102. משכך, נותר רק לבחון האם ניתן לנתבע רישיון שאינו ייחודי ביצירות האמנותיות – אשר אינו טעון כתב, ועשוי להילמד אף מכללא.
103. רישיון שאינו ייחודי מתאפיין במתן רשות לעשיית פעולה שבהיעדרו תיחשב להפרת זכות היוצרים:
"רישיון שאינו ייחודי אינו אלא רשות שנותן בעל זכות יוצרים לעשיית פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 11, ואשר בהעדר אותה רשות הייתה נחשבת להפרת זכות היוצרים כאמור בסעיף 47. רישיון שאינו ייחודי הוא הסכם שבין בעל זכות היוצרים לבין המשתמש ביצירה, וחלים עליו דיני החוזים הכלליים... רישיון עשוי להיות מוגבל בזמן, במקום או בהיקף הפעילות. רשות לשימוש ביצירה יכולה להינתן בעל פה, ואף במשתמע [ע"א 414/84 ברים נ' מגדלור, פ"ד לט(3) 109]... אין עוד כל ספק כי דרישת הכתב חלה אך ורק על פעולות 'קנייניות' בזכות היוצרים – העברת הבעלות או מתן רישיון בלעדי – ואינה חלה על מתן רשות שימוש ביצירה" (אפורי, עמודים 295-296).
104. מהצעת המחיר עולה כי הנתבע הזמין מהתובעת "עיצוב ספר". מכלל הראיות עולה כי הגם שהדבר לא צוין במפורש, בין הצדדים היה ברור ומוסכם שהנתבע יעשה שימוש בעיצוב הספר (הוא היצירות האמנותיות) לצורך פרסומו של הספר ו/או הדפסתו והוצאתו לאור – זו הייתה תכלית העסקה בין הצדדים.
הסכמה זו נלמדת בין היתר מהתנהגות התובעת, אשר לא הלינה מעולם על עצם פרסומו והוצאתו לאור של הספר. התובעת אף מציינת בסעיף 2 לתצהירה (ת/2) כי "צברתי ניסיון רב מאוד בעיצוב מדקדק של פריטים לדפוס... ואני בעלת ידע נרחב בהשלמת מוצרי נייר לפרסום ושיווק והבאתם לדפוס". בהמשך תצהירה, חוזרת ומציינת התובעת כי העבירה לתובע את הקבצים לדפוס (ראו למשל בסעיף 26 לתצהירה של התובעת – ת/2), ללמדנו כי כוונתה הייתה שהספר המעוצב יפורסם ויודפס.
כל קביעה אחרת תרוקן מתוכן את ההסכם שבין התובעת לבין הנתבע, שהרי אין להעלות על הדעת כי הנתבע ישלם לתובעת עבור עיצוב ספר, שאינו מיועד לפרסום ולהוצאה לאור. התובעת אף מודה בסעיפים 39 ו- 44 לסיכומיה כי ניתן רישיון שימוש כלשהו לנתבע.
בהקשר זה, יפים דבריו של אפורי כי "ביחסים שבין קבלן ומזמין, בהיעדר הסכמה על העברת הבעלות בזכות היוצרים עשויה להשתמע הסכמה לשימוש ביצירה... הסכמה משתמעת כזו נותנת תוכן כלכלי להזמנת היצירה" (עמוד 97).
105. אם כן, אף לגישת התובעת ניתן לנתבע רישיון שימוש כלשהו מאת התובעת ביצירות האמנותיות, רישיון שאינו מפורש כי אם משתמע. המחלוקת המתעוררת נוגעת להיקפה של ההרשאה הנובעת מרישיון שימוש זה, והאם הפעולות שנעשו על ידי הנתבע היו מותרות על פי הרישיון, או שמא חרגו ממנו ומשכך הפר הנתבע את זכות היוצרים של התובעת ביצירות האמנותיות.