הזדונית מצד עובדי הנתבעת וכן העומד בראשה בימים אלה (גנדלמן – ח"ש)...".
על כך בדיוק עמד המומחה מנירב בחוות דעתו, בציינו את נזקי ההלוואות, ירידה בתזרים מזומני התובעת וכו' שנגרמו לתובעת עקב העכוב בתשלומי העירייה, נשוא התביעה הכספית, אותה קרא (ראו סעיף 407(א) לעיל).
המומחה הודה במפורש שחלק מהנזקים נשוא חוות דעתו, הוא מייחס לאי העברת התשלומים לתובעת על ידי העירייה במועדם, נשוא התביעה הכספית (סעיף 408 (יד) לעיל). נזקים אלה לטעמי לא היו צריכים להופיע כלל בחוות דעתו, שכן אינם קשורים לתובענה הנדונה על עילותיה, ובכל מקרה לא ניתן לגביהם פיצול סעדים. הרי עילת התביעה הנובעת מהאיחור בתשלום כבר קמה ועמדה לתובעת עובר להגשת התביעה הכספית. הרי דווקא בגלל אי תשלום החשבונות המאושרים הוגשה התביעה הכספית.
דא עקא כאמור – התובעת לא הגישה בקשה נפרדת לפיצול סעדים, סוגיה זאת לא עלתה במהלך דיוני התביעה הכספית ובסופו של דבר זנחה את בקשת פיצול הסעדים בסיכומיה שהוגשו בתביעה הכספית.
בית המשפט העיר על כך למומחה במהלך חקירתו (ראו את הדו שיח בין בית המשפט למומחה שצוטט בסעיף 408(טו) לעיל);
411. בכלל סבורני כי המומחה בחוות דעתו סמך יותר מידי על דבריו של התובע (רמי חסון) ופחות על בדיקות שערך בעצמו, או היה צריך לעשות או לבצע בעצמו, כדלקמן:
א. המומחה היה צריך לטעמי לבחון ביתר פירוט ודיוק את מצבה של התובעת מבחינת גידול והיקף תזרימי בשנים שלפני הסכם המסגרת ולראות את הגידול של התובעת הנובע במישרין מהסכם המסגרת, שהסתיים בכל מקרה בחודש 2/0214. אז היה רואה איזה חלק מהגידול של התובעת נובע מהסכם המסגרת, שהסתיים, ובכך היה מעריך ביתר דיוק את הנזקים שגרמו מעשיה או מחדליה הנטענים של הנתבעים. בחינת הנזקים בהסתמך על השנים 2012-2014 בלבד לא נותנת, כך לטעמי, שיקוף אמיתי של מצב התובעת לאחר הסכם המסגרת, ללא קשר לתובענה הנדונה (במיוחד כשאחת משלוש השנים בהן השתמשו לבחינת ממוצע הנזקים, שנת 2012, היא חריגה אפילו לגרסת המומחה);
ב. בנדון אף קיימים תנאי שוק הבניה ומצב קבלני הבניה או חברות הבניה בכלל בשנים שלאחר הסכם המסגרת. באופן תמוה המומחה לא בדק נתונים אלה (ראו סעיף 408(טו) לעיל), וניסה לייחס הכל, בצורה לא מבוססת מספיק לטעמי (בהעדר הנתונים החסרים הנ"ל), בין היתר לאירועים נשוא התובענה הנדונה (שכאמור חלקים נרחבים בה נדחו);
ג. תשובתו של המומחה כי לצרכי תחשיבים נהוג לקחת שלוש שנים אחרונות (סעיף 408 (יב) לעיל) לא שכנעה אותי. לטעמי המומחה היה צריך לבחון את הפסקת ההשפעה של הסכם המסגרת על התובעת גם לנוכח היקף עיסוקיה ומצבה התזרימי (ממנה גם נגזר הסיווג הקבלני שלה) עובר להסכם המסגרת.
הרי לא ניתן היה לשלול כי בכל מקרה, לאחר תום הסכם המסגרת היקף עבודתה של התובעת היה פוחת.
זאת במיוחד כשגם המומחה בעצמו מציין כי נתוני שנת 2012 היו חריגים (408(יב));
זאת ועוד. אם היינו לוקחים, כפי שההגיון והסבירות מחייבים, ובוחנים את ממוצע הכנסות התובעת ורווחיה לאורך יותר שנים אחורה, חישובי הנזק המופיעים בחוות הדעת היו קטנים עד כדי חצי.
נשאל בנדון המומחה, ותשובתו לא שכנעה אותי (ראו סעיף 408(יב) לעיל).
בנדון התחברתי יותר לאמור בסעיפים 164-166 לסיכומי העירייה, כדלקמן:
"במסגרת חוות דעתו ביקש רו"ח מנירב להציג כי הרווח השנתי של התובעת בשנים 201-2014 עמד על סך של 4.5 מליון ₪ בממוצע. כשעומת עם העובדה כי נתוני שנת 2013 היו חריגים באופן קיצוני כלפי מעלה (ולמעשה גרמו להטיית הרווח השנתי הממוצע באופן חד כלפי מעלה), הודה כי אכן נתוני שנת 2012 חריגים מאוד, אך עדיין בחר להתעלם מעובדה זו שהם חריגים) ואפילו לא שקל בנסיבות אלה לבצע חישוב על פני 4 או 5 שנים במקום רק 3 השנים הללו (דבר שמטבע הדברים היה יכול למתן במידת מה את ההטייה... החריפה כלפי מעלה של הנתונים).
על פי הנתונים המופיעים בחוות דעתו של רו"ח מנירב (לוח 3 בעמוד 10 לחווה"ד), ניתן לראות כי ביצוע חישוב פשוט של ממוצע הרווח השנתי על פני 4 שנים (2011-2014) במקום רק 3 שנים, מוריד את הממוצע השנתי מסך של 4.5 מליון ₪ ל-3.7 מליון ₪...
