58. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית, האם באפשרותה להציג ראיות על ירידה בפניות לאתר והשיבה "אז זו הבעיה שאין לי את הראיה היא הורידה את האתר" (פ', ע' 15 ש' 23-21).התובעת נשאלה על היקף הירידה בהכנסות והשיבה "אין לי, אין לי מספרים" (פ', ע' 19 ש' 7-2). התובעת הטוענת לפדיעה בדרוג גוגל, לא ידעה להשיב על הדירוג של אתר "שמח במטבח" בגוגל (פ', ע' 19 ש' 33-10). התובעת נשאלה על טענתה לירידה הצפיות באתר והשיבה "אוקי כאן אני מודה שיש לי בעיה מסוימת. אנחנו, אני החלפתי איזשהו ספק והנתונים האלה אינם נמצאים בידי ואני לא יכולה לומר אותם" (פ', ע' 21 ש' 22-19). התובעת נשאלה האם יש בידה ראיות לירידה בצפיות והשיבה כי נפגעה בהיקף שיתופי פעולה עם ספקים ונתנה לדוג' את תנובה, אולם לא הציגה כל ראיה לטענה זו והשיבה "..זה בעל פה" (פ' ע' 22 ש' 22-2). כאמור, התובעת אף לא הציגה ירידה בהכנסות. המומחה מטעם התובעת, השיב בחקירתו הנגדית, כי לא בדק את הנזק (פ', ע' 55 ש' 20-17).
59. התובעת טענה לקיומו של פוטנציאל לנזק, אולם לא הוכיחה קיומו של נזק כלשהו בפועל. המומחה מטעם התובעת ציין בסעיף 11 לחוות דעתו, כי במידה ונמצא כפל תוכן פועל גוגל להפחתת החשיפה של האתרים הללו ובהמשך אם הוא רואה כי מדובר בפעולה שיטתית הוא גם דואג להסרת האתר מהאינדקס של גוגל.
לתמיכה בטענה זו צרף המומחה עמוד מידע שפורסם על ידי גוגל (נספח 3 לחוות הדעת).
בחקירתו הנגדית השיב "לא מוחקים אתר, מוחקים עמוד ספציפי" (פ', ע' 54 ש' 14) וכן: "אי אפשר למחוק אתר" (פ', ע' 55 ש' 3).
60. המומחה מטעם התובעת אישר בחקירתו הנגדית, כי לא בדק קיומו של נזק בפועל:
"עו"ד בר זהר : אני יכול לראות רגע את התמונה המוגדלת שאתה הראית קודם? עכשיו תגיד לי בבקשה, בסעיף 19 אתה כותב, שאם התובעת לא הייתה פונה לנתבעת, הנזק היה משמעותי.
העד, מר שרון: כן, כי גוגל היה ממשיך להעיף עמודים.
עו"ד בר זהר: אז אתה, ממה שאתה כותב אני מבין שבגלל שהיא פנתה אליה הנזק לא היה משמעותי?
העד, מר שרון: אני לא יכול להגיד לך שהוא היה משמעותי או לא משמעותי, כי אני לא בדקתי את הנזק, כי לא הייתה לי שום דרך לבדוק את הנזק. הדבר היחיד שאני בדקתי זה האם יש עמודים שדרסו את העמודים של רות או לא. זה מה שאני בדקתי." (פ', ע' 55, ש' 11 – 20).
61. היה באפשרות התובעת להציג נתוני צפייה בעמודים אשר הועתקו במועד שלפני ואחרי ההעתקה ולהשוותם לנתוני הצפייה במועד ההעתקה הנטען. התובעת לא עשתה כן, ועל אף שהוכיחה את קיומן של ההפרות, לא הוכיחה קיומו של נזק בפועל.
