5. לגישת המשיב אין להחיל את החסינות שקבועה בסעיף 13(9) לחוק במקרה דנן. לטענתו, המגמה בפסיקה היא לפרש בצמצום את הפרסומים עליהם החסינות תחול. כמו כן, לשיטתו אין לקבל את הטענה שהחסינות שקבועה בסעיף 13(9) היא מוחלטת שכן הדבר לא מתחייב מלשון הסעיף, כוונת המחוקק או מתכלית החסינות. לטענתו, החסינות לא נועדה להכשיר אמירות משמיצות שנאמרות ללא כל רסן, אלא להגן על מקרים שבהם הפרסום הוא חובה על פי דין. כמו כן נטען כי אין חובה בדין לפרסם השמצות שקריות, וכי יש למנוע שימוש לרעה בחסינות. עוד נטען כי בפסיקה הותר פתח לשלול את החסינות במקרים שבהם הפרסום נעשה בזדון או בחוסר תום לב, ולפיכך בנסיבות העניין אין להחיל את החסינות על אמירות המערער במועצה.
דיון והכרעה
6. מתווה הדיון יהיה כדלקמן: תחילה אעמוד על המסגרת הנורמטיבית שעניינה חוק איסור לשון הרע. על רקע זה, אדרש לשאלה האם החסינות הקבועה בסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע חלה על אמירות חבר מועצת רשות מקומית במסגרת דיון של המועצה; לאחר מכן, אפנה להכריע בשאלה האם ניתן לשלול את תחולתה של החסינות כאשר נמצא כי הפרסום נעשה שלא לצורך, שלא בתום לב או בזדון.
יובהר בשלב זה כי אין אנו נדרשים לטענות המערער בדבר תחולת ההגנות שבסעיפים 14 ו-15 לחוק, וכן לטענות בדבר גובה הפיצוי שנפסק לחובתו. טענות אלו הן ערעוריות במהותן, ואינן מקימות עילה למתן רשות לערער (ראו, מיני רבים: רע"א 6884/21 דן ל.נ.א השקעות בע"מ נ' ליאם נחמיאס חברה לבניין בע"מ, פסקה 8 (20.2.2022); רע"א 7075/21 יצחק נ' בלו ליס בע"מ, פסקה 5 (21.12.2021); רע"א 1139/21 פרג' נ' עמותת יד יפה, פסקה 5 (14.3.2021)).
המסגרת הנורמטיבית
7. בבואנו לבחון הסדר שקבוע בחוק איסור לשון הרע, יש לעמוד על כך שמדובר באיזון עדין בין זכויות ואינטרסים כבדי משקל, ה"מושכים" לכיוונים מנוגדים (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור, פסקה 8 (22.7.2015); דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין-אורבך, פ"ד סז(1) 667, 704-703 (2014) (להלן: דנ"א דיין); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369, 480 (2012) (להלן: עניין דיין); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 12 (2008) (להלן: עניין שרנסקי); רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510, 518 (2001) (להלן: עניין אמר); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 860-856 (1989)). מצד אחד, ניצבת הזכות לחופש ביטוי. מנגד, זכותו של הפרט לשם טוב. על חשיבותן ומעמדן של זכויות אלה, אין צורך להכביר במילים. בתמצית, הזכות לחופש ביטוי מושתת על ההכרה שבחשיבות מתן אפשרות לפרט להגשים את עצמו, להביע את דעותיו, להביא לידי ביטוי את תכונותיו האישיות, לחדד את רעיונותיו ולפתח את אישיותו, כחלק מזכותו לאוטונומיה ולכבוד (עניין דיין, בעמ' 482; עניין שרנסקי, פסקה 13). בנוסף, חופש הביטוי משמש כאמצעי להשגת מטרות חברתיות ודמוקרטיות, ביניהן קידום הידע וגילוי האמת; זכות זו היא "ציפור נפשה של הדמוקרטיה" (ע"פ 255/68 מדינת ישראל נ' בן משה, פ"ד כב(2) 427, 435 (1968)).