ביצוע אותו חישוב ממוצע רווח שנתי על פני 5 שנים (2010-2014)... מוביל לתוצאה של רווח שנתי ממוצע בסל של 3 מליון ₪...
נראה שרו"ח מנירב העדיף להישאר במתחם אותן 3 שנים... וזאת כדי להימנע מהורדת הרווח הממוצע השנתי מסך של 4.5 מליון ₪ לסך של 3 מליון ₪...".
ד. גם לא שוכנעתי עד תום שמצבה של התובעת לא התייצב או לא היה אמור להתייצב משמעותית לאחר קבלת סכום הזכיה המשמעותי בתביעה הכספית בתחילת שנת 2017 (פסק הדין בתביעה הכספית ניתן ביום 28.2.107).
הרי בגלל העכוב בתשלום נאלצה התובעת לקחת הלוואות (כך נרשם במפורש בחוות דעת המומחה). הלוואות אלה היו צריכות לאפשר לה להמשיך להתגלגל עסקית למרות העכוב בתשלומי העירייה (נשוא התביעה הכספית). ברם לאחר מכן זכתה התובעת בסכום של כ-12 מליון בתביעה הכספית (לרבות ריבית פיגורים). אז כיצד מצבה לא התייצב?
תשובתו של המומחה לשאלה זאת (סעיף 408(י') לעיל), לא הניחה את דעתי, ולטעמי לא ענתה עניינית לשאלה האמורה.
ה. בכלל הסתמכותו של המומחה על נתונים שמסר לו התובע, ללא קבלת אסמכתאות לדברים, לא היתה במקומה. נבהיר את דברינו:
חלק מנתוני היקף פעילותה של התובעת, הערכה בדבר הפגיעה בסיווג הקבלני עקב האטת הפעילות העסקית (לרבות קושי לגשת למכרזים), מכירת נכסים אישיים של התובע, ביטולי עסקאות עם התובעת עקב פרסומי הגשת התלונה המומחה קיבל מפיו של התובע, ללא אסמכתאות שבדק (ראו סעיפים 408(ג)+(ד)+(כ) לעיל).
ו. אפילו את מספר העובדים שהחזיקה התובעת עובר להסכם המסגרת ולאחריו לא בדק המומחה. הוא רק ידע לומר כי בשנת 2012 (שנת השיא שהיתה חריגה כאמור אף בעיניי המומחה) החזיקה התובעת 73 עובדים, ובשנת 2015 (לאחר תום הסכם המסגרת) החזיקה רק 20 עובדים. המומחה בחר לראות בכך מדד לפגיעה בהיקף עיסוקה של התובעת. בסופו של דבר, במהלך חקירתו הודה המומחה כי יתכן וההפחתה במספר העובדים היתה נגרמת בכל מקרה עקב סיום הסכם המסגרת, שבתקופתו היתה התובעת זקוקה לעובדים נוספים ורבים יותר (ראו סעיף 408(כב) לעיל).
בצדק עמדה העירייה בסיכומיה על נקודה זאת (סעיף 180).
ז. המומחה אף לא בדק אם התובעת זכתה במכרז בשנת 2014 מול עיריית תל אביב, הגם שמניח כי כך הוא הדבר (ראו סעיף 408(כא) לעיל). זאת בניגוד למידע שמסר לו התובע כי לתובעת יש קושי לגשת למכרזים.
המומחה אפילו לא ידע שחצי שנה לפני פרויקט בוקשטיין התובעת נכנסה לעסקת בניה של בנין בן 11 יחידות (או קומות – סעיף 182 לסיכומי העירייה) כעדותו של רמי (עמ' 659 לפרו' מיום 1.2.2021 שו' 21-25). אז על בסיס מה קבע כי התחייבויותיה של התובעת קטנו מאז הפכה לקבלן מבצע?! (סעיף 408(ח)).
ח. אפילו בעסקת בוקשטיין שהתבצעה כעסקת מזומן, בחן המומחה רק צד אחד של המטבע – שהתובעת הוציאה כ- 3.6 מליון ₪ עודפים לעומת מצב בו היתה ממשיכה בעסקת קומבינציה כקבלן מבצע. אך באופן תמוה לא בחן את הצד השני של המטבע, שמא עסקת המזומן כקבלן בונה הניבה לתובעת רווח גדול יותר שאיין את ההוצאה העודפת (סעיף 408(יט) לעיל).
ט. בכלל יש לתהות מדוע ראה המומחה בעסקת בוקשטיין את הטריגר או הגורם למעבר התובעת מקבלן מבצע לקבלן בונה, כשציין במפורש כי מעבר כזה היה ביוזמת התובעת ללא קשר לאירועים שקרו עם העירייה (ראו סעיף 408(ח) לעיל)!
בצדק ציינה העירייה בסיכומיה (סעיף 183) כי התובעת פנתה לתחום היזמות (קבלן בונה) ביוזמתה ללא קשר לעילות התובענה דנן. לכן גם דברי התובע בעדותו, כי פנה לתחום הנ"ל כתוצאה כתוצאה ממעשי העירייה ופרסומי התלונה (עמ' 660 לפרו' יום 1.2.2021 שורות 3-6) אינם מדוייקים, ואף אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של המומחה מנירב (מטעם התובעים) כי התובעת פנתה לתחום היזמות ללא קשר למעשי העירייה.
לא זו אף זו – בכלל יתכן כי המעבר של התובעת ליזמות יעשה לה רק טוב בעתיד. עובדה שלא נשללה על ידי המומחה, רק שסבר כי הדבר יוודע בעוד מספר שנים (ראו סעיף 408(ח) לעיל).
