56. מעדותו של מר גורדון עולה בבירור כי מפאת שיקולי בטיחות, ביקשה אמישראגז לוודא כי התובע מבצע את השירות שהזמינה תוך שימוש בחלקים נושאי תו תקן. החלקים לא סופקו חינם לתובע אלא נרכשו על ידו ולגביהם נוהלה התחשבנות. כאשר אמישראגז משלמת לתובע את התמורה בעד העבודה שהוזמנה, החלקים שרכש התובע לצורך ביצועה מחויבים ומזוכים זה מול זה. מר גורדון הבהיר היטב כי אמישראגז לא סיפקה לתובע את החלקים משום שעבד אצלה, ההיפך כי אין לה כל שליטה על מעשי התובע ויכול שהוא ישתמש באותם חלקים לעבודות אצל לקוחות אחרים. על כן, אם התובע השתמש בחלקים שרכש לעבודות שהוא מבצע עבור אמישראגז – הוא מזוכה על אותם חלקים ואביזרים כחלק מהתמחור הכולל של העבודה הספציפית שביצע (לעניין התמורה נידרש בהמשך הדברים).
57. הוכח שההיבט הראשון אודותיו טען בדבר הגעת התובע למתקן האחסון אין בה להטות הכף לצורך בחינת מעמדו בקשר בינו ובין אמישראגז. שהרי, התובע יכול היה להגיע למתקן האחסון לצורך רכישת חלקים ואביזרים לכל עבודה ולכל לקוח שלקח על עצמו, בין אם עבור אמישראגז ובין אם עבור לקוח אחר. לכך מתווספים דברי התובע כי הוא אף אחסן ציוד במחסן בביתו, וניהל מביתו משרד קטן (ע' 8 ש' 24). דהיינו מתקיים בתובע הפן השלילי בעניין אחזקת ציוד ומכירתו ולא מתקיים הפן החיובי ברכישת ציוד מאמישרגז.
58. גרסתו של התובע בתצהירו לפיה אמישראגז הכריחה אותו לרכוש חומרים ממחסניה בלבד אף אינה מתיישבת עם הטענות שהועלו בעדותו ואף לא בסיכומיו בדבר ציוד שבבעלותו.
59. בהתייחס לשווי הציוד שבבעלותו טוען התובע כי שווי זה הוא "מזערי" לעומת שווי הציוד, החומרים והמוצרים בלי תו התקן שאמישראגז "סיפקה" לו "לצורך ביצוע העבודות" (שם, בסעיף 89. ההדגשה אינה במקור). זאת, בניגוד לטענה שבתצהיר לפיה הוא רכש את אותם חלקים.
60. בסיכומיו טען כי אמישראגז "התעקשה ... להכריח [אותו] לרכוש ציוד ממחסניה" על מנת להתעשר על גבו ולהשיא את רווחיה שלה, ובו בעת, למנוע ממנו לנהל סקר שוק כדי לקבל את המחיר הנמוך של הציוד ובכך להשיא את רווחיו כפועל יוצא מהתקשרותו עימה (שם, בסעיפים 99-101). טענה זו, המשנה במידה מסוימת את חזית הטיעון, באה לחזק לכאורה את ההיבט השלישי של הגבלת ההתקשרות עם ספקים אחרים. חרף רצונו של התובע לשוות לדרישה זו אדרת של יחסי מרות וכפיפות, מן העדויות שנשמעו בפנינו עלה בבירור כי דרישתה של אמישראגז נובעת משיקולי בטיחות, תקינה ואחריות בכל הנוגע להתקנת מערכות הגז הנעשות מטעמה. דרישה לגיטימית עת מדובר בחיי אדם.
61. מעבר לכך , אף לא הוכח שדרישתה של אמישראגז אכן גרמה לתובע לחסרון כיס כלשהו או הגבילה אותו באופן מסוים כזה או אחר. לא הוכח בשום שלב כי אין מדובר בדרישה סבירה והגיונית ביחסי מזמין-קבלן מסוג זה. אנו סבורים כי טענה זו מלמדת על טרוניית התובע בנוגע להיקף רווחיו, ואין בה כדי ללמד על יחסי עבודה בין השניים.
62. גם עניין אחזקת ציוד במחסן של התובע בפן השלילי , וקניה ממחסני הנתבעת ולו היה זה בלעדי,אין כדי להקים פן חיובי או קיום הוכחת קיום יחסי עבודה.
