בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תלה"מ 47127-07-21 פלונית נ' פלוני
בפני כב' השופט יהורם שקד
התובעת: פלונית
ע"י ב"כ עו"ד אזי סגל ועו"ד שלומי חיימוב
נגד
הנתבע: פלוני
ע"י ב"כ עו"ד אסף שרעף ועו"ד רחל למברג
פסק דין
האם יש לחייב את הנתבע בפיצויים בגין התקנת מצלמות בדירתה של התובעת שתיעדו אותה, בין היתר, במצבים אינטימיים ואם כן, מהו הפיצוי אותו יש לפסוק?
[כל ההדגשות אינן במקור, אא"כ ייכתב אחרת]
א' – העובדות הצריכות לעניין:
1. התובעת והנתבע (להלן: האשה, האיש - בהתאמה) הם בני זוג לשעבר, שנישאו בשנת 2014 והתגרשו בשנת 2021 ולהם שתי בנות. ביום 20.7.21 הגישה האשה תביעתה זו, בה עתרה לחייב את האיש בתשלום פיצויים בגין עוולות שביצע, שעיקרן התקנת מצלמות בדירתה, צילום והתחקות אחריה, לרבות במצבים אינטימיים עם בן זוגה. בגין מעשים אלו, עתרה האשה לחייב את האיש בתשלום פיצויים בסך כולל של 300,000 ₪, לפי החלוקה הבאה:
א. סך של 100,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות ללא הוכחת נזק, מכח החוק להגנת הפרטיות, תשמ"א 1981.
ב. סך של 100,000 ₪ בגין האזנת סתר, מכח חוק האזנת סתר, תשל"ט 1979;
ג. סך של 100,000 ₪ כנזק שאינו ממוני הנתון להערכה ואומדן מכח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
2. זה המקום לציין כי חרף שבכתב התביעה נטען כלפי האיש כי זה התקין מכשיר האזנה ברכבה של האשה, בלש ועקב אחריה, פרץ לדירתה, השמיץ אותה בפני אחרים (ולא מדובר ברשימה סגורה), את מלוא נזקיה ייחסה האשה לעצם התקנת המצלמות בדירתה. כך, בפרק ה1 לכתב התביעה, תחת הכותרת "הפרת פרטיות", נטען אך ורק בעניין "מעקב וצילום התובעת בדירתה..." (ר' סעיף 43 ואילך); כך בפרק ה2 לכתב התביעה, תחת הכותרת "האזנת סתר – הפרה חובה חקוקה", נטען אך ורק בעניין "ההקלטות שבוצעו בדירת התובעת..." (ר' סעיף 50 ואילך); וכך בפרק ה3 תחת הכותרת "פקודת הנזיקין – עוולת הרשלנות", נטען אך ורק בעניין "... הנתבע עקב והתחקה אחר התובעת בדירתה לרבות בחדר השינה ובסלון..." (ר' סעיף 57 ואילך).
3. אין מחלוקת כי האיש אכן התקין מצלמות בדירתה של האשה ואין מחלוקת כי המצלמות תיעדו את האשה, בין היתר, במצבים אינטימיים להם נחשף האיש. עיקר המחלוקת, כפי שיפורט להלן, כרוכה בשאלה האם התקנת המצלמות הייתה בהסכמתה או אפילו לפי דרישתה של האשה, שלדברי האיש, נועדו לתרום להשכנת שלום בית בין בני הזוג.
4. הצדדים נשמעו בפני ולאחר שהוגשו סיכומים בכתב, בשלה העת ליתן פסק דין זה.
ב' – טענות הצדדים:
5. להלן עיקר טענות האשה:
א. האיש פתח במסע רדיפה והשפלה של האשה, הן במהלך הנישואין והן לאחר הגירושין ששיאו בהתקנת מצלמות בתוך שקעי בחשמל בסלון ובחדר השינה שבדירתה. מצלמות אלה צילמו (קול ותמונה) במשך 24 שעות ביממה ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ותוך שהאיש צופה, שומע, מתעד ומקליט את כל המתרחש, לרבות אקטים של קיום יחסי מין.
