--- סוף עמוד 32 ---
ודוק, עצם העובדה שמדובר בתיעוד מיום העירוי ללא ציון השעה יש בו ללמד לכאורה כי עסקינן קודם לחצות ובסמוך למועד מתן העירוי. יתר על כן, אנו יודעים כי התובעת חוותה פרכוס בו ביום לאחר מתן העירוי, הרישום לעניין הטיפול התרופתי בפירכוס נרשם ב 23:30, וממילא בהכרח שהפירכוס עצמו אירע קודם לכן (ראו מוצג 137 למוצגי התובעת וכן ראו עדות ד"ר קרני כי תרופת הדורקום נועדה לטיפול בפירכוס- עמ' 62 ש' 21-26 לפר'). דומה, אפוא, כי עצם העובדה שעניין הפירכוס לא נרשם במועדו הביא את המומחים לסברה כי לא היה פירכוס בסמוך למועד העירוי אלא רק למחרת - ביום 29.10.10 (ראו, לעניין זה, עדותו של ד"ר קרני, עמ' 61 ש' 1-8 ועדותו של ד"ר קוריצקי עמ' 100 ש' 29-32 לפר'), שעה שלמעשה התובעת פרכסה מספר פעמים, כאשר הראשונה שבהם בסמוך למתן העירוי או שעות בודדות לאחריו (ובוודאות קודם לשעה 23:300 עת רישום התרופה כנגד פירכוס).
53. זאת ועוד, גם התופעה של תזוזות בלתי רצוניות בגפיים התרחשה מיד לאחר העירוי ועוד באותו הלילה שלאחריו -
כך עדי התובעת העידו כי כבר במיון התובעת החלה לסבול מתופעה נוירולוגית חריגה – תנועות חריגות בגפיים. היא הזיזה את היד בצורה מוזרה ובעטה את הרגל מצד לצד, דפקה אותה על דפנת המיטה, נאלצו לשים שמיכה כדי למנוע חבלה, ובאיזשהו שלב הצוות הרפואי קשר את רגלה של התובעת למיטה כדי שלא תיפצע (סע' 7 לתצהיר הבן וסע' 39-43 לתצהיר התובעת). העד וילמוש מרקוביץ הצהיר כי באותו לילה בין 23:00-23:30 הוא הופתע להיתקל בילדי התובעת במחלקה בביה"ח עת הגיע לביקור חמו, הוא נכנס לחדרה של התובעת ראה שאינה מתקשרת, ממלמלת, זזה במיטה ללא הפסקה ועושה תנועות חריגות עם הרגליים "זרקה את הרגליים לכל עבר, בעטה בהן" ולא שלטה עליהן, ובלשונו - "היא הרימה את הרגליים והורידה אותן ובעטה". הוא היה בחדר מס' דקות וכעבור שעה חזר שוב ומצא אותה באותה סיטואציה. הוא הצהיר "אני חייב לציין שאני זוכר את הסיטואציה, כי היא היתה חריגה ובהחלט מסוג הדברים שנחרטים בזכרון", דבריו לא נסתרו בחקירה, ולמעשה רשומות רפואיות שונות המציינות סימני הימטומות ברגלי התובעת יש בהם לאושש את הנטען כאילו פגעה ברגליה באופן לא רצוני במסגרת המיטה –
--- סוף עמוד 33 ---
כך במוצג 46 למוצגי התובעת צוין "כתם אדום בשליש תחתון של הרגל השמאל (הטעות במקור – צ.ו)