מתן שירות ללקוחות נוספים
63. בתצהירו טען התובע כי "לא שירתתי לקוחות נוספים וכל פעילותי הייתה עבור הנתבעת ועבורה בלבד" (סעיף 25 ח בתצהיר, ההגשה במקור). לדבריו, אמישראגז הגבילה אותו בהתקשרות עסקית עם חברות מתחרות בתחום ובכך צומצמה עבודתו ומאמציו יוחדו לביצוע העבודות השונות שסופקו לו על ידי אמישראגז בלבד, והוא היה תלוי בה לחלוטין. גם כאשר פחת נפח העבודה של אמישראגז בתקופה מסוימת, התובע לא היה רשאי לפי תצהירו לעבוד במקום אחר. על כן, כאשר הפסיקה אמישראגז להעביר לו הזמנות לביצוע הוא נקלע למצוקה כלכלית וחדל לעבוד בתחום.
64. לעומת זאת, בעדותו של התובע בפנינו נגלתה תמונה שונה, ולפיה הוא נתן שירותים ללקוחות נוספים מלבד התובעת (ע' 6 ש' 20). התובע אף עומת עם הדברים שהעיד במסגרת החקירה בפרשת עלה נידף ולפיהם, היה ידוע לו היטב כי אמישראגז מגבילה אותו אך ורק מביצוע עבודות אצל לקוחותיה בלבד ואמר – "מופיע שנתתי שירות לאנשים במשטרה? הלקוחות האלה של הנתבעת זה רוב העבודה, אני נתתי לכמה אחדים פה ושם, לא התייחסתי לזה ברצינות, זה נחשב?" (ע' 7 ש' 7-8)(דגש ש.ש.).
65. הוכח כי התובע נתן שירותים ללקוחות אחדים מידי חודש ורשאי היה לעשות כן גם על פי התקשרותו עם הנתבעת ללא הגבלה. גם אם אין מדובר בהיקפים משמעותיים לעומת היקף ההתקשרות עם אמישראגז, והתובע לא הוכיח זאת, עדיין אמירה זו אינה מתיישבת ,לשון המעטה, עם טענתו החד משמעית בתצהיר לפיה הוא לא שירת כלל לקוחות נוספים וכל פעילותו הייתה עבור אמישראגז בלבד. אמירה זו אף אינה מתיישבת עם טענתו כי גם כאשר נפח העבודה עבור אמישראגז פחת בתקופות מסוימות, הוא לא היה רשאי לבצע עבודות במקומות אחרים.
66. בהמשך הדברים אף עומת התובע עם דבריו בחקירתו במשטרה, ולפיהם, הוא מחזיק במחשבו האישי שבביתו רשימה של לקוחות להם נתן שירותים. כשנשאל התובע מדוע לא צירף את הרשימה לתצהירו, הוא השיב כי מדובר ברשימה של "הקבלנים של החברה שלי, שעובדים עם הלקוחות של הנתבעת" – אמישראגז (ע' 7 ש' 12), וכי הוא רושם את העבודה שביצע עבור אמישראגז מאחר שמדובר ב"עבודה מתמשכת" (ע' 7 ש' 20). הסבר זה של התובע לא מניח את הדעת, מן הטעם שאילו הרשימה הייתה תומכת בטענתו כי מדובר בכל העבודות שביצע באופן מתמשך לאמישראגז בדומה לרשימת מטלות שמבצע עובד עבור מעסיקו, חזקה על התובע שהיה מצרפה לתצהירו ומרחיב טענותיו על טיבה. משלא צירפה חזקה שהייתה נזקפת לחובתו.
67. יש לקבל את טענתה של אמישראגז בעניין חירותו לתת שירות ללקוחות נוספים לפיה בהסכם 1995, וכך גם בהסכם 2003, לא נכתב כי התובע מוגבל באופן כלשהו מביצוע עבודות אצל לקוחות פרטיים. יותר מכך דווקא בעדויותיהם של העדים מטעמו של התובע - מר רוני מושליון ומר דוד בן יהודה, ששניהם עוסקים בתחום הגז שנים רבות, לא רק שלא נמצאה תמיכה לטענת התובע אלא שגרסתו נסתרה כליל ,שכן הם היו לקוחותיו במקביל ובנוף לאמישרגז. אף לא עולה מעדויותיהם כי אמישראגז הגבילה אותו ממתן שירות ללקוחות אחרים מעבר ללקוחותיה שלה.