62. המומחה מטעם הנתבעת השיב בחקירתו הנגדית, כי לא חקר את מקור ההפניות (פ, ע' 65, ש' 14 -18) ואף לא בדק את הביטויים הרלוונטים למועדים נשוא ההפרות (פ', ע' 68, ש' 1 -7). עם זאת, במענה לשאלת בית המשפט ביחס לנתוני הצפיות בתוכן שהועתק השיב:
"כב' הש' פלד: אז אני רוצה להבין באופן מובהק כי זה איזה משמעותי. האם, התובעת טוענת שהנתבעת העתיקה דפים. היא לא רק הפנתה, אלא הועתקו דפים שלה לאתר הנתבעת. מה שאדוני אומר זה, שעל כל דף כזה, שנטען שהועתק לאתר הנתבעת, ניתן היה לציין צפיות?
העד, לוי-סמולביץ': כן. יותר מזה, גם אפשר היה בדף המקביל של התובעת לבוא ולהראות ירידה, לו הייתה כזאת, אבל אני לא ראיתי." (פ', ע' 67, ש' 23 – 28).
63. הנתבעת ציינה את שם התובעת ואת אתר "שמח במטבח" בכל שימוש.
התרשמתי מעדותה של הנתבעת, כי מדובר בטעות בתום לב, ללא רכיב של כוונה אותה מנסה התובעת לייחס לפעולותיה. הנתבעת אינה יכולה ליהנות מהגנת "מפר תמים" היות וידעה על קיומה של זכות יוצרים [(גרינמן, ע' 804 – 805; ע"א 1248/15 Fisher Price Inc נ' דוורון - יבוא ויצוא בע"מ (פורסם בנבו, 31.8.2017)]. עם זאת, חוק זכות יוצרים מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת, ולהפחית את סכום הפיצוי הסטטוטורי במקרים המתאימים.
64. ביחס לתמונות בעמוד הפייסבוק, הנתבעת לא ייחסה את התמונות לעצמה או לאתר האינטרנט שבבעלותה, אלא לתובעת עצמה ולאתר "שמח במטבח". יתירה מכך, לצד התמונות והפליגה הנתבעת בשבחים לתובעת (נספח 7 לתצהיר התובעת).
65. בנסיבות המקרה דנן, אין להשית על הנתבעת פיצוי ברף הגבוה לשם יצירת הרתעה, היות והתרשמתי כי לנתבעת לא היתה כוונה להפר את זכות היוצרים של התובעת. הנתבעת הודתה בקיומה של התקלה והסירה את האתר מיד עם פניית התובעת.
66. לאור האמור, ולאור מכלול השיקולים, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין העתקת התמונות תוך הפניה למתכונים בעמודים הפנימיים באתר הנתבעת, בסך 1,500 ₪ לכל הפרה ובסה"כ 24,000 ₪ ל-16 הפרות. וכן סך 1500 ₪ בגין השימוש ב-6 תמונות בדף הפייסבוק של הנתבעת ובסה"כ 9,000 ש"ח.
עוולת גניבת עין והתערבות לא הוגנת
67. סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות קובע מהי עוולת גניבת עין:
"1.(א)לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין" .
68. תכליתה של עוולת גניבת העין, היא הגנה על זכותו הקניינית של התובע במוניטין שרכש מפני פגיעה הנובעת ממצג שווא של הנתבע [ראו לעניין זה בע"א 8191/16 דיאליט בע"מ נ' אברהם הרר (פורסם בנבו, 17.6.2019) (להלן: "עניין דיאליט"); ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.2013); ע"א 9070/10 דדון-יפרח נ' א.ת. סנאפ בע"מ (פורסם בנבו, 12.3.2012)].
69. להוכחת עוולת גניבת העין על התובע להוכיח שני יסודות מצטברים. האחד, קיומו של מוניטין. השני, חשש סביר לקיומה של הטעיית קהל הצרכנים כי השירותים שמציע הנתבע הם למעשה שירותי התובע [ראו בעניין דיאליט; רע"א 1521/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ נ' Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A (פורסם בנבו, 22.4.2018); ע"א 7629/12 אלעד מנחם סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING LLC (פורסם בנבו, 16.11.2014)].