412. במצב הדברים האמור, עליו גם עמדה העירייה בסיכומיה, ובמיוחד כאמור לנוכח דבריי בסעיפים 409-410 לעיל, התקשיתי לסמוך על חוות דעתו לקביעת נזקי התובעים לנוכח קבלת התביעה בחלקה, כמסוכם בסעיף 404 לעיל.
התובעים בסיכומיהם מבקשים ליתן משקל רב לחוות דעתו של המומחה מנירב לאור העובדה כי לא הציגו חוות דעת נגדית מטעמם, והסתפקו בחקירתו הנגדית של המומחה.
על כך נשיב לתובעים, כי כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו [ראו לענין זה ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' נחום סגל, פסקה 3 [פורסם בנבו] (7.3.1995)].
וכן – ע"א 1822/18 יצחק פלד נ' מוריס ביטון, פסקה 9 [פורסם בנבו] (1.5.2019):
"בית משפט אינו כבול לממצאים שנקבעו בחוות דעת מומחה, אף אם מדובר בחוות דעת יחידה שמונחת לפניו".
נדגיש כי נימוקיי ומסקנותיי, בדבר הקושי במקרה דנן להתבסס להוכחת נזקי התובעים על חוות דעתו של המומחה מנירב, ניתנו לאחר שמיעה ארוכה של המומחה במסגרת חקירתו הנגדית.
בכלל אזכיר לתובעים, כי במסגרת התביעה הכספית דחיתי את חוות הדעת של שבח שהוגשה מטעם העירייה, הגם שהתובעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה, והסתפקה בחקירת המומחה שם. הכל לגופם של דברים.
413. עדותו של רמי חסון לענין נזקי התובעים, כמשתקף מתצהירו ת/12, היא חזרה למעשה על חוות דעתו של מנירב (ראו סעיף 195 לת/12, על סעיפי המשנה שלו).
414. רמי חסון הרחיב בסעיף 196 לת/12 על סעיפי המשנה שלו, על נזקי התובעת בעסקת בוקשטיין. לטעמי, בשורה התחתונה, ולאחר שמיעת עדים, לא הצליח להראות ולשכנע באשר לעסקת בוקשטיין שתי נקודות מרכזיות:
א. כי העסקה היתה קרובה להבשלה להסכם;
ב. כי התובעת הרוויחה בסופו של יום מהבניה כחברה יזמית ברחוב הגיבורים חדרה (במגרש בוקשטיין) פחות משהיתה מרוויחה בעסקת קומבינציה, באופן שהפער הכספי הנטען לתובעת בגלל שינוי אופי העסקה (כ-3.6 מליון ₪), עליו עמד המומחה מנירב בחוות דעתו, היה מתאיין או לפחות מצטמצם משמעותית.
נבחן נתונים אלה מיד.
415. האם עסקת בוקשטיין היתה קרובה להבשלה או לחתימת הסכם קומבינציה:
א. התובע בתצהירו ת/12 טען כי מתווה העסקה התגבש, ונותרה רק חתימה על חוזה (סעיף 196.3 לת/12);
ב. ראובן בוקשטיין (להלן: "ראובן") נציג הבעלים ממשפחת בוקשטיין העיד בפני בישיבת יום 9.9.2020.
הוא הגיש תצהיר עדות ראשית ת/2 בו ציין כי מתווכת בשם ריטה דרורי (להלן: "המתווכת דרורי") הציעה לו את רמי חסון כקונה לרכישת מבנה ומגרש ברחוב ברחוב הגיבורים בחדרה. תוך כדי ניהול משא ומתן מול רמי חסון במסגרתו נבחנה עסקת קומבינציה בין הצדדים, ראו הוא ואחיו (הבעלים של הנכס) כתבות בעתונות על תלונה במשטרה שהגישה עיריית חדרה נגד התובעת. הם חששו לנוכח הפרסומים כי התובעת לא תעמוד בהתחייבות הקומבינציה, וסגרו עם התובעת על מתווה של עסקת מזומן, שנחתמה בסופו של דבר.
ג. בחקירתו הנגדית ציין ראובן דברים שונים בכל הקשור להתקדמות הצדדים לעבר עסקת קומבינציה, כדלקמן:
"אנחנו היינו במשא ומתן עם כמה קבלנים, זה עוד התחיל כשהדוד שלי היה בחיים אבל היינו במשא ומתן עם קבלן בשם אני חושב אברהם היכרי על עסקת קומבינציה, והיה עוד קבלן אחד בשם עמרם שאני לא זוכר את השם" (עמ' 321 לפרו' שו' 12-15);
בהמשך ראובן אף ציין, כי התובע היה אחד מתוך ארבעה קבלנים עימם ניהלו, הוא ומשפחתו, משא ומתן על רכישת הנכס שבבעלותם (עמ' 321 לפרו' שו' 20-23);
בסופו של דבר נפלו הקבלנים האחרים ונשארה רק הצעת התובע (עמ' 322 לפרו' שו' 1-2);
ד. כשנשאל ראובן, אם רצו הבעלים עסקת קומבינציה אך הפרסומים הפיחו בהם חשש מפני התובעים, אזי מדוע לא פנו לקבלן אחר לעסקת קומבינציה, השיב:
"הרעיון היה של רמי להפוך את זה לעסקת מזומן כי אנחנו לא האמנו ואז הוא הציע הצעה כזאת ואנחנו בסוף נענינו לעסקה הזאת" (עמ' 322 לפרו' שו' 9-10);
(זה בניגוד לגרסתו של התובע בת/12, סעיף 196.3, כי הרעיון של הפיכת עסקת בוקשטיין מעסקת קומבינציה לעסקת מזומן היתה של הבעלים; כך גם בניגוד לגרסתו של עו"ד אורי עמרני אליו פנו התובעים בנוגע לעסקת הקומבינציה המתגבשת, שציין בתצהירו ת/4, סעיף 5, כי את הצעת עסקת המזומן הציע עו"ד גדיש שהחל לייצג התובעים);
ה. הבהיר ראובן כי הפיכת עסקת הקומבינציה עליה דיברו הצדדים לעסקת מזומן לא חייבה שינויים גדולים, שכן אפילו לא החליפו טיוטות, הם רק דיברו על עקרונות מסחריים (עמ' 322 לפרו' שו' 12);
ו. עדותו הנ"ל של ראובן עלתה בקנה אחד עם עדותו של עו"ד עמרני (שנתן תצהיר עדות ראשית ת/4, והובא לעדות על ידי התובעים) על השלב בו עמדו הצדדים עת שינו את אופי העסקה, מעסקת קומבינציה לעסקת מזומן.