68. מעדותם עלה דווקא כי התובע ביכר את ההתקשרות עם אמישראגז מאחר שהיא הניבה לו נפח עבודה גדול , ולאחר סיום ההתקשרות הסכים התובע ליתן להם היקף שירותים גדול מבעבר. ובשפתו של מר בן יהודה: "בהתחלה הוא אמר שהוא מאוד עסוק ולא יכול לקחת על עצמו שום עבודה, פתאום הוא הסכים" (ע' 18 ש' 10, וראו עדות מר מושליון בע' 19 ש' 9-10).
69. מעדותו של מר בן יהודה עלה כי התובע נתן לחברה שהוא עמד בראשה שירותים בתקופה שלאחר תום התקשרותו עם אמישראגז, ואף התקשרות זו נערכה במתכונת קבלן - מזמין שירותים ,בדומה למתכונת התקשרותו של התובע עם אמישראגז. ובשפתו: "כשהוא [התובע] הגיע לפרויקט שנתתי לו, הוא הגיע עם הצוותים שלו, בוודאי, אחרת איך הוא יכול לעשות את זה במהירות וביעילות רחוב שלם הוא עשה" (ע' 18 ש' 12-13).
70. הוכח מעדויות אלה כי מתכונת זו של קבלן- מזמין שירות היא המקובלת והרווחת בתחום זה (ראו דברי מר מושליון בע' 19 ש' 12). עדויות העדים מטעמו של התובע תומכות בטענתה של אמישראגז לעניין מטרת ההתקשרות וטיבה כהתקשרות עסקית בין מזמין שירות ובין קבלן עצמאי.
71. הוכח מדבריו של מר גורדון ,שעדותו הייתה לכידה ומהימנה כי, כל קבלן שעמו אמישראגז מתקשרת יכול לבחור את היקפי השירות שהוא נותן לאמישראגז, חברות אחרות או לקוחות פרטיים, וכל קבלן מנהל את זמנו באופן עצמאי (ע' 31 ש' 14-16).
72. גם בעניין מתן השירות הוכח כי לנותן השירות מרווח פעולה בפן השלילי של מתן שירותים ללקוחות נוספים ללא הגבלת היקף. מבחן המטה להיעדר יחסי עובד מעסיק וקיום יחסי קבלן מזמין שירות.
סידור העבודה
73. בתצהירו טען התובע כי שעות עבודתו היו זהות לשעות העבודה של שאר עובדי אמישראגז והיוו יום עבודה מלא. היקף העבודה וסידור העבודה נקבע באופן בלעדי על ידי אמישראגז, שהייתה מעבירה לו הזמנות עבודה שוטפות לכל פרויקט ופרויקט.
74. בעדותם, הסבירו מר גורדון ומר שרון כי סידור העבודה הוא למעשה תכנית ביצוע פרויקטים – מתי והיכן יבצע התובע את השירותים שבחר לתת. בהינתן מתכונת ההתקשרות בה פונה לקוח לאמישראגז והיא מעבירה את העבודה לביצוע של קבלן מטעמה, אך הגיוני כי תיערך תכנית, או סידור, לגבי איזה פרויקטים יבוצעו באיזה מועד, ולאיזה לקוח של אמישראגז יגיע התובע לצורך מתן שירותי התקנת התשתית או הקמת מערכת הגז. סידור זה בוצע על ידי אמישראגז ובהתאם לאילוצים שונים שמוכתבים כפועל יוצא ממורכבות העבודה ומטיב ההתקשרות. חלק מאילוצים אלה נובעים מדרישות הצרכן המבקש לקבל שירות מסוים במסגרת זמנים מסוימת, והרצון לעמוד בסטנדרט שירות בכל הנוגע לעמידה בזמני אספקה.
75. חלק נוסף מאילוצים אלה הם דרישות הקבלן עצמו, הנובעות מהתחייבויות שונות שהוא לוקח על עצמו ללא קשר לאמישראגז. לכך הוסיף מר גורדון כי ב"בכל העבודות המסחריות לא היינו חלק בכלל בתיאום של העבודות וזמני העבודות בסידור העבודה. זה עיקר העבודות שהוא עשה" . בחלק זה של העבודות ביצע התובע תיאום ישירות מול הלקוח כגון מול הקבלן המבצע באתר.
