5. ביום 17.8.2021, הגיש נתניהו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, על ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. בבקשה טען, בין היתר, כי סכום הפיצוי שנפסק הוא בשיעור גבוה במידה משמעותית מהנהוג בתביעות מסוג זה; כי בית משפט השלום לא ראה להבחין בין זלינגר, שכתב את ה'פוסט', לבין נתניהו, ש'רק' שיתף אותו; וכי בניגוד למה שנקבע בהחלטה, כתב התביעה לא נמסר לו כדין. במסגרת בקשת רשות הערעור, טען נתניהו, כי הבקשה מופנית גם כלפי החלטת בית משפט השלום, מיום 10.3.2021, שבה נדחתה בקשתו לתיקון הבקשה לביטול פסק הדין, מחמת הגשתה באיחור ניכר, ללא הסבר המניח את הדעת (להלן: ההחלטה מיום 10.3.2021). בהמשך, ביום 20.10.2021, הגיש נתניהו לבית המשפט המחוזי בקשה לתיקון הבקשה למתן רשות ערעור, נוכח החלפת יִצוג, שבגדרה ביקש להוסיף טענות נוספות, המצדיקות לדעתו את ביטול פסק הדין.
6. ביום 22.11.2021, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. תחילה נקבע, כי דין בקשת הרשות לערער על ההחלטה מיום 10.3.2021 – להידחות על הסף, מחמת איחור בהגשתה, שכן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, "חלף חודשים לפני שהוגשה בקשת רשות הערעור המקורית". בנוסף נקבע, כי אין להעתר לבקשת נתניהו לתקן את בקשת רשות הערעור מחמת החלפת היִצוג, שכן פרט לכך שהבקשה הוגשה ב"שיהוי ניכר", אין בהחלפת הייצוג כשלעצמה, כדי להצדיק תיקון של כתבי הטענות. ממילא, ככלל, בית המשפט "יידרש לטענות שנטענו בפני הערכאה הדיונית ולא לטענות שלא הועלו בפניה וניתן היה להעלותן בפניה". באשר לבקשת רשות הערעור העיקרית, קבע בית המשפט המחוזי, כי יש להעתר לבקשה ולדון בה כבערעור, שכן "אין מועד עתידי להגיש ערעור בזכות על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין, ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים". אולם, לגופו של עניין, דחה בית
--- סוף עמוד 5 ---
המשפט המחוזי את הערעור. נקבע, כי "טענת היעדר מסירה כדין נבחנה ביסודיות", והתבססה על קביעות עובדתיות והתרשמות ישירה של בית משפט השלום מעדויות שנשמעו לפניו, ושאין מקום להתערב בהן. על כן, "משלא הועלו טענות בנוגע לסיכויי ההגנה, ומשנדחתה הטענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין", נקבע כי "אך מתבקש היה לדחות את הבקשה לביטול פסק דין".
7. מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען נתניהו, בין היתר, כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין; כי התביעה שהוגשה נגדו כרוכה בתביעה נגד זלינגר, ועל כן, לא היה מקום ליתן פסק דין בהעדר הגנה בעניינו, בעוד התביעה נגד זלינגר תלויה ועומדת; וכי בנסיבות המקרה, לא היה מקום לסטות מההלכה המקובלת, שלפיה יש להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה.