"אתה מחזיר אותי להתחלת הדיון שלנו, לא היו תלונות על כאבי ראש אצל רופא המשפחה ולא בחדר המיון ולא בחילות
--- סוף עמוד 36 ---
ולא רגישות לאור ולא הקאות. בבדיקה שלה בלילה בקבלה למחלקה ב- 23:30 לא היה קישיון עורף וגם במיון לא היה. יש נקודה אחת בזמן שבה היה קישיון עורף ולדעתי היא הייתה באי שקט והתנגדה לבדיקה ויכול להיות שזאת הסיבה לתיאור של קישיון עורף ובהמשך שוב אין קישיון עורף אחרי יומיים ולא ניתן טיפול שפתר לכאורה את דלקת קרום המוח" (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 13 ש' 8-13 לפר')
ואכן, בפעם הבאה שיש תיעוד לבדיקת קשיון עורף היא ביום 1.11.10 (לאחר ששבה להכרה), ושוב נרשם "ללא קשיון עורף" וכי "אין סימנים מנינגיאלים כלל"! (ת/92). קשה, אפוא, להניח כי סימנים מנינגיאליים/קשיון עורף היו רק במהלך יום אחד, כאשר אף פרופ' קוריצקי הנירולוג מטעם בימ"ש הודה בחקירתו כי אין זה סביר שקשיון העורף נעלם סתם כך-
"ש. ...זה מציק לך שרק במועד ספציפי מסויים זיהו קשיון עורף?
ת. במידה מסויימת כן." (הדגשה שלי – צ.ו; עמ' 106 ש' 1-7 לפר')
והרי לנו שאין באותה בדיקה חד פעמית בכדי לשלול את האבחנה לאמבוליה מוחית.
האומנם כאבי ראש ופוטופוביה ?
59. ביום 29.10.10, היינו יום למחרת העירוי, נוטל רופא אנמנזיה מהתובעת ורושם ברשומה הרפואית (ת/37) כך –
"פנתה לרופא מטפל בקהילה על כאבי בטן וגב תחתון והפנתה למיון לשלילת זיהום חוזר בדרכי השתן, החולה כעת מוסרת שבמשך יומיים אחרונים פרט לחום גבוה היו כאבי ראש באיזור עורף וצוואר, כנראה גם פוטוביה ובחילה"
אלא שלא זו בלבד שהתובעת לא מסרה תלונות אלו במיון בעת הגעתה (הדברים לא צוינ בתעודת חדר המיון), הרי שביום 29.10.10 עת נרשמו הדברים מפיה, לכאורה, היא הייתה מעורפלת לאחר שהוזרקו לה הזריקות המרגיעות בעקבות הפרכוס שעברה ותמוה כיצד ידעה ויכלה לציין את האבחנות הנזכרות בהיותה תחת השפעת התרופות הנזכרות ובמצב הכרתי מעורפל (ראו עדותו של ד"ר קרני המציין
--- סוף עמוד 37 ---
כי השפעת אסיוול היא למשך כיום וחצי, עמ' 62 ש' 31-32 לפר'). וכפי שהעיד פרופ' ירניצקי בחקירתו :
"...ראשית, כשהגיעה למיון והייתה בהכרה צלולה ומלאה ומסרה את התלונות שלה, מכיוון שהזכרת את ההפניה של רופא המשפחה, אז יש לנו 2 תיעודים ביום הקבלה על התלונות ואין שם שום איזכור של כאבי ראש או כאבי עורף או רגישות לאור או בחילות. שנית, בבדיקה בחדר מיון לא תואר קישיון עורף. שלישית, במסירת המידע הזה היא הייתה תחת השפעה תרופתית וקיבלה פניגרן שזאת תרופה מטשטשת בערב בחדר המיון ובמהלך הלילה לאחר אירוע פרכוס קיבלה אסיוול ודורמיקום. כל התרופות האלה עושות את הבן אדם מטושטש, לא בהכרה מלאה ולא בדעה מלאה. מעבר לזה, היא הייתה שעות ספורות לאחר פרכוס כללי, שגם הוא יכול לגרום לטשטוש מסוים ולאיזה אלמנט של חוסר ענייניות, אז יש לי קושי עם המידע הזה לאור זה שהוא לא היה קיים בהתחלה וגם יומיים אחר כך כשהיא התעוררה וחזרה לעצמה היא שוב שללה את הרעיון שהיו לה כאבי ראש בזמן הגעתה לביה"ח. הבן שלה אומר שבערב לאחר אירוע ההתעלפות היא התלוננה על כאבי ראש, אבל זה היה רק לאחר האירוע, יכול להיות שבבוקר תחת ההשפעה התרופתית התבלבל לה קצת לוח הזמנים וכאבי ראש קרו לאחר האירוע זה לא מה שהביא אותה לבי"ח, זה לא בהכרח סיבת המחלה"(ה.ש – צ.ו; עמ' 10, ש' 4-21 לפר').