76. הוכח כי סידור העבודה אפשר מסגרת של זמנים לביצוע העבודות והפרויקטים שהזמינה אמישראגז מן התובע אל מול לקוחות אמישראגז ובשים לב להיקף העבודות שביצע עבור החברה ומורכבותן. מרגע שקיבל התובע את הזמנת העבודה הוא צריך לסיימה על מנת לקבל תמורה (ראו עדות מר שרון בע' 35 ש' 17-18). בכך אין הגדרת זמן ברורה, אלא אינטרס של התובע לבצע כמה שיותר פרויקטים עבור אמישראגז בפרק זמן נתון על מנת להגדיל את התמורה המשולמת לו. הוכח גם כי חלק מלוח הזמנים תיאם התובע מול הלקוחות לפי סדרי העבודה שקיבל על עצמו ותכנן לבצע. מכאן, שלא מדובר בהכתבה של סדר יום כפי שמכתיבים לעובד שכיר כלל, ולא מדובר בסדר יום הכולל ביצוע מטלות שונות בלו"ז יומי מוגדר הניתנות לעובד שכיר. הוכח שהיה באפשרות התובע להכתיב את סדרי עבודתו בהתאם לאילוציו הפרטיים או העסקיים כולל התחייבויות ללקוחות אחרים. על כן, מסידור העבודה באופן זה לא ניתן להסיק יחסי עובד מעסיק כפי שביקש התובע להסיק. הטענה כי אמישראגז הפעילה עליו מרות באופן שכל סדר יומו הוכתב על ידה נסתרה.
77. אשר לטענת התובע כי "שעות העבודה שלי היו זהות לשעות העבודה של שאר עובדי החברה והיוו יום עבודה מלא" (סעיף 26 בתצהיר), אף טענה זו נסתרה לעיל.
78. גם לו הונח שמסגרת שעות ביצוע השירותים חופפת לשעות העבודה המקובלות באמישראגז, אין הדבר מלמד על "השתלבות" באמישראגז. המדובר בשעות העבודה המקובלות לביצוע עבודות תשתית של גז, שככלל מבוצעות באתר בשעות העבודה המקובלות ולא בשעות חריגות.
79. לפיכך גם בקריטריון זה לא הרים התובע את הנטל המוטל על כתפיו להשתלבות או קיום מסגרת מחייבת המצביעה על יחסי עובד ומעסיק.
כפיפות ומרות אל מול אחריות בביצוע הפרויקטים השונים
80. בתצהירו טען התובע כי היה נתון לפיקוח מתמיד של אמישראגז ומנהליה, והתקדמות העבודה נעשתה על פי הנחיות שוטפות מצידם.
81. בהקשר זה יש לחזור ולציין שהעבודות שביצע התובע היו מכוח רישיון שניתן לו כמתקין גפ"מ רמה 2 ובאמצעות עובדים מטעמו. התובע לא טען בשום שלב כי אמישראגז הכתיבה לו כיצד לבצע את העבודה בפועל באתר מסוים; לא טען כי אמישראגז חייבה אותו לבצע את העבודה כולה באופן אישי ובעצמו, וממילא אף לא הורתה לו איזה צוות לשלוח מטעמו לאיזה אתר; התובע לא טען כי אמישראגז הורתה לו באיזה כלי עבודה להשתמש, וזאת להבדיל מחומרים הנושאים תו תקן, או כי היא הורתה לו כיצד לצייד את עובדיו. מכאן, שהתובע לא הוכיח בשום שלב כי אמישראגז נתנה לו הוראות כלשהן לעניין התקדמות העבודה בפרויקט כלשהו, או כי זו נערכה על פי הנחיות שוטפות מצדם. עוד יש לציין כי מפאת היקף הפרויקטים שביצע התובע, אך ברור הוא שהוא לא נכח בכל האתרים בהם בוצעה עבודה מטעמו ובכל שעות ביצועה, ומטענות הצדדים אף לא עלה כי אמישראגז חייבה את התובע להיות נוכח בכל האתרים בעצמו ובכל זמן נתון. התובע היה קבלן עצמאי לנהל את הפרוייקטים ומבחן הפיקוח בפסיקה לא חל עליו.