בנדון עו"ד עמרני העיד, כי התובע הגיע אליו לאחר ש"התרקמה הבנה בינו לבין בעלי הקרקע" (סעיף 2 לת/4);
יחד עם זאת עו"ד עמרני הודה כי בשלב זה למשפחת בוקשטיין טרם היה עו"ד שייצג אותם בעסקת הקומבינציה, ואז התפרסמו הכתבות על אודות הגשת התלונה נגד התובעת (סעיף 3);
שוב – עסקת קומבינציה המצויה בחיתוליה.
ז. עיננו הרואות כי "עסקת" הקומבינציה המדוברת היתה בחיתוליה, ולא בטוח כי בכלל היתה מבשילה לכדי עסקה כזאת בכל מקרה.
ח. לא בכדי זה הרושם שאני מקבל, ואבהיר את דבריי.
מחד גיסא – התובעים רצו אולי לחסוך במס במסגרת עסקת קומבינציה לעומת עסקת יזמות (ואולי עוד הטבות כספיות – ראו דברי התובע סעיפים 196.3 ו-196.6 לת/12);
מאידך גיסא – התובעים הציעו לבעלים עסקה כנראה מאוד משתלמת במסגרת עסקת קומבינציה (6.5 יחידות דיור), שקבלנים אחרים לא הסכימו לתת להם (עדותו של ראובן עמ' 322 לפרו' שו' 22-25). היינו הגדלת הוצאותיהם בצורה משמעותית בעסקת הקומבינציה המדוברת.
משכך, ומשאפילו לא הוחלפו טיוטות בין הצדדים, לא בטוח כי ניתן לומר על העסקה כי היתה מתבשלת לכדי עסקת קומבינציה בין הצדדים. במיוחד כשלתובעת לא היה עד אז כל נסיון קודם בעסקת קומבינציה, ואף לא אחרי כן, עד היום (עדותו של התובע, עמ' 659 לפרו' שו' 1-2 ו-שו' 18; עדותו של עו"ד פלדמן מטעם התובעים עמ' 345-346 לפרו' יום 9.9.2020);
לא מן הנמנע, כי בסופו של יום, העסקה בכל מקרה היתה מנותבת לעסקת יזמות (עסקת מזומן) ולא עסקת קומבינציה, כיתר עסקאות התובעת עד אז, מתום הסכם המסגרת (כפי שהניחה במידה רבה של צדק העירייה בסיכומיה – בסעיף 193). במיוחד כשהתובע תכנן, וביצע, הגדלת מספר יחידות הדיור המתוכננות לקום על המגרש מ-34 יחידות ל-37 יחידות (כפי שנראה להלן).
416. עסקת בוקשטיין – עסקה במזומן, והרווח שלה:
א. הנתון השני שיש לבדוק, האם התובעת לא הרוויחה בסופו של יום מהבניה ברחוב הגיבורים חדרה (במגרש בוקשטיין) יותר משהיתה מרוויחה בעסקת קומבינציה על אותו מגרש תוך מסירת 6.5 יחידות דיור לבעלים (ראו ת/2, תצהירו של ראובן), באופן שהפער הכספי לתובעת (כ-3.6 מליון ₪, אותו ציין המומחה מנירב בחוות דעתו) היה מתאיין או לפחות מצטמצם משמעותית.
ב. נזכיר את שציינו בסעיף הקודם, כי התובעים הציעו לבעלים עסקה כנראה מאוד משתלמת במסגרת עסקת קומבינציה (6.5 יחידות דיור), שקבלנים אחרים לא הסכימו לתת להם (עדותו של ראובן עמ' 322 לפרו' שו' 22-25). היינו הגדלת הוצאותיהם בצורה משמעותית בעסקת הקומבינציה המדוברת. זאת לעומת חסכון במס במסגרת עסקת קומבינציה (ראו תצהירו של עו"ד פלדמן ת/3) אל מול עסקת יזמות (ואולי עוד הטבות כספיות – ראו דברי התובע סעיפים 196.3 ו-196.6 לת/12);
ג. נזכיר כי התובעת לא בנתה עד אז במסגרת עסקות קומבינציה (עמדנו על כך בסעיף הקודם) ואולי היתה מוכנה לשלם מחיר מסויים, על חשבון הרווח שלה (לעומת עסקת מזומן) בכדי להיכנס לתחום. הראיה – כפי שהעיד ראובן, וגם עמדנו על זה לעיל, אף קבלן אחר לא הציע להם עסקה כה משתלמת עם 6.5 יחידות דיור, כפי שהציעו התובעים במשא ומתן ביניהם.
ד. מכאן עולה השאלה הרלוונטית בכל הקשור לפרויקט מגרש בוקשטיין – מה הרווח שהיה יוצא לתובעת מעסקת קומבינציה לעומת עסקת יזמות (עסקת מזומן) שנחתמה בסופו של דבר עם משפחת בוקשטיין בהקשר למגרש ברחוב הגיבורים בחדרה. ככל שאין פער, או הפער נוטה לכיוון עסקת מזומן, אין נזק משינוי העסקאות (מקומבינציה לעסקת מזומן) בכל מקרה.
