42. כפי שעולה מתכתובות הוואטסאפ (נספח 2 לתצהיר התובעת- ת/2), לאחר דין ודברים, הסכים הנתבע לשלם לתובעת תמורה נוספת בהתאם לדרישתה באופן שבו התמורה הכוללת שתקבל התובעת עבור עבודותיה הנוגעות לפרויקט תעמוד על סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו תוספת של 5,000 ₪ מעבר לסכום הנקוב בהצעת המחיר (להלן: "התמורה הנוספת"). מהקבלות שצירפה התובעת לתצהירה [נספחים 3 ו-4 לתצהירה של התובעת (ת/2)] עולה כי הנתבע שילם לתובעת סך של 8,040 ₪ בעבור העבודות. גובהו של סכום זה לא נסתר על ידי הנתבע. יצוין כי מנספח 4 לתצהירה של התובעת (ת/2) עולה כי הסכום האמור ששולם לתובעת על ידי הנתבע כולל גם המחאה על סך של 3,000 ₪ שנפרעה ביום 15/11/2020 (המחאה מספר 0010122), אשר צילומה צורף כנספח ו' לתצהירו של הנתבע (נ/1), ומשכך תמוהה טענתו של הנתבע כי התובעת הסתירה את פדיונו של תקבול זה מפניו של בית המשפט.
43. אין גם חולק כי שתי ההמחאות הדחויות, בסך כולל של 6,000 ₪, אשר ניתנו כחלק מהסכמתו של הנתבע לשלם לתובעת את התמורה הנוספת, בוטלו על ידו ולא נפדו על ידי התובעת. לטענת הנתבע (סעיף 22 לתצהירו – נ/1), היעתרותו לדרישת התובעת בדבר התמורה הנוספת נעשתה בלית ברירה, ומשהתובעת התנתה את העברת הקובץ בו מוחזק הספר המעוצב על ידה (הכולל למעשה את כל עבודותיה של התובעת בנוגע לספר – להלן: "הספר המעוצב") בתשלום התמורה הנוספת. לטענתו של הנתבע, התנהלות זו של התובעת עולה כדי סחיטה באיומים לפי חוק העונשין, ועומדות לו הגנות בדבר ביטול המחאות מכוח סעיף 34 לחוק העונשין, וכן מכוח עילת העושק על פי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
44. הנתבע לא מפרט כיצד סעיף 34 לחוק העונשין מקנה לו הגנה מפני אחריות פלילית בגין ביטול ההמחאות, ואף אינו מבסס את טענתו בדבר סחיטה באיומים מצד התובעת. מכל מקום, אחריותה הפלילית של התובעת חורגת מגבולותיו של פסק דין זה.
הנתבע אינו מעלה בכתב התביעה בת"א 29430-04-21 טענות במישור החוזי הנוגעות לפגמים בכריתת החוזה, כגון עושק או כפייה, בעטיין הסכים לשלם לתובעת את התמורה הנוספת (וממילא לא הוכיח קיומו של פגם כזה, הגם שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו בעניין זה).
טענה לעושק, כעילה המצדיקה את ביטול ההמחאות, העלה הנתבע במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר בתאד"מ 22259-05-21, אלא שהוא לא חזר עליה בסיכומיו ומשכך הוא מוחזק כמי שוויתר עליה. ממילא לא הוכיח טענה זו.