82. מר גורדון ושל מר שרון העידו שלתובע ניתן תג קבלן מטעם אמישראגז, ולא תג עובד. ככל שהתובע או עובדיו לבשו מדי עבודה של אמישראגז, המדובר בבגדי עבודה שנרכשו על ידיו כמו גם על ידי קבלנים אחרים מאמישראגז אך בשל העובדה שזו הצליחה להשיג את אותם בגדים במחיר זול ואפשרה לקבלנים לקנות דרכה בגדי עבודה. התובע לא טען ולא הוכיח שהוא או מי מטעמו התבקשו על ידי אמישראגז ללבוש עבודה המזוהים עמה.
83. בעניין הפיקוח אף שהתובע כלל בתביעתו סעד של פדיון ימי חופשה (אותו זנח בסיכומיו) – התובע לא טען בשום שלב כי אמישראגז הורתה לו לבקש מראש ימי חופשה, לדווח על ימי חופשה שנטל או על ימי היעדרויותיו מפרויקטים שנטל על עצמו. גם בכך יש לדחות את טענת הפיקוח.
84. בעדויותיהם של מר גורדון ומר שרון נאמר חד משמעית כי , אמישראגז הזמינה מהתובע עבודות קבלניות בפרוייקטים, מבלי להורות לו כיצד לבצען – ובלשון מר שרון: "את העבודה נתתי לתובע" באופן כולל (ע' 32 ש'22).
85. בשים לב למהות ההתקשרות ולסוג הרישיון בו מחזיק התובע, הסביר מר גורדון היטב בעדותו את מהות הפיקוח על התובע: "מול הלקוח העבודות הן מטעם הנתבעת. עבור העבודה שהקבלן ביצע, מי שנותן את האחריות זה הקבלן המבצע, אם תהיה בעיה הוא יחזור ויתקן את העבודה ללא תשלום וללא תמורה נוספת. מול הלקוח, הלקוח פונה לנתבעת, מבחינה מקצועית הקבלן כמו התובע, הוא טכנאי מוסמך מטעם המדינה כטכנאי רמה 2 והוא אחראי בלעדי על העבודה שהוא עושה. ... האחריות המקצועית היא שלו והאחריות מול הלקוח היא שלנו כי הלקוח מכיר אותנו. האחריות המקצועית מבחינה חוקית היא של הקבלן כי הוא בעל הרישיון שעשה את העבודה" (ע' 25 ש' 18-24)(דגש ש.ש.).
86. את אותם הדברים הבהיר גם מר שרון בציינו כי "לצרכן ישנה בעיה, כמו כל בעיה שיש לצרכן בלי קשר לתובע, כמובן שפונים לנתבעת... כמובן שהתובע התקשר לחברת אמישרגז ואמר שיש לו את היכולות לבצע את העבודות ללא דופי, יש לו אחריות על העבודות שהוא מבצע. זה שפונים לאמישרגז זה לא מסיר ממנו את האחריות" (ע' 35 ש' 11-13)(דגש ש.ש.). יש לציין כי התובע, בהגינותו, לא הכחיש בעדותו את אחריותו כקבלן על עבודות גז שביצע.
87. מאחר שמדובר במערכות גז הקשורות בעניין הבטיחות , אמישראגז מפקחת באופן מדגמי על ביצוע העבודות בשטח וגם על השימוש בחומרים שנושאים תווי תקן, וזאת באמצעות מהנדסים מטעמה (ראו עדות מר גורדון ע' 27 ש' 28-30). עם זאת, החובה לפקח המוטלת על אמישראגז מכוח חוק, וקיומו של פיקוח מדגמי בפועל אינו מסיר מהתובע את אחריותו על תוצרי עבודתו. לפיכח אין בפיקוח המדגמי מטעמי בטיחות לייצר יחסי עבודה בין צדדים (ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 110/08 שירי דליה – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (12.3.09)).
88. הוכח שהאחריות לביצוע העבודות וטיבן הייתה של התובע בלבד וזאת בשים לב לכך שהעבודות שביצע היו מכוח רישיון שניתן לו כמתקין גפ"מ רמה 2. אף התכנון ,אופן ועיתוי הביצוע היו בשליטת התובע.