ה. באופן תמוה המומחה לא בחן שאלה זאת (ועמדנו על כך לעיל).
ו. התובע בחקירתו העדיף להתחמק מליתן תשובה ברורה לשאלה זאת. נצטט בנדון מעדותו ביום 1.2.2021, עמ' 665-666, כדלקמן:
"כב' השופט: הרווחת מעסקת בוקשטיין?
העד: תראה, עדיין לא מכרתי את כל הדירות.
כב' השופט: שאלתי אם הרווחת ואם כן, מה שיעור הרווח?
העד: אני לא יודע כי לא מכרתי את כל הדירות אבל זה לא,
כב' השופט: מה שיעור הרווח הצפוי?
העד: בוא נגיד ככה, זה מבחינה רווחית איך שאני רואה את זה, הפרויקט עדיין לא נגמר, אולי לא הצדיק את המלחמה שלי מבחינה רווחית אבל החזיק את החברה ככה נושמת ומחזיק את ההוצאות שלה.
כב' השופט: לא הפסדת בעסקת בוקשטיין.
העד: תראה, לפעמים כשאתה לא מפסיד או מרוויח 20%, יש הבדל ב-20% האלה, זה גם הפסד.
כב' השופט: אם אתה מציג את בוקשטיין כנזק אז אני חייב לשאול אותך האם הפסדת או הרווחת מבוקשטיין?
העד: אני לא יודע להגיד עכשיו כי אין לי מאזן לעסקת בוקשטיין, עדיין לא מכרתי את כל הדירות, אין לי את הדוח רווח והפסד של עסקת בוקשטיין כי הפרויקט נגמר לא מזמן והדירות לא מכורות שם, נשארו עוד דירות למכירה.
עו"ד א.רייכקינד: כמה נשארו בערך?
העד: יש עוד פנטהאוזים ועוד חמישה, לפחות שש או שבע דירות, שזה משמעותי.
עו"ד א.רייכקינד: מתוך כמה?
העד: 37 בסוף אבל לצורך העניין, דבר כזה עושים את הסיכומים של רווח, הפסד, עושים רק בסוף הפרויקט.
כב' השופט: כן אבל יש לך צפי.
העד: הצפי שלי שלא הרווחתי במתווה הזה, כמו שבניתי להרוויח ובניתי להרוויח כי זה אזור טוב בחדרה ואם הייתי נשאר במתווה הראשון,
כב' השופט: על איזה שיעור רווח בנית?
העד: במתווה הראשון?
כב' השופט: כן.
העד: על לפחות, לפחות 25%, לפחות.
כב' השופט: רווח קבלני?
העד: כן, כן, כן.
כב' השופט: וכמה הרווחת בסופו של יום?
העד: אני לא אגיע אפילו ל-5-6 אחוז".
עינינו הרואות, מלים בעלמא של התובע, ללא אסמכתאות, ללא גיבוי של מומחה לנדון הגם שעסקינן בעדות עם נתונים חשבונאיים המחייבת פרשנות ובדיקה על ידי מומחה (שכבר נתן חוות דעת מטעם התובעים אך השמיט נקודה זאת).
ברם, אפילו לפי עדותו של התובע הוא הרוויח מעסקת בוקשטיין שנחתמה בסוף, אבל פחות (וקיים ספק בליבי בנקודה זאת, לנוכח העמימות בה בחרו התובעים להשאיר את סוגיית הרווח של עסקת בוקשטיין שנחתמה לעומת עסקת הקומבינציה).
בנדון אף העירה העירייה בסיכומיה (סעיף 172 לסיכומים), כי העובדה שהתובע דיבר בעדותו על אחוזי רווח יכולה להטעות. חשוב לדעת מה מידת ההשקעה הכספית של הקבלן בפרויקט. אם למשל למשל השקיע בפרויקט 150 ₪ והרוויח 20% הרווח שלו הוא 30 ₪. לעומת זאת אם ישקיע בפרויקט 100 ₪ וירוויח 25% הרווח יהיה סך של 25 ₪ בלבד.
לכן בעסקת מזומן בה התובעת משקיעה הרבה יותר כספים (כפי שהעידו על כך המומחה מנירב והתובע עצמו), לרבות מימון רכישת המגרש, אחוזי רווח נמוכים יותר (כטענת התובע בחקירתו דלעיל) יכולים להיות רווחיים יותר מאחוזי רווח גבוהים יותר בעסקת קומבינציה.
לכן חשובה שורת הרווח, בכסף, של עסקת המזומן מול עסקת הקומבינציה, ונתון זה התובעים בחרו של למסור עד כה.
ז. לא זאת אף זאת – בעסקת הקומבינציה המדוברת עם בוקשטיין היתה צריכה התובעת לתת לבעלים 6.5 יחידות דיור מתוך 34 יחידות דיור שתוכננו להיבנות. בסופו של יום, משהפכה התובעת לבעלים של המגרש בעסקת מזומן, היא הצליחה לקבל היתר לשלוש יחידות דיור נוספות (סך הכל 37 יחידות), דבר שמדרך הטבע משפיע על הרווח של התובעת בעסקת המזומן לעומת עסקת הקומבינציה (ראו עדותו של עו"ד פלדמן בנקודה זאת עמ' 338-340 לפרו' יום 9.9.2020);
גם עו"ד אורי עמרני שהובא כאמור לעדות על ידי התובעים ציין בעדותו כי התובע נכנס לעסקת המזומן עם משפחת בוקשטיין כי העריך שישביח את המקרקעין:
"... רמי רצה את העסקה היא היתה לו (כדאית – ח"ש) מבחינה כלכלית הוא רצה לעשות אותה. הוא יזם הוא קבלן הוא בנה על זה שהוא יגיש, שהוא ישביח את הקרקע, הוא יוציא יותר היתרי בנייה יותר יחידות דיור ומשם הוא ירוויח את הכסף על זה הוא בנה. אבל כרגע לעשות את העסקה הוא החליט שהוא יעשה אותה למרות שהוא הוציא מכיסו הרבה יותר כסף" (עמ' 350-351 לפרו' יום 9.9.2020).
