מכאן, שבמסגרת רישיון השימוש שניתן לנתבע, ניתנה לו הרשאה להדפיס ולהפיק מספר בלתי מוגבל של עותקים של הספר המעוצב, אולם בתנאי שמדובר על עותקים זהים לספר המעוצב כפי שנשלח אליו על ידי התובעת בקבצים הסגורים, ומבלי לבצע בהם כל שינוי. עוד נלמד מאופן התנהלות זה, כי הרישיון שהעניקה התובעת לנתבע ביצירות האמנותיות לא אפשר לתובע לבצע שינויים כלשהם בעצמו בספר המעוצב, ללא הסכמתה, שכן אחרת הייתה מעבירה לידיו קבצים פתוחים המאפשרים עריכה.
יודגש, כי אין זה משנה אם היה מדובר בביצוע עותק הכולל שינויים מינוריים (שהם בגדר "העתקה" כמשמעה בסעיף 12 לחוק), או שמא בביצוע שינויים משמעותיים יותר (שהם בגדר "יצירה נגזרת" כמשמעה בסעיף 16 לחוק), שכן הותרת הקבצים הסגורים בידיה של התובעת מן הרגע הראשון ועד ליום זה, מלמדת על כוונתה כי לא יבוצע בהם ולו שינוי אחד.
122. אני ערה לכך כי שינויים בספר הנוגעים לטקסט עצמו – לתוכנו המילולי ולא לעיצובו, כגון תיקוני הגהה, הם לכאורה שינויים ביצירה הספרותית; אולם שינויים כאלה הנעשים על גבי הספר המעוצב, הם בהכרח שינויים ביצירות האמנותיות, אשר לצורך ביצועם נדרש רישיון מאת התובעת. דרך המלך בה היה על הנתבע לנהוג, שעה שביקש לבצע שינויים בטקסט לאחר הדפסת המהדורה הראשונה ועמה פקיעת רישיון השימוש שלו ביצירות האמנותיות, היה להזמין מהתובעת עיצוב של מהדורה נוספת של הספר, ובכלל זאת לרכוש רישיון שימוש במהדורה נוספת כזו. לחלופין, וככל שלא היה מעוניין עוד לעבוד עם התובעת, היה על הנתבע לבצע את השינויים על גבי היצירה הספרותית – דהיינו על גבי הטקסט הגולמי, הבלתי מעוצב, אותו שלח לתובעת לצורך עיצובו, ואת הטקסט החדש להעביר למעצב אחר לצורך הפקת מהדורה נוספת, מבלי לעשות שימוש ביצירותיה האמנותיות של התובעת.
מתן קרדיט לתובעת
123. כאמור, במסגרת המהדורה השנייה הושמט הקרדיט שניתן לתובעת בגין עיצוב הספר, איורים וקליגרפיה, ושמה לא הוזכר יותר, וזאת הגם שהמהדורה השנייה זהה למהדורה הראשונה ברובה המכריע, והגם שבמהדורה השנייה נעשה שימוש במרבית יצירותיה האמנותיות של התובעת שנכללו במהדורה הראשונה.
עיון בראיות הצדדים, ובפרט בתכתובות הוואטסאפ, מלמד כי התובעת עמדה, לאורך כל תהליך העבודה על המהדורה הראשונה, על קבלת קרדיט, בדגש על כך שהוא אף יופיע בתחילת הספר ולא בעמוד פנימי ונסתר, וסירבה לוותר עליו. אף בתצהירה מציינת התובעת כי "ברור שלא הסכמתי לעשות שימוש ביצירות שלי מבלי שניתן לי קרדיט" (סעיף 42 לתצהיר התובעת – ת/2). מכאן נובע כי תנאי נוסף לקיומו של הרישיון שנתנה התובעת לנתבע, הוא כי יינתן לה קרדיט במקום המקובל עליה בספר המעוצב. משכך, העובדה כי במהדורה השנייה לא ניתן לה קרדיט כלל וללא הסכמתה, תוך שימוש נרחב ומשמעותי ביצירותיה האמנותיות, מלמדת על חריגה של הנתבע מתנאי הרישיון ועל הפרת זכות היוצרים שלה ביצירות האמנותיות.