8. במקביל לבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי, בנוגע לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין, הגיש נתניהו לבית המשפט המחוזי גם ערעור בזכות, על פסק הדין עצמו (ע"א 49599-10-21; [פורסם בנבו] להלן – הערעור בזכות). בהתאם להחלטתה של רשמת בית משפט זה, מיום 18.1.2022, הוארך המועד להגשת בקשת רשות הערעור דנן, עד 30 ימים לאחר שיינתן פסק דין בערעור בזכות (בש"א 8378/21) [פורסם בנבו]. פסק דין בערעור בזכות ניתן ביום 31.7.2022, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, שהוגשה ביום 6.10.2022.
[להשלמת התמונה אציין, כי אחרי כתיבת החלטה זו, ולפני חתימתה, הוגשה בקשת רשות לערער (רע"א 7688/22) [פורסם בנבו] על פסק הדין שניתן בערעור בזכות. טענות הצדדים וזכויותיהם לגבי בקשה זו – שמורות להם].
דיון והכרעה
9. למקרא החלטת בית משפט השלום ופסק הדין של בית המשפט המחוזי, ולאחר שנתתי דעתי על הנטען בבקשה, ועיינתי בנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, וזאת ללא צורך בתשובה מאת המשיב, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). עיון בבקשה מעלה, כי זו אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואינה מעלה חשש שמא נגרם עיוות דין. נתניהו טוען, כי "דרך המלך" במקרים שבהם ניתן פסק דין בהעדר הגנה, היא ביטול פסק הדין, תוך 'ריפוי' הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד, באמצעות פסיקת הוצאות בגין אי-הגשת כתב ההגנה במועד. לשיטתו, "כך נהוג בתיקים אחרים וכך יש לנהוג בתיק שבכותרת"; מה גם, ש"הפער בין הפסיקה בפועל
--- סוף עמוד 6 ---
בעניין לבין התיק שבכותרת [...] מעל[ה] שאלות קשות ביותר". טענה זו – אין בידי לקבל. תקנה 131 לתקנות, מורה כך:
"נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו" (ההדגשה הוּספה – נ' ס').
10. עינינו הרואות, כי ההחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אם לאו, מסורה, על-פי התקנה, באופן מפורש, לשיקול דעת בית המשפט; התקנה אינה מטילה חובה לעשות כן. ודוק: אף אם צודק נתניהו בטענתו, שלפיה ברוב המקרים הנטייה היא לאפשר את ביטול פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות – ואכן, "בפסיקה ניכרת מגמה להעתר לבקשות לביטול פסק דין בהעדר הגנה" (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 [פורסם בנבו] (27.11.2014); (להלן: עניין אהרון)) – אין בכך כדי ללמד כי כך נפסק בכל המקרים. הלכה למעשה, לא פעם ולא פעמיים נדחו בקשות לביטול פסק דין, בהחלטות שאושרו על-ידי בית משפט זה (ראו למשל: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן [פורסם בנבו] (22.5.2012); רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח [פורסם בנבו] (2.6.2013); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה [פורסם בנבו] (8.10.2015)). אשר על כן, אף אם ככלל, הנטייה היא להעתר לבקשות לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, לא נפל פגם בעצם ההחלטה לדחות את הבקשה בנסיבות המקרה הקונקרטיות, והיא נעשתה במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבקשות מסוג זה.