אני מניח כי המומחה מנירב לא היה מודע לנתון זה עת ערך את חוות דעתו, שכן הוא ציין לגבי פרויקט בוקשטיין כי כלל 34 יחידות דיור בלבד (עמ' 11 לת/1).
נזכיר כי את הנזק של עסקת בוקשטיין העריך המומחה בכ-3.6 מליון ₪. כעת מתברר כי נוספו שלוש יחידות דיור לפרויקט, שכל אחת מהן נמכרת בסכום של כ-1.5 מליון ₪ (עדותו של עו"ד פלדמן, עמ' 342 לפרו' שו' 10-13).
האם אין פה איון או לפחות צמצום משמעותי של הנזק הנטען לנוכח חילופי העסקאות במגרש בוקשטיין?! סביר שהתשובה לשאלה זאת חיובית.
אפילו עו"ד עמרני ציין בעדותו, במענה לשאלה "האם רמי לקח בחשבון את העובדה שאולי לא כדאי לו לעשות את העסקה (עסקת המזומן במגרש בוקשטיין – ח"ש)", והשיב:
"רמי הוא קבלן הוא יזם הוא איש שבונה ומתעסק במקרקעין הוא יודע מצוין מה הוא עושה, הוא אדם חריף כתער, ורמי הגיע לשיקולים למסקנה ולהחלטה שהעסקה טובה וכדאית לו גם בנסיבות האלה אדוני, ואני מניח שגם שרמי בפרויקט הזה שהוא בנה ומכר עדיין הרוויח כסף הוא לא יצא מופסד מהפרויקט, עם כל זה שהוא שילם את המס שבח והיטל ההשבחה של הקונים אדוני, נורא פשוט" (עמ' 352 לפרו' שו' 2-7);
אכן לכאורה פשוט. זו הסיבה שהיה על התובעים לתמוך טענתם להפסד בעסקת בוקשטיין עם נתונים לענין הרווח שבעסקת המזומן לעומת עסקת הקומבינציה. הדבר היה בהישג ידם של התובעים, שהרי כבר עמד לרשותם מומחה, שהיה יכול לעשות החישובים המדוייקים בנדון, אך הדבר לא נעשה.
ח. בהינתן כל אלה, שוכנעתי לקבוע כי לא ניתן ללמוד, ולמעשה לא הוכח לי, כי הפיכת עסקת בוקשטיין לעסקת מזומן פגעה ברווחיות של התובעת מפרויקט זה, לעומת עסקת קומבינציה. היינו – לא הוכח נזק בנדון.
417. רמי חסון טען עוד בתצהירו ת/12, כי לפחות שלוש עסקאות נדל"ן (רחוב הרצוג, רחוב הנשיא ורחוב ירושלים בחדרה) לא יצאו אל הפועל, כתוצאה מחשש ממשי של המתקשרים מהתקשרות עם התובעת עקב פרסום התלונה. בנדון הפנה התובע לתצהירה של המתווכת דרורי ת/5 שניתן בנדון.
המתווכת דרורי ציינה בתצהירה ת/5 כי הפרסומים השליליים על התובעים הנוגעים להגשת התלונה הביאו לכך שלפחות שלוש עסקאות נדל"ן לא התקדמו ולא יצאו אל הפועל. העסקאות הן ברחובות הרצוג, הנשיא וירושלים בחדרה. בשלושת מקרים אלה היא הציעה את שמה של התובעת ונתקלה בסירוב ובהתחמקות "שלהערכתי נבעו נטו מהפרסומים השליליים" (סעיף 17 לת/5).
בחקירתה הנגדית ריככה המתווכת דרורי את רושם הדברים שבתצהירה וציינה כדלקמן:
א. אף אחד מבעלי הנכסים הנ"ל לא אמר לה במפורש את הדברים, אבל היה סוג של התחמקות (עמ' 374 לפרו' שו' 9-12).
ב. לא היתה גם אמירה מפורשת של מי מהבעלים נגד התובעים (עמ' 375 לפרו' שורות 7-8).
ג. אנשים הביעו חששות, אך אף אחד לא בא ואמר לה דברים מפורשים נגד רמי חסון או התובעת (עמ' 412 לפרו' שו' 21-23).
ד. בסוף אף הודתה המתווכת דרורי ששלוש העסקות הנ"ל לא נסגרו דרכה, כך שאין לה דרך לדעת שמא העסקות נסגרו עם קבלנים אחרים כיוון שהתקבלו מהם הצעות טובות יותר משל התובעת (עמ' 375 לפרו' שו' 24-25; עמ' 376 לפרו' שו' 6-13).
במילים אחרות וקצרות יותר – לא ניתן לסמוך על עדותה של המתווכת דרורי לגבי אובדן שלוש העסקות הנ"ל עקב פרסומי התלונה. יתכן שזו תחושתה הסובקייטיבית, אך לא שוכנעתי להסתמך עליה בלבד. כאמור יכולות להיות סיבות נוספות לסגירת העסקאות האמורות עם קבלנים אחרים (דוגמת הצעה אטרקטיבית יותר, נסיון טוב עימם בעבר ועוד);
היו יכולים התובעים להביא לעדות את הבעלים של שלושת הנכסים הנ"ל (שזהותם מוכרת למתווכת דרורי, שהרי הציעה בפניהם את התובעים לביצוע העסקות), או לפחות מי מהם, להתרשמות מהם במישרין לסיבת סגירת העסקות עם קבלנים אחרים, ולא עם התובעת.