89. התובע לא הוכיח כי אמישראגז נתנה לו הוראות כלשהן לעניין התקדמות העבודה בפרויקט כלשהו, או כי עבודתו נערכה על פי הנחיות שוטפות מצידם ובאופן שעשוי לייצר ביניהם יחסי עבודה דווקא מעבר להיקף הפיקוח הנדרש בסוג זה של יחסי מזמין –קבלן עצמאי.
90. התובע טען עוד לגבי התקיימות מבחן המרות והפיקוח כי אמישראגז שלחה אותו על פי דרישתה לקורסי רענון והשתלמויות שהועברו על ידה או מטעמה, ככל יתר העובדים 'מן המניין'. בכך, טוען התובע, הוא הרחיב את ידיעותיו המקצועיות בתחום עבודתו עבור אמישראגז.
91. ביחס לטענה זו הסביר מר גורדון בעדותו כי לצורך חידוש רישיון ושימורו ישנה חובה להשתתפות בריענונים והדרכות על ידי משרד התשתיות.
92. הסבר זה מתיישב היטב עם הוראת תקנה 11 לתקנות הגז (בטיחות ורישוי) (רישוי העוסקים בעבודות גפ"מ), תשס"ו-2006 הקובעת את החובה לעבור קורס רענון אחת לשנתיים או בכל תקופה מסוימת לפי שיקול דעתו של המנהל המוסמך על פי התקנות, ועם הוראת תקנה 7(4) לפיה כאשר ישנו צורך לחדש את הרישיון, יש להציג אישור השתתפות בקורס רענון.
93. משאלה הם פני הדברים, נדחית טענת התובע לפיה הוא הרחיב את ידיעותיו המקצועיות בתחום עבודתו עבור אמישראגז, שכן, מחובתו כבעל רישיון להתייצב בקורס רענון. אלמלא היה התובע מתייצב לאותם קורסים, היה הדבר עלול לפגוע ברשיון האישי שלו, וכמובן להשפיע על אפשרותו לעסוק בעיסוקו כבעל רישיון כמתקין גפ"מ רמה 2 בכלל ועל כל התקשרויותיו לצורך עיסוקו - ולא רק על התקשרותו עם אמישראגז. מכאן, שהעניין שהיה לתובע בהתייצבות לאותם קורסים היה קודם כל עניין אישי עבור התובע עצמו לצורך שימור עיסוקו המקצועי.
94. נוסף על כך, הסביר מר גורדון ש"כשהנתבעת הייתה מבצעת הדרכות לטכנאים היא מזמנת להדרכות האלה גם את נותני השירותים האחרים אם הם טכנאים כאשר לשכירים מתגמלים אותם על זמני העבודה באותו יום וקבלנים לא מקבלים תגמול אלא מממנים את ההשתתפות בעצמם" (ע' 24 ש' 16-19)(דגש ש.ש.).
95. דברים אלה עלו בקנה אחד עם דברי התובע שציין כי "לא קיבלתי כסף על הזמן שהייתי שם" (ע' 8 ש' 16-17). התובע לא הציג כל ראיה המבססת את טענתו שהשתתפותו בקורסים מומנה על ידי אמישראגז (ע' 8 ש' 11) הוכח ההיפך הגמור.
96. התובע אף לא יישב את הקושי בעדותו - כיצד טענתו בהליך זה מתיישבת עם טענתו בהליך בבית משפט השלום, שם גרס כי הוא עצמו נשא בעלות הקורסים.
97. מכאן ניתן להסיק שעניינה של אמישראגז בהתייצבותו של התובע לקורסים הייתה שולית לעניינו שלו. אמישראגז הזמינה את כל נותני השירות, לא רק אותו נוכח החיוב החוקי שיעברו ריענון.
98. על פי חוק הנתבעת מחוייבת לבצע עבודות כדין באמצעות בעל רישיון ולכן זימנה את כל קבלני השירותים להדרכות אלה ולא קבלן ספציפי כזה או אחר. היה ורישיונו של התובע היה מותלה או לא היה מחודש מסיבה כלשהי, יש להניח כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה פוקעת מטעם זה בלבד ואמישראגז הייתה מפנה פרויקטים לקבלן אחר שהוא בעל רישיון.
99. מכל הטעמים לעיל בנפרד ובמצטבר הוכח כי לא התקיים מבחן הכפיפות והמרות הוכח מנגד כי האחריות בביצוע הפרויקטים השונים מקצועית ומהותית הייתה של התובע כקבלן ועליו היה מוטל לתקן אם נדרש.