48. הנתבע הכחיש, כי התכשיטים המוצגים תחת שמה החדש של החנות Juliet and Oliver הינם תכשיטי התובעת, וטען כי מדובר בתכשיטים שנוצרו על ידי אמנים אחרים. לדבריו, תכשיטי התובעת נעדרים מקוריות, ועל כן התכשיטים שנמכרו על ידו, לאחר הפסקת שיתוף הפעולה, לא מהווים העתקה או הפרת כל זכות של התובעת.
נזקיה של התובעת
א. הפרת הזכויות הקנייניות בתכשיטים
57. התובעת אישרה כי לא רשמה מדגם על עיצוביה, ונימקה זאת בכך שחיוב תכשיטנים ברישום מדגמים על עיצוביהם הוא "גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, שכן רישום מדגמים כרוך בהוצאות של מיליוני שקלים" (סעיף 10 לסיכומיה). בעדותה הסבירה התובעת, כי היא אינה יכולה לדעת מראש אילו עיצובים יזכו להצלחה, ולכן חובת רישום מדגם משמעה חיוב לרישום מלוא הקולקציה (עמ' 58 ,שו' 19).
58. אני דוחה כבלתי מהימנה את טענת הנתבע, כי לא מכר תכשיטים הנחזים להיות תכשיטיה של התובעת, לאחר סיום היחסים העסקיים ביניהם. שוכנעתי במידה השכנוע הנדרשת, כי הנתבע הפיק רווחים מהמשך הצגתם של תכשיטי התובעת בחנות המקוונת.
בענייננו, לא קיימים נתונים לגבי התקופה שבה פרסם הנתבע תצלומים של תכשיטים המפרים את זכויותיה של התובעת.
התובעת אינה טוענת למספר מסוים של תכשיטיה שנמכרו על ידי הנתבע, ואף אינה מספקת נתונים לגבי התקופה בה מדובר.
הנתבע עצמו הכחיש כאמור כי המשיך למכור את תכשיטי התובעת, או תכשיטים הנחזים כשלה, לאחר סיום ההתקשרות עמה. הנתבע התמקד בטענה כי מרגע סיום היחסים בין הצדדים, צנחו הרווחים והכנסתו החודשית ירדה מ- 167,586 ₪ בשנת 2012 ל- 35,246 ₪ בשנת 2013.
בנסיבות אלה, יש לקבוע את הפיצוי המגיע לתובעת על דרך האומדנא.
59. לצורך האומדן, נצא מנקודת הנחה כי שוויו של כל תכשיט הוא כ-1000 ₪. זאת בהסתמך על דברי הנתבע עצמו, שאישר כי מחירו הממוצע של כל תכשיט הוא בין 300 ל-400 דולר (פרוט' מיום 29.5.17 עמ' 158 שו' 13). התובעת מפנה לנתון כספי זה בסיכומיה.
הנה כי כן, האומדן מתבקש ביחס למספרם של התכשיטים ותקופת מכירתם. בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את סכום הפיצוי המגיע לתובעת בגין הפרת זכויותיה בתכשיטים, לאחר סיום היחסים העסקיים בין הצדדים, ע"ס 40,000 ₪.
ב. הפרת הזכויות בטקסטים
60. כזכור, טוענת התובעת כי הנתבע עשה שימוש בטקסטים שהיא כתבה, לצורך תיאור תכשיטיה. בתצהירו של הנתבע נטען, בהמשך לטענתו שהוא "עשה הכל בחנות", כי "בחרתי אילו טקסטים יופיעו באתר, תוך הקפדה על כך שיהיו קריאים ונעימים..." (ס' 84.4).
בהתייחס לטענות התובעת נטען בתצהירו של הנתבע, כי הטקסטים "הוכנו על ידי או על ידי עובדיי ואינם מועתקים" (ס' 127), וכי "מדובר בטקסטים שהופיעו בחנות השייכת לי, ועל כן לא יכולתי להפר בהקשר זה כל זכות שלה" (ס' 129 לתצהיר).