משלא עשתה זאת התובעת, ובחרה להסתמך על תחושה אישית בלבד של המתווכת דרורי, הגם שהודתה כי אף אחד מבעלי שלושת הנכסים הנ"ל לא פסל בפניה את התובעים במפורש בהקשר לפרסומים הנטענים, יש לפרש זאת לחובתה מכח הכלל שבפסיקה בדבר הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים.
לכן שוכנעתי לקבוע, כי התובעת לא הוכיחה את אובדן שלוש העסקות האמורות עקב פרסומי התלונה במשטרה, בהסתמך על עדותה של המתווכת דרורי בלבד.
לא נעלם מעיניי כי המתווכת דרורי הוסיפה בעדותה, כי לאחר שהרגישה בשלוש העסקות הנ"ל שיש חששות מהתובעים, היא הפסיקה להציע להם מגרשים לעסקות (עמ' 376 לפרו' שו' 13).
יחד עם זאת ראוי להעמיד בנדון דברים על מכונם:
המתווכת דרורי היא שהציעה לתובעים את עסקת בוקשטיין (סעיף 2 לת/5);
לפני כן כלל לא הכירה את התובע (עמ' 382 לפרו' שו' 25-26);
היינו הפרסומים במשטרה לא קטעו איזו פעילות עסקית מוכחת שהיתה בין המתווכת דרורי לתובעים. לא היתה פעילות עסקית כאמור, אלא עסקה אחת בודדת (עסקת בוקשטיין), הא ותו לא!
418. נחזור לטענת עסקות שלא יצאו אל הפועל עקב פרסום התלונה (כטענת התובעים) בעדותו של התובע.
מעבר להפניה לתצהירה של המתווכת דרורי (כאמור לעיל) לא ידע התובע לומר לנו בחקירתו מעבר לכך.
התובע הודה כי אף אחד משלושת בעלי המגרשים שהזכירה המתווכת דרורי, לא ציין באוזניו שהם לא מוכנים לעשות עסקות עמו (עמ' 674 לפרו' מיום 1.2.21 שו' 7-10);
בהמשך שינה קצת מעדותו ואמר שהבעלים של הנכס ברחוב הנשיא כן אמרו לו במפורש שהם לא רוצים להתקשר עמו בעסקה כי הם מפחדים מיחסיו הלא טובים עם גנדלמן (אגב, גם בעדותו זאת לא קשר הדברים לפרסום התלונה אלא ליחסיו הלא טובים עם ראש העיר) – (עמ' 674 לפרו' שו' 13-19);
כשנשאל מי הם בעלי הקרקע ברחוב הנשיא, השיב: משפחת בלן, וציין כי אמרו לו הדברים בשנת 2014 (עמ' 674 לפרו' שו' 19-23);
כשנשאל מדוע לא הביאם לעדות השיב – "תגיד לי, באנו לפה 13 אנשים, מה אתה רוצה, אני אביא את כל חדרה לכאן?" (עמ' 674 לפרו', שו' 25-26).
שוב, תמיהה מדוע התובעים לא הביאו לעדות את בעלי המגרשים הנ"ל במקום להסתפק בתחושותיה של המתווכת דרורי. בכל אופן גם עדותו של התובע לא קושרת, מעבר לתחושות, בין פרסום התלונה לאי קשירת עסקות עם התובעים.
419. סבורני כי סיכום הדברים משתקף היטב בסעיף 163 לסיכומי העירייה, כדלקמן:
"הלכה למעשה, התובעים כשלו מלהוכיח כי אכן היו עסקאות שלא נחתמו עם התובעת בשל אותה תלונה במשטרה. בחירתם המודעת של התובעים... שלא להביא לעדות את אותם אנשים, מחזקת עוד יותר את המסקנה כי אין לקבל טענה זו...".
420. טענה מעניינת נוספת היתה בפיו של התובע בחקירתו הנגדית, שאף לא עלתה בכתב התביעה ואף לא בתצהירו, כי עצם הגשת התלונה נגד התובעת מנעה ממנה האפשרות להשתתף במכרזים (עמ' 652 לפרו' שו' 24-26);
מענין שטענה זאת של התובע אף לא נמסרה למומחה מנירב, שציין בחוות דעתו, כסיבה יחידה, את אי יכולתה של התובעת לגשת למכרזים, כקשור למצבה התזרימי הקשה (ראו סעיף 407(ג) לעיל);
כשנשאל היכן טענה זאת מופיעה בתצהירו, הודה למעשה כי לא מופיעה אך הוא מכריז זאת לפרוטוקול (עמ' 655 לפרו' שו' 10);
מעבר לשאלה האם אין בטענה זאת הרחבת חזית (ראו פרק ו' לסיכומי העירייה) ו/או אם אכן עצם הגשת תלונה נגד חברה קבלנית מונע ממנה לגשת למכרזים (זגדון לא אישר את הדברים, וציין כי לא מוכר לו תנאי סף כזה – עמ' 1116 לפרו' מיום 15.3.21), הרי כבר קבענו לעיל שבגין עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014 (או עיבוייה בחודש 12/2015) לא קמה עילת תביעה נגד העירייה (להבדיל מפרסום התלונה מחודש 3/2014).
לכן ככל שיש תנאי סף כאמור כטענת התובע בחקירתו הנגדית (ואין לי צורך להכריע בכך), אין מקום לכל טענת נזק נגד העיריה בגין עצם הגשת התלונה, אפילו אם בכך נמנעה מהתובעת אפשרות לגשת למכרזים.