70. בענייננו, מתקיים יסוד המוניטין, עליו לא חלקה הנתבעת. הנתבעת ציינה כי באתרה מופיעים קישורים לאתרים של בלוגרים נבחרים ומוכרים בתחום הבישול והאפייה (ס' 7 לתצהיר הנתבעת). עם זאת, היסוד השני אינו מתקיים במקרה הנדון. הנתבעת לא ניכסה לעצמה את המתכונים שהופיעו באתר שבבעלותה, והוא פעל על דרך הפניות לאתרים של בלוגרים מתחום הבישול והאפייה. גם במועד התקלה, התכנים שהועתקו הופיעו בעמודים פנימיים באתר הנתבעת, ולא צוין בשום מקום כי התוכן הוא של הנתבעת.
71. סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות קובע מהי התערבות לא הוגנת:
"3.לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר."
ביחס ליסוד השלישי נקבע כי: "אחת הדרכים לזהות העדר הגינות הינה התחקות אחר המניע למעשי הנתבע. מקום שהמעשה או המחדל לא נצרכו לנתבע לשם הגנה על אינטרס או צורך לגיטימי שלו, ותכליתו מניעת או הכבדה על דרכי הגישה לעסקו של התובע, אין ספק שבפנינו חוסר הגינות." [ראו בת"א (ת"א) 1627/01 מ.ש. מגנטיקס בע"מ נ' דיסקופי (ישראל) בע"מ (פורסם בנבו, 3.6.2001)]. כלומר, יסוד חוסר ההגינות לוקח בחשבון את שאלת קיומה של אשמה [מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר (התשס"ב), בע' 57].
72. כאמור,קיבלתי את טענת הנתבעת כי התרחשה תקלה במועדים הרלוונטיים לתביעה. יתרה מכך, במועד בו נודע לנתבעת על אודות קיומה של התקלה היא פעלה והסירה את האתר מהרשת. לא הוכח כי לגולשים היתה גישה ישירה לעמודים שהועתקו. אשר על כן, מצאתי לדחות קיומה של עילה זו.
עוולת הגזל
73. לטענת התובעת, העבירה הנתבעת שלא כדין לשימוש שלה תכנים בבעלות התובעת בדרך של העתקתם לאתר שבבעלותה ובכך ביצעה עוולת גזל.
74. היות ומדובר בעוולה שמקורה בפקודת הנזיקין, ממילא, נדרש להוכיח את גובה הנזק שנגרם לתובעת. התובעת לא הוכיחה נזק שנגרם לה.
חוק הגנת הפרטיות
75. סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי פגיעה בפרטיות היא:
"2(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;"
76. התובעת היא דמות מוכרת בקהילת חובבי הבישול והאפייה ומעידה על עצמה שהיא ידוענית (ס' 3 לתצהיר התובעת). יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק כלכלי או נפשי. בדנ"א 4813/04 אריאל מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (פורסם בנבו, 29.11.2004) נקבע כי אין מקום להכיר בעילת תביעה בגין פגיעה בפרטיותו של ידוען מקום בו נעשה שימוש מסחרי בשמו אשר הסב לו נזק כלכלי בלבד.
סוף דבר
77. אשר על כן, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 33,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה. התביעה לצו מניעה וצו עשה, נזנחה (ראו סעיף 190 לסיכומי התובעת).
78. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין אגרת בית משפט ביחס לסכום פסה"ד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כד ממועד תשלום האגרה.
לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת בהוצאות המומחה מטעם התובעת.
התובעת אשר יצגה את עצמה, צרפה לסיכומים חשבונית על סך 8,775 ₪, בגין שכ"ט לעו"ד פלג הניג אשר סייעה לה בניהול התביעה.
אציין, כי מפאת טעות קולמוס נשמטה מהחלטתי מיום 27.2.2022 מגבלה על היקף הסיכומים. עם זאת, לא היתה כל הצדקה ענינית או אחרת להגשת סיכומי התובעת בהיקף של 26 עמודים.
בהתחשב בסכום פסק הדין כמו גם היקף סיכומי התובעת, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 4000 ₪.
הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 ימים אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.