ב. ביום 18.4.21 במהלך סריקה שבוצעה בדירתה נמצאו שתי מצלמות מוסלקות בשקע חשמל, האחת בסלון והשנייה בחדר השינה מכוונת ישירות מעל מיטתה. המצלמות והשקעים הוסרו מהקיר והוכנסו לשקית מתוך כוונה לקחתם למחרת היום למעבדת מחשבים וכן להגשת תלונה במשטרה. למחרת היום, התחוור לאשה כי האיש פרץ לדירתה, בהיותו מנעולן במקצועו, החליף את כל השקעים בשקעים רגילים והכל במטרה לטשטש ולהעלים ראיות (ר' סעיף 33 לכתב התביעה).
ג. מעשיו של האיש גרמו לאשה לעוגמת נפש חמורה ולצער בל ישוער.
6. להלן עיקר טענות האיש:
א. "המצלמות הותקנו בידיעת התובעת ובהסכמתה רק לאחר שהתובעת נתפסה על ידי הנתבע, בזמן נישואיהם, כשהיא מקיימת רומן עם בן מיעוטים. המצלמות הותקנו בהסכמה וכניסיון להשיב את האמון בין הצדדים ולהשהות ככל האפשר את הליך הגירושין במטרה להגן על הילדות הקטינות מנישואיהם. כמו כן, המצלמות הותקנו בעוד הנתבע גר בדירה וחי עם התובעת כבנ"ז לכל דבר" (ר' סעיף 7 לכתב ההגנה). לפיכך, לא עבר האיש על החוק ולא פגע בפרטיותה.
ב. התקנת המצלמות היו לבקשת האשה "...כמעין 'הכאה על חטא', כהתחייבות והוכחה שלא תחזור על מעשיה העגומים" (ר' סעיף 28 לכתב ההגנה).
ג. באשר לטענה כי פרץ לדירתה והחליף את השקעים (ר' סעיף 6(ג) לעיל; סעיף 33 לכתב התביעה), טוען האיש כי "... באותה העת התגורר הנתבע בדירה ועל כן לא מדובר בפריצה. הנתבע יחזור וידגיש כי התקנת המצלמות וההקלטה נעשו לבקשת התובעת וכהתחייבות מצידה על כך שלא תחזור על מעשיה" (ר' סעיף 45 לכתב ההגנה).
ד. לאיש הייתה זכות מלאה להציב מצלמות בדירה בה התגורר, מה גם שהוא ביקש להגן על שלומן של הילדות שנחשפו למעשיה המכוערים של האשה לנגד עיניהן, תוך שהוא מוסיף כי לאחר שהאשה הגישה נגדו תלונה למשטרה: "... הנתבע הציג לחוקריו סרטון אחד בו נראית התובעת מבצעת מין אוראלי בבן זוגה והכל כשהילדות נמצאות לצידה" (ר' סעיף 47 לכתב התביעה).
ה. יש לדחות את התביעה לנוכח הכלל לפיו 'מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה', שכן מלוא נזקה הלכאורי של האשה "נובע אך ורק בשל התנהלותה הלא מוסרית והבוגדנית כלפי הנתבע ולכן אין לה על מי להלין אלא על עצמה בלבד" (ר' סעיף 59 לכתב ההגנה).
ו. לאיש עומדת הגנת סעיף 18(2)(ג) לחוק הגנת הפרטיות, שכן הוא הגן על עניין אישי כשר שלו, ולדבריו: "כל רצונו של הנתבע היה למעשה להביא לשלום בית וליתן לתובעת הזדמנות לחזור בה מדרכה הרעה... " (ר' סעיף 67 לכתב ההגנה).
ג' – דיון:
7. כבר בפתח פרק זה ייאמר בקול ברור וצלול כי מכלול הראיות שבפני מוביל למסקנה כי הגנתו של האיש הגנת בדים היא! הגנתו של האיש, מלבד היותה מנוגדת בתכלית הניגוד לראיות, היא אף עומדת בסתירה חזיתית לשורת ההיגיון ולשכל הישר. לצערי, וכפי שיובא בהמשך, הגנתו של האיש מאששת לחלוטין את טענתה של האשה כי האיש התייחס אליה משל הייתה קניינו הפרטי.