421. התובע אף ניסה לטעון בתצהירו לנזקים אישיים עקב מימוש נכסים אחרים בכדי להזרים כספים לתובעת (סעיף 197 לת/12), אך המומחה מנירב כבר ציין כי נזק זה לא ניתן לכימות ולא כלל אותו בחוות דעתו (ראו סעיף 3.1 סיפא לת/1).
לכן יש לומר כי נזק נטען זה, אותו העריך התובע בכ-1.5 מיליון ₪ (סעיף 197.1 לת/12), נטען בעלמא ללא הוכחה של ממש, ולא ניתן לקבלו.
422. בכלל יש להדגיש:
א. יש להבחין בין עצם הגשת התלונה ביום 31.3.2014 לבין פרסומה. כפי שהרחבנו לעיל, לעניין עצם הגשת התלונה יש הגנה לעירייה ולכן אין כנגדה עילת תביעה בנדון. לעניין הפרסום של התלונה יש אכן עילת תביעה נגד העירייה לפי החוק, אך נזכור שהתלונה נסגרה כבר ביום 18.12.2014 (כמצוין לעיל), והיתה בתוקף כשמונה חודשים וחצי. זמן מוגבל.
ב. לעניין הרחבת התלונה בשנת 2015 ופרסום הדברים, אין כל עילת תביעה לתובעים כדברינו לעיל.
ג. סבורני כי התובעים בכתב תביעתם, בתצהירי העדות הראשית מטעמם וסיכומיהם לא עושים האבחנה הנדרשת בין הדברים. יחד עם זאת, משלא שוכנעתי כי התובעים הצליחו להוכיח נזק מיוחד כתוצאה מפרסום התלונה שהוגשה ביום 31.3.2014 (לפי דברינו עד כה), לא ארחיב בנדון.
423. אם נסכם הדברים נאמר כך:
א. לא ניתן לסמוך על חוות דעת מנירב להוכחת נזקי התובעת בעקבות פרסום התלונה מיום 31.3.2014;
ב. טענות בדבר אובדן עסקות ו/או הפסדים מעסקת בוקשטיין בעקבות פרסום התלונה מיום 31.3.2014 לא הוכחו לי.
ג. למעשה – לא הוכחו לי נזקים מיוחדים על ידי התובעים בהקשר לתובענה דנן.
424. נבחן כעת את זכותה של התובעת לקבלת פיצוי מכח דיני החוזים (בגין פרויקט עמל שהוצא ממנה שלא כדין – חלק מהעילה השנייה) ומכח החוק – פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק כקבוע בסעיף 7א לחוק (בגין פרסום התלונה מיום 31.3.2014 תוך ביצוע עוולת לשון הרע – חלק מהעילה הרביעית).
425. אקדים ואומר, כי בקשתם החלופית של התובעים (שפורטה בסעיף 19 לעיל) לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בגין נזק כללי-בלתי ממוני, בהתאם להערכת בית המשפט, בשיעור של 1,000,000 ₪ מכוח כלל עילות התביעה, כבר אינו רלוונטי בעיניי. זאת, בין היתר, לנוכח דחייה די נרחבת של חלק מעילות התביעה, כמפורט בהרחבה לעיל.
לא נעלמו מעיניי דברי כב' השופט עמית בענין דניאל כדלקמן:
"בעניין שרנסקי הובהר כי הפיצוי שנקבע בסעיף 7א איננו מגביל את האפשרות לפסוק פיצוי גבוה יותר בגין נזק מיוחד או נזק כללי, אם התובע הוכיח שנגרם לו נזק כזה (שם, פסקאות 47-43). כלומר, הפיצוי ללא הוכחת נזק ב"מסלול הסטטוטורי" הקבוע בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, אינו מונע מבית המשפט לילך במקום זאת ב"מסלול הפסיקתי" הרגיל ולפסוק פיצוי בגין נזק ממוני ובלתי ממוני בסכום העולה על זה הקבוע בסעיף 7א ...
אדגים את האפשרויות הפתוחות בפני בית המשפט בבואו לפסוק פיצוי בעוולת לשון הרע. ראובן פרסם לשון הרע והכפיש את שמו של שמעון, "שלא בכוונה לפגוע", בשני אירועים שונים ונפרדים. על פי המסלול הסטטוטורי, רשאי בית המשפט לחייב את ראובן בסכום מקסימלי של 50,000 ₪ (בצירוף הצמדה) בגין כל פרסום, וזאת גם אם לא עלה בידי שמעון להוכיח את הנזק שנגרם לו (ס' 7א(ב)). לחלופין (ולא במצטבר), פתוח בפני בית המשפט גם המסלול הפסיקתי. במסלול זה, יעריך בית המשפט את הנזק הכולל שנגרם לשמעון, הן נזק ממוני והן נזק לא ממוני, כאשר הפיצוי על פי מסלול זה איננו מוגבל בסכום".
אני מניח כי בהתבסס על הלכה זאת מבקשים התובעים כי אפסוק להם כפיצוי בגין נזק כללי מכח כל העילות, סך של מליון ₪ על פי "המסלול הפסיקתי". דא עקא שחלק ניכר מהעילות נדחה, ועל היתרה אין מקום לפסוק כנזק כללי סך של מליון ₪ על פי המסלול הפסיקתי (זאת הגם, כפי שנראה להלן, בסופו של יום פסקתי לתובעים, בהתאם לחלקי העילות שהכרתי בהם, לרבות פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק בגין שמונה פרסומים ב"כוונה לפגוע", סך כולל פיצוי של מליון ₪, הכל כפי שיפורט להלן).
לכן אפנה לבחינת הנזקים בגין חלקי העילות שהוכחו.