ג.1. – האם האשה נתנה הסכמתה להתקנת המצלמות?
8. כאמור לעיל, הגנתו המרכזית של האיש נעוצה בטענתו להסכמתה של האשה להתקנת המצלמות. בתצהירה, הכחישה האשה מכל וכל כי הסכימה לכך ובחקירתה הנגדית, שבה והכחישה זאת בכל תוקף (ר' עמ' 7, ש' 5-7). בהמשך חקירתה, היא נשאלה שוב ושוב, ובניסוחים שונים האם מסרה הסכמתה להצבת המצלמות והשיבה בלאו מוחלט. כך נשאלה והשיבה:
"ש: או-קיי בסעיף 9 לתצהיר שלך, את כותבת ככה, "במהלך תקופת הגירושין הנתבע היה עוקב ומרגל אחרי שיחות ותכתובות וואטסאפ שלי, ואף הציב מקלט ומצלמה ברכב, ופרץ למכשיר הסלולרי שלי, ופשוט רדף אותי ואמלל את חיי בצורה אובססיבית". נכון?
ת: כן.
ש: למה את לא מציינת, שאחרי הריב המשמעותי ביניכם, הייתה הסכמה ביינך לבין האיש לטעמו, שהוא יהיה עלייך כמו הסדרה האח הגדול, שהוא יראה אותך, הוא ישמע את ההודעות שלך, אני רק אסיים את השאלה, והוא ייכנס לפייסבוק שלך. למה את לא כותבת את זה?
ת: לא הייתה הסכמה מעולם. או-קיי כשאנחנו דיברנו בינינו... הוא ביקש להיכנס מתי שהוא רוצה בטלפון הנייד שלי, שאני אתן לו לצפות ברשתות החברתיות. לא היתה על זה הסכמה של כן, זה היה חלק מהתנאים...."
ש: ענית לי,
ת: בחיים שלי הוא ניהל. או-קיי.
ש: .... למעשה את באה ואומרת לי, לא הייתה הסכמה לשום דבר, הכל היה רעיונות של האיש נכון?
ת: אני מחדדת ואומרת, הוא אמר שהוא רוצה לעשות את זה.
ש: את הסכמת בכן ולא?
ת: לא הסכמתי.
ש: אז אני שואל.
ת: אבל הוא עשה את זה.
ש: גברתי, אני שואל אותך מדויק, אני אומר את לא הסכמת לשום חדירה לפרטיות שלך, לא טלפון, נכון?
ת: נכון" (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
9. הינה כי כן, האשה שללה מתן כל הסכמה להצבת המצלמות בדירתה, ולא עלה בידי לאתר במהלך דבריה אלו כל סממן של אי אמירת אמת.
10. בקדם המשפט שהתקיים בפני ביום 28.4.22, הוצג לאיש כתב בי-דין שהוגש על ידו לתיק בית הדין הרבני שבין הצדדים. במסגרת טיעון בן 5 עמודים, מצא לנכון האיש לכתוב: "כמו"כ לאיש כזכור לעיל היו מצלמות בבית כמוסכם ביום תפיסת האשה בגידתה, וכמובן שמצלמות אלו היו מוסלקות והאשה לא ידעה היכן... האיש נכנס למצלמות וחשכו עיניו. האשה מבצעת מין בסלון הבית... בנוסף יחסי מין בסלון שוב... והיחסי מין האלו קויימו רבות... בנוסף האיש נכנס למצלמות חדר השינה ושם מגלה לתדהמתו את הבחור שחי עם גרושתו בבית..." (עמ' 3 לנספח 7 לתע"ר האשה).
11. וישאל התם, על איזה שלום בית סח האיש?! שהרי אם וככל שידע שהאשה בוגדת בו עם אחר, כיצד הדבר "משרת" את שלום הבית, ומדוע לא פנה האיש לאשה בזמן אמת ו'מחה' על הפרת שלום הבית לנוכח מעשיה המרובים של האשה (